תנ"ך על הפרק - במדבר י - מדוע הפציר משה בחותנו שילך עמהם? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

במדבר י

127 / 929
היום

הפרק

הַחֲצֹצְרוֹת, מסע המחנות, הַפְּנִיָּה לְחֹבָב, נְסִיעָת הָאָרוֹן

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃וְתָקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וְאִם־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה׃וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם׃וּבְהַקְהִ֖יל אֶת־הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ׃וּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְר֑וֹת וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ נַעֲלָה֙ הֶֽעָנָ֔ן מֵעַ֖ל מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֻֽת׃וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל לְמַסְעֵיהֶ֖ם מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיִּשְׁכֹּ֥ן הֶעָנָ֖ן בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃וַיִּסְע֖וּ בָּרִאשֹׁנָ֑ה עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֛ה בָּרִאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָׂשכָ֑ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֽוֹן׃וְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָסְע֤וּ בְנֵֽי־גֵרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן׃וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽי שַׁדָּֽי׃וְעַל־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃וְנָסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד־בֹּאָֽם׃וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָה־צֽוּר׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעוֹנִֽי׃וְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכָל־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃וְעַל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃אֵ֛לֶּה מַסְעֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְצִבְאֹתָ֑ם וַיִּסָּֽעוּ׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י ׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃וְהָיָ֖ה כִּי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה ׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְהוָ֛ה עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְהוָ֔ה דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֜ה נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃וַעֲנַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה׃׆ וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃׆

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע הפציר משה בחותנו שילך עמהם?

הקדמה

אחרי תאור המסע הראשון מהר סיני (במדבר י, יא-כח) מופיעה פרשה קצרה בת ארבעה פסוקים בלבד, וכך נאמר בה:

כט. ויאמר מֹשה לחֹבב בן רעואל המדיני חֹתן משה: נֹסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אֹתו אתן לכם. לכה אִתנו והטבנו לך, כי ד' דבר טוב על ישראל.
ל. ויאמר אליו: לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך.
לא. ויאמר: אל נא תעזֹב אתנו, כי על כן ידעת חנֹתנו במדבר והיית לנו לעינים.
לב. והיה כי תלך עמנו, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ד' עמנו והטבנו לך.

על פרשה זו יש לשאול מספר שאלות:

  1. מדוע האריכה התורה וכתבה: "ויאמר משה לחֹבב, בן רעואל, המדיני, חֹתן משה"? והרי התורה דרכה לקצר, והיא יכלה לכתוב בקיצור: "ויאמר משה לחֹתנו"!
  2. מדוע האריך משה בדבריו לחֹבב ואמר: "נֹסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אֹתו אתן לכם"? מדוע לא אמר משה בקיצור: "נֹסעים אנחנו אל ארץ כנען"?
  3. מדוע הפציר משה בחֹבב שילך עמהם?
  4. מה פירוש המלים "כי על כן ידעת חנֹתנו במדבר והיית לנו לעינים"?
  5. האם בסופו של דבר חֹבב נשאר עם בני ישראל, או שחזר למדין?

מאמר זה יצעד בעקבות רש"י, שענה על רוב השאלות, ובעקבות הפרשנים שהמשיכו בדרכו והרחיבו אותה.

א. תשובת רש"י לשאלה הראשונה

על השאלה הראשונה ענה רש"י בצורה חלקית:

חובב - הוא יתרו, שנאמר: 'מבני חֹבב חֹתן משה' (שופטים ד, יא). ומה תלמוד לומר: 'ותבאנה אל רעואל אביהן' (שמות ב, יח)? מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא. ושמות הרבה היו לו: 'יתר' על שם שיתר פרשה אחת בתורה. 'חֹבב' על שחבב את התורה וכו'.

אם כן התורה האריכה בתיאוריו של יתרו כדי ללמד על מעלתו שהוא חיבב את התורה.

אבל יש לשאול: מדוע היה חשוב לתורה ללמדנו זאת דווקא פה?

כתב על כך ה"משכיל לדוד" שמשום שכאן כותבת התורה שיתרו היה חפץ לשוב אל ארצו ואל מולדתו, היינו עלולים לחשוב שחס ושלום יתרו רצה לחזור לדרכו הראשונה, שהיה עובד עבודה זרה, לכן כתבה התורה את שבחו של יתרו, שחיבב את התורה, וכל רצונו לחזור לארצו היה רק משיקולים כלכליים ומשפחתיים, כמו שכתב רש"י: "אל ארצי ואל מולדתי - אם בשביל נכסי, אם בשביל משפחתי".

עדיין יש להעיר שרש"י לא הסביר את שאר תיאוריו של יתרו: "בן רעואל, המדיני, חֹתן משה".

בספרי בפרשתנו (פיסקא עח) נאמר:

רעואל היה שמו: ריע של אל.

התיאור "המדיני", בא להדגיש שיתרו התגייר, ויתבאר בסמוך מדוע הדגישה התורה כאן ענין זה, והתיאור "חֹתן משה" יתבאר בהמשך.

ב. תשובה לשאלה השניה

על פי דברי רש"י וחז"ל בהסבר שמותיו של יתרו ניתן לענות גם על השאלה השניה מדוע האריך משה בדבריו לחֹבב ואמר: "נֹסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אֹתו אתן לכם", ולא אמר בקיצור: "נֹסעים אנחנו אל ארץ כנען": משה רבנו אומר ליתרו שראוי לו לבוא עם בני ישראל לארץ ישראל, כיון שזהו המקום שאותו הבטיח ד' לאבות הקדושים, ולמשה רבנו, ולכל ישראל, כמתנה טובה, ולכן יתרו ודאי רוצה לזכות למתנה הזאת.

נוסף על כך ניתן לומר שהתורה, בהאריכה בתיאוריו של יתרו, רומזת לשלש בחינות בארץ ישראל שבגללן ראוי ליתרו לבוא עם בני ישראל ארץ ישראל:

  1. "אין תורה כתורת ארץ ישראל" (בראשית רבה טז, ד), ולכן חֹבב שמחבב את התורה - ודאי רוצה לבוא לארץ וללמוד את תורתה.
  2. זהו המקום שאותו הבטיח ד' לאבות הקדושים, ולמשה רבנו, ולכל ישראל, כמתנה טובה, ולכן רעואל שהוא רֵע לא-ל - ודאי רוצה לזכות למתנה הזאת.
  3. "כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק" (כתובות קי ע"ב), ולכן "המדיני" שהתגייר ופרש מעבודה זרה - חייב לבוא אל הארץ.

ג. תשובת רש"י לשאלה השלישית

על השאלה השלישית מדוע הפציר משה בחֹבב שילך עמהם כתב רש"י (בפסוק ל"א):

אל נא תעזֹב - אין 'נא' אלא לשון בקשה, שלא יאמרו: לא נתגייר יתרו מחיבה, סבור היה שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו שראה שאין להם חלק, הניחם והלך לו.

אפשר להבין את כוונת רש"י בשתי אפשרויות:

  1. משה חשש שמא יגרם ליתרו ביזיון אם הוא יעזוב אותם, שיאמרו עליו שהוא הצטרף לעם ישראל כדי לקבל טובה גשמית, וכשראה שאין הוא מקבל אותה הוא עזב את עם ישראל.
  2.  משה חשש שמא יגרם ח"ו חילול השם אם יתרו יעזוב אותם, כמו שיתבאר בסמוך.

ד. תשובת רש"י לשאלה הרביעית

על השאלה הרביעית מה פירוש המלים "כי על כן ידעת חנֹתנו במדבר והיית לנו לעינים" כתב רש"י (בפירושו הראשון):

כי נאה לך לעשות זאת על אשר ידעת חנותנו במדבר, וראית נסים וגבורות שנעשו לנו.

מדברי רש"י כאן נראה יותר שכוונת רש"י היא שמשה חשש שמא יגרם ח"ו חילול השם אם יתרו יעזוב אותם אחרי שראה את כל הנסים שנעשו לישראל במדבר.

וכן כתב כאן הספורנו:

אל נא תעזוב אותנו - ילכו בניך לפחות עמנו.
כי על כן ידעת חנותנו במדבר - ואם יעזבונו גם בניך תחללו את השם בעיני האומות, שיאמרו: אילו ראה יתרו בהם ענין אלקי באמת - לא היה עוזב אותם הוא ובניו.

כן כתב גם "אור החיים" הקדוש כאן:

ואין נכון לעזוב אותם אחר כל זה, כי יש בזה חילול השם, כי יאמרו שעמד על אמונתם והחשיבוהו כל כך, ועזב אותם. אין זה אלא שלא הוצדקו אצלו מופתי האמונה. ואין נכון עשות כן.

ה. תשובת ה"אזנים לתורה" לשאלה הראשונה

על פי זה הסביר ה"אזנים לתורה" מדוע לא כתבה התורה בקיצור: "ויאמר משה לחֹתנו", אלא האריכה וכתבה: "ויאמר משה לחֹבב, בן רעואל, המדיני, חֹתן משה":

כל השמות והתארים הללו באו כדי לבאר שעזיבת יתרו את ישראל בעת ההיא היתה מחללת שם שמים ח"ו, ולפיכך השתדל משה שילך עמהם:
'חֹבב' - שהיה מחבב את התורה, וישב במדבר סיני זמן ארוך ללמוד תורה יחד עם כל ישראל מפי משה.
'בן רעואל' - שגם אביו היה רֵע לא-ל.
'המדיני' - שהיה כהן במדין ובחן ובדק אלהות הרבה, וכאמרם ז"ל שלא הניח ע"ז בעולם שלא עבדה.
'חֹתן משה' - והיה לו ענין לחזק ולגדל את תורת משה, וגם עושר וכבוד לא היו חסרים לו בתוך בני ישראל כחותן המלך, ואם הוא היה עוזב את ישראל ותורתו, והיה שב להיות כהן מדין, היו הגויים אומרים שלא מצא סיפוק נפשי באמונת ישראל, והנסים והנפלאות לא נתאמתו ח"ו אצלו, ולפיכך השתדל משה שלא יעזוב את ישראל.

סיכום

א. התשובה לשלש מתוך ארבע מהשאלות היא נסיונו של משה רבנו למנוע את עזיבת יתרו, כדי למנוע חילול השם:

1. לכן האריכה התורה וכתבה: "ויאמר משה לחֹבב, בן רעואל, המדיני, חֹתן משה", ולא כתבה בקיצור: "ויאמר משה לחֹתנו".

2. לכן הפציר משה בחֹבב שילך עמהם.

3. פירוש המלים "כי על כן ידעת חנֹתנו במדבר והיית לנו לעינים" הוא שיתרו ראה את הנסים שעשה ד' לישראל במדבר, ולכן אילו הוא היה עוזב היה הדבר עלול לגרום לחילול השם.

ב. האריכות בתיאור ארץ ישראל בא לבטא שלא יתכן שיתרו, שאהב את ד' ואת התורה, לא יבוא לארץ הקדושה שד' הבטיח לאבותינו ולנו.

על השאלה החמישית, האם בסופו של דבר חֹבב נשאר עם בני ישראל או שחזר למדין, עיין במאמר הבא.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך