תנ"ך על הפרק - שמואל ב ה - מה בין שאול לדוד? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל ב ה

268 / 929
היום

הפרק

וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃גַּם־אֶתְמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם בִּהְי֨וֹת שָׁא֥וּל מֶ֙לֶךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אַתָּ֗ההייתההָיִ֛יתָמוציאהַמּוֹצִ֥יאוהמביוְהַמֵּבִ֖יאאֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֤ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃וַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֛ה דָּוִ֖ד בְּמָלְכ֑וֹ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה מָלָֽךְ׃בְּחֶבְרוֹן֙ מָלַ֣ךְ עַל־יְהוּדָ֔ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֗ךְ שְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה עַ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה׃וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד׃וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּל־מַכֵּ֤ה יְבֻסִי֙ וְיִגַּ֣ע בַּצִּנּ֔וֹר וְאֶת־הַפִּסְחִים֙ וְאֶת־הַ֣עִוְרִ֔יםשנאושְׂנֻאֵ֖ינֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ לֹ֥א יָב֖וֹא אֶל־הַבָּֽיִת׃וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּמְּצֻדָ֔ה וַיִּקְרָא־לָ֖הּ עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ֤בֶן דָּוִד֙ סָבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וָבָֽיְתָה׃וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ׃וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צֹ֥ר מַלְאָכִים֮ אֶל־דָּוִד֒ וַעֲצֵ֣י אֲרָזִ֔ים וְחָרָשֵׁ֣י עֵ֔ץ וְחָֽרָשֵׁ֖י אֶ֣בֶן קִ֑יר וַיִּבְנֽוּ־בַ֖יִת לְדָוִֽד׃וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד ע֜וֹד פִּֽלַגְשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם אַחֲרֵ֖י בֹּא֣וֹ מֵחֶבְר֑וֹן וַיִּוָּ֥לְדוּ ע֛וֹד לְדָוִ֖ד בָּנִ֥ים וּבָנֽוֹת׃וְאֵ֗לֶּה שְׁמ֛וֹת הַיִּלֹּדִ֥ים ל֖וֹ בִּירוּשָׁלִָ֑ם שַׁמּ֣וּעַ וְשׁוֹבָ֔ב וְנָתָ֖ן וּשְׁלֹמֹֽה׃וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישׁ֖וּעַ וְנֶ֥פֶג וְיָפִֽיעַ׃וֶאֱלִישָׁמָ֥ע וְאֶלְיָדָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט׃וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּי־מָשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤ד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּעֲל֥וּ כָל־פְּלִשְׁתִּ֖ים לְבַקֵּ֣שׁ אֶת־דָּוִ֑ד וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־הַמְּצוּדָֽה׃וּפְלִשְׁתִּ֖ים בָּ֑אוּ וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽעֱלֶה֙ אֶל־פְּלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיָדִ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־דָּוִד֙ עֲלֵ֔ה כִּֽי־נָתֹ֥ן אֶתֵּ֛ן אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃וַיַּעַזְבוּ־שָׁ֖ם אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּשָּׂאֵ֥ם דָּוִ֖ד וַאֲנָשָֽׁיו׃וַיֹּסִ֥פוּ ע֛וֹד פְּלִשְׁתִּ֖ים לַֽעֲל֑וֹת וַיִּנָּֽטְשׁ֖וּ בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃וַיִּשְׁאַ֤ל דָּוִד֙ בַּֽיהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲלֶ֑ה הָסֵב֙ אֶל־אַ֣חֲרֵיהֶ֔ם וּבָ֥אתָ לָהֶ֖ם מִמּ֥וּל בְּכָאִֽים׃וִ֠יהִיבשמעךכְּֽשָׁמְעֲךָ֞אֶת־ק֧וֹל צְעָדָ֛ה בְּרָאשֵׁ֥י הַבְּכָאִ֖ים אָ֣ז תֶּחֱרָ֑ץ כִּ֣י אָ֗ז יָצָ֤א יְהוָה֙ לְפָנֶ֔יךָ לְהַכּ֖וֹת בְּמַחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ כֵּ֔ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בֹּאֲךָ֥ גָֽזֶר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מה בין שאול לדוד?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

כב. וַיֹסִפוּ עוד פלשתים לעלות, וינטשו בעמק רפאים.
כג. וישאל דוד בד', ויאמר: לא תעלה, הסב אל אחריהם, ובאת להם ממול בְּכָאִים.
כד. ויהי כשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תֶחֱרָץ, כי אז יצא ד' לפניך להכות במחנה פלשתים.
כה. ויעש דוד כן כאשר צוהו ד', ויך את פלשתים מגבע עד בֹּאֲךָ גָזֶר.

יש לשאול על פסוקים כ"ג-כ"ד מספר שאלות:

  1. מהם ה"בכאים"?
  2. מהו "קול צעדה בראשי הבכאים"?
  3. מה פירוש המלים "אז תחרץ"?
  4. מדוע אמר ד' לדוד לבא ממול הבכאים, ולחכות לשמיעת קול הצעדה בראשי הבכאים?

א. מהם ה"בכאים", מהו "קול צעדה בראשי הבכאים" ומה פירוש "אז תחרץ"?

1. הסברי רש"י

כתב רש"י:

ממול בכאים - מקביל אילניא [כלומר: מול האילנות].
את קול צעדה בראשי הבכאים - הם מלאכים הצועדים בראשי האילנות, אשר אני שולח לעזרתך.
אז תחרץ - תרים קול מלחמה ואבחת חרב.

2. הסברי הרד"ק

דברים דומים לדברי רש"י על שתי השאלות הראשונות כתב גם הרד"ק:

ממול בכאים - תרגם יונתן: 'מקביל אילניא', ופירשו בהם האילנות הנקראים בדברי רז"ל תותים. וכמוהו: 'עוברי בעמק הבכא' (תהלים פד, ז).
את קול צעדה בראשי הבכאים - אשמיעך קול לחזק לב העם אשר אתך, שידמה להם קול הולכים בראשי האילנות, כאילו מלאכים יצאו להכות בפלשתים, כמו שאמרו בדבר ברק: 'הלא ד' יצא לפניך' (שופטים ד, יד), וכן אמר הנה: 'כי אז יצא ד' לפניך'.
אז תחרץ - תנוע ותתחזק על פלשתים, כמו: 'לא יחרץ כלב לשונו' (שמות יא, כז), ענין תנועה.

גם הרד"ק כתב כמו רש"י שהבכאים הם אילנות, והוסיף שהם תותים.

גם הרד"ק כתב בדומה לרש"י שקול צעדה בראשי הבכאים הוא קול המלאכים, אלא שרש"י כתב: "מלאכים הצועדים בראשי האילנות, אשר אני שולח לעזרתך", משמע שד' שלח מלאכים ממש שעזרו לדוד. ואילו הרד"ק כתב: "כאילו מלאכים יצאו להכות בפלשתים".

בנקודה השלישית יש הבדל בין דברי רש"י לדברי הרד"ק: רש"י כתב: "אז תחרץ - תרים קול מלחמה ואבחת חרב". ואילו הרד"ק כתב: "אז תחרץ - תנוע ותתחזק על פלשתים, כמו: 'לא יחרץ כלב לשונו', ענין תנועה".

ב. מדוע ציוה ד' לדוד ללכת מול הבכאים ולחכות לקול הצעדה?

1. הסבר הרד"ק על פי הפשט

כתב הרד"ק:

לא תעלה - פירוש: לא תעלה עליהם מעתה, כי לא הגיע עדיין עת הישועה, אלא בין כך ובין כך הסב אל אחריהם, ובאתה להם ממול בכאים, וכשמעך הקול אז תבא עליהם.

כלומר: ד' אמר לדוד לחכות, כיון שעדיין לא הגיעה עת הישועה.

מדוע "לא הגיעה עדיין עת הישועה"? הרד"ק לא הסביר.

2. הסבר הרד"ק על פי הדרש

עוד כתב הרד"ק:

ובדרש: לא תעלה הסב אל אחריהם - אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין לך רשות לפשוט יד בהם אפילו הם קרובים אצלך, עד שאתה רואה את ראשי האילנות מנענעים.
אז תחרץ - דבר חרוץ הוא, כמו: 'אם חרוצים ימיו' (איוב יד, ה).
ולמה נתן להם סימן מראשי הבכאים ולא מאחריהם? אמר ר' ברכיה: מפני שכלו מלא חצים הבכא הזה, לומר לך שכל זמן שאדם שרוי בצרה כאילו צרה לפניו, שנאמר: 'עמו אנכי בצרה' (תהלים צא, טו).

דברי הרד"ק אינם מובנים דיים, ועיין בסמוך.

3. הסבר המפרש המיוחס לרש"י בדברי הימים

פירוש אחר על השאלה מדוע אמר ד' לדוד לבא ממול הבכאים, ולחכות לשמיעת קול הצעדה בראשי הבכאים, כתב המפרש המיוחס לרש"י בדברי הימים (א יד, יד), בפרשה המקבילה לפרשתנו:

הסב מעליהם - אמרה מדת הדין לפני המקום: רבונו של עולם, למה העברת את שאול מלפני דוד?
אמר לה: על שלא המתין לשמואל שבעת ימים כאשר צוהו.
אמר לה הקדוש ברוך הוא: אנסה עתה את דוד: 'הסב מעליהם' וגו' וכל זה שמר דוד.

כעין זה כתב גם ה"מצודת דוד":

ועם שאין מעצור לד' להושיע מבלי תחבולות הסבוב, ומבלי קביעות זמן, מכל מקום אמר כן לנסותו, הישמור מצוותיו בדבר המלחמה, או יקל בעיניו, כאשר הקל בהם שאול.

דברי המפרש המיוחס לרש"י וה"מצודת דוד" קצרים, ואינם ברורים כל צרכם, ומקורם במדרש, ולכן יש לראות את דברי המדרש.

4. הסבר המדרש תהלים

כך נאמר במדרש תהלים (שוחר טוב) מזמור כ"ז:

'נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי' (תהלים קיט, קה) - אימתי אמר דוד פסוק זה? כשהיה מהלך לעמק רפאים. אף על פי כן לא הלך למלחמה עד ששאל באורים ותומים.
וכן אתה מוצא כשהלך שמואל למשוח את דוד, היו מלאכי השרת מקטרגין אותו לפני הקדוש ברוך הוא, ואמרו: רבונו של עולם, מפני מה נטלת המלכות משאול ונתת לדוד?
אמר להם: אני אומר לכם מה בין שאול לדוד: שאול הלך ושאל באורים ותומים, כיון שראה שבאו עליו פלשתים, אמר לכהן: 'אסוף ידך' (שמ"א יד, יט), ולא המתין עד שיגמור את הדבר, שנאמר: 'ויהי עד דִבֶּר שאול אל הכהן וגו', ויאמר שאול אל הכהן: אסוף ידך'.
אבל דוד, בשעה שראה את הפלשתים באין עליו בעמק רפאים, מיד התחיל לִשְאוֹל באורים ותומים, שנאמר: 'ויוסיפו עוד פלשתים לעלות, וינטשו בעמק רפאים, וישאל דוד בד', ויאמר: לא תעלה, הסב אל אחריהם' (שמ"ב ה, כב-כג) - אין לך רשות לפשוט יד בהן, אפילו אם היו קרבין אצלך, עד שתראה ראשי האילנות מנענעין, שנאמר: 'ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים' (שם, כד), ולא מאחריהן, 'אז תחרץ' (שם), לשון חיתוך, כענין שנאמר: 'אם חרוצים ימיו' (איוב יד, ה).
ולמה נתן לו סימן בראשי הבכאים, ולא מאחריהם?
אמר ר' ברכיה: מיני אילנות שכולם מלאים קוצים, שכל הנוגע בהם מיד בוכה, ללמדך שכל זמן שישראל שרויים בצער, כאילו צער לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: 'בכל צרתם לו צר' (ישעיה סג, ט).
כיוצא בדבר אתה אומר: 'וירא מלאך ד' אליו בלבת אש מתוך הסנה' (שמות ג, ב), ולמה מתוך הסנה, ולא מתוך אילן אחר? אלא על שם 'עמו אנכי בצרה' (תהלים צא, טו).
כיון שבאו פלשתים, היו ישראל רואין אותן, ולא היו רחוקין מהם אפילו ארבע אמות.
אמרו ישראל לדוד: למה אנו עומדין?
אמר להם: כבר נצטויתי מן השמים, שלא לפשוט יד בהם, עד שנראה ראשי האילנות מנענעין, ואם נפשוט יד בהן מיד אנו מתין, ואם אין נפשוט יד מהן מיד הורגין אותנו, ומוטב שנמות צדיקים ולא נמות חייבין, אלא אני ואתם נתלה עינינו להקב"ה.
מיד נדדו כל האילנות, ומיד פשטו בהם, שנאמר: 'ויעש דוד כן, כאשר צוהו ד', ויך את הפלשתים' (שמ"ב ה, כה). אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: ראו מה בין דוד לשאול.
מי גרם לדוד שניצל? דברו של הקדוש ברוך הוא, שקיים והאיר לו, לכך נאמר: 'נר לרגלי דבריך' (תהלים קיט, קה).

נמצאנו למדים מדברי המדרש על מעלתו העצומה של דוד המלך, שהיה דבק בד', ולא סר מדבריו ימין ושמאל, גם כאשר היה בסכנה.

עוד למדנו מדברי המדרש על אהבתו הגדולה של הקב"ה לעם ישראל, שכל זמן שישראל שרויים בצער, כאילו יש צער לפני הקדוש ברוך הוא.

יהי רצון שנלך בדרכו של דוד המלך, וננצח את כל אויבינו, ונזכה לראות בביאת מלך המשיח במהרה בימינו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך