תנ"ך על הפרק - שמואל ב כג - ניסוך המים על ידי דוד המלך / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל ב כג

286 / 929
היום

הפרק

וְאֵ֛לֶּה דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים נְאֻ֧ם דָּוִ֣ד בֶּן־יִשַׁ֗י וּנְאֻ֤ם הַגֶּ֙בֶר֙ הֻ֣קַם עָ֔ל מְשִׁ֙יחַ֙ אֱלֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃ר֥וּחַ יְהוָ֖ה דִּבֶּר־בִּ֑י וּמִלָּת֖וֹ עַל־לְשׁוֹנִֽי׃אָמַר֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִ֥י דִבֶּ֖ר צ֣וּר יִשְׂרָאֵ֑ל מוֹשֵׁל֙ בָּאָדָ֔ם צַדִּ֕יק מוֹשֵׁ֖ל יִרְאַ֥ת אֱלֹהִֽים׃וּכְא֥וֹר בֹּ֖קֶר יִזְרַח־שָׁ֑מֶשׁ בֹּ֚קֶר לֹ֣א עָב֔וֹת מִנֹּ֥גַהּ מִמָּטָ֖ר דֶּ֥שֶׁא מֵאָֽרֶץ׃כִּֽי־לֹא־כֵ֥ן בֵּיתִ֖י עִם־אֵ֑ל כִּי֩ בְרִ֨ית עוֹלָ֜ם שָׂ֣ם לִ֗י עֲרוּכָ֤ה בַכֹּל֙ וּשְׁמֻרָ֔ה כִּֽי־כָל־יִשְׁעִ֥י וְכָל־חֵ֖פֶץ כִּֽי־לֹ֥א יַצְמִֽיחַ׃וּבְלִיַּ֕עַל כְּק֥וֹץ מֻנָ֖ד כֻּלָּ֑הַם כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ׃וְאִישׁ֙ יִגַּ֣ע בָּהֶ֔ם יִמָּלֵ֥א בַרְזֶ֖ל וְעֵ֣ץ חֲנִ֑ית וּבָאֵ֕שׁ שָׂר֥וֹף יִשָּׂרְפ֖וּ בַּשָּֽׁבֶת׃אֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד יֹשֵׁ֨ב בַּשֶּׁ֜בֶת תַּחְכְּמֹנִ֣י ׀ רֹ֣אשׁ הַשָּׁלִשִׁ֗י ה֚וּא עֲדִינ֣וֹהעצנוהָֽעֶצְנִ֔יעַל־שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֛וֹת חָלָ֖ל בְּפַ֥עַםאחדאֶחָֽת׃ואחרווְאַחֲרָ֛יואֶלְעָזָ֥ר בֶּן־דדידֹּד֖וֹבֶּן־אֲחֹחִ֑י בִּשְׁלֹשָׁ֨הגבריםהַגִּבֹּרִ֜יםעִם־דָּוִ֗ד בְּחָֽרְפָ֤ם בַּפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ־שָׁ֣ם לַמִּלְחָמָ֔ה וַֽיַּעֲל֖וּ אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ה֣וּא קָם֩ וַיַּ֨ךְ בַּפְּלִשְׁתִּ֜ים עַ֣ד ׀ כִּֽי־יָגְעָ֣ה יָד֗וֹ וַתִּדְבַּ֤ק יָדוֹ֙ אֶל־הַחֶ֔רֶב וַיַּ֧עַשׂ יְהוָ֛ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְהָעָ֛ם יָשֻׁ֥בוּ אַחֲרָ֖יו אַךְ־לְפַשֵּֽׁט׃וְאַחֲרָ֛יו שַׁמָּ֥א בֶן־אָגֵ֖א הָרָרִ֑י וַיֵּאָסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לַחַיָּ֗ה וַתְּהִי־שָׁ֞ם חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ מְלֵאָ֣ה עֲדָשִׁ֔ים וְהָעָ֥ם נָ֖ס מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃וַיִּתְיַצֵּ֤ב בְּתוֹךְ־הַֽחֶלְקָה֙ וַיַּצִּילֶ֔הָ וַיַּ֖ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֥עַשׂ יְהוָ֖ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָֽה׃וַיֵּרְד֨וּשלשיםשְׁלֹשָׁ֜המֵהַשְּׁלֹשִׁ֣ים רֹ֗אשׁ וַיָּבֹ֤אוּ אֶל־קָצִיר֙ אֶל־דָּוִ֔ד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וְחַיַּ֣ת פְּלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃וְדָוִ֖ד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּמַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בֵּ֥ית לָֽחֶם׃וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃וַיִּבְקְעוּ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת הַגִּבֹּרִ֜ים בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֙יִם֙ מִבֹּ֤אר בֵּֽית־לֶ֙חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹ֤א אָבָה֙ לִשְׁתּוֹתָ֔ם וַיַּסֵּ֥ךְ אֹתָ֖ם לַֽיהוָֽה׃וַיֹּ֡אמֶר חָלִילָה֩ לִּ֨י יְהוָ֜ה מֵעֲשֹׂ֣תִי זֹ֗את הֲדַ֤ם הָֽאֲנָשִׁים֙ הַהֹלְכִ֣ים בְּנַפְשׁוֹתָ֔ם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבֹּרִֽים׃וַאֲבִישַׁ֞י אֲחִ֣י ׀ יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה ה֚וּא רֹ֣אשׁהשלשיהַשְּׁלֹשָׁ֔הוְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל וְלוֹ־שֵׁ֖ם בַּשְּׁלֹשָֽׁה׃מִן־הַשְּׁלֹשָׁה֙ הֲכִ֣י נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וְעַד־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָֽא׃וּבְנָיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חיחַ֛יִלרַב־פְּעָלִ֖ים מִֽקַּבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠הוּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־האריההָאֲרִ֛יבְּת֥וֹךְ הַבֹּ֖אר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג׃וְהוּא־הִכָּה֩ אֶת־אִ֨ישׁ מִצְרִ֜יאשראִ֣ישׁמַרְאֶ֗ה וּבְיַ֤ד הַמִּצְרִי֙ חֲנִ֔ית וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ׃אֵ֣לֶּה עָשָׂ֔ה בְּנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וְלוֹ־שֵׁ֖ם בִּשְׁלֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים׃מִן־הַשְּׁלֹשִׁ֣ים נִכְבָּ֔ד וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂמֵ֥הוּ דָוִ֖ד אֶל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ׃עֲשָׂה־אֵ֥ל אֲחִֽי־יוֹאָ֖ב בַּשְּׁלֹשִׁ֑ים אֶלְחָנָ֥ן בֶּן־דֹּד֖וֹ בֵּ֥ית לָֽחֶם׃שַׁמָּה֙ הַֽחֲרֹדִ֔י אֱלִיקָ֖א הַחֲרֹדִֽי׃חֶ֚לֶץ הַפַּלְטִ֔י עִירָ֥א בֶן־עִקֵּ֖שׁ הַתְּקוֹעִֽי׃אֲבִיעֶ֙זֶר֙ הָֽעַנְּתֹתִ֔י מְבֻנַּ֖י הַחֻשָׁתִֽי׃צַלְמוֹן֙ הָֽאֲחֹחִ֔י מַהְרַ֖י הַנְּטֹפָתִֽי׃חֵ֥לֶב בֶּֽן־בַּעֲנָ֖ה הַנְּטֹפָתִ֑י אִתַּי֙ בֶּן־רִיבַ֔י מִגִּבְעַ֖ת בְּנֵ֥י בִנְיָמִֽן׃בְּנָיָ֙הוּ֙ פִּרְעָ֣תֹנִ֔י הִדַּ֖י מִנַּ֥חֲלֵי גָֽעַשׁ׃אֲבִֽי־עַלְבוֹן֙ הָֽעַרְבָתִ֔י עַזְמָ֖וֶת הַבַּרְחֻמִֽי׃אֶלְיַחְבָּא֙ הַשַּׁ֣עַלְבֹנִ֔י בְּנֵ֥י יָשֵׁ֖ן יְהוֹנָתָֽן׃שַׁמָּה֙ הַֽהֲרָרִ֔י אֲחִיאָ֥ם בֶּן־שָׁרָ֖ר הָארָרִֽי׃אֱלִיפֶ֥לֶט בֶּן־אֲחַסְבַּ֖י בֶּן־הַמַּֽעֲכָתִ֑י אֱלִיעָ֥ם בֶּן־אֲחִיתֹ֖פֶל הַגִּלֹנִֽי׃חצרוחֶצְרַי֙הַֽכַּרְמְלִ֔י פַּעֲרַ֖י הָאַרְבִּֽי׃יִגְאָ֤ל בֶּן־נָתָן֙ מִצֹּבָ֔ה בָּנִ֖י הַגָּדִֽי׃צֶ֖לֶק הָעַמֹּנִ֑י נַחְרַי֙ הַבְּאֵ֣רֹתִ֔ינשאינֹשֵׂ֕אכְּלֵ֖י יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרֻיָֽה׃עִירָא֙ הַיִּתְרִ֔י גָּרֵ֖ב הַיִּתְרִֽי׃אֽוּרִיָּה֙ הַֽחִתִּ֔י כֹּ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

ניסוך המים על ידי דוד המלך

הקדמה

נאמר בפרקנו:

יג. וירדו שלֹשה מהשלֹשים ראש, ויבֹאו אל קציר אל דוד אל מערת עדֻלם, וחית פלשתים חֹנָה בעמק רפאים.
יד. ודוד אז במצודה, ומצב פלשתים אז בית לָחֶם.
טו. ויתאוה דוד ויאמר: מי יַשְקֵנִי מים מבֹּאר בית לֶחֶם אשר בשער.
טז. ויִבְקְעוּ שלֹשת הַגִּבֹּרים במחנה פלשתים, וישאבו מים מבֹּאר בית לחם אשר בשער, וַיִּשְׂאו וַיָּבִאוּ אל דוד. ולא אבה לשתותם, וַיַּסֵּך אֹתָם לד'.
יז. ויאמר: חלילה לי ד' מעשֹׂתי זאת. הדם האנשים ההֹלכים בנפשותם. ולא אבה לשתותם.

כעין זה מסופר גם בספר דברי הימים (א יא, טו-יט).

בגמרות ובמדרשים נחלקו חז"ל בהסבר הפרשה, אבל מאמר קצר זה יעסוק רק בשיטה אחת.

א. הסבר בר קפרא

כך נאמר בירושלמי (סנהדרין פ"ב ה"ה), במדרש רות רבה (ה, א) ובמדרש שמואל (כ, א):

בר קפרא אמר: חג היה, וניסוך המים היה, והיתר במה היה.
(והובאו הדברים ברד"ק בפסוק ט"ז)

לפי זה דוד קיים במים אלו את מצות ניסוך המים של חג הסוכות!

יש בכך חידוש גדול, כיון שמצות ניסוך המים נוהגת בזמן הקרבת קרבן התמיד (רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פ"י ה"ו), וקרבן התמיד קרב דווקא במשכן (זבחים קיב ע"ב).

בזמן בריחתו של דוד משאול המלך היה המשכן בנוב (שמואל א כא, ז וזבחים קיב ע"ב ורש"י שם), אחר כך, עם החרבת נוב עיר הכהנים, הוא עבר לגבעון (דהי"א טז, לט-מ ועוד). ודוד לא היה שם, אלא במצודה. אבל מחדש בר קפרא שכיון שהיה זמן היתר הבמות - היה ניתן לקיים את מצות ניסוך המים גם בבמת יחיד!

ועיין שם בחדושי הרש"ש על המדרש רות רבה, שתמה כיצד יתכן להקריב קרבן ציבור בבמת יחיד.

ב. הסבר הרלב"ג

הרלב"ג גם כן הסביר את הפרשה כעוסקת במצות ניסוך המים, כדברי בר קפרא, אבל הוסיף וכתב שמכאן למדנו את המקור למצות ניסוך המים בבית המקדש בחג הסוכות!

כך כתב הרלב"ג:

ויסך אותם לד' - מזה המקום למדנו שכבר ינסכו מים לד' יתברך!
שאם לא היה נעשה זה במקדש - לא היה דוד מנסכם לד'.
ולפי שלא מצאנו מקום יותר ראוי לזה הניסוך מחג הסוכות, וזה לסיבות:
האחת: כי ד' יתברך בחר אז שיקחו מהצמחים הגדלים על המים, כאמרו: 'וענף עץ עבת וערבי נחל' (ויקרא כג, מ).
והשנית: כי אז ראוי לבקש המים מד' יתברך. וכמו שיקרבו העומר בפסח, לבקש ברכת הקציר, והבכורים בעצרת, לבקש ברכת פירות האילן, כן יקרבו המים בחג הסוכות, לבקש מד' יתברך ברכת הגשמים, כי אז יבא עת הזריעה ויצטרכו לגשמים.
והשלישית: כי שם לבד תמצא ההערה בתורה על ריבוי הנסכים, הנה ראוי שיהיו אלו הנסכים בחג הסוכות בזה האופן.

בתועליות (בסוף פרק כ"ד) הרחיב הרלב"ג יותר וכתב:

[התועלת] החמשה עשר הוא במצוות, והוא להודיע כי כבר היה במקדש ניסוך המים, ולזה נסך דוד המים ההם לד'. כי הוא מן השקר שיעבוד דוד ד' יתברך בדבר לא הוסכם שיעבוד בו במקדש. הנה כמו שלא יעשה אחד מן האנשים הטובים קרבן מן הצבי לד', כן לא היה ראוי לנסך המים אם לא היו מנסכים אותם במקדש! ומזה המקום יש סמך גדול וחזק למה שאמרו רבותינו מניסוך המים בחג הסוכות.

אבל יש להעיר שדברי הרלב"ג אינם זהים לדברי בר קפרא.

בר קפרא אמר: "חג היה, וניסוך המים היה, והיתר במה היה". כלומר שדוד קיים את מצות ניסוך המים של חג הסוכות בבמה. והערנו שיש בדבריו חידוש גדול, כיון שמצות ניסוך המים צריכה להיות צמודה להקרבת קרבן התמיד, שקרב רק במשכן.

לעומת זאת, הרלב"ג לא כתב שחג הסוכות היה, ומתוך כך ניתן להסביר את כוונתו שדוד ניסך את המים כקרבן יחיד, שבא בנדר ובנדבה. אלא שהרלב"ג הדגיש שבחג הסוכות היו מנסכים מים במקדש, כיון שלא שיך להקריב נדר או נדבה בדבר שאין אותו בכלל במקדש. וכך אכן הסביר את דברי הרלב"ג הרב יעקב ליב לוי המהדיר של פירוש הרלב"ג בהוצאת מוסד הרב קוק.

עוד הוסיף הרב לוי שמפשט הפסוקים לא משמע שהיה זה חג הסוכות, כיון שלא כתוב שדוד ביקש שיביאו לו מים כדי לקיים את מצות ניסוך המים, אלא בשביל לשתותם בעצמו: "מי ישקני מבאר בית לחם אשר בשער". ורק אחרי שהביאו לו את המים הוא לא אבה לשתותם וניסך אותם לד', כקרבן יחיד.

ג. מדוע התנאים לא למדו את מצות ניסוך המים מפרשתנו?

לפי דברי הרלב"ג יש לשאול: מדוע התנאים במסכת תענית (ב ע"ב - ג ע"א), שחיפשו מקור למצות ניסוך המים לא הביאו את פרשתנו כמקור למצות ניסוך המים, אלא הסתמכו על רמזים של "'הסך נסך' (במדבר כח, ז) - בשני ניסוכים הכתוב מדבר: אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין", או: "נאמר בשני: 'ונסכיהם', ונאמר בששי: 'ונסכיה', ונאמר בשביעי: 'כמשפטם' (שם כט, יט-לא-לג), הרי מ"ם יו"ד מ"ם, הרי כאן מים. מכאן רמז לניסוך המים מן התורה"?

נראה שהתנאים לא הביאו את פרשתנו כמקור למצות ניסוך המים, מפני שהיא אינה כתובה בתורה, אלא רק בנביאים, והתנאים רצו להביא רמז למצוה מהתורה.

יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונזכה להקריב שם את כל הקרבנות, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך