תנ"ך על הפרק - שמואל ב כד - מתי וכיצד גילה דוד המלך את מקום המקדש? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל ב כד

287 / 929
היום

הפרק

וַיֹּ֙סֶף֙ אַף־יְהוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֤ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב ׀ שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם׃וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְהוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֤ם ׀ וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃וַיֶּחֱזַ֤ק דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב וְעַ֖ל שָׂרֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיֵּצֵ֨א יוֹאָ֜ב וְשָׂרֵ֤י הַחַ֙יִל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לִפְקֹ֥ד אֶת־הָעָ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיַּחֲנ֣וּ בַעֲרוֹעֵ֗ר יְמִ֥ין הָעִ֛יר אֲשֶׁ֛ר בְּתוֹךְ־הַנַּ֥חַל הַגָּ֖ד וְאֶל־יַעְזֵֽר׃וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַגִּלְעָ֔דָה וְאֶל־אֶ֥רֶץ תַּחְתִּ֖ים חָדְשִׁ֑י וַיָּבֹ֙אוּ֙ דָּ֣נָה יַּ֔עַן וְסָבִ֖יב אֶל־צִידֽוֹן׃וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִבְצַר־צֹ֔ר וְכָל־עָרֵ֥י הַחִוִּ֖י וְהַֽכְּנַעֲנִ֑י וַיֵּֽצְא֛וּ אֶל־נֶ֥גֶב יְהוּדָ֖ה בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃וַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים י֖וֹם יְרוּשָׁלִָֽם׃וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁ־חַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃וַיַּ֤ךְ לֵב־דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַחֲרֵי־כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־הָעָ֑ם וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוָ֗ה חָטָ֤אתִי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד׃וַיָּ֥קָם דָּוִ֖ד בַּבֹּ֑קֶר וּדְבַר־יְהוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־גָּ֣ד הַנָּבִ֔יא חֹזֵ֥ה דָוִ֖ד לֵאמֹֽר׃הָל֞וֹךְ וְדִבַּרְתָּ֣ אֶל־דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁלֹ֕שׁ אָנֹכִ֖י נוֹטֵ֣ל עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֥ אַֽחַת־מֵהֶ֖ם וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים ׀ רָעָ֣ב ׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם־שְׁלֹשָׁ֣ה חֳ֠דָשִׁים נֻסְךָ֨ לִפְנֵֽי־צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹדְפֶ֗ךָ וְאִם־הֱ֠יוֹת שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֥ים דֶּ֙בֶר֙ בְּאַרְצֶ֔ךָ עַתָּה֙ דַּ֣ע וּרְאֵ֔ה מָה־אָשִׁ֥יב שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד נִפְּלָה־נָּ֤א בְיַד־יְהוָה֙ כִּֽי־רַבִּ֣יםרחמורַֽחֲמָ֔יווּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה׃וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃וַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ ׀ יְרֽוּשָׁלִַם֮ לְשַׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֤חֶם יְהוָה֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה וַ֠יֹּאמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֤ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ הָיָ֔ה עִם־גֹּ֖רֶןהאורנההָאֲרַ֥וְנָההַיְבֻסִֽי׃וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יְהוָ֜ה בִּרְאֹת֣וֹ ׀ אֶֽת־הַמַּלְאָ֣ךְ ׀ הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי׃וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ עֲלֵה֙ הָקֵ֤ם לַֽיהוָה֙ מִזְבֵּ֔חַ בְּגֹ֖רֶןארניהאֲרַ֥וְנָההַיְבֻסִֽי׃וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ כִּדְבַר־גָּ֔ד כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃וַיַּשְׁקֵ֣ף אֲרַ֗וְנָה וַיַּ֤רְא אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־עֲבָדָ֔יו עֹבְרִ֖ים עָלָ֑יו וַיֵּצֵ֣א אֲרַ֔וְנָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ אַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃וַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹבבעינובְּעֵינָ֑יורְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים׃הַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ׃וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אֲרַ֗וְנָה לֹ֚א כִּֽי־קָנ֨וֹ אֶקְנֶ֤ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַעֲלֶ֛ה לַיהוָ֥ה אֱלֹהַ֖י עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֤ד אֶת־הַגֹּ֙רֶן֙ וְאֶת־הַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁים׃וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤ד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּעָתֵ֤ר יְהוָה֙ לָאָ֔רֶץ וַתֵּעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מתי וכיצד גילה דוד המלך את מקום המקדש?

הקדמה

בפרקנו מסופר שבעקבות המנין שמנה דוד המלך את העם, פרצה מגפה בעם, וכשדוד התפלל אל ד' שיפסיק את המגפה, בא גד הנביא ואמר לדוד להקים מזבח בגורן ארונה היבוסי.

כאשר ראה ארונה את דוד הוא השתחוה לו, ושאל לסיבת בואו. דוד אמר לו שהוא בא לקנות ממנו את הגורן, כדי להקריב בו קרבן, ולעצור את המגפה. ארונה הציע לדוד לקבל את הגורן במתנה, אך דוד סירב, וקנהו בכסף מלא. ואז נאמר בסוף הפרק (פסוק כ"ה):

ויבן שם דוד מזבח לד', ויעל עֹלות ושלמים, וַיֵעָתֵר ד' לארץ, וַתֵעָצַר המגפה מעל ישראל.

כך מסתיים ספר שמואל.

אבל בפרשה המקבילה בספר דברי הימים (א כא) יש כאן תוספת מאד משמעותית, וכך נאמר שם:

כו. ויבן שם דויד מזבח לד', ויעל עֹלות ושלמים, ויקרא אל ד', ויענהו באש מן השמים על מזבח העֹלה.
כח. בעת ההיא, בראות דויד כי ענהו ד' בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם...
כב, א. ויאמר דויד: זה הוא בית ד' האלקים, וזה מזבח לעֹלה לישראל.

כלומר: כאשר הקריב דוד עולות ושלמים במזבח ענה ד' לדוד באש מן השמים, ודוד הבין ששם יבנה בית המקדש!

עולה מפסוקים אלו שדוד גילה את מקום המקדש רק בסוף ימיו, שכן המנין היה בסוף ימיו, כפי שעולה מסדר הפרקים בספר שמואל, וכן כתבו רש"י ורד"ק במל"א ג, ז.

כך כתב הרד"ק בפירושו לתהלים (קלב, א):

אמר דוד זה המזמור בשעה שבנה המזבח בגורן ארונה היבוסי על פי גד הנביא, והעלה עליו עולות ושלמים, וקרא אל ד', ויענהו באש מן השמים, ואמר: 'זה הוא בית ד' האלקים, וזה מזבח לעולה לישראל'. ועד אותו היום לא נודע מקום בית המקדש.

כעין זה כתב גם המאירי שם.

כך עולה גם מדברי המדרש שוחר טוב לתהלים (תחילת פרק ד):

שלושה דברים היה דוד מצטער עליהם, והרחיב לו הקב"ה. אחת - על בית המקדש, וכן הוא אומר: 'זכור ד' לדוד את כל ענותו' (תהלים קלב, א). והרחיב לו הקב"ה, ומצא את המקום, שנאמר: 'ויאמר דויד: זה הוא בית ד' האלקים' (דבהי"א כב, א)...

כן נראה גם מדברי הפסיקתא רבתי (פרשה מג):

רצון יראיו יעשה - זה דוד... כיון שראה אותו הקב"ה שעומד ומצטער על בית המקדש, מיד שלח אצלו גד הנביא, והראה לו את מקום בית המקדש, כמו שכתוב: 'ויבוא גד אל דוד ביום ההוא, ויאמר לו: עלה והקם לד' מזבח בגרן ארונה היבוסי' (שמ"ב כד, יח).

מפורש בדברי הפסיקתא שדוד לא ידע את מקום המקדש עד שבא אליו גד הנביא בשעת המגפה, והראהו את המקום בגורן ארונה.

לסיכום: משמעות הפסוקים, וכן הבנת המדרשים והמפרשים היא שדוד המלך גילה את מקום המקדש רק בסוף ימיו, בעת שירדה האש מן השמים בגורן ארונה היבוסי.

א. כיצד הבין דוד על ידי ירידת האש מן השמים שזהו מקום המקדש?

יש לשאול: כיצד הבין דוד על ידי ירידת האש מן השמים שזהו מקום המקדש? אולי משמעות ירידת האש היא רק שד' רוצה את קרבנו?

ניתן לומר שכיוון שעד ימי דוד לא נזכר בתנ"ך שירדה אש מן השמים, אלא רק במשכן (ויקרא ט, כד), הבין דוד שכאן יבנה המקדש.

עוד ניתן לומר על פי מה שכתב רש"י בפרשת בראשית (ד, ד) שד' הוריד אש מן השמים לקרבנו של הבל, והאברבנאל במל"א סוף פרק ח' (מהדורת "תורה ודעת", ירושלים תשל"ו, עמ' תקלו, טור ימני) כתב בשם חז"ל שגם לנח ולאברהם ירדה אש מן השמים, והרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ב ה"ב) כתב שבאותו מקום שבו הקריב דוד, שם הקריבו הבל ונח ואברהם, אם כן ניתן לומר שכאשר ראה דוד שנענה באש מן השמים, הבין שזהו המקום שבו נענו קודמיו באש, ושם צריך להיבנות בית המקדש.

ב. הגמרא בזבחים: דוד גילה את המקום כבר בנעוריו

בניגוד לאמור לעיל, מהגמרא בזבחים (נד ע"ב) עולה שדוד ידע את מקום המקדש עוד מנעוריו [כלשון רש"י בפירושו למסכת מכות (יא ע"א ד"ה "נשא")], לפני שמלך על ישראל!

כך נאמר שם:

דרש רבא: מאי דכתיב 'וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה' (שמ"א יט, יח)?
וכי מה ענין נויות אצל רמה?
אלא שהיו יושבין ברמה [עירו של שמואל - רש"י], ועוסקין בנויו של עולם [למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה - רש"י].
אמרי: כתיב: 'וקמת ועלית אל המקום' (דברים יז, ח) - מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל... לא הוו ידעי דוכתיה היכא [לא ידעו היכן מקומו].
אייתו ספר יהושע, בכולהו כתיב: 'וירד', ו'עלה הגבול', 'ותאר הגבול', בשבט בנימין 'ועלה' כתיב, 'וירד' לא כתיב. אמרי: שמע מינה הכא הוא מקומו.
סבור למבניה בעין עיטם, דמדלי [שהוא גבוה], אמרי: ניתתי ביה קליל [נרד קצת], כדכתיב: 'ובין כתפיו שכן' (דברים לג, יב) [ולא כתיב בראשו - רש"י].
ואיבעית אימא: גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין, ואי מדלינן ליה מתפלג טובא, מוטב דניתתי ביה פורתא, כדכתיב: 'ובין כתפיו שכן'.
ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד, כדכתיב: 'קנאת ביתך אכלתני' (תהלים סט, י).
וכתיב: 'זכור ד' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לד' וגו', אם אבא באהל ביתי, אם אתן שנת לעיני, לעפעפי תנומה, עד אמצא מקום לד' וגו', הנה שמענוה באפרתה, מצאנוה בשדה יער' (תהלים קלב). 'באפרתה' - זה יהושע דקאתי מאפרים. 'מצאנוה בשדה יער' - זה בנימין, דכתיב: 'בנימן זאב יטרף' (בראשית מט, כז).

עולה מדברי הגמרא, שדוד גילה שבית המקדש יבנה בהר המוריה עוד בנעוריו, בחייו של שמואל, שנפטר כארבעים שנה לפני פטירת דוד המלך (עיין שמ"א כה, א; כז, א-ז; ושמ"ב ה, ד-ה)!

נשאלת אפוא השאלה: כיצד יתישבו הפסוקים שהובאו לעיל לפי הגמרא, ומתי, אכן, נתגלה לדוד המלך המקום שבו עתיד להיבנות בית המקדש?

ג. הסבר הרד"ק והיעב"ץ

היעב"ץ, בהגהותיו למסכת זבחים שם, כתב מכח שאלה זו:

ואפילו הכי לא ידעו ביה לגמרי, עד סוף ימי דוד, אחר מעשה המִנין וְהַדֶּבֶר, שאמר גד אל דוד להקים לד' מזבח בגורן ארנן. ומפורש בדברי הימים (א כא, כח - כב, א): 'בעת ההיא, בראות דויד כי ענהו ד' בגורן ארנן וגו', ויאמר דויד: זה הוא בית ד' האלקים, וזה מזבח לעֹלה לישראל'.

דהיינו שדוד ושמואל רק גילו שבית המקדש צריך להיבנות בהר המוריה, אך הם לא ידעו היכן בדיוק בהר המוריה הוא יבנה, דבר שנתגלה לדוד רק בירידת האש מן השמים על המזבח בגורן ארונה.

גם הרד"ק בפירושו לפסוק "ודוד עולה במעלה הזיתים" (שמואל ב טו, ל) כתב דברים דומים, בלי שהתייחס לגמרא בזבחים:

ועלה שם להשתחוות לד' משם, כי מהר הזיתים יראה אדם מקום המקדש. ואף על פי שלא היה שם אז בית, גם מקום הבית עצמו לא היה יודע, עד שאמר גד הנביא לדוד שיבנה מזבח בגורן ארונה, אף על פי כן גבול המקום היה יודע בקבלה כי בהר המוריה יבנה בית ד', אבל לא היו יודעים באיזה מקום עד שאמר גד לדוד.

לפי דברי הרד"ק והיעב"ץ ייתכן שאין מחלוקת בין המדרשים - שוחר טוב והפסיקתא - לבין הגמרא, שכן ניתן להסביר שגם המדרשים התכוונו לומר שעד המגפה דוד לא ידע את המקום המדויק, אבל ידע שבית המקדש יבנה בהר המוריה.

ד. דעת רש"י

מדברי רש"י במסכת מכות (יא ע"א) עולה שהוא הסביר את הגמרא בזבחים שלא כדעתם של רד"ק ויעב"ץ. לדעת רש"י, דוד ידע את המקום המדויק בהר המוריה, שבו צריך היה להיבנות בית המקדש!

כך נאמר במסכת מכות (יא ע"א):

בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא, בעא למשטפא לעלמא [תרגום: בשעה שחפר דוד יסודות לבית המקדש, צף התהום וביקש לשטוף את העולם].
אמר: מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה [שאל דוד: האם מותר לכתוב את שם ד' על חרס, ולהשליכו לתהום, כדי שהתהום יעמוד במקומו]?
ליכא דאמר ליה מידי [לא אמר לו אדם דבר].
אמר [דוד]: כל היודע דבר זה ואינו אומרו - יחנק בגרונו.
נשא אחיתפל קל וחומר בעצמו, אמר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה [בפרשת סוטה]: שְמִי, שנכתב בקדושה, יִמָּחֶה על המים (במדבר ה, כג), לכל העולם כולו לא כל שכן! אמר לו: שרי [מותר].
כתב שם אחספא, שדי אתהומא, נחת וקם אדוכתיה [כתב דוד שם ד' על חרס, וזרקו לתהום, ועמד התהום במקומו].
ואפילו הכי [ואף על פי שאחיתפל אמר לדוד את ההלכה] כתיב: 'ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו, ויחבש את החמור, ויקם וילך אל ביתו אל עירו, ויצו אל ביתו ויחנק' (שמ"ב יז, כג).

כתב שם רש"י:

יש תימה בדבר: שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה [דהיינו המנין, שפותח במילים "ויסף אף ד' לחרות בישראל, ויסת את דוד בהם לאמר: לך מנה את ישראל" (שמ"ב כד, א)], שהיה לאחר מיתת אחיתופל שלש שנים!
ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר שאף על פי שלא קנה [דוד] את הגורן, יודע היה מנעוריו, מיום שנמשח, וישבו הוא ושמואל בניות ברמה, ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום לבית המקדש, כדכתיב: 'עד אמצא מקום' וגו', וכדדרשינן ליה בזבחים (נד ע"ב), וחפר היסודות ברשותו.

מדברי רש"י עולה אפוא, שדוד ידע את המקום המדויק של בית המקדש, מנעוריו, שאם לא כן, כיצד ידע היכן לחפור את היסודות.

1. שיטת המדרש שמואל

גם מדברי המדרש שמואל (פרשה כו), המובאים ברש"י בפירושו לשמואל (ב ז, ד-ה), עולה שדוד ידע את המקום המדויק זמן רב לפני ירידת האש מן השמים בגורן ארונה. על הפסוקים "ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ד' אל נתן לאמר: לך ואמרת אל עבדי אל דוד: כה אמר ד': האתה תבנה לי בית לשבתי" (שם), כתב המדרש (פרשה כו):

ויהי בלילה ההוא - אמר רב חנינא בר פפא: אמר לו הקב"ה לנתן: האדם הזה שאני משלחך אצלו מהיר הוא. שמא ישכור פועלים ונמצאתי מפסידו, מהר ואמור לו: לא אתה תבנה הבית.

עולה אפוא מדברי המדרש, שדוד עמד לשכור פועלים לבנות את בית המקדש, ואם כן ודאי שהוא ידע היכן בדיוק צריך לבנותו!

2. שיטת הספרי

גם מהספרי בפרשת ראה (יב, ה, סימן סב) נראה שדוד ידע את המקום המדויק של המקדש זמן רב לפני ירידת האש מן השמים בגורן ארונה.

כך נאמר שם:

כי אם אל המקום אשר יבחר ד'... לשכנו תדרשו - דרוש על פי נביא.
יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: 'לשכנו תדרשו' - דרוש ומצא, ואחר כך יאמר לך נביא.
וכן אתה מוצא בדוד: 'זכור ד' לדוד את כל ענותו. אשר נשבע לד' נדר לאביר יעקב. אם אבא באהל ביתי, אם אעלה על ערש יצועי, אם אתן שנת לעיני, לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום לד', משכנות לאביר יעקב' (תהלים קלב, א-ה).
מנין שלא עשה אלא על פי נביא? שנאמר: 'ויבא גד אל דוד ביום ההוא, ויאמר לו: עלה הקם לד' מזבח בגרן ארונה היבוסי' (שמ"ב כד, יח).
ואומר: 'ויחל שלמה לבנות את בית ד' בירושלם בהר המוריה, אשר נראה לדויד אביהו' (דבהי"ב ג, א).

נראה מהספרי שדוד ידע את המקום המדויק של המקדש, והוא היה יכול לבנותו מצד עצמו עוד לפני ירידת האש בגורן ארונה, אלא שהוא חיכה עד שנצטווה לבנות את המזבח על ידי גד הנביא.

על פי העיקרון שכתב הספרי "דרוש ומצא, ואחר כך יאמר לך נביא", ניתן להוכיח שדוד ידע את המקום המדויק לפחות שלושים ושלוש שנים קודם לכן, מזמן שביקש מנתן הנביא רשות לבנות את בית המקדש.

3. כיצד יסבירו רש"י, המדרש שמואל והספרי את הפסוקים בספר דברי הימים?

נשאלת השאלה: כיצד יסבירו רש"י, המדרש שמואל והספרי את הפסוקים בספר דברי הימים, שמהם משמע שדוד גילה את המקום רק בעקבות ירידת האש בגורן ארונה?

נראה שהם יסבירו שפירוש הפסוקים איננו כפי שהבנו עד עתה, שכעת התגלה לדוד ששם יבנה המקדש, אלא כמו שפירש בספר "עזרת כהנים" על מסכת מידות (פ"ג מ"ג, עמ' 28 בדפי הספר):

אז גילה לישראל את המקום הנבחר הזה.

וכן פירש ב"דעת מקרא" שם בדברי הימים:

"ויאמר דויד זה הוא בית ד' האלקים" - הכריז ברבים.

דהיינו שדוד הודיע כעת לכולם את אשר היה ידוע לו מכבר - מאז שגילה את המקום עם שמואל הנביא בניות ברמה!

יהי רצון שנזכה לבנין בית המקדש במהרה בימינו.

[ועיין בהרחבה על הנושא בספרי "הדר הנביאים" בסוף ספר שמואל ב.]

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך