תנ"ך על הפרק - שמואל א ז - ההתאספות למצפה ותפילת שמואל / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל א ז

239 / 929
היום

הפרק

וַיָּבֹ֜אוּ אַנְשֵׁ֣י ׀ קִרְיַ֣ת יְעָרִ֗ים וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיָּבִ֣אוּ אֹת֔וֹ אֶל־בֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב בַּגִּבְעָ֑ה וְאֶת־אֶלְעָזָ֤ר בְּנוֹ֙ קִדְּשׁ֔וּ לִשְׁמֹ֖ר אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָֽאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה׃וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל אֶל־כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ אִם־בְּכָל־לְבַבְכֶ֗ם אַתֶּ֤ם שָׁבִים֙ אֶל־יְהוָ֔ה הָסִ֜ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֧י הַנֵּכָ֛ר מִתּוֹכְכֶ֖ם וְהָעַשְׁתָּר֑וֹת וְהָכִ֨ינוּ לְבַבְכֶ֤ם אֶל־יְהוָה֙ וְעִבְדֻ֣הוּ לְבַדּ֔וֹ וְיַצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃וַיָּסִ֙ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּרֹ֑ת וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְכֶ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃וַיִּקָּבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּתָה וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֜יִם וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ ׀ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה וַיָּצ֙וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לַיהוָ֑ה וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּצְפָּֽה׃וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי־הִתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּצְפָּ֔תָה וַיַּעֲל֥וּ סַרְנֵֽי־פְלִשְׁתִּ֖ים אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃וַיֹּאמְר֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל אַל־תַּחֲרֵ֣שׁ מִמֶּ֔נּוּ מִזְּעֹ֖ק אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔דויעלהוַיַּעֲלֵ֧הוּעוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל לַֽיהוָ֑ה וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יְהוָה֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָֽה׃וַיְהִ֤י שְׁמוּאֵל֙ מַעֲלֶ֣ה הָעוֹלָ֔ה וּפְלִשְׁתִּ֣ים נִגְּשׁ֔וּ לַמִּלְחָמָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּרְעֵ֣ם יְהוָ֣ה ׀ בְּקוֹל־גָּ֠דוֹל בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא עַל־פְּלִשְׁתִּים֙ וַיְהֻמֵּ֔ם וַיִּנָּגְפ֖וּ לִפְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִן־הַמִּצְפָּ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֕וּם עַד־מִתַּ֖חַת לְבֵ֥ית כָּֽר׃וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶ֣בֶן אַחַ֗ת וַיָּ֤שֶׂם בֵּֽין־הַמִּצְפָּה֙ וּבֵ֣ין הַשֵּׁ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ אֶ֣בֶן הָעָ֑זֶר וַיֹּאמַ֕ר עַד־הֵ֖נָּה עֲזָרָ֥נוּ יְהוָֽה׃וַיִּכָּֽנְעוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְלֹא־יָסְפ֣וּ ע֔וֹד לָב֖וֹא בִּגְב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַתְּהִ֤י יַד־יְהוָה֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁמוּאֵֽל׃וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ מֵעֶקְר֣וֹן וְעַד־גַּ֔ת וְאֶ֨ת־גְּבוּלָ֔ן הִצִּ֥יל יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י שָׁל֔וֹם בֵּ֥ין יִשְׂרָאֵ֖ל וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי׃וַיִּשְׁפֹּ֤ט שְׁמוּאֵל֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃וְהָלַ֗ךְ מִדֵּ֤י שָׁנָה֙ בְּשָׁנָ֔ה וְסָבַב֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וְהַגִּלְגָּ֖ל וְהַמִּצְפָּ֑ה וְשָׁפַט֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל־הַמְּקוֹמ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃וּתְשֻׁבָת֤וֹ הָרָמָ֙תָה֙ כִּֽי־שָׁ֣ם בֵּית֔וֹ וְשָׁ֖ם שָׁפָ֣ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

ההתאספות למצפה ותפילת שמואל

הקדמה

שמואל הנביא לא הסתפק בתשובה שעם ישראל עשה, אלא הוסיף ואמר לבני ישראל:

קִבְצוּ את כל ישראל המצפתה, ואתפלל בעדכם אל ד'.

יש לשאול על כך שתי שאלות:

  1. מדוע שמואל אמר לבני ישראל להתאסף דווקא במצפה? מה היה שם? מדוע לא התפלל שמואל על בני ישראל מיד?
  2. מדוע היה צורך ששמואל יתפלל על בני ישראל אחרי שהם כבר חזרו בתשובה?

א. מדוע ההתאספות היתה דווקא במצפה?

1. הסבר חז"ל במדרש שמואל

על ההתאספות למצפה הביא הרד"ק את מדרש חז"ל במדרש שמואל (פרשה יג):

אמר רבי סימון: וכי שילה היא המצפתה או המצפתה היא שילה? אלא כיפה יוצאה מתחומו של בנימין לתחומו של יוסף, ועליה בית המקדש של שילה נתון.

דברי המדרש אינם מובנים דים, ונראה שהיה פשוט למדרש שהאסיפה היתה בשילה, ועל כך שאל המדרש ששילה אינה המצפה. וענה המדרש שהיתה רצועה מתחומו של בנימין, ששם היתה המצפה, ועד שילה שבנחלת יוסף [ועיין במסכת זבחים (קיח ע"ב): "רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף לחלקו של בנימין". אבל שם לא דברו על מצפה, אלא על שילה].

יש לשאול: מדוע הניח המדרש שבני ישראל התאספו לשילה?

יש לומר מפני שכתוב: "וישאבו מים וישפכו לפני ד'", והביטוי "לפני ד'" משמעותו "לפני ארון ד'", או "לפני המשכן" (עיין ב"יפה נוף" על המדרש, שהרחיב בזה).

2. שאלת הרד"ק על המדרש

על דברי המדרש כתב הרד"ק:

תמה אני מזה הדרש: וכי מה להם אצל שילה? והלא חרב משכן שילה מיום שגלה הארון! ומעת שבא הארון לקרית יערים הביאו אהל מועד אל נוב! וכן אמר ב'סדר עולם' (פרק י"ג): 'בתחילת עשרים שנה הביאו את אהל מועד לנוב'.

כלומר: לכאורה לשמואל לא היתה סיבה לאסוף את בני ישראל לשילה, כיון שהמשכן בשילה כבר חרב!

3. הסבר דברי חז"ל במדרש

נראה לישב ששמואל רצה שבני ישראל ילכו לשילה, כדי שיראו את חורבן המשכן בשילה, ויבינו למה החטא גורם, ומתוך כך יחזרו בתשובה שלמה, וכמו שאמר ירמיהו לבני ישראל: "לכו נא אל מקומי אשר בשילה, וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל" (ז, יב). ואכן בני ישראל התקבצו למצפה, וחזרו שם בתשובה שלמה, כפי שיפורט בסמוך.

ב. תפילת שמואל

על תפילתו של שמואל כתב האברבנאל:

ואחרי שנתחרטו מהעוונות אשר בידיהם ועזבו החטא, קבצם שמואל המצפתה, להתפלל בעדם אל ד', שיכפר בעד חטאתם.

וכן כתב האלשיך הקדוש:

ויאמר שמואל: קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ד' - לכפר בעד אשר חטאתם עד הנה.

כלומר: לא מספיק לחזור בתשובה, אלא צריך גם להתפלל לד' שהוא יסלח להם על העבירות שהם עשו. אבל כאן כתוב שלא רק שהחוזר בתשובה צריך להתפלל על עצמו שד' יסלח לו, אלא ששמואל, מנהיג הדור, אמר להם שהוא יתפלל עליהם!

דבר זה למדנו כבר ממשה רבנו אחרי חטא העגל.

כך נאמר בפרשת כי תשא:

ויהי ממחרת, ויאמר משה אל העם: אתם חטאתם חטאה גדֹלה, ועתה אעלה אל ד', אולי אכפרה בעד חטאתכם. וישב משה אל ד' ויאמר: אנא חטא העם הזה חטאה גדֹלה, ויעשו להם אלהי זהב. ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.
(שמות לב, ל-לב)

גם שם, משה, מנהיג הדור התפלל בעד עם ישראל, וגם שם היתה התפילה אחרי החזרה בתשובה.

ג. חובת התפילה לכל יחיד ששב בתשובה

גם כל יחיד צריך להתפלל כאשר הוא חוזר בתשובה, כמו שנאמר:

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.

וכן תקנו חז"ל בתפילת יום הכפורים אחרי הוידוי:

יהי רצון מלפניך, ד' אלקי ואלקי אבותי, שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים, אבל לא על ידי יסורים וחליים רעים.
(הערת בני הרב בניהו נ"י)

וכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"ד):

מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ד' בבכי ובתחנונים.

וכן כתב רבינו יונה בספר "שערי תשובה" (שער א סעיפים מא-מג):

העיקר החמישה עשר: התפילה. יתפלל אל ד' ויבקש רחמים לכפר את כל עוונותיו, שנאמר: 'קחו עמכם דברים ושובו אל ד', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, ונשלמה פרים שפתינו' (הושע יד, ג). 'קחו עמכם דברים' - זה ענין הוידוי. 'אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב' - זה ענין התפילה...
ועוד יתפלל בעל התשובה אל ד' למחות כעב פשעיו וכענן חטֹאתיו, ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם לא חטא, כענין שכתוב בדברי אליהוא על בעל התשובה אחרי היסורים: 'יֶעְתַר אל אלוק וירצהו' (איוב לג, כו). כי יתכן להיות העוון נסלח, ונפדה מן היסורים ומכל גזרה, ואין לד' חפץ בו, ומנחה לא ירצה מידו. ותאוות הצדיקים מן ההצלחות להפיק רצון מד' ושיחפוץ בהם. ורצונו - החיים הקיימים והאמיתיים, והאור הגדול הכולל כל הנעימות, כענין שנאמר: 'חיים ברצונו' (תהלים ל, ו), ונאמר: 'ד' אלקים צבאות השיבנו, האר פניך ונושעה' (שם פ, כ). ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים מזמור פ): 'אין לנו אלא הארת פניך', והוא ענין הרצון, וכבר הקדמנו ובארנו זה. על כן תראה בתפילת דוד בעת התשובה, אחרי שאמר: 'הרב כבסני מעוני, ומחטאתי טהרני' (תהלים נא, ד), התפלל עוד על הרצון, להיות רצון ד' יתברך בו כקודם החטא, ואמר: 'אל תשליכני מלפניך, ורוח קדשך אל תקח ממני' (שם, יג). אחרי כן התפלל ואמר: 'השיבה לי ששון ישעך' (שם, יד), שיהיו נסי ד' וישעו מצויים אתו, ושתצלח עליו רוח אלקים כאשר בתחילה. אחרי כן אמר (שם): 'ורוח נדיבה תסמכני' - פירוש: הנה קטונתי מפני פשעי ואינני ראוי לנִסֶיךָ ולהִגָלוֹת עלי זרוע קדשך. ואם נשאת עוון חטאתי, אינני כדאי להיות נאהב ורצוי כירחי קדם, אבל ברוח נדיבה תסמכני, כי אין קץ לנדבתך וטובתך... וכענין הזה אמר הושע עליו השלום: 'ארפא משובתם, אוהבם נדבה' (הושע יד, ה). ענין 'אוהבם נדבה' כענין מה שאמר דוד 'ורוח נדיבה תסמכני'...

יש לשאול שבשלב זה לא כתוב ששמואל התפלל על ישראל, אלא רק שהוא אמר להם שהוא יתפלל! אמנם בהמשך הפרשה (בפסוק ט') כתוב ששמואל התפלל אל ד', אבל התפילה שם היתה אחרי בקשה מיוחדת של בני ישראל משמואל, בעקבות עליית הפלשתים למלחמה על ישראל: "ויאמרו בני ישראל אל שמואל: אל תַחֲרֵש ממנו מִזְעֹק אל ד' אלקינו, וְיֹשִעֵנוּ מיד פלשתים". וכיון ששמואל הבטיח לבני ישראל שהוא יתפלל בעדם, מדוע הם היו צריכים לבקש ממנו? אלא משמע שהבקשה שם היא בקשה נוספת של בני ישראל. והיכן כתובה התפילה הראשונה? אפשר שהדבר פשוט, ולא היה צורך לכותבו. ועיין עוד בסמוך.

ד. "ויאמרו שם חטאנו לד'"

נאמר בפסוק ו':

...ויאמרו שם: חטאנו לד'.

יש לשאול: מדוע הדגיש הנביא "ויאמרו שם חטאנו לד'"?

כתב ה"כלי יקר":

אפשר שלפי שישראל נקבצו במצפה להתודות ולבכות על חטאתם, שגרמה לחורבן שילה וגלות הארון, על כן אמרו שם: 'חטאנו לד'', רצונו לומר שם, בשילה, חטאנו לד', שגרמנו חורבן מקום קדוש ולנטוש משכן שילה.

הסבר זה מתקשר למה שהתבאר לעיל בפרק א', ששמואל אספם דווקא למצפה, הקרובה לשילה, כדי שיראו את חורבן שילה, ויבינו למה החטא גורם, ומתוך כך יחזרו בתשובה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך