תנ"ך על הפרק - שמות כ - מדוע מצות כיבוד אב ואם היא כבוד הבורא? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמות כ

70 / 929
היום

הפרק

מתן תורה ומצוות נוספות

וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃אָֽנֹכִ֖י֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃לֹֽ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗יַלֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכָל־תְּמוּנָ֡֔ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֡֔עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתַָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥֣ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץלֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹשֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כָל־מְלָאכָ֡֜ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָכִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח׃לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽ֑ף׃לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע מצות כיבוד אב ואם היא כבוד הבורא?

הקדמה

כתב הרמב"ן (שמות כ, יב):

והנראה במכתב הלוחות שהיו החמש ראשונות בלוח אחד, שהם כבוד הבורא, כמו שהזכרתי, והחמש השניות בלוח אחד, שיהיו חמש כנגד חמש.

לגבי ארבעת הדברות הראשונים "אנכי ד' אלקיך", "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", "לא תשא את שם ד' אלקיך לשוא", ו"זכור את יום השבת" הדבר מובן, אבל מדוע מצות כיבוד אב ואם היא כבוד הבורא? הרי אב ואם הם נבראים!

נאמרו על כך מספר תשובות:

א. הסבר הרמב"ן ומפרשים נוספים

כתב הרמב"ן (שם, יא):

כבד את אביך - הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו, וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים.
והתחיל מן האב, שהוא לתולדותיו כענין בורא, משתתף ביצירה, כי ד' אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון.

בדברי הרמב"ן כתוב שאכן ארבעת הדברות הראשונים מתיחסות לבורא עצמו, ואילו האב הוא כמובן נברא, אבל ביחס לבן - אביו הוא כעין בורא, שותף עם הקב"ה ביצירת בנו.

עוד כתב הרמב"ן (שם, יב):

והנה עשרת הדברות חמישה בכבוד הבורא, וחמישה לטובת האדם, כי 'כבד את אביך' כבוד הא-ל, כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשארו חמישה לאדם בצרכו וטובתו.

כלומר: מתוך שהאדם צריך לכבד את הבורא, והאב הוא שותף עם הקב"ה ביצירת בנו, צוה ד' לכבד גם את אביו ואמו.

כעין זה כתב גם הראב"ע (שם, ב):

כי האבות משתפים עמו ביצירתו, ואם לא יכבדם, כאילו אינו מכבד ד'.

כעין זה כתב גם ה"כלי יקר" (שם, יא) ביתר ביאור:

ומצות כיבוד אב ואם, אף על פי שהוא בין אדם לחבירו, מכל מקום מצוה זו נוגעת גם בכבוד המקום ברוך הוא, לפי ששלושה שותפין באדם: הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, ואם תכבד אב ואם בעבור שמהם נוצר החומר והגוף הכלה והבלה - קל וחומר בן בנו של קל וחומר שתכבד את אביך שבשמים, אשר נתן בך הנשמה, החלק המעולה הקיים לנצח.

ב. הסבר ספר החינוך

הסבר אחר כתב ספר החינוך:

משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יָגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. וכשיקבע זאת המדה בנפשו, יעלה ממנה להכיר טובת הא-ל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלמות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו הא-ל יהיה כסוס, כפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להזהר בעבודתו ברוך הוא.

לפי ספר החינוך כיבוד אב ואם הוא מצד הכרת הטוב כלפי ההורים, ומתוך הכרת הטוב כלפי ההורים יכיר טובה לד' על כל מה שהוא עושה עמו, ויזהר בעבודתו.

יש לציין שספר "חובת הלבבות" ביסס את עבודת ד' על היסוד של הכרת הטוב (עיין שם בשער השני ובשער השלישי, ועיין גם בספר "מוסר אביך" למרן הראי"ה פ"ב סעיף ג).

ג. הסבר ספר העיקרים

הסבר שלישי כתב ספר העיקרים (ג, כו):

ואחר כך אמר: 'כבד את אביך ואת אמך', לפי שהוא מן הידוע שאין המלך שבנה המדינה נגלה בכל יום לאנשי המדינה ההיא, ואם יזכרו אנשי הדור ההוא שראו ביאת המלך אל המדינה את קבלת עול מלכותו, ושהמלך בנה המדינה ושהוציאם מעבדות לחרות, הנה הבאים אחריהם, שלא הרגישו בעבדות כלל, ושלא ראו כניסת המלך במדינה, יבואו למרוד, ולחשוב שהמדינה היתה שלהם תמיד, ושאין להם מושל עליהם. ואין דרך לצאת מן השטות הזה אלא בהיותם נכנעים אל האבות, ומקבלים המוסר מהם. כי הם יודיעו את בניהם איך היו עבדים, ושאדון אחד הוציאם לחרות, והוא שבנה המדינה, והשכין אותם בתוכה. ולזה היה מן ההכרח, כדי שלא תשתכח ממשלת המלך מעל המדינה, והטובה שעשה עמהם שהוציאם מעבדות לחרות, שיכנעו הבנים בכל דור ודור אל האבות, ויקבלו דברי מוסרם עליהם. ובעבור זה בא הדבור החמישי שהוא 'כבד את אביך ואת אמך' להזהיר על הקבלה, רוצה לומר שימשך האדם לקבלת האבות, שזה עיקר כולל לכל הדתות, שלא יצוייר מציאותם אם לא יהיה האדם נשמע לקבלת האבות וחכמי הדת.

לפי ספר העיקרים מצות כיבוד אב ואם היא הבסיס להכרת ד', כיון שההורים מעבירים לבניהם את המסורת. כעין זה כתב גם הרש"ר הירש (שמות כ, יב).

ד. הסבר נוסף על פי ספר העיקרים

נראה שניתן ללמוד מדברי ספר העיקרים סיבה נוספת. ספר העיקרים כתב: "ואין דרך לצאת מן השטות הזה אלא בהיותם נכנעים אל האבות ומקבלים המוסר מהם". על פי זה ניתן לומר שעל ידי ההכנעה להורים ירכשו הבנים בנפשם את תכונת ההכנעה לגדולים מהם, ומתוך כך יכנעו לד'.

סיכום

נאמרו ארבעה הסברים מדוע מצות כיבוד אב ואם נכתבה בין המצוות שבין אדם למקום:

  1. האב והאם הם הבוראים של הבן, ושותפים לבורא (רמב"ן, ראב"ע ו"כלי יקר").
  2. על ידי הכרת הטוב כלפי האב והאם ידע הבן להכיר טובה לד' ולקיים מצוותיו (ספר החינוך).
  3. האב והאם מלמדים את הבן ומעבירים לו את המסורת של ההכרה בד' (ספר העיקרים).
  4. על ידי ההכנעה כלפי האב והאם ידע הבן להיכנע לד' ולקיים מצוותיו (על פי ספר העיקרים).

יש לציין שההסבר הראשון והשלישי שייכים יותר לתחום השכל, ואילו ההסבר השני והרביעי שייכים יותר לתחום המידות.

יהי רצון שנזכה לקיים את מצות כיבוד אב ואם ואת כל שאר המצוות בהידור.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך