תנ"ך על הפרק - ויקרא א - הקדמת רש"י לחומש ויקרא / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ויקרא א

91 / 929
היום

הפרק

פָּרָשַׁת קָרְבַּן עוֹלָה

וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽיהוָ֑ה מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם׃אִם־עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙ מִן־הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶ֑נּוּ אֶל־פֶּ֝תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ יַקְרִ֣יב אֹת֔וֹ לִרְצֹנ֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וְסָמַ֣ךְ יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הָעֹלָ֑ה וְנִרְצָ֥ה ל֖וֹ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו׃וְשָׁחַ֛ט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְ֠הִקְרִיבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן הַֽכֹּֽהֲנִים֙ אֶת־הַדָּ֔ם וְזָרְק֨וּ אֶת־הַדָּ֤ם עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ סָבִ֔יב אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וְהִפְשִׁ֖יט אֶת־הָעֹלָ֑ה וְנִתַּ֥ח אֹתָ֖הּ לִנְתָחֶֽיהָ׃וְ֠נָתְנוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְעָרְכ֥וּ עֵצִ֖ים עַל־הָאֵֽשׁ׃וְעָרְכ֗וּ בְּנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אֵ֚ת הַנְּתָחִ֔ים אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְאֶת־הַפָּ֑דֶר עַל־הָעֵצִים֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְקִרְבּ֥וֹ וּכְרָעָ֖יו יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַכֹּל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽיהוָֽה׃וְאִם־מִן־הַצֹּ֨אן קָרְבָּנ֧וֹ מִן־הַכְּשָׂבִ֛ים א֥וֹ מִן־הָעִזִּ֖ים לְעֹלָ֑ה זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶֽנּוּ׃וְשָׁחַ֨ט אֹת֜וֹ עַ֣ל יֶ֧רֶךְ הַמִּזְבֵּ֛חַ צָפֹ֖נָה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת־דָּמ֛וֹ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃וְנִתַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִנְתָחָ֔יו וְאֶת־רֹאשׁ֖וֹ וְאֶת־פִּדְר֑וֹ וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ אֹתָ֔ם עַל־הָֽעֵצִים֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְהַקֶּ֥רֶב וְהַכְּרָעַ֖יִם יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְרִ֨יב הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַכֹּל֙ וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֣ה ה֗וּא אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃וְאִ֧ם מִן־הָע֛וֹף עֹלָ֥ה קָרְבָּנ֖וֹ לַֽיהוָ֑ה וְהִקְרִ֣יב מִן־הַתֹּרִ֗ים א֛וֹ מִן־בְּנֵ֥י הַיּוֹנָ֖ה אֶת־קָרְבָּנֽוֹ׃וְהִקְרִיב֤וֹ הַכֹּהֵן֙ אֶל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וּמָלַק֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְנִמְצָ֣ה דָמ֔וֹ עַ֖ל קִ֥יר הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְהֵסִ֥יר אֶת־מֻרְאָת֖וֹ בְּנֹצָתָ֑הּ וְהִשְׁלִ֨יךְ אֹתָ֜הּ אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ קֵ֔דְמָה אֶל־מְק֖וֹם הַדָּֽשֶׁן׃וְשִׁסַּ֨ע אֹת֣וֹ בִכְנָפָיו֮ לֹ֣א יַבְדִּיל֒ וְהִקְטִ֨יר אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עַל־הָעֵצִ֖ים אֲשֶׁ֣ר עַל־הָאֵ֑שׁ עֹלָ֣ה ה֗וּא אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

הקדמת רש"י לחומש ויקרא 

רבים מפרשני התורה כתבו הקדמות לפירושיהם. יש שכתבו רק הקדמה כוללת לפירוש, ויש שכתבו גם הקדמה לכל חומש. רש"י לא כתב שום הקדמה לפירושו, אך כאשר מתבוננים בפירושיו לפסוקים הראשונים בכל חומש מגלים שבראש כל חומש כתב רש"י דברים בשבחם של ישראל: בחשיבותם, במעלתם, בחיבתם ובכבודם!

גם על הפסוק הראשון בחומש ויקרא, "ויקרא אל משה וידבר ד' אליו מאהל מועד לאמר", כתב רש"י על חיבתן של ישראל: "ויקרא אל משה - לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר: 'וקרא זה אל זה' (ישעיהו ו, ג). אבל לנביאי אומות העולם נגלה אליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר: 'ויקר אלקים אל בלעם' (במדבר כג, ד)".

אמנם ניתן היה לחשוב שמדובר כאן בחיבתו של משה רבינו דווקא, מול טומאתו של בלעם הרשע, אבל רש"י כתב: "אבל לנביאי אומות העולם נגלה אליהן בלשון עראי וטומאה". עולה שהחיבה איננה רק מצד מעלתו של משה רבינו, אלא מצד מעלתם של ישראל!

רש"י חזר והדגיש זאת שוב בהמשך פירושו לפסוק הראשון: "לאמר - צא ואמור להם דברי כבושין: בשבילכם הוא נדבר עמי, שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל במדבר כמנודים, מן המרגלים ואילך, לא נתייחד הדבור עם משה, שנאמר: 'ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ד' אלי לאמר' (דברים ב, טז-יז), אלי היה הדבור". אם כן מעלתו של משה נובעת מכח מעלתם של ישראל!

מפירוש רש"י עולה שמעלתו של משה נובעת מכח מעלתם של ישראל.

דבר דומה כתב רש"י גם על הפסוקים "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ד' אלי לאמר" (דברים ב, טז-יז):

וידבר ד' אלי וגו' - אבל משילוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה [זו] 'וידבר', אלא 'ויאמר', ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתיחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל.

כעין זה כתב רש"י גם בספר שמות (לב, ז) על הפסוק "וידבר ד' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים": "לך רד - רד מגדולתך! לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם"!

גם בספר ירמיהו כתב רש"י דברים דומים. שם (מה, א-ה) נאמר:

הדבר אשר דבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריה... כה אמר ד' אלקי ישראל עליך ברוך: אמרת: אוי נא לי כי יסף ד' יגון על מכאובי, יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי. כה תאמר אליו: כה אמר ד': הנה אשר בניתי אני הרס, ואת אשר נטעתי אני נתש, ואת כל הארץ היא. ואתה תבקש לך גדלות?! אל תבקש!

כתב על כך רש"י:

ומנוחה לא מצאתי - לא שרתה עלי שכינה להנבא, כמו: 'ותנח עליהם הרוח' (במדבר יא, כו). מה נשתניתי מתלמידי הנביאים? יהושע שימש את משה - נחה עליו רוח הקודש, אלישע שימש את אליהו - נחה עליו רוח הקודש, אני מה נשתניתי?
ואת כל הארץ - היא הנדונת בנתישה והריסה זו.
תבקש לך גדולות - נבואות, כמו: 'ספרה נא לי את כל הגדולות' וגו' (מלכים ב ח, ד), 'קרא אלי ואגידה לך גדולות' וגו' (לעיל לג, ג). אמר לו הקב"ה: 'אם אין כרם אין סייג, ואם אין צאן אין רועה. איני נגלה על הנביאים אלא בזכותם של ישראל'! כך שנויה במכילתא בתחילתה.

עיין גם בספר הכוזרי ב, נו בתחילתו שכתב: "ולולא בני ישראל לא היתה התורה, ועוד כי לא היתה מעלתם בעבור משה, אבל מעלת משה היתה בעבורם, כי האהבה לא היתה כי אם בהמון זרע אברהם יצחק ויעקב, ובחר במשה להגיע הטוב אליהם על ידו" (ועיין במקורות שציינו שם יהודה אבן שמואל והרב קאפח).

יהי רצון שנזכה ללכת בעקבות רש"י, ונראה כל הזמן את מעלותיהם של ישראל.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך