תנ"ך על הפרק - אסתר ב - המגילה כאוסף צירופי מקרים (פרק ב') / הרב חיים דרוקמן שליט"א

תנ"ך על הפרק

אסתר ב

821 / 929
היום

הפרק

אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כְּשֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽיהָ׃וַיֹּאמְר֥וּ נַעֲרֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ מְשָׁרְתָ֑יו יְבַקְשׁ֥וּ לַמֶּ֛לֶךְ נְעָר֥וֹת בְּתוּל֖וֹת טוֹב֥וֹת מַרְאֶֽה׃וְיַפְקֵ֨ד הַמֶּ֣לֶךְ פְּקִידִים֮ בְּכָל־מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתוֹ֒ וְיִקְבְּצ֣וּ אֶת־כָּל־נַעֲרָֽה־בְ֠תוּלָה טוֹבַ֨ת מַרְאֶ֜ה אֶל־שׁוּשַׁ֤ן הַבִּירָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַנָּשִׁ֔ים אֶל־יַ֥ד הֵגֶ֛א סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וְנָת֖וֹן תַּמְרוּקֵיהֶֽן׃וְהַֽנַּעֲרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ תִּמְלֹ֖ךְ תַּ֣חַת וַשְׁתִּ֑י וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן׃אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מָרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי׃אֲשֶׁ֤ר הָגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכָנְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת׃וַיְהִ֗י בְּהִשָּׁמַ֤ע דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְדָת֔וֹ וּֽבְהִקָּבֵ֞ץ נְעָר֥וֹת רַבּ֛וֹת אֶל־שׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה אֶל־יַ֣ד הֵגָ֑י וַתִּלָּקַ֤ח אֶסְתֵּר֙ אֶל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־יַ֥ד הֵגַ֖י שֹׁמֵ֥ר הַנָּשִֽׁים׃וַתִּיטַ֨ב הַנַּעֲרָ֣ה בְעֵינָיו֮ וַתִּשָּׂ֣א חֶ֣סֶד לְפָנָיו֒ וַ֠יְבַהֵל אֶת־תַּמְרוּקֶ֤יהָ וְאֶת־מָנוֹתֶ֙הָ֙ לָתֵ֣ת לָ֔הּ וְאֵת֙ שֶׁ֣בַע הַנְּעָר֔וֹת הָרְאֻי֥וֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְשַׁנֶּ֧הָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ לְט֖וֹב בֵּ֥ית הַנָּשִֽׁים׃לֹא־הִגִּ֣ידָה אֶסְתֵּ֔ר אֶת־עַמָּ֖הּ וְאֶת־מֽוֹלַדְתָּ֑הּ כִּ֧י מָרְדֳּכַ֛י צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ אֲשֶׁ֥ר לֹא־תַגִּֽיד׃וּבְכָל־י֣וֹם וָי֔וֹם מָרְדֳּכַי֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ לִפְנֵ֖י חֲצַ֣ר בֵּית־הַנָּשִׁ֑ים לָדַ֙עַת֙ אֶת־שְׁל֣וֹם אֶסְתֵּ֔ר וּמַה־יֵּעָשֶׂ֖ה בָּֽהּ׃וּבְהַגִּ֡יעַ תֹּר֩ נַעֲרָ֨ה וְנַעֲרָ֜ה לָב֣וֹא ׀ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ מִקֵּץ֩ הֱי֨וֹת לָ֜הּ כְּדָ֤ת הַנָּשִׁים֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר חֹ֔דֶשׁ כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י מְרוּקֵיהֶ֑ן שִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בְּשֶׁ֣מֶן הַמֹּ֔ר וְשִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בַּבְּשָׂמִ֔ים וּבְתַמְרוּקֵ֖י הַנָּשִֽׁים׃וּבָזֶ֕ה הַֽנַּעֲרָ֖ה בָּאָ֣ה אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֜ר יִנָּ֤תֵֽן לָהּ֙ לָב֣וֹא עִמָּ֔הּ מִבֵּ֥ית הַנָּשִׁ֖ים עַד־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃בָּעֶ֣רֶב ׀ הִ֣יא בָאָ֗ה וּ֠בַבֹּקֶר הִ֣יא שָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית הַנָּשִׁים֙ שֵׁנִ֔י אֶל־יַ֧ד שַֽׁעֲשְׁגַ֛ז סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַפִּֽילַגְשִׁ֑ים לֹא־תָב֥וֹא עוֹד֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֣י אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֛הּ הַמֶּ֖לֶךְ וְנִקְרְאָ֥ה בְשֵֽׁם׃וּבְהַגִּ֣יעַ תֹּר־אֶסְתֵּ֣ר בַּת־אֲבִיחַ֣יִל דֹּ֣ד מָרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר֩ לָקַֽח־ל֨וֹ לְבַ֜ת לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ לֹ֤א בִקְשָׁה֙ דָּבָ֔ר כִּ֠י אִ֣ם אֶת־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֛ר הֵגַ֥י סְרִיס־הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וַתְּהִ֤י אֶסְתֵּר֙ נֹשֵׂ֣את חֵ֔ן בְּעֵינֵ֖י כָּל־רֹאֶֽיהָ׃וַתִּלָּקַ֨ח אֶסְתֵּ֜ר אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ אֶל־בֵּ֣ית מַלְכוּת֔וֹ בַּחֹ֥דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֖י הוּא־חֹ֣דֶשׁ טֵבֵ֑ת בִּשְׁנַת־שֶׁ֖בַע לְמַלְכוּתֽוֹ׃וַיֶּאֱהַ֨ב הַמֶּ֤לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר֙ מִכָּל־הַנָּשִׁ֔ים וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן וָחֶ֛סֶד לְפָנָ֖יו מִכָּל־הַבְּתוּלֹ֑ת וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ וַיַּמְלִיכֶ֖הָ תַּ֥חַת וַשְׁתִּֽי׃וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֜לֶךְ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֗וֹל לְכָל־שָׂרָיו֙ וַעֲבָדָ֔יו אֵ֖ת מִשְׁתֵּ֣ה אֶסְתֵּ֑ר וַהֲנָחָ֤ה לַמְּדִינוֹת֙ עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֥ן מַשְׂאֵ֖ת כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃וּבְהִקָּבֵ֥ץ בְּתוּל֖וֹת שֵׁנִ֑ית וּמָרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ׃אֵ֣ין אֶסְתֵּ֗ר מַגֶּ֤דֶת מֽוֹלַדְתָּהּ֙ וְאֶת־עַמָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ מָרְדֳּכָ֑י וְאֶת־מַאֲמַ֤ר מָרְדֳּכַי֙ אֶסְתֵּ֣ר עֹשָׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר הָיְתָ֥ה בְאָמְנָ֖ה אִתּֽוֹ׃בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וּמָרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ קָצַף֩ בִּגְתָ֨ן וָתֶ֜רֶשׁ שְׁנֵֽי־סָרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִשֹּׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף וַיְבַקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵֽרֹשׁ׃וַיִּוָּדַ֤ע הַדָּבָר֙ לְמָרְדֳּכַ֔י וַיַּגֵּ֖ד לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וַתֹּ֧אמֶר אֶסְתֵּ֛ר לַמֶּ֖לֶךְ בְּשֵׁ֥ם מָרְדֳּכָֽי׃וַיְבֻקַּ֤שׁ הַדָּבָר֙ וַיִּמָּצֵ֔א וַיִּתָּל֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֑ץ וַיִּכָּתֵ֗ב בְּסֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים דרוקמן שליט

המגילה כאוסף צירופי מקרים (פרק ב')

במאמר זה נמשיך לסקור את "צירופי המקרים" במגילה ולבסוף נבאר את שעומד מאחריהם.

בחירתה של אסתר

בפרקנו נאמר:

ויהי בהישמע דבר המלך ודתו, ובהקבץ נערות רבות אל שושן הבירה, אל יד הגי, ותלקח אסתר אל בית המלך... ותיטב הנערה בעיניו ותישא חסד לפניו...
(ב ח-ט)

ובכן קודם כל - קרה מקרה שהיא מצאה חן בעיניו. מי יודע כמה נערות הביאו בפניו! והנה דווקא היא מכולן, נשאה חסד לפניו.

חז"ל מתארים את הזמן שקדם לבחירתה:

אמר ר' שמואל: כשגזר אחשורוש לקבץ לו בתולות, היו הנערות נכללות ומתקבצות מכל מקום, והיו בנות הגויים לובשות מלבושים נאים ומראות את עצמן לשלוחין של מלך, שהיו מבקשות להינשא למלך; ואסתר היתה מטמנת עצמה, ולא נראתה לכל אדם עד ארבע שנים, משנת שלוש למלכותו עד שנת שבע למלכותו. והיו הסריסים מביאים את הבתולות לפני המלך ולא היו מוצאות חן וחסד בעיניו. עד שמצאו את אסתר בשושן הבירה, ומטמנת עצמה, ולקחוה על כורחה, שכך הוא אומר – "ותלקח אסתר אל בית המלך"(אסתר ב ח); 'ותלקח' - בעל כורחה ושלא בטובתה.
(אגדת אסתר ב ה)

חז"ל מדגישים, אפוא, שאלפי נשים הובאו בפני אותו רשע; במשך ארבע שנים היו בנות הגויים מתאמצות להיבחר, והיו באות מעצמן בהמוניהן. ואף לא אחת מהן נשאה חן בעיניו; והנה דווקא אסתר, שהסתתרה בכל אותה תקופה, על מנת שלא להילקח, נבחרה. באמת - 'מקרה' מעניין!

בגתן ותרש

עוד נאמר בפרקנו:

בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך, קצף בגתן ותרש, שני סריסי המלך, משמרי הסף, ויבקשו לשלח יד במלך אחשורוש. ויודע הדבר למרדכי, ויגד לאסתר המלכה, ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ויבֻקש הדבר וימצא, ויתלו שניהם על עץ, וייכתב בספר דברי הימים לפני המלך.
(אסתר ב כא-כג)

אירע עניין הקֶשֶר שרקמו בגתן ותרש; הזדמן שמרדכי גילה את הדבר, ושנזכר הדבר לזכותו.

אומרת לנו הגמרא:

אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש - שני טרסיים היו, והיו מספרים בלשון טורסי... והם לא היו יודעים כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון.
(מגילה יג:)

פלא הוא, איך תכננו השניים דבר-קֶשֶר נגד המלך - ושוחחו על אודות העניין בגלוי, בשער המלך, בנוכחות זרים. אלא מסבירה הגמרא: טרסיים היו, ושפתם בלתי מוכרת לחלוטין בשושן הבירה. כיצד יכלו להעלות בדעתם, כי ה'בטלן' היושב דרך קבע בשער המלך - מיוצאי הסנהדרין הוא, ומבין שבעים לשון? אכן - צירוף מקרים נדיר!

וכן, אך יד המקרה הייתה זאת, לכאורה, שהביאה את המן הרשע לחצר המלך בדיוק בנדודי השנה של אחשורוש, כשבמוחו הרעיון 'הגאוני' לתלות את מרדכי.

הנה כי כן, כל התרחשות שבמגילה, כשלעצמה, מצטיירת כ'סתם מקרה', וניתן להביא עוד דוגמאות רבות כיוצא באלו מן המגילה.

גילוי הא-ל המסתתר

דרך כל המקרים הטבעיים, המגילה מלמדת אותנו להכיר את ידו של מלכו של עולם הפועלת בהסתר.

ניתן לומר, ריבונו של עולם התחפש, התלבש בגלימת הנסיבות הטבעיות, ועל ידי כל אלה פעל והזריח את ישועת ישראל שבאותו הדור.

לצורך זה אנחנו קוראים את המגילה, שתפקידה לגלות את הקב"ה העומד כאן מכוסה בגלימה. לא לחינם, 'מגילה' ו'גלימה' - הן אותן מילים בעלות סדר אותיות שונה. המגילה מפגישה אותנו עם בעל הגלימה.

זהו עניינו המיוחד, ה'מחופש', של חג הפורים. פורים בא ללמד אותנו להכיר את הקב"ה הפועל בטבע, מבעד להסתר הפנים; זוהי ההכרה הגדולה והעמוקה ביותר. כשיד ה' מחוללת נִסים גלויים - אי אפשר שלא להכיר בה. "וכל העם ראים"(שמות כ יד); "ויראו העם את ה' - ויאמינו"(שמות יד לא). אבל, להכיר את הקב"ה המכוסה, המופיע בדרך הטבע, הפועל במציאות הטבעית שלנו - לכך נדרשת הכרה מיוחדת במינה, הכרה של פורים. זו הסיבה שאסתר ניתנה להיכתב. זהו הפן החדש שמקנה אסתר לתנ"ך כולו.

על פי דברים אלו מובנים דברי אסתר, שבקשה על פי המדרש מן החכמים את הדברים הבאים:

שלחה להם אסתר לחכמים - קבעוני לדורות.
(מגילה ז:)

יש ללמוד לדורות את הדרך המיוחדת בהנהגת ה' את ישראל, שנתגלתה בימי הפורים.

  לעילוי נשמת דקלה אלואי ז"ל.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך