האם דוד המלך היה נביא?
הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. ואלה דברי דוד האחרֹנים: נְאֻם דוד בן ישי וּנְאֻם הגבר הֻקם עַל, משיח אלקי יעקב ונעים זמִרות ישראל.
ב. רוח ד' דבר בי, ומלתו על לשוני.
כתב התרגום יונתן שם:
ואילין פתגמי נבואת דוד, דאתנבי לסוף עלמא, ליומי נחמתא דעתידין למיתי. אמר דוד בר ישי ואמר גברא דמרבא למלכו, משיחא במימר אלקיה דיעקב ותקין למימני בחיך מבוסם תושבחתיה דישראל.
אמר דוד: ברוח נבואה דד' אנא ממליל אלין. ופתגמי קודשיה בפומי אנא סדר.
מפורש בתרגום שדוד אומר כאן שד' דבר אתו במדרגה של נבואה.
כעין זה פירש רש"י:
דבר בי - השרה בי רוח קדשו ונדבר בי, וכל לשון נבואה נופל בו לשון 'דבר', כמו: 'הרק אך במשה דבר ד', הלא גם בנו דבר', 'אדבר בו' (במדבר יב, ב-ו), וטעמו של דבר לפי שהרוח נכנס בו בקרב הנביא, ומדבר בו.
גם מרש"י נראה שד' דבר עם דוד במדרגה של נבואה.
לעומת זאת הרד"ק פירש:
רוח ד' דבר בי - הזמירות ברוח הקדש אמרתי אותם, אשר דבר בי, ומלתו היתה על לשוני באמרי הזמירות, כי רוח הקדש עוררה אותי והופיעה הדברים על לשוני.
ות"י: 'אמר דוד ברוח נבואה דד'' וגו'.
נראה שרד"ק סובר שד' דבר עם דוד "רק" במדרגה של רוח הקדש, ולא במדרגה של נבואה.
אמנם הרד"ק הביא גם את דברי התרגום יונתן.
גם מהרלב"ג נראה שד' דבר עם דוד "רק" במדרגה של רוח הקדש.
כך כתב הרלב"ג:
רוח ד' דבר בי ומלתו על לשוני - אמר שענינו באלו הזמירות הנעימות שחבר היה שרוח השי"ת דבר בו ובמה שנאצל עליו מרוח הקדש היה דבר ד' יתעלה על לשונו, להגיד אלו הזמירות ולחברם בספר.
לפי זה נראה שיש מחלוקת בין התרגום יונתן ורש"י לבין הרד"ק והרלב"ג האם דוד המלך היה נביא, או שהוא "רק" דבר במדרגה של רוח הקדש.
יש לשאול:
אם דוד היה נביא - מדוע לא נאמר: "ויאמר ד' לדוד"?
האם יש התיחסות של חז"ל וראשונים נוספים האם דוד היה נביא?
א. מדוע לא נאמר במפורש: "ויאמר ד' לדוד"?
על שאלה זו נאמרה תשובה בספר "בית אלוקים" למבי"ט (שער היסודות פרק כ"ד), בדברו על נבואת משה:
עוד ידי נטויה להורות על מעלת נבואת משה רבנו עליו השלום על הנביאים, מצד התורה שניתנה ונכתבה על ידו, אשר יש לה מעלה על כל שאר הספרים שנכתבו על ידי הנביאים עליהם השלום ועל ידי עבדיו הקדושים ברוח הקודש שבהם, וזה בכמה ענינים: בכמותה, ובאיכותה, וביחוד לשונה.
...ואם ביחוד לשונה, בדיבור שמדבר למשה, הוא שמצינו כי כל הדברים שנאמרו לו הם בלשון דיבור כמדבר לחבירו, וכמו שאמר הכתוב: 'ודבר ד' אל משה פנים אל פנים' וגו' (שמות לג, יא), וזה כמו שכתוב בכל הדיבורים: 'ויאמר ד' אל משה לאמר', 'וידבר ד' אל משה לאמר', ולא מצינו שנתיחד הדיבור לשאר הנביאים בכמו זה הלשון. כי אמרו: 'ויהי דבר ד' אלי לאמר' (ירמיהו פרקים א-ב, ועוד רבים, וכן יחזקאל פרקים ג,ו ועוד רבים) אינו שוה לו: 'ויאמר ד' אל משה לאמר', 'וידבר ד' אל משה לאמר'. מפני כי 'ויהי דבר ד' אלי לאמר' הוא שדבר ד' היה אליו על ידי אמצעי, ואינו מתיחד הוא יתברך בדיבור, כמו: 'ויאמר ד' אל משה', או: 'וידבר ד' אל משה', שמורה שהוא יתברך בכבודו ובעצמו היה מדבר אליו, כדבר איש אל רעהו...
ובשום נביא לא נאמר: 'ויאמר ד' אל פלוני לאמר', או: 'וידבר ד' אל פלוני לאמר', כי הוא מורה על הדיבור בלי אמצעי, כמו שכתבתי, זולת ביהושע, שכתוב בו שתי פעמים: 'ויאמר ד' אל יהושע לאמר' (יהושע א, א וד, א-טו), ופעם אחת: 'וידבר ד' אל יהושע לאמר' (יהושע כ, א). ואפשר לומר כי מפני שתלמידו של אדם כמותו, כמו שהוכיחו ממשה עצמו, ויהושע, אמר לו הא-ל יתברך: 'כאשר הייתי עם משה אהיה עמך' (יהושע א, ה), ולזה דבר לו בכמו זה הדיבור שדבר למשה. גם כי לא היתה השגתו כהשגת רבו, כי 'פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה' (בבא בתרא עה ע"א).
לפי ה"בית אלקים" לא נאמר במפורש: "ויאמר ד' לדוד", כשם שלא נאמרה לשון זו לשום נביא, מלבד משה ויהושע!
ב. האם דוד המלך היה נביא לדעת חז"ל?
1. דברי חז"ל בגמרא
במשנה במסכת סוטה (דף מח ע"א) נאמר:
משמתו נביאים הראשונים - בטלו אורים ותומים.
ובגמרא שם (בע"ב) נאמר:
משמתו נביאים הראשונים. מאן נביאים הראשונים? אמר רב הונא: זה דוד ושמואל ושלמה.
מפורש כאן שדוד המלך ושלמה המלך היו נביאים!
2. דברי חז"ל במדרש
במדרש זוטא בתחילת קהלת (א, א), שהובא גם בילקוט שמעוני שם (רמז תתקסה), נאמר:
אמר רבי יצחק: על שם 'אז יקהל שלמה' (מלכים א ח, א), נקרא 'קהלת'. 'בן דוד'. מלך בן מלך, נביא בן נביא, חכם בן חכם.
מפורש גם כאן שדוד המלך ושלמה המלך היו נביאים!
3. דברי רש"י ורבנו חננאל בגמרא
בגמרא במסכת מגילה (דף יד ע"א) נאמר:
'תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל", ואחר כך אמרה הגמרא: "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא, נבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה, ושלא הוצרכה - לא נכתבה.
פירש רש"י שם:
נבואה שהוצרכה לדורות - ללמוד תשובה או הוראה. וכל הנך ארבעים ושמונה הוצרכו, וב'הלכות גדולות' מנויין מ'סדר עולם'.
ומנה שם רש"י את כל מ"ח הנביאים, ובהם גם את דוד המלך ושלמה המלך.
גם רבנו חננאל שם מנה את כל מ"ח הנביאים, ובהם את דוד המלך.
ג. האם דוד המלך היה נביא לדעת הרמב"ם?
1. דברי הרמב"ם ב"שמונה פרקים"
הרמב"ם ב"שמונה פרקים" (הקדמתו לפרקי אבות) בפרק השביעי - במחיצות ועניינן - כתב:
ודע, כי כל נביא לא יתנבא אלא אחר שייקנו לו המעלות השכליות כולן, ורוב מעלות המידות והחזקות שבהן, והוא אומרם: 'אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר' (שבת צב ע"א). אמנם 'חכם' הוא כולל המעלות השכליות בלא ספק. ו'עשיר' היא ממעלות המידות, רצוני לומר: ההסתפקות, לפי שהם יקראו המסתפק בחלקו 'עשיר', והוא אומרם בגדר העשיר: 'אי זה הוא עשיר? השמח בחלקו' (אבות פ"ד מ"א). כלומר: שהוא מסתפק במה שהמציא לו הזמן, ואינו מצטער על מה שלא המציא לו. וכן 'גיבור' היא גם כן ממעלות המידות, רצוני לומר, שהוא ינהיג כוחותיו לפי הדעת, כמו שבארנו בפרק החמישי, והוא אומרם: 'אי זה הוא גבור? הכובש את יצרו'.
ואין מתנאי הנביא שיהיו לו מעלות המידות כולן, עד שלא תחסרהו פחיתות כלל.
שהרי שלמה - נביא, כעדות הכתוב: 'בגבעון נראה ד' אל שלמה' (מלכים א ג, ה) וכו', ומצאנו לו בפרוש פחיתות מידות, והיא רוב התאוה, וזה בריבוי הנשים, וזו מפעולות תכונת רוב התאוה. ואמר, מבואר: 'הלא על אלה חטא שלמה' וכו'.
וכן דוד, עליו השלום - נביא, אמר: 'לי דיבר צור ישראל' (שמואל ב כג, ג), ומצאנוהו בעל אכזריות. ואף על פי שהשתמש בה בגויים ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל, אבל באר בדברי הימים שד' לא מצאו ראוי לבנין בית המקדש, לרוב מה שהרג, ואמר לו: 'לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת' (דברי הימים א' כב, ח).
[ועיין במאמרי בענין זה באתר בדברי הימים א פכ"ב]
לפי הרמב"ם כאן נראה שד' דבר עם דוד במדרגה של נבואה.
2. דברי הרמב"ם ב"מורה נבוכים"
הרמב"ם ב"מורה נבוכים" (חלק ב פמ"ה) כתב:
והמדרגה השניה הוא שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו, וכח אחד התחדש, וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתשבחות, או בדברי הזהרה מועילים, או בענינים הנהגיים או אלקיים, וזה כלו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש. ובזה המין מרוח הקודש חבר דוד תהלים, וחבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים. וכן דניאל ואיוב ודברי הימים, ושאר הכתובים בזה המין ברוח הקודש חוברו, ולזה יקראום 'כתובים', רוצים לומר שהם כתובים ברוח הקודש. ובבאור אמרו: 'מגלת אסתר ברוח הקודש נאמרה' (מגילה ז ע"א). ועל כיוצא ברוח הקודש הזה אמר דוד: 'רוח ד' דבר בי ומלתו על לשוני' (שמואל ב כג, ב), רוצה לומר שהיא הביאתהו לדבר מאלו הדברים. ומזה הכת היו שבעים זקנים... וכן אלדד ומידד, וכן כל כהן גדול הנשאל באורים ותומים...
וממה שצריך שנעורר עליו שדוד ושלמה ודניאל הם מזה הכת, ואינם מכת ישעיהו וירמיהו ונתן הנביא ואחיה השילוני, וחבריהם, שאלו, רצוני לומר דוד ושלמה ודניאל, אמנם דברו, וזכרו מה שזכרו ברוח הקודש, ואמנם מאמר דוד 'אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל' (שם, ג), ענינו שהוא יעדו טוב על יד נביא, אם נתן, או זולתו, כמו: 'ויאמר ד' לה' (בראשית כה, כג), וכמו 'ויאמר ד' לשלמה: יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת את בריתי' (מלכים א יא, יא), אשר זה בלא ספק יעוד רע לו על ידי אחיה השילוני, או זולתו. וכן אמרו בשלמה: 'בגבעון נראה ד' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלקים' וגו' (שם ג, ה), אין זה נבואה גמורה, לא כמו 'היה דבר ד' אל אברם במחזה לאמר' (בראשית טו, א), ולא כמו 'ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה' (שם מו, ב), ולא כנבואת ישעיהו וירמיהו, כי כל אחד מהם אף על פי שבאתהו הנבואה בחלום, הנבואה ההיא תודיעהו שהיא נבואה, ושבאת לו הנבואה, ובזה הענין של שלמה אמר בסופו: 'וייקץ שלמה והנה חלום' (מלכים א ג, טו), וכן בענין השני אמר בו: 'וירא ד' אל שלמה שנית, כאשר נראה אליו בגבעון' (שם ט, ב), אשר התבאר שהוא חלום, וזאת מעלה למטה ממעלת הנאמר עליה 'בחלום אדבר בו' (במדבר יב, ו), כי כאשר יתנבאו בחלום לא יקראוהו חלום בשום פנים אחר הגיע הנבואה אליהם בחלום, אלא שיפסקו לגמרי שהיא נבואה, כמו שאמר יעקב אבינו כאשר התעורר מחלום הנבואה ההוא לא אמר שזה חלום, אבל פסק ואמר: 'אכן יש ד' במקום הזה, ואנכי לא ידעתי' (בראשית כח, טז), ואמר: 'א-ל ש-די נראה אלי בלוז בארץ כנען' (שם מח, ג), ופסק שהוא נבואה. אמנם בשלמה אמר: 'וייקץ שלמה והנה חלום'. וכן דניאל... ואין ספק שזאת המדרגה למטה ממדרגת אשר נאמר בהם: 'בחלום אדבר בו' (במדבר יב, ו), ולזה הסכימה האומה לסדר ספר דניאל מכלל הכתובים, לא מן הנביאים. ולזה העירותיך שזה המין מן הנבואה אשר בא לדניאל ושלמה, אף על פי שראו בו מלאך בחלום, לא מצאו בעצמם שהיא נבואה גמורה, אבל חלום יודיע באמיתת ענינים, והוא מכת מי שידבר ברוח הקודש, וזאת היא המדרגה השנית, וכן בסדר כתבי הקודש לא שמו הפרש בין משלי וקהלת ודניאל ותהלים ומגלת רות ומגלת אסתר, הכל ברוח הקודש נכתבו, ואלו גם כן כלם יקראו נביאים בכלל.
אם כן לפי הרמב"ם מה שחז"ל קראו לדוד ושלמה "נביאים", וכן מה שכתב הרמב"ם ב"שמונה פרקים" שדוד ושלמה היו "נביאים", הכוונה היא רק בלשון כללית, אבל המדרגה המדויקת של דוד ושלמה היא של רוח הקדש, ולא של נבואה.
3. דברי האברבנאל בהקדמתו לתרי עשר
האברבנאל אימץ את דברי הרמב"ם ב"מורה נבוכים", וכך כתב בהקדמתו לתרי עשר:
מה שאמר דוד בתהלותיו: 'מה גדלו מעשיך ד' וגו' איש בער לא ידע וגו' בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד', ואמר: 'ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני. צדיק כתמר יפרח' וגו' (תהלים צב, ו-יד), ואין הכוונה ששמעה אזנו נבואת ד' ודברו, כי אם שהיה דבר זה מלומד מהנביאים. וכן אמר במזמור פ"ה (פסוק ט): 'אשמעה מה ידבר הא-ל ד' כי ידבר שלום' וגו', ולא נאמר עם כל זה שהיה דוד נביא, כי אם מדבר ברוח הקדש, ולכן היה ספרו מכלל הכתובים, ולא מכלל הנביאים, כמו שזכר הרב המורה בפרק ארבעים וחמשה חלק שני.
4. דברי האברבנאל בהקדמתו לשמואל
גם בהקדמתו לספר שמואל כתב האברבנאל:
אמנם דוד לדעת קצת החכמים לא זכה למדרגת הנבואה, כי אם למעלת רוח הקדש, כמו שאפרש בפרשה הכ"ד בפסוק 'ואלה דברי דוד האחרונים' (שמואל ב כג, א עיין שם שהאריך הרבה).
ואם נאמר שהיה דוד נביא, אין אדם מספק שלא הגיע למדרגת שמואל בנבואה, עד שלשלמות שמואל הוקש למשה ולאהרן, כמו שנאמר: 'משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו, קֹרִאים אל ד' והוא יענם. בעמוד ענן ידבר אליהם, שמרו עדותיו וחק נתן למו. ד' אלקינו אתה עניתם' (תהלים צט, ו-ח), הנה אם כן עשה הדימוי ביניהם בנבואה בצד מה, ובדבקות ובעניית ד' אליהם בעת צעקתם במסות באותות ובמופתים.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בהתגלות מלך המשיח, שעליו כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ט ה"ב):
שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד - בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבנו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ד', ויבואו כל הגויים לשומעו, שנאמר: 'והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים' (ישעיהו ב, ב).