דוד מלך ישראל

כאמור רק כעבור חמש שנים הגיעו כל שבטי ישראל לחברון וביקשו מדוד להיות מלך על ישראל - "וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה, וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי ד', וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל". בספר דברי הימים(א יב כד-מ) מסופר באריכות גדולה על העולים חברונה להמליך את דוד. במשך שלושה ימים חגגו העולים את המלכתו של דוד, ושם מפורטת רשימת העולים: "וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא בָּאוּ עַל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו כְּפִי ד'" - הם הכירו בכך שמדובר בשליחות א-להית ובכך שזהו רצון ד'. "בְּנֵי יְהוּדָה... - שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲלוּצֵי צָבָא. מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן... - שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה. מִן בְּנֵי הַלֵּוִי - אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן - וְעִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת. וְצָדוֹק... וּבֵית אָבִיו שָׂרִים - עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם. וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן אֲחֵי שָׁאוּל - שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים... וּמִן בְּנֵי אֶפְרַיִם - עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת". כל אלו הגיעו לחברון להמליך את דוד, והרשימה עוד ארוכה - "וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה - שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף... וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר... - רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם. מִזְּבֻלוּן... - חֲמִשִּׁים אָלֶף... וּמִנַּפְתָּלִי - שָׂרִים אָלֶף וְעִמָּהֶם בְּצִנָּה וַחֲנִית שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אָלֶף. וּמִן הַדָּנִי... - עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. וּמֵאָשֵׁר... - אַרְבָּעִים אָלֶף. וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִן הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה... - מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף. כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה עֹדְרֵי מַעֲרָכָה בְּלֵבָב שָׁלֵם בָּאוּ חֶבְרוֹנָה לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגַם כָּל שֵׁרִית יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד. וַיִּהְיוּ שָׁם עִם דָּוִיד יָמִים שְׁלוֹשָׁה, אֹכְלִים וְשׁוֹתִים, כִּי הֵכִינוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם".

זו הפעם השלישית בה נמשח דוד למלכות - בפעם הראשונה נמשח על-ידי שמואל הנביא, בפעם השניה על-ידי שבט יהודה בחברון. וכאן, בפעם השלישית, על-ידי כל ישראל. דוד הבין שכעת משהומלך על כל ישראל אסור לו לקבוע את העיר חברון כעיר הבירה, שכן חברון נמצאת בחלקו של יהודה, דבר שעלול לעורר קנאה ומירמור בקרב השבטים האחרים, כפי שהיה אצל שאול, שקבע את עיר הבירה שלו בגבעת שאול שבנחלת שבט בנימין. קביעת עיר הבירה בחלקו של אחד מן השבטים עלולה לנבוע מפרטיות, ממחשבה על המשפחה ועל הקרובים. לכן החליט דוד, לקבוע כעיר בירה עיר שאינה שייכת לאף אחד מן השבטים. כך כולם יהיו שותפים במלכות.