"וארבעה אנשים היו מצורעים"
מעבר להקשר הכללי שבין פרשת נגעים לפרקנו, קוראים אנו בפרקנו על יישומה המעשי של ההלכה. בפרשת נגעים למדנו "מחוץ למחנה מושבו"(ויקרא יג מו) - ובפרקנו "וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער"(מלכים ב ז ג; ועיין רש"י ד"ה "פתח השער"). חז"ל דרשו שארבעה הם גחזי ושלושת בניו(סנהדרין קט:; סוטה מז.). בזה קוימה קללת אלישע, מלפני שני פרקים, "וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם, ויצא מלפניו מצורע כשלג"(מלכים ב ה כז) במלואה; שם שמענו על צרעת גחזי, ופרקנו מוסיף לספר על הצרעת בזרעו.
זה כנראה החלק הקל בעונשו של גחזי. החלק החמור מתואר בתחילת פרק חלק(כינוי לאחד הפרקים במסכת סנהדרין):
ואלו שאין להם חלק לעולם הבא(אמנם יש גם דעה אחרת בהמשך הגמרא, סנהדרין קה.)... ארבעה הדיוטות: בלעם ודואג אחיתופל וגחזי
(המשנה בסנהדרין צ.)
מסתבר שמלבד חטאו של גחזי בפרשת נעמן, עוד תלויה לו קופת שרצים אחרת, והיא שמוסיפה את שמו לרשימה הבלתי מכובדת של אלו אשר נדחו מחיי העולם הבא.
הגמרא ממשיכה להסביר את חטאו:
מאי עבד(=מה עשה)? איכא דאמרי(=יש שאומרים): אבן שואבת(=מגנט) תלה לחטאת ירבעם והעמידה בן שמים לארץ. ואיכא דאמרי(=מה עשה) שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך.
לפי שני ההסברים האדיר גחזי את כוח הטומאה, ובפעולת קסמים העמיד את הפסל של ירבעם באויר או גרם לקול שיצא מפיו(ועיין במאמר קודם שלנו בספר שמות לגבי מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן). ברור שגחזי חטא והחטיא את הרבים בעשותו כן, וכבר שנינו "החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה"(סנהדרין קז:)
בגמרא יש הסבר נוסף לחטאו של גחזי:
איכא דאמרי רבנן דחה מקמיה.
[יש שאומרים: חכמים דחה מלפניו.]
ופירש רש"י:
דחה תלמידים מישיבתו של אלישע.
הגמרא מוכיחה זאת מפסוק מהפרק הקודם:
"ויאמרו בני הנביאים אל אלישע, הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו"(מלכים ב ו א) - מכלל דעד השתא לא הוו צר(=שעד עתה לא היה צר).
לדעת הגמרא נוספו ספסלים בבית מדרשו של הנביא אחר סילוקו של גחזי. אכן גם הפרעה לרישום תלמידים, נחשבת להחטאת הרבים כמו עבודה זרה.
חטא זה עולה גם ממקור אחר:
גחזי אדם גבור בתורה היה, אלא שהיו בו שלשה דברים, עין צרה, ופרוץ בערוה ולא היה מודה בתחית המתים.
עין צרה - בשעה שהיה אלישע יושב ודורש היה גחזי יושב על השער, והתלמידים רואים אותו ואומרים אם גחזי לא נכנס, אנו ניכנס? אליש היה יושב ודורש ובני אדם לא נהנו...
ופרוץ בערוה - שכן השונמית אומרת לאשה "איש א-לוהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד"(מלכים ב ד ט) - הוא קדוש ואין תלמידו קדוש, שנאמר "ויגש גחזי להודפה" - שנתן ידו בהוד שביופיה(נגע בה בצורה לא צנועה).
ולא היה מודה בתחית המתים...
(ירושלמי סנהדרין י כ. מצוטט כאן מאישי התנ"ך עמ' צז-צח; ועיין עוד פרקי דר' אליעזר לג; ברכות עב.; ועוד במאמרנו "ובאת וסגרת הדלת בעדך" לפרק ד)
ועוד דרשו חכמים על יחסו העוין של גחזי לרבו:
מפני מה נענש גחזי? מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר(מלכים ב ח ה): "ויאמר גחזי... וזה בנה אשר החיה אלישע".
(סנהדרין ק.)
והצרעת באה כידוע על לשון הרע, וגם בזה שלח את ידו:
גחזי סיפר לשון הרע ברבו, ודבקה בו צרעת עד יום מותו
(אבות דר' נתן ט).
ומלשון הרע ושקר ששיקר לנעמן בא לידי שבועת שוא, שהיא עצמה גוררת צרעת:
אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן, על שבעה דברים נגעים באים: על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא...
ועל שבועת שוא - דכתיב "הואל(לשון שבועה, השבע ששלחך אלישע) קח ככרים"(מלכים ב ה כג)
(ערכין טז.)
ועל כולם - חילול ה':
אלישע קידש שמו של הקב"ה שלא רצה ליטול מנעמן כלום, וגחזי רדף אחריו ונשבע לו לשקר ששלח אצלו שישלח לו ממון. נמצא זה מחלל שמים שקידש אלישע , אמר לו הקב"ה לגחזי: רשע, אתה אמרת "חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה(מלכים ב ה כ), נשבעת בשמי כדי לחללו. חייך, "מאומה" אמרת, ומומו(=מום שלו) אתה נוטל.
(במדבר רבה ז ה ומקורות רבים נוספית המובאים בנ"ך עם תורה שבע"פ עמוד סב)
ואנו נוסיף לכאן את הפסוק בתורה המדבר על נטילת חרמים: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם"(דברים יג יח).
ובניו למה נענשו? ייתכן, שגם כאן חל הכלל שאמרו חז"ל: "ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום... שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם"(סוטה ט:); וכתב הרד"ק שבניו של גיחזי ידעו בדבר(ולא מיחו, ועיין רד"ק שמואל ב ג כט). והזהר כתב: "אלישע ראה יותר משאר הנביאים וראה שלא יצא בן הגון מגחזי ועל כן קלל את כולם"(זוהר תזריע נא יא, מובא בספר נ"ך עם תורה שבע"פ עמוד סו)
ועל דחיה זו, שדחה אלישע את גחזי בשתי ידיו, הוא בא על עונשו, ועל כך אי"ה בעיון הבא.