"וירמסו אותו העם בשער וימת"
פרקנו מסתיים בתיאור מותו של השליש אשר לגלג על נבואת אלישע בדבר סיום הרעב הכבד בשומרון. השליש אמר "וְהִנֵּ֣ה יְהוָ֗ה עֹשֶׂ֤ה אֲרֻבּוֹת֙ בַּשָּׁמַ֔יִם [רד"ק: "להמטיר, או בדרך הפלגה להוריד חיטים ושעורים על דרך ירידת המן"], הֲיִֽהְיֶ֖ה כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה?"(מלכים ב ז יט). על הספק שהוטל באמיתות הנבואה עונה הנביא: "הִנְּךָ֤ רֹאֶה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם לֹ֥א תֹאכֵֽל׃"(מלכים ב ז יט). כשקרה הנס והעם נדחף מבוהל למחנה הנטוש של חיל ארם קוימה נבואת הזעם של אלישע "וַֽיְהִי־ל֖וֹ כֵּ֑ן וַיִּרְמְס֨וּ אֹת֥וֹ הָעָ֛ם בַּשַּׁ֖עַר וַיָּמֹֽת׃"(מלכים ב ז כ).
חטאו של השליש כפול: חוסר אמונה בכוחו של ה' לחולל נס, וחוסר אמונה בכוחו של הנביא לבשר אותו בטרם יבוא. וכך פירש המלבי"ם:
שהכחיש ביכולת ה', שאמר "והנה ה' יעשה ארובות", וכי יד ה' תקצר?
שהכחיש דברי נביא, שאמר "היהיה כדבר הזה?", ונתחייב מיתה כדין. והיה ענשו מדה כנגד מדה, וזה שאמר "ויהי לו כן".
(מלבי"ם מלכים ב ז טז-כ)
המקור לסיפא של דברי המלבי"ם הם דברי ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן:
שנאמר: "ויאמר אלישע..."(מלכים ב ז א)... וכתיב "ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימות"(מלכים ב ז כ). ודילמא קללת אלישע גרמה ליה(=גרמה לו. ולאו דווקא חטאו שלגלג על הנבואה) דאמר רב יהודה אמר רב: 'קללת חכם אפילו על חנם היא באה'? אם כן, לכתוב קרא: "וירמסוהו וימות"(בלי התוספת של "בשער)! מאי "בשער"? - על עסקי שער.
(סנהדרין צ.-צ:)
הציון המפורש שהשליש נרמס בשער, רומז לפי פשוטו למקום הגאוגרפי שבו נרמס השליש, "בשער[ שומרון]"; אבל הלימוד של מידה כנגד מידה, עולה מהבנה שונה במילה שער. "שער", בצירוף "עסקי שער", אין פירושו דלת כניסה, אלא ביטוי כלכלי של שווי השוק; והרי על זה באה הנבואה "כעת מחר סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל", ועל השער הזה לגלג השליש, "דהיינו במקח ובשער היוצא בשומרון"(מהרש"א אגדות סנהדרין צ:).
בספר חרדים(בפרק המוקדש ל"מצוות לא תעשה מדברי קבלה ומדברי סופרים התלויות בפה ובקנה") מביא הסבר מחודש לחטא השליש:
"אל תלשן עבד אל אדוניו... דור אביו יקלל"(משלי ל י-יא). בפרק ח' דפסחים(=של מסכת פסחים) פירשו שלא ילמד קטיגורא על ישראל אפילו הדור רשעים. וראיה (ישעיהו)[מהושע] שנתפש על שהלשינם, אף על פי שחטאו. ואיתא במדרש דהשליש שנענש שאמר "הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה", כך אמר: ודאי ה' יכול לעשות! אך הדור הזה כדור המבול שראוי היה שיעשה ארובות בשמים כהתם(=כמו שם) דכתיב(=שכתוב) "וארובות השמים נפתחו"(בראשית ז יא), ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה? השיבו אלישע הנביא, דלפי שלמד קטיגוריא על ישראל - יראה ולא יאכל(והמידה כנגד מידה היא שמשום שהוא לא האמין שבני ישראל ראויים לנס - הוא עצמו אינו ראוי לנס שיבוא על בני ישראל). כן שמעתי מפי החכם ר' אברהם הלוי שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב.
(חרדים מצוות לא תעשה מדברי קבלה ומדברי סופרים פרק ד(מז) סעיף כג)
ואכן הקב"ה נוזף במי שמקטרג על בניו. הגמרא בפסחים מספרת על הושע:
"אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע "בניך חטאו"? והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו 'רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת'.
(פסחים פז.)
ורק אחרי שהקב"ה נזף בו ואמר לו לגרש את אשתו שלו(שהיתה אשת זנונים), רק אז ביקש הושע רחמים על עמו. וכן מצינו בישעיהו:
שֶׁאָמַר: "וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב"(ישעיה ו ה), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא... שֶׁמָּא בבני היית שליט?... מיד נטל את שלו, שנאמר: "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְֹּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה", גחלת אין כתיב כאן, אלא רצפה... אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בן נחמני, רִצְפָּה... רְצוֹץ פֶּה, לְמִי שֶׁאָמַר דֵּילָטוֹרְיָא(=מלשינות) עַל בָּנָי.
(שיר השירים רבה א לט; ילקוט שמעוני ישעיהו נו. בשינוי קל)
וכן בְּאֵלִיָּהוּ, שקטרג על בני ישראל ואמַר: "וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַֽי-הוָ֣ה ׀ אֱ-לֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל"(מלכים א יט י), אָמַר לוֹ ה' "מה לך פה אליהו" - "למה יצאת ממקומך? מה יש לך פה?"(רד"ק), "מידתך הפך מה שהיה פה [משה ביקש רחמים על בני ישראל באותה מערה] האם שַׁבְתָּ מאותה מדה ותבקש רחמים על בני"(אלשיך, ועיין הרב יהושע בכרך, יונה בן אמיתי ואליהו עמודים 131-138).
וזה היה חטאו של השליש:
חטא השליש לא היה חסרון אמונה בקב"ה או בנביא, ודאי מאמין היה, אדרבה ה'יראת שמים' שלו התקוממה, ה'חרדיות' שלו לדבר ה' לא הסכימה לקבל נס כזה. הקב"ה יכול לעשות, אבל לא ירצה לעשות לדור כזה. הלגלוג הזה, הכפירה הזו בזכותם הנצחית של ישראל ובסגולתם הנאמרת מתוך 'חרדיות' ו'יראת שמים' מחלישה בבת אחת את פעולתו האדירה של אלישע להרמת רוח הדור. כל הישועה באה רק משום שעם ישראל מאמינים בזכותם להגאל. זה סודה של הישועה.
(הרב צבי טאו, לאמונת עתנו עמ' קכב בהוצאת ירושלים תשנ"ד)