"ושכנתי בתוך בני ישראל"
למרות שהשם משכן משמש בתורה תיאור לבית ה' שנעשה ע"י משה, והשם מקדש מיוחד לבית שנבנה ע"י שלמה, מוחלפים השמות הדדית. המשכן נקרא מקדש שנאמר: "ועשו לי מקדש"(שמות כה ח), ומסיקה הגמרא: "שמע מינה דמשכן איקרי מקדש"(שבועות טז:). גם מקדש שלמה נבנה להיות משכן לה', וכך אמר שלמה כשמלא הענן את בית ה', "ה' אמר לשכון בערפל"(מלכים א ח יב), ומסיקה הגמרא: "מקדש אקרי משכן(=מקדש קרוי משכן) דכתיב(=שכתוב) 'ונתתי משכני בתוככם'"(ערובין ב.).
למרות שבין המשכן למקדש ישנם הבדלים רבים הן בתוכן והן בצורה(ראה מאמרינו הקודם), ישנה נקודה מהותית משותפת לגבי הייעוד והמטרה שלהם. בתורה(שמות כה ח) נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ובפרקנו כתוב: "ושכנתי בתוך בני ישראל"(מלכים א ו יג) - שני המקורות מדגישים, שאין ה' שוכן כביכול במנה המקודש, אלא בתוך בני ישראל. "לא אמר ושכנתי בתוכו אלא בתוכם - להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש, כי אם מחמת בני ישראל כי היכל ה' המה"(צידה לדרך).
ואכן, כבר שלמה הביע תמיהה על אותם הסוברים שה' שוכן רק בין קירות העץ או האבן של המשכן או המקדש. "כי האמנם ישב א-להים על הארץ? הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי"(מלכים א ח כז). ומקרא מפורש הוא "וימלא כבוד ה' א ת כל הארץ"(במדבר יד כא). וכן "קדוש קדוש קדוש ה' צבא-ות מלא כל הארץ כבודו"(ישעיה ו ג). על כן מדגישים הכתובים בתורה ובנביא שהמקדש והמשכן הם רק אמצכים להשריית שכינה בתוך בני ישראל.
ובמדרש מצאנו שגם משה שאל שאלה דומה כשנצטוה לבנות את המשכן, זמן רב לפני שלמה: "בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן, התחיל מתמיה ואומר, כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים, והוא אומר עשה לי משכן? ...אמר לו הקב"ה, לא כשם שאתה סבור כך אני סבור, אלא כ' קרש בצפון וכ' בדרום וח' במערב ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה"(שמות רבה לד א).
תשובת הקב"ה למשה רומזת לעובדה שגם העולם כולו אינו מסוגל להכיל את הקב"ה, וכך שנינו: "'ויפגע במקום' - רב הונא בשם ר' אמי אמר, מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום - שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו"(בראשית רבה סח י` ועיין נפש החיים שער ג, שם מרחיב בעניין ומשמעות הכינו "מקום"). שכינת הקב"ה 'מצומצמת' בעולם, והיא מתכנסת כביכול באמה על אמה, כי המטרה אינה מקום קדוש אלא אדם קדוש או אומה קדושה - ושכנתי בתוכם ולא בתוכו, ולזה מספיקה גם אמה.
ר' חיים מוולוז'ין מאריך מאוד בהסברת הרעיון:
כי המשכן והמקדש היו כוללים כל הכוחות והעולמות ...זהו שאמרו בתנחומא(תחילת פקודי) שהוא שקול נגד בריאת העולם ומונה שם כסדרם כלל העניינים שהיו בבריאה שהמה היו גם במשכן. ולכן אמר הכתוב בבצלאל "ואמלא אותו רוח א-להים בחכמה ובתבונה ובדעת"(שמות לא ג) כי באלו הג' דברים נבראו העולמות כמו שכתוב "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו"(משלי ג יט-כ), ולכן אמרו ז"ל: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"(ברכות נה.). ולכן האדם מעם הקודש שכולל גם כן כל סדרי בראשית וסדרי המרכבה כלל הבריאה כולה, הוא גם כן תבנית המשכן והמקדש וכל כליו, מכוון בסדר התקשרות פרקי אבריו וגידיו וכל כוחותיו. וכן מחלק בזהר כלל תבנית המשכן וכליו, שמה רמוזים כולם באדם, אחד באחד יגשו כסדר.
לזאת, הרי כי ודאי עיקר הקודש והמקדש ושריית שכינתו יתברך הוא האדם. שאם יקדש עצמו כראוי... אז הוא עצמו המקדש ממש, ובתוכו ה' יתברך. כמו שנאמר "היכל ה' - המה" וכמאמרם ז"ל "ושכנתי בתוכם - בתוכו לא נאמר אלא בתוכם". וכן אמר הוא יתברך שמו לשלמה אחר גמר בניין המקדש "הבית הזה אשר אתה בונה" הוא רק "אם תלך בחוקותי ...ושכנתי בתוך עמי ישראל". לזאת, כשקלקלו פנימוית המקדש שבתוכם, אז לא הועיל המקדש החיצוני ונהרסו יסודותיו רחמנא ליצלן(=ה' יצילנו).
(נפש החיים שער א פרק ד בהגה"ה)
במשפט האחרון רומז ר' חיים מוולוז'ין לגמרא המספרת על נבוכדנצר שזחה דעתו כשהחריב את בית המקדש:
נפקא בת קלא ואמרה ליה(=יצאה בת קול ואמרה לו): עמא קטילה קטלת(=עם הרוג הרגת), היכלא קליא קלית(=היכל שרוף שרפת), קימחא טחינה טחינת(=קמח טחון טחנת), שנאמר 'קחי רחיים וטחני קמח'
(סנהדרין צו:)
כי אם ה' לא שוכן בתוך בני ישראל - ההיכל האמיתי שרוף הוא, ושריפת האש את אבני בניין המקדש, היא שריפת היכל שרוף והרוס משכבר.
ייתכן, שלכך מדגישה התורה שהמשכן היה אמור להבנות דווקא מתרומתם של בני ישראל. ואין מדובר בתרומת זהב וכסף ונחושת סתמיים אלא "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". נדבת הלב באה להדגיש את נכונותו של האדם להקדיש את לבו לגבוה, ולשעבד את כל ישותו כדי להיות משכן לשכינה. הרעיון חוזר כאמור בפרקנו: "הבית הזה אשר אתה בונה, אם תלך בחוקותי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצוותי ללכת בהם - והקימותי את דברי אתך אשר דברתי אל דוד אביך. ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל".