תנ"ך על הפרק - מלכים ב ז - מדוע נענש השליש בעונש כה חמור? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים ב ז

316 / 929
היום

הפרק

וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָ֑ה כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה כָּעֵ֤ת ׀ מָחָר֙ סְאָֽה־סֹ֣לֶת בְּשֶׁ֗קֶל וְסָאתַ֧יִם שְׂעֹרִ֛ים בְּשֶׁ֖קֶל בְּשַׁ֥עַר שֹׁמְרֽוֹן׃וַיַּ֣עַן הַשָּׁלִ֡ישׁ אֲשֶׁר־לַמֶּלֶךְ֩ נִשְׁעָ֨ן עַל־יָד֜וֹ אֶת־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִים֮ וַיֹּאמַר֒ הִנֵּ֣ה יְהוָ֗ה עֹשֶׂ֤ה אֲרֻבּוֹת֙ בַּשָּׁמַ֔יִם הֲיִהְיֶ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הִנְּכָ֤ה רֹאֶה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם לֹ֥א תֹאכֵֽל׃וְאַרְבָּעָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים הָי֥וּ מְצֹרָעִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מָ֗ה אֲנַ֛חְנוּ יֹשְׁבִ֥ים פֹּ֖ה עַד־מָֽתְנוּ׃אִם־אָמַרְנוּ֩ נָב֨וֹא הָעִ֜יר וְהָרָעָ֤ב בָּעִיר֙ וָמַ֣תְנוּ שָׁ֔ם וְאִם־יָשַׁ֥בְנוּ פֹ֖ה וָמָ֑תְנוּ וְעַתָּ֗ה לְכוּ֙ וְנִפְּלָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֔ם אִם־יְחַיֻּ֣נוּ נִֽחְיֶ֔ה וְאִם־יְמִיתֻ֖נוּ וָמָֽתְנוּ׃וַיָּק֣וּמוּ בַנֶּ֔שֶׁף לָב֖וֹא אֶל־מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיָּבֹ֗אוּ עַד־קְצֵה֙ מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֔ם וְהִנֵּ֥ה אֵֽין־שָׁ֖ם אִֽישׁ׃וַאדֹנָ֞י הִשְׁמִ֣יעַ ׀ אֶת־מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֗ם ק֥וֹל רֶ֙כֶב֙ ק֣וֹל ס֔וּס ק֖וֹל חַ֣יִל גָּד֑וֹל וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו הִנֵּ֣ה שָֽׂכַר־עָלֵינוּ֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־מַלְכֵ֧י הַחִתִּ֛ים וְאֶת־מַלְכֵ֥י מִצְרַ֖יִם לָב֥וֹא עָלֵֽינוּ׃וַיָּקוּמוּ֮ וַיָּנ֣וּסוּ בַנֶּשֶׁף֒ וַיַּעַזְב֣וּ אֶת־אָהֳלֵיהֶ֗ם וְאֶת־סֽוּסֵיהֶם֙ וְאֶת־חֲמֹ֣רֵיהֶ֔ם הַֽמַּחֲנֶ֖ה כַּאֲשֶׁר־הִ֑יא וַיָּנֻ֖סוּ אֶל־נַפְשָֽׁם׃וַיָּבֹאוּ֩ הַֽמְצֹרָעִ֨ים הָאֵ֜לֶּה עַד־קְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־אֹ֤הֶל אֶחָד֙ וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִ֑נוּ וַיָּשֻׁ֗בוּ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֹ֣הֶל אַחֵ֔ר וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִֽנוּ׃וַיֹּאמְרוּ֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ לֹֽא־כֵ֣ן ׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹשִׂ֗ים הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ יוֹם־בְּשֹׂרָ֣ה ה֔וּא וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֗ים וְחִכִּ֛ינוּ עַד־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר וּמְצָאָ֣נוּ עָו֑וֹן וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ וְנָבֹ֔אָה וְנַגִּ֖ידָה בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃וַיָּבֹ֗אוּ וַֽיִּקְרְאוּ֮ אֶל־שֹׁעֵ֣ר הָעִיר֒ וַיַּגִּ֤ידוּ לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֚אנוּ אֶל־מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֔ם וְהִנֵּ֥ה אֵֽין־שָׁ֛ם אִ֖ישׁ וְק֣וֹל אָדָ֑ם כִּ֣י אִם־הַסּ֤וּס אָסוּר֙ וְהַחֲמ֣וֹר אָס֔וּר וְאֹהָלִ֖ים כַּאֲשֶׁר־הֵֽמָּה׃וַיִּקְרָ֖א הַשֹּֽׁעֲרִ֑ים וַיַּגִּ֕ידוּ בֵּ֥ית הַמֶּ֖לֶךְ פְּנִֽימָה׃וַיָּ֨קָם הַמֶּ֜לֶךְ לַ֗יְלָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדָ֔יו אַגִּֽידָה־נָּ֣א לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שׂוּ לָ֖נוּ אֲרָ֑ם יָדְע֞וּ כִּי־רְעֵבִ֣ים אֲנַ֗חְנוּ וַיֵּצְא֤וּ מִן־הַֽמַּחֲנֶה֙ לְהֵחָבֵ֤הבהשדהבַשָּׂדֶה֙לֵאמֹ֔ר כִּֽי־יֵצְא֤וּ מִן־הָעִיר֙ וְנִתְפְּשֵׂ֣ם חַיִּ֔ים וְאֶל־הָעִ֖יר נָבֹֽא׃וַיַּעַן֩ אֶחָ֨ד מֵעֲבָדָ֜יו וַיֹּ֗אמֶר וְיִקְחוּ־נָ֞א חֲמִשָּׁ֣ה מִן־הַסּוּסִים֮ הַֽנִּשְׁאָרִים֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאֲרוּ־בָהּ֒ הִנָּ֗ם כְּכָל־ההמוןהֲמ֤וֹןיִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאֲרוּ־בָ֔הּ הִנָּ֕ם כְּכָל־הֲמ֥וֹן יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁר־תָּ֑מּוּ וְנִשְׁלְחָ֖ה וְנִרְאֶֽה׃וַיִּקְח֕וּ שְׁנֵ֖י רֶ֣כֶב סוּסִ֑ים וַיִּשְׁלַ֨ח הַמֶּ֜לֶךְ אַחֲרֵ֧י מַחֲנֵֽה־אֲרָ֛ם לֵאמֹ֖ר לְכ֥וּ וּרְאֽוּ׃וַיֵּלְכ֣וּ אַחֲרֵיהֶם֮ עַד־הַיַּרְדֵּן֒ וְהִנֵּ֣ה כָל־הַדֶּ֗רֶךְ מְלֵאָ֤ה בְגָדִים֙ וְכֵלִ֔ים אֲשֶׁר־הִשְׁלִ֥יכוּ אֲרָ֖םבהחפזםבְּחָפְזָ֑םוַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּֽלֶךְ׃וַיֵּצֵ֣א הָעָ֔ם וַיָּבֹ֕זּוּ אֵ֖ת מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיְהִ֨י סְאָה־סֹ֜לֶת בְּשֶׁ֗קֶל וְסָאתַ֧יִם שְׂעֹרִ֛ים בְּשֶׁ֖קֶל כִּדְבַ֥ר יְהוָֽה׃וְהַמֶּלֶךְ֩ הִפְקִ֨יד אֶת־הַשָּׁלִ֜ישׁ אֲשֶׁר־נִשְׁעָ֤ן עַל־יָדוֹ֙ עַל־הַשַּׁ֔עַר וַיִּרְמְסֻ֧הוּ הָעָ֛ם בַּשַּׁ֖עַר וַיָּמֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֤ר דִּבֶּר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּרֶ֥דֶת הַמֶּ֖לֶךְ אֵלָֽיו׃וַיְהִ֗י כְּדַבֵּר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹ֑ר סָאתַ֨יִם שְׂעֹרִ֜ים בְּשֶׁ֗קֶל וּֽסְאָה־סֹ֙לֶת֙ בְּשֶׁ֔קֶל יִהְיֶה֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בְּשַׁ֖עַר שֹׁמְרֽוֹן׃וַיַּ֨עַן הַשָּׁלִ֜ישׁ אֶת־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִים֮ וַיֹּאמַר֒ וְהִנֵּ֣ה יְהוָ֗ה עֹשֶׂ֤ה אֲרֻבּוֹת֙ בַּשָּׁמַ֔יִם הֲיִהְיֶ֖ה כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הִנְּךָ֤ רֹאֶה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם לֹ֥א תֹאכֵֽל׃וַיְהִי־ל֖וֹ כֵּ֑ן וַיִּרְמְס֨וּ אֹת֥וֹ הָעָ֛ם בַּשַּׁ֖עַר וַיָּמֹֽת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע נענש השליש בעונש כה חמור?

הקדמה

נאמר בתחילת הפרק:

א. ויאמר אלישע: שמעו דבר ד': כה אמר ד': כעת מחר סאה סֹלֶת בשקל, וסאתים שְׂעֹרים בשקל, בשער שֹׁמרון.
ב. ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלקים ויאמר: הנה ד' עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בשמים - היהיה הדבר הזה?! ויאמר: הִנְכָה רֹאֶה בעיניך, ומשם לא תאכל.

יש לשאול שתי שאלות על פסוק ב':

  1. מה היתה כוונת השליש?
  2. מדוע אמר אלישע שהשליש יענש בעונש כה חמור?

על שתי שאלות אלו נאמרו שני הסברים: אחד על דרך הפשט, ואחד על דרך הדרש.

בסוף הפרק נאמר:

יז. והמלך הִפְקִיד את השליש אשר נשען על ידו על השער, וירמסֻהו העם בשער וימת, כאשר דִּבֶּר איש האלקים, אשר דִּבֶּר ברדת המלך אליו.
יח. ויהי כדַבֵּר איש האלקים אל המלך לאמר: סאתים שערים בשקל וסאה סלת בשקל יהיה כעת מחר בשער שמרון.
יט. ויען השליש את איש האלקים ויאמר: והנה ד' עשה אֲרֻבּוֹת בשמים - היהיה כדבר הזה?! ויאמר: הנך ראה בעיניך, ומשם לא תאכל.
כ. ויהי לו כן, וירמסו אתו העם בשער, וימת.

יש לשאול: מדוע חזר הנביא ותיאר באריכות את מה שכבר נאמר בתחילת הפרק?

א. דברי השליש ועונשו על פי הפשט

על השאלה מה היתה כוונת השליש כתב הרד"ק שני הסברים:

1. הסברו הראשון של הרד"ק

בהסברו הראשון כתב הרד"ק: "ארובות בשמים - להמטיר".

כלומר: אפילו אם ירד כעת גשם חזק, לא יוכל להיות שמחיר הסלת והשעורים יהיה כל כך זול, כיון שהם לא יספיקו לגדול.

יש לציין שבפרשת נח נאמר:

בשנת שש מאות שנה לחיי נח, בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש, ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה, ואֲרֻבֹּת השמים נפתחו.
(בראשית ז, יא)

וכתב שם הרד"ק:

ולרוב הגשמים אמר: 'ארובות', כאילו נפתחו השמים ארובות ארובות, וכן אמר: 'הנה ד' עֹשֶׂה ארובות בשמים - היהיה הדבר הזה' (מלכים ב ז, ב).

לפי דברי הרד"ק שם עולה שכוונת הרד"ק בפירושו כאן היא: אפילו אם ירד כעת גשם חזק כמו המבול, לא יוכל להיות שמחיר הסלת והשעורים יהיה כל כך זול, כיון שהם לא יספיקו לגדול.

2. הסברו השני של הרד"ק

עוד כתב הרד"ק שם:

או בדרך הפלגה: להוריד חטים ושעורים, על דרך ירידת המן.

כלומר: אפילו אם ירדו כעת מהשמים חטים ושעורים, לא יוכל להיות שמחיר הסלת והשעורים יהיה כל כך זול.

3. מדוע אמר אלישע שהשליש יענש בעונש כה חמור?

על השאלה מדוע אמר אלישע שהשליש יענש בעונש כה חמור כתב האברבנאל: "והנביא ראה שלא היה מאמין השליש בדברי הנבואה, והיה מקצר ביכולת האלקי, ולזה אמר: 'הנך רואה בעיניך' מה שאמרתי, 'ומשם לא תאכל', לפי שימות בשער העיר, כמו שיזכור, ולא יזכה לאכול, ובל יראה בתשועת ד'".

כלומר: השליש גם כפר בנבואת אלישע, וגם כפר ביכולת ד', ולכן נענש בעונש כה חמור. ועיין עוד בסמוך.

4. מדוע חזר הנביא ותיאר באריכות את מה שנאמר בתחילת הפרק?

שאל המלבי"ם:

למה כפל: 'ויהי סאה סולת וכו' כדבר ד' וירמסוהו העם כאשר דבר איש האלקים'? ולמה כפל: 'כדבר איש האלקים אשר דבר ברדת המלך אליו'?
ולמה חזר שנית: 'ויהי כדבר איש האלקים וכו' ויען השליש וכו' ויהי לו כך וכו'? שכל אלה הם דברים כפולים ומיותרים!

ענה על כך המלבי"ם:

ויצא העם ויבוזו. ובזה נתקיים כל דבר הנביא:
א] ששם, במקום המחנה, נעשה תיכף סאה סולת בשקל וכו', כדבר ד'.
ב] שגם מה שדבר הנביא מדעת עצמו לשליש נתקיים, שרמסוהו העם, וזה לא דבר בשם ד', רק שנעשה כדבר איש האלקים שדבר מעצמו בעת רדת המלך אליו.
והנה מה שהפקיד המלך את השליש היה לעצור בעד העם שלא יבוזו איש לו, כי השלל מגיע לאוצר המלך, ומינהו בשער לעכב, ואם היה נשאר בשער לא היה מתקיים דבר ד' שיהיה סאה סולת בשקל, כי היה בדעת השליש להוסיף על המקח, ולבטל דברי הנביא. וזהו שאמר שעל ידי שרמסוהו בשער וימות, על ידי כך: 'ויהי כדבר איש האלקים אל המלך לאמר סאתים שעורים בשקל וכו' בשער שומרון', שהגם שכבר אמר: 'ויהי סאה סולת בשקל כדבר ד'', זה לא היה בשער שומרון, רק במקום מחנה ארם, שהוא חוץ לעיר, אבל בעיר, שמגיע מכס למלך מן התבואה המובאה לעיר, היה השער מתיקר.
ואגב באר גודל חטאו של השליש:
א] שהנביא דבר זה אל המלך, ולא היה לו לשליש להשיב, בפרט שהחוטא נידון לפי הזמן והענין, ובזמן ובענין זה שבא המלך אל הנביא להרגו, והנביא ניבא זה, לא היה לו למרות פיו, שכפי דבריו היה מסכים שיהרג הנביא, ולא יקבל הבטחתו, וזהו שאמר: 'אשר דבר ברדת המלך' וכו'.
ב] שהנביא לא הבטיח דבר חוץ לטבע, כי הוא אמר: 'סאתים שעורים בשקל וסאה סולת בשקל', רצונו לומר הלא המקח הוא בכל ארץ ישראל סאתים שעורים בשקל, כי כן היה המקח בשנות רעבון אלה, רק בשומרון לא יכלו לקנות כן, מפני המצור. והבטיח שמקח זה יהיה כעת מחר בשער שומרון. ועל זה השיב השליש: 'והנה ד' עושה ארובות בשמים', וזה לא מענין דברי הנביא, שאם היה הנביא מבטיח שיהיה המקח פחות ממה שהוא במדינה, לזה היה צריך שיעשה ד' ארובות בשמים, רצונו לומר שיתן גשם, שבזה יופסק הרעב, ויזול השער. אבל כיון שאמר שהשער יהיה כמו שהוא בכל מקום, על זה אין צריך, רק שיסתלק האויב משם, וזה דבר קל.
ג] שהכחיש ביכולת ד', שאמר: 'והנה ד' יעשה ארובות', וכי יד ד' תקצר?
ד] שהכחיש דברי נביא, שאמר: 'היהיה כדבר הזה', ונתחייב מיתה כדין. והיה ענשו מדה כנגד מדה, וזה שאמר: 'ויהי לו כן'.

ב. הסבר המדרש לדברי השליש ולעונשו

הסבר אחר לדברי השליש ולעונשו כתב ספר חרדים (פרק מז סעיף כג עמ' קצב):

בפ"ח דפסחים (פז ע"ב) פירשו שלא ילמד קטגוריא על ישראל, אפילו הדור רשעים, וראיה מהושע שנתפש על שהלשינם, אף על פי שחטאו.
ואיתא במדרש דהשליש שנענש שאמר: 'הנה ד' עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה', כך אמר: ודאי ד' יכול לעשות, אך הדור הזה כדור המבול, שראוי היה שיעשה ארובות בשמים, כהתם דכתיב: 'וארובות השמים נפתחו' (בראשית ז, יא), ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה. השיבו אלישע הנביא דלפי שלימד קטגוריא על ישראל יראה ולא יאכל.
כן שמעתי מפי החכם ר' אברהם הלוי שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב.

והובאו הדברים גם בשל"ה הקדוש (בשער האותיות אות הקו"ף, קדושה, אות כג) וב"שמירת הלשון" (שער התבונה פ"ז).

לפי זה השליש לא פקפק ביכולת ד', ולא זלזל בדברי אלישע, ולא על כך הוא מת מיתה משונה, אלא מפני שלימד קטגוריא על עם ישראל, ואמר שהם אינם ראויים לנס, אלא למבול, ח"ו.

נמצאנו למדים ממדרש זה כמה חמור הקטרוג על עם ישראל!

סיום: דברי הנביא מלאכי על "אֲרֻבּוֹת השמים"

הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" מופיע גם בדברי הנביא מלאכי:

הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר ד' צב-אות: אם לא אפתח לכם את אֲרֻבּוֹת השמים, והריקֹתי לכם ברכה עד בלי די.
(מלאכי ג, י)

בחומש בראשית נאמר הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" לרעה - על ירידת המבול.

בספר מלכים נאמר הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" או כזלזול בדברי הנביא, שאפילו ירד גשם חזק כמו במבול לא יתקיימו ח"ו דברי הנביא, או לרעה, שמגיע לדור שירד עליו מבול.

אבל בפסוק זה נאמר הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" לטובה: ד' יעניק לנו שפע של ברכה!

כתב על כך השל"ה הקדוש (בפרשת תולדות חלק "תורה אור" אותיות יג-יד):

בברכת מעשר כתיב: 'אם לא אפתח לכם את אֲרֻבּוֹת השמים' (מלאכי ג, י). ומצינו [ביטוי] זה לרעה, כי במבול 'אֲרֻבֹּת השמים נפתחו' - לרעה (בראשית ז, יא), וכאן נתהפכו לברכה!
וזהו ענין מה שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ה) והביא רש"י בפרשת וירא (בראשית יח, טז): 'כל השקפה שבמקרא לרעה, חוץ מן 'השקיפה ממעון קדשך מן השמים' (דברים כו, טו) [שנאמר ביחס למתנות עניים], שגדול כח מתנות עניים, שהופך מדת הרוגז לרחמים'. וזהו כי 'אֲרֻבֹּת השמים נפתחו' - לרחמים.

כלומר: בזכות נתינת התרומות והמעשרות לכהנים וללויים ד' יתן שפע של ברכה וארובות השמים יתהפכו לרחמים.

יהי רצון שנזכה תמיד לדבר בשבחם של ישראל, ולראות בבנין בית המקדש, ולקיים מצוות מתנות כהונה ומתנות לויה ומתנות עניים מן התורה, ולזכות שד' תמיד יתנהג אתנו במדת הרחמים ויתן לנו שפע ברכה עד בלי די.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך