תנ"ך על הפרק - מלכים א ו - מה היה גובהו של בית המקדש הראשון / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים א ו

293 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֣י בִשְׁמוֹנִ֣ים שָׁנָ֣ה וְאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת שָׁנָ֡ה לְצֵ֣את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֣ל מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֩ בַּשָּׁנָ֨ה הָרְבִיעִ֜ית בְּחֹ֣דֶשׁ זִ֗ו ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לִמְלֹ֥ךְ שְׁלֹמֹ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּ֥בֶן הַבַּ֖יִת לַיהוָֽה׃וְהַבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ לַֽיהוָ֔ה שִׁשִּֽׁים־אַמָּ֥ה אָרְכּ֖וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים רָחְבּ֑וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתֽוֹ׃וְהָאוּלָ֗ם עַל־פְּנֵי֙ הֵיכַ֣ל הַבַּ֔יִת עֶשְׂרִ֣ים אַמָּה֙ אָרְכּ֔וֹ עַל־פְּנֵ֖י רֹ֣חַב הַבָּ֑יִת עֶ֧שֶׂר בָּאַמָּ֛ה רָחְבּ֖וֹ עַל־פְּנֵ֥י הַבָּֽיִת׃וַיַּ֣עַשׂ לַבָּ֔יִת חַלּוֹנֵ֖י שְׁקֻפִ֥ים אֲטֻמִֽים׃וַיִּבֶן֩ עַל־קִ֨יר הַבַּ֤יִתיצועיָצִ֙יעַ֙סָבִ֔יב אֶת־קִיר֤וֹת הַבַּ֙יִת֙ סָבִ֔יב לַֽהֵיכָ֖ל וְלַדְּבִ֑יר וַיַּ֥עַשׂ צְלָע֖וֹת סָבִֽיב׃היצועהַיָּצִ֨יעַהַתַּחְתֹּנָ֜ה חָמֵ֧שׁ בָּאַמָּ֣ה רָחְבָּ֗הּ וְהַתִּֽיכֹנָה֙ שֵׁ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וְהַ֨שְּׁלִישִׁ֔ית שֶׁ֥בַע בָּאַמָּ֖ה רָחְבָּ֑הּ כִּ֡י מִגְרָעוֹת֩ נָתַ֨ן לַבַּ֤יִת סָבִיב֙ ח֔וּצָה לְבִלְתִּ֖י אֲחֹ֥ז בְּקִֽירוֹת־הַבָּֽיִת׃וְהַבַּ֙יִת֙ בְּהִבָּ֣נֹת֔וֹ אֶֽבֶן־שְׁלֵמָ֥ה מַסָּ֖ע נִבְנָ֑ה וּמַקָּב֤וֹת וְהַגַּרְזֶן֙ כָּל־כְּלִ֣י בַרְזֶ֔ל לֹֽא־נִשְׁמַ֥ע בַּבַּ֖יִת בְּהִבָּנֹתֽוֹ׃פֶּ֗תַח הַצֵּלָע֙ הַתִּ֣יכֹנָ֔ה אֶל־כֶּ֥תֶף הַבַּ֖יִת הַיְמָנִ֑ית וּבְלוּלִּ֗ים יַֽעֲלוּ֙ עַל־הַתִּ֣יכֹנָ֔ה וּמִן־הַתִּֽיכֹנָ֖ה אֶל־הַשְּׁלִשִֽׁים׃וַיִּ֥בֶן אֶת־הַבַּ֖יִת וַיְכַלֵּ֑הוּ וַיִּסְפֹּ֤ן אֶת־הַבַּ֙יִת֙ גֵּבִ֔ים וּשְׂדֵרֹ֖ת בָּאֲרָזִֽים׃וַיִּ֤בֶן אֶת־היצועהַיָּצִ֙יעַ֙עַל־כָּל־הַבַּ֔יִת חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֽוֹמָת֑וֹ וַיֶּאֱחֹ֥ז אֶת־הַבַּ֖יִת בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִֽים׃וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה לֵאמֹֽר׃הַבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה בֹנֶ֗ה אִם־תֵּלֵ֤ךְ בְּחֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֣י תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְשָׁמַרְתָּ֥ אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־דְּבָרִי֙ אִתָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־דָּוִ֥ד אָבִֽיךָ׃וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א אֶעֱזֹ֖ב אֶת־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּ֧בֶן שְׁלֹמֹ֛ה אֶת־הַבַּ֖יִת וַיְכַלֵּֽהוּ׃וַיִּבֶן֩ אֶת־קִיר֨וֹת הַבַּ֤יִת מִבַּ֙יְתָה֙ בְּצַלְע֣וֹת אֲרָזִ֔ים מִקַּרְקַ֤ע הַבַּ֙יִת֙ עַד־קִיר֣וֹת הַסִּפֻּ֔ן צִפָּ֥ה עֵ֖ץ מִבָּ֑יִת וַיְצַ֛ף אֶת־קַרְקַ֥ע הַבַּ֖יִת בְּצַלְע֥וֹת בְּרוֹשִֽׁים׃וַיִּבֶן֩ אֶת־עֶשְׂרִ֨ים אַמָּ֜המירכותימִֽיַּרְכְּתֵ֤יהַבַּ֙יִת֙ בְּצַלְע֣וֹת אֲרָזִ֔ים מִן־הַקַּרְקַ֖ע עַד־הַקִּיר֑וֹת וַיִּ֤בֶן לוֹ֙ מִבַּ֣יִת לִדְבִ֔יר לְקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃וְאַרְבָּעִ֥ים בָּאַמָּ֖ה הָיָ֣ה הַבָּ֑יִת ה֖וּא הַהֵיכָ֥ל לִפְנָֽי׃וְאֶ֤רֶז אֶל־הַבַּ֙יִת֙ פְּנִ֔ימָה מִקְלַ֣עַת פְּקָעִ֔ים וּפְטוּרֵ֖י צִצִּ֑ים הַכֹּ֣ל אֶ֔רֶז אֵ֥ין אֶ֖בֶן נִרְאָֽה׃וּדְבִ֧יר בְּתוֹךְ־הַבַּ֛יִת מִפְּנִ֖ימָה הֵכִ֑ין לְתִתֵּ֣ן שָׁ֔ם אֶת־אֲר֖וֹן בְּרִ֥ית יְהוָֽה׃וְלִפְנֵ֣י הַדְּבִ֡יר עֶשְׂרִים֩ אַמָּ֨ה אֹ֜רֶךְ וְעֶשְׂרִ֧ים אַמָּ֣ה רֹ֗חַב וְעֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ קֽוֹמָת֔וֹ וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָ֣ב סָג֑וּר וַיְצַ֥ף מִזְבֵּ֖חַ אָֽרֶז׃וַיְצַ֨ף שְׁלֹמֹ֧ה אֶת־הַבַּ֛יִת מִפְּנִ֖ימָה זָהָ֣ב סָג֑וּר וַיְעַבֵּ֞רברתיקותבְּרַתּוּק֤וֹתזָהָב֙ לִפְנֵ֣י הַדְּבִ֔יר וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָֽב׃וְאֶת־כָּל־הַבַּ֛יִת צִפָּ֥ה זָהָ֖ב עַד־תֹּ֣ם כָּל־הַבָּ֑יִת וְכָל־הַמִּזְבֵּ֥חַ אֲ‍ֽשֶׁר־לַדְּבִ֖יר צִפָּ֥ה זָהָֽב׃וַיַּ֣עַשׂ בַּדְּבִ֔יר שְׁנֵ֥י כְרוּבִ֖ים עֲצֵי־שָׁ֑מֶן עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת קוֹמָתֽוֹ׃וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת כְּנַ֤ף הַכְּרוּב֙ הָֽאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת כְּנַ֥ף הַכְּר֖וּב הַשֵּׁנִ֑ית עֶ֣שֶׂר אַמּ֔וֹת מִקְצ֥וֹת כְּנָפָ֖יו וְעַד־קְצ֥וֹת כְּנָפָֽיו׃וְעֶ֙שֶׂר֙ בָּֽאַמָּ֔ה הַכְּר֖וּב הַשֵּׁנִ֑י מִדָּ֥ה אַחַ֛ת וְקֶ֥צֶב אֶחָ֖ד לִשְׁנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃קוֹמַת֙ הַכְּר֣וּב הָֽאֶחָ֔ד עֶ֖שֶׂר בָּֽאַמָּ֑ה וְכֵ֖ן הַכְּר֥וּב הַשֵּׁנִֽי׃וַיִּתֵּ֨ן אֶת־הַכְּרוּבִ֜ים בְּת֣וֹךְ ׀ הַבַּ֣יִת הַפְּנִימִ֗י וַֽיִּפְרְשׂוּ֮ אֶת־כַּנְפֵ֣י הַכְּרֻבִים֒ וַתִּגַּ֤ע כְּנַף־הָֽאֶחָד֙ בַּקִּ֔יר וּכְנַף֙ הַכְּר֣וּב הַשֵּׁנִ֔י נֹגַ֖עַת בַּקִּ֣יר הַשֵּׁנִ֑י וְכַנְפֵיהֶם֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַבַּ֔יִת נֹגְעֹ֖ת כָּנָ֥ף אֶל־כָּנָֽף׃וַיְצַ֥ף אֶת־הַכְּרוּבִ֖ים זָהָֽב׃וְאֵת֩ כָּל־קִיר֨וֹת הַבַּ֜יִת מֵסַ֣ב ׀ קָלַ֗ע פִּתּוּחֵי֙ מִקְלְעוֹת֙ כְּרוּבִ֣ים וְתִֽמֹרֹ֔ת וּפְטוּרֵ֖י צִצִּ֑ים מִלִּפְנִ֖ים וְלַחִיצֽוֹן׃וְאֶת־קַרְקַ֥ע הַבַּ֖יִת צִפָּ֣ה זָהָ֑ב לִפְנִ֖ימָה וְלַחִיצֽוֹן׃וְאֵת֙ פֶּ֣תַח הַדְּבִ֔יר עָשָׂ֖ה דַּלְת֣וֹת עֲצֵי־שָׁ֑מֶן הָאַ֥יִל מְזוּז֖וֹת חֲמִשִֽׁית׃וּשְׁתֵּי֮ דַּלְת֣וֹת עֲצֵי־שֶׁמֶן֒ וְקָלַ֣ע עֲ֠לֵיהֶם מִקְלְע֨וֹת כְּרוּבִ֧ים וְתִמֹר֛וֹת וּפְטוּרֵ֥י צִצִּ֖ים וְצִפָּ֣ה זָהָ֑ב וַיָּ֛רֶד עַל־הַכְּרוּבִ֥ים וְעַל־הַתִּֽמֹר֖וֹת אֶת־הַזָּהָֽב׃וְכֵ֥ן עָשָׂ֛ה לְפֶ֥תַח הַֽהֵיכָ֖ל מְזוּז֣וֹת עֲצֵי־שָׁ֑מֶן מֵאֵ֖ת רְבִעִֽית׃וּשְׁתֵּ֥י דַלְת֖וֹת עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים שְׁנֵ֨י צְלָעִ֜ים הַדֶּ֤לֶת הָֽאַחַת֙ גְּלִילִ֔ים וּשְׁנֵ֧י קְלָעִ֛ים הַדֶּ֥לֶת הַשֵּׁנִ֖ית גְּלִילִֽים׃וְקָלַ֤ע כְּרוּבִים֙ וְתִ֣מֹר֔וֹת וּפְטֻרֵ֖י צִצִּ֑ים וְצִפָּ֣ה זָהָ֔ב מְיֻשָּׁ֖ר עַל־הַמְּחֻקֶּֽה׃וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔ית שְׁלֹשָׁ֖ה טוּרֵ֣י גָזִ֑ית וְט֖וּר כְּרֻתֹ֥ת אֲרָזִֽים׃בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִיעִ֔ית יֻסַּ֖ד בֵּ֣ית יְהוָ֑ה בְּיֶ֖רַח זִֽו׃וּבַשָּׁנָה֩ הָאַחַ֨ת עֶשְׂרֵ֜ה בְּיֶ֣רַח בּ֗וּל ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י כָּלָ֣ה הַבַּ֔יִת לְכָל־דְּבָרָ֖יו וּלְכָל־משפטומִשְׁפָּטָ֑יווַיִּבְנֵ֖הוּ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מה היה גובהו של בית המקדש הראשון?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

והבית אשר בנה המלך שלמה לד' ששים אמה ארכו, ועשרים רחבו, ושלשים אמה קומתו.

לעומת זאת בספר דברי הימים (ב ג, ג-ד) נאמר:

ואלה הוסד שלמה לבנות את בית האלקים - האֹרך, אמות במדה הראשונה [- שבה השתמשו במשכן (רד"ק)], אמות ששים, ורחב אמות עשרים. והאולם אשר על פני האֹרֶך, על פני רֹחב הבית אמות עשרים, והגֹבה מאה ועשרים.

נשאלת אפוא השאלה: מה היה גובה בית המקדש הראשון - שלושים אמה או מאה ועשרים אמה?

א. הסבר הרד"ק

כתב הרד"ק (מל"א ו, א):

ושלשים אמה קומתו - ובדברי הימים: 'והגובה מאה ועשרים'!
והקרוב אלי בזה כי על האולם לבד אמר שהיה גובהו מאה ועשרים. והגובה הזה היה לו עם העליות שעליו, כי בסיפור מידות האולם אמר: 'והגבה מאה ועשרים'. ועוד אמר שם על האולם (דבהי"א כח, יא): 'וגנזכיו ועליותיו'.

כעין זה כתב הרד"ק גם בדברי הימים שם, וכן כתב הרלב"ג במלכים ובדברי הימים.

לפי פירוש זה היה גובה בית המקדש הראשון שלושים אמות, ורק האולם, שהיה המבוא למקדש, היה בגובה מאה ועשרים אמות.

ב. הסבר הרד"ק על פי חז"ל

הרד"ק שם המשיך וכתב:

ואם העליות היו על כל הבית, כמו שנראה מדברי רבותינו ז"ל [הרד"ק לא כתב לאלו דברים של חז"ל הוא מתכוון, ועיין בהמשך], יהיה מה שאמר שם: 'והגבה מאה ועשרים' עם העליות שעל הבית. והיה גבוה הבית מן הקרקע עד הסיפון שלושים אמה, וגובה העליות תשעים אמה.

לפי פירוש זה היה גובה הבית כולו מאה ועשרים אמות. וכן פירש האברבנאל במלכים, והביא כן גם בשם יוסף בן מתתיהו, וכן פירש המלבי"ם בדברי הימים ועוד.

קושיה על שיטת חז"ל

במסכת מידות (פ"ד מ"ו) נאמר שבית המקדש השני היה בגובה מאה אמות.

במסכת בבא בתרא (ג ע"א וע"ב) אמרה הגמרא שבית המקדש השני היה גבוה יותר מבית המקדש הראשון.

כך נאמר שם:

במקדש שני מאי טעמא לא עבוד אמה טרקסין? [מדוע לא עשו את המחיצה מאבן ברוחב אמה, שקרויה "אמה טרקסין", שהפרידה בין הקדש ובין קדש הקדשים בבית ראשון?]
כי קאי - בתלתין קאי, טפי לא קאי. [הקיר הזה יכול לעמוד כאשר הוא עד גובה שלושים אמה, אבל כאשר הוא יותר גבוה משלושים אמה הוא אינו יכול לעמוד].
ומנלן דהוה גבוה טפי? [ומנין שבית המקדש השני היה גבוה יותר מבית המקדש הראשון?]
דכתיב: 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון' (חגי ב, ט) - רב ושמואל, ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר: בבנין [רש"י בבנין - שהיה גובהו מאה אמות, כדתנן במסכת מדות (פרק ד מ"ו)], וחד אמר: בשנים. ואיתא להא ואיתא להא. [כלומר: שני הדברים היו נכונים: המקדש השני גם היה יותר גבוה וגם עמד יותר שנים].

לפי זה עולה שגובה בית המקדש הראשון היה פחות ממאה אמה, וכיצד כתב הרד"ק על פי חז"ל שבית המקדש הראשון היה בגובה מאה ועשרים אמות?

קושיה זו הקשו מספר מפרשים (תוספות יו"ט ליומא פ"ה מ"א ד"ה "לבין", הגהות הב"ח למסכת בבא בתרא שם, וחידושי "חשק שלמה" שם), ותירצו שדברי הגמרא בבבא בתרא - שבית המקדש השני היה גבוה יותר מבית המקדש הראשון - מתייחסים רק לגובה הפנימי של שני בתי המקדש: גובהו הפנימי של בית המקדש הראשון היה שלושים אמות, ואילו גובהו הפנימי של בית המקדש השני היה ארבעים אמות (מידות פ"ד מ"ו). על כך נאמר שבית המקדש השני היה גבוה מבית המקדש הראשון. אבל בגובה החיצוני היה בית המקדש הראשון גבוה מבית המקדש השני.

על פירוש זה הקשה היעב"ץ בפירושו "לחם שמים" על המשניות ביומא (פ"ה מ"א ד"ה "לבין") שבאותה סוגיא בבבא בתרא שאלה הגמרא מנין שבית המקדש השני היה גבוה יותר מבית המקדש הראשון וענתה שלמדו זאת מהפסוק "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" (חגי ב, ט). ודייק היעב"ץ שאם כוונת הגמרא היתה רק לגובה הפנימי, היה לה להוכיח דבריה מהמשנה במסכת מידות, שאמרה שהגובה הפנימי של בית המקדש השני היה ארבעים אמה, בעוד שהגובה הפנימי של בית המקדש הראשון היה רק שלושים אמה. אלא ודאי שהגמרא התכוונה לגובה החיצוני, ועל כך לא יכלה הגמרא להביא מקור המתאר מה היה גובהו של בית המקדש הראשון, כיון שיש להסתפק מה היה גובהו הכללי - שלושים אמות, או מאה ועשרים אמה, כמבואר לעיל, ולכן הוכיחה הגמרא שבית המקדש השני היה גבוה מבית המקדש הראשון מכח הפסוק "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", שממנו עולה שגובה בית המקדש הראשון היה שלושים אמות, ורק האולם היה בגבה מאה ועשרים אמות, כמו שכתב הרד"ק על פי הפשט, ולא כפי שכתב הרד"ק בשם חז"ל!

עוד הוסיף היעב"ץ וחלק על דברי הרד"ק שכתב שלפי חז"ל היו לבית המקדש הראשון עליות, וכתב שמה שאמרו חז"ל שהיו לבית המקדש עליות, כוונתם רק לבית המקדש השני, אבל לבית המקדש הראשון לא היו כלל עליות.

ג. הסבר חדש בשיטת חז"ל

על מה שכתב היעב"ץ שלדעת חז"ל היו עליות רק לבית המקדש השני ולא לבית המקדש הראשון יש להקשות שחז"ל אמרו על הסתרת יואש בן אחזיה מלך יהודה (מל"ב יא, ב), שהיה כידוע בזמן בית ראשון: "בעליית בית המקדש היה טמון" [מדרש שוחר טוב תהלים מזמור יח, הובא גם בילקוט שמעוני במלכים פרק יב (רמז רלג), וכעין זה הביא גם רש"י בפירושו למלכים שם, והמיוחס לרש"י בדברי הימים (בשם רבנו שלמה זצ"ל, הוא רש"י!) ועיין גם במדרש שיר השירים רבה א, טז].

מפורש אם כן שלבית המקדש הראשון היתה עלייה, וכמו שכתב הרד"ק בשם חז"ל!

לעומת זאת מה שכתב היעב"ץ שהגמרא בבבא בתרא התכוונה לגובה הכולל ולא לגובה הפנימי, ודאי מסתבר, שהרי הגמרא למדה שבית המקדש השני היה גבוה מבית המקדש הראשון מהפסוק "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", והכבוד בא לידי ביטוי בגובה החיצוני של הבנין יותר מאשר בגובה הפנימי. במיוחד בהתחשב בכך שלתוך ההיכל היו נכנסים רק כהנים בודדים בכל יום על מנת להיטיב את המנורה ולהדליקה, וכן להקטיר קטורת, או להשתחוות (עיין ברמב"ם הלכות ביאת מקדש פ"ב ה"ד), ואילו את הבית מבחוץ ראו כולם!

לכן נראה לומר שאף על פי שהיתה לבית המקדש הראשון עלייה מעל שלושים אמה, מכל מקום הגובה הכולל של בית המקדש הראשון היה פחות מגובהו הכולל של בית המקדש השני, דהיינו פחות ממאה אמה. על הגובה הכולל נאמר: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", והפסוק שאמר "והגבה מאה ועשרים אמה" מתייחס רק לגובה האולם, כמו שכתב הרד"ק על פי הפשט, ולא לגובה הכולל של הבית.

ד. הסבר רבי יוסף קרא

רבי יוסף קרא כתב (מל"א ו, א):

ושלושים אמה קומתו - מקרקע הבית עד קירוי הסיפון של עלייה, אבל מן העלייה ולמעלה, עד גג הבית - שבעים אמה, שכך מקובלני מרבי מנחם בר חלבו הזקן, שגובה הבית מאה אמה.

רבי יוסף קרא סבור גם כן שהיתה עלייה בבית המקדש הראשון, אך הוא לא התייחס לפסוק בדברי הימים, ונראה שלמד שהפסוק בדברי הימים מתייחס לגובה האולם בלבד.

על שיטת רבי יוסף קרא יש לשאול מהגמרא בבבא בתרא, שאמרה שבית המקדש השני היה גבוה מבית המקדש הראשון, ואילו לפי הסברו היו שני בתי המקדש באותו גובה.

נראה לפרש שאף על פי שהגובה הכללי של שני בתי המקדש היה זהה, מכל מקום כיון שהגובה הפנימי של בית המקדש השני היה גדול יותר מזה של בית המקדש הראשון, שגובהו הפנימי של בית המקדש הראשון היה שלושים אמות, ואילו גובהו הפנימי של בית המקדש השני היה ארבעים אמות, וגם הגובה החיצוני של בית המקדש השני לא היה קטן מזה של הראשון, אלא זהה, הרי שהתקיים בבית המקדש השני "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון".

סיכום

נאמרו ארבע שיטות בגובה בית המקדש הראשון:

  1. לבית המקדש הראשון - מלבד האולם - לא היתה עלייה, וגובהו הכולל היה שלושים אמות, ורק האולם - שהיתה לו עלייה - היה בגובה מאה ועשרים אמה (הרד"ק והיעב"ץ).
  2. לבית המקדש הראשון היתה עלייה, וגובהו הכולל היה מאה ועשרים אמות (הרד"ק על פי חז"ל).
  3. לבית המקדש הראשון היתה עלייה, וגובהו הכולל היה מאה אמה (רבי יוסף קרא), ורק האולם היה בגובה מאה ועשרים אמה (כן מוכח מדבהי"ב ג, ד, שלפחות האולם היה בגובה מאה ועשרים אמה).
  4. לבית המקדש הראשון היתה עלייה, וגובהו הכולל היה מעל שלושים אמות ופחות ממאה אמה (ההסבר הנראה מפשט הגמרא בבבא בתרא מבלי שיסתור את המדרשים), ורק האולם היה בגובה מאה ועשרים אמה (כנ"ל).

סיום

כאמור, בגמרא בבבא בתרא למדו שבית המקדש השני היה גבוה יותר מבית המקדש הראשון מהפסוק "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון".

פסוק זה מעורר לכאורה שאלה גדולה על אמונתנו בבנין בית המקדש השלישי, שכן בפסוק זה נאמר על הבית השני שהוא הבית האחרון!

שאלה זו נשאל הרשב"א על ידי אחד מחכמי הגויים (שו"ת הרשב"א ח"ד סימן קפז), והשיב הרשב"א שמצאנו בשני מקומות נוספים שהכתוב קורא "אחרון" לדבר השני, אף על פי שיש אחריו דבר שלישי:

  1. כאשר התכונן יעקב למפגש עם עשו נאמר: "וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשֹנה, ואת לאה וילדיה אחרֹנים, ואת רחל ואת יוסף אחרֹנים" (בראשית לג, ב).
  2. לאחר שנתן ד' למשה רבנו שני אותות - אות המטה שנהפך לנחש, ואות היד שנהפכה למצורעת - אמר ד' למשה: "והיה אם לא יאמינו לך, ולא ישמעו לקֹל האֹת הראשון, והאמינו לקֹל האֹת האחרון" (שמות ד, ח). ומיד אחר כך אמר ד' למשה: "והיה אם לא יאמינו גם לשני האֹתות האלה, ולא ישמעון לקֹלך, ולקחת ממימי היאֹר ושפכת היבשה, והיו המים אשר תקח מן היאֹר, והיו לדם ביבשת" (שם, ט). הרי שאחרי האות שנקרא "האחרון" - השני - יש אות נוסף. כך גם אחרי הבית שנקרא "האחרון" - השני - יהיה בית שלישי!

בספר "שרי המאה" (חלק א' עמ' 80) מסופר שכאשר נאמרו הדברים הללו לפני ה"חתם סופר" בילדותו, אמר על כך ה"חתם סופר" שדבר זה נרמז בפסוק "והיה הדם לכם לאֹת על הבתים" (שמות יב, יג): הדם שהיה האות השלישי, אף על פי שעל קודמו נאמר "אחרון", יהיה לבני ישראל לאות על הבתים - בתי המקדש, שאף על פי שנאמר על בית המקדש השני "אחרון", עוד יהיה אחריו בית מקדש שלישי, שיבנה במהרה בימינו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך