תנ"ך על הפרק - יהושע יא - כיצד יתכן שיהושע התעכב בכיבוש הארץ? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע יא

198 / 929
היום

הפרק

מלחמת יהושע במלכי הצפון

וַיְהִ֕י כִּשְׁמֹ֖עַ יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־חָצ֑וֹר וַיִּשְׁלַ֗ח אֶל־יוֹבָב֙ מֶ֣לֶךְ מָד֔וֹן וְאֶל־מֶ֥לֶךְ שִׁמְר֖וֹן וְאֶל־מֶ֥לֶךְ אַכְשָֽׁף׃וְֽאֶל־הַמְּלָכִ֞ים אֲשֶׁ֣ר מִצְּפ֗וֹן בָּהָ֧ר וּבָעֲרָבָ֛ה נֶ֥גֶב כִּֽנֲר֖וֹת וּבַשְּׁפֵלָ֑ה וּבְנָפ֥וֹת דּ֖וֹר מִיָּֽם׃הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִמִּזְרָ֣ח וּמִיָּ֔ם וְהָאֱמֹרִ֧י וְהַחִתִּ֛י וְהַפְּרִזִּ֥י וְהַיְבוּסִ֖י בָּהָ֑ר וְהַֽחִוִּי֙ תַּ֣חַת חֶרְמ֔וֹן בְּאֶ֖רֶץ הַמִּצְפָּֽה׃וַיֵּצְא֣וּ הֵ֗ם וְכָל־מַֽחֲנֵיהֶם֙ עִמָּ֔ם עַם־רָ֕ב כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל־שְׂפַת־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וְס֥וּס וָרֶ֖כֶב רַב־מְאֹֽד׃וַיִּוָּ֣עֲד֔וּ כֹּ֖ל הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּבֹ֜אוּ וַיַּחֲנ֤וּ יַחְדָּו֙ אֶל־מֵ֣י מֵר֔וֹם לְהִלָּחֵ֖ם עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֣ה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ֮ אַל־תִּירָ֣א מִפְּנֵיהֶם֒ כִּֽי־מָחָ֞ר כָּעֵ֣ת הַזֹּ֗את אָנֹכִ֞י נֹתֵ֧ן אֶת־כֻּלָּ֛ם חֲלָלִ֖ים לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־סוּסֵיהֶ֣ם תְּעַקֵּ֔ר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶ֖ם תִּשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וַיָּבֹ֣א יְהוֹשֻׁ֡עַ וְכָל־עַם֩ הַמִּלְחָמָ֨ה עִמּ֧וֹ עֲלֵיהֶ֛ם עַל־מֵ֥י מֵר֖וֹם פִּתְאֹ֑ם וַֽיִּפְּל֖וּ בָּהֶֽם׃וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוָ֥ה בְּיַֽד־יִשְׂרָאֵל֮ וַיַּכּוּם֒ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם עַד־צִיד֣וֹן רַבָּ֗ה וְעַד֙ מִשְׂרְפ֣וֹת מַ֔יִם וְעַד־בִּקְעַ֥ת מִצְפֶּ֖ה מִזְרָ֑חָה וַיַּכֻּ֕ם עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־לָהֶ֖ם שָׂרִֽיד׃וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ כַּאֲשֶׁ֥ר אָֽמַר־ל֖וֹ יְהוָ֑ה אֶת־סוּסֵיהֶ֣ם עִקֵּ֔ר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶ֖ם שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וַיָּ֨שָׁב יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ וַיִּלְכֹּ֣ד אֶת־חָצ֔וֹר וְאֶת־מַלְכָּ֖הּ הִכָּ֣ה בֶחָ֑רֶב כִּֽי־חָצ֣וֹר לְפָנִ֔ים הִ֕יא רֹ֖אשׁ כָּל־הַמַּמְלָכ֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃וַ֠יַּכּוּ אֶת־כָּל־הַנֶּ֨פֶשׁ אֲשֶׁר־בָּ֤הּ לְפִי־חֶ֙רֶב֙ הַֽחֲרֵ֔ם לֹ֥א נוֹתַ֖ר כָּל־נְשָׁמָ֑ה וְאֶת־חָצ֖וֹר שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וְֽאֶת־כָּל־עָרֵ֣י הַמְּלָכִֽים־הָ֠אֵלֶּה וְֽאֶת־כָּל־מַלְכֵיהֶ֞ם לָכַ֧ד יְהוֹשֻׁ֛עַ וַיַּכֵּ֥ם לְפִי־חֶ֖רֶב הֶחֱרִ֣ים אוֹתָ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהוָֽה׃רַ֣ק כָּל־הֶעָרִ֗ים הָעֹֽמְדוֹת֙ עַל־תִּלָּ֔ם לֹ֥א שְׂרָפָ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל זוּלָתִ֛י אֶת־חָצ֥וֹר לְבַדָּ֖הּ שָׂרַ֥ף יְהוֹשֻֽׁעַ׃וְ֠כֹל שְׁלַ֞ל הֶעָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה בָּזְז֥וּ לָהֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֣ק אֶֽת־כָּל־הָאָדָ֞ם הִכּ֣וּ לְפִי־חֶ֗רֶב עַד־הִשְׁמִדָם֙ אוֹתָ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖ירוּ כָּל־נְשָׁמָֽה׃כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ כֵּן־צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֵן֙ עָשָׂ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ לֹֽא־הֵסִ֣יר דָּבָ֔ר מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֗את הָהָ֤ר וְאֶת־כָּל־הַנֶּ֙גֶב֙ וְאֵת֙ כָּל־אֶ֣רֶץ הַגֹּ֔שֶׁן וְאֶת־הַשְּׁפֵלָ֖ה וְאֶת־הָעֲרָבָ֑ה וְאֶת־הַ֥ר יִשְׂרָאֵ֖ל וּשְׁפֵלָתֹֽה׃מִן־הָהָ֤ר הֶֽחָלָק֙ הָעוֹלֶ֣ה שֵׂעִ֔יר וְעַד־בַּ֤עַל גָּד֙ בְּבִקְעַ֣ת הַלְּבָנ֔וֹן תַּ֖חַת הַר־חֶרְמ֑וֹן וְאֵ֤ת כָּל־מַלְכֵיהֶם֙ לָכַ֔ד וַיַּכֵּ֖ם וַיְמִיתֵֽם׃יָמִ֣ים רַבִּ֗ים עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־כָּל־הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִלְחָמָֽה׃לֹֽא־הָיְתָ֣ה עִ֗יר אֲשֶׁ֤ר הִשְׁלִ֙ימָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלְתִּ֥י הַחִוִּ֖י יֹשְׁבֵ֣י גִבְע֑וֹן אֶת־הַכֹּ֖ל לָקְח֥וּ בַמִּלְחָמָֽה׃כִּ֣י מֵאֵ֣ת יְהוָ֣ה ׀ הָיְתָ֡ה לְחַזֵּ֣ק אֶת־לִבָּם֩ לִקְרַ֨את הַמִּלְחָמָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ לְמַ֣עַן הַֽחֲרִימָ֔ם לְבִלְתִּ֥י הֱיוֹת־לָהֶ֖ם תְּחִנָּ֑ה כִּ֚י לְמַ֣עַן הַשְׁמִידָ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיָּבֹ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא וַיַּכְרֵ֤ת אֶת־הָֽעֲנָקִים֙ מִן־הָהָ֤ר מִן־חֶבְרוֹן֙ מִן־דְּבִ֣ר מִן־עֲנָ֔ב וּמִכֹּל֙ הַ֣ר יְהוּדָ֔ה וּמִכֹּ֖ל הַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל עִם־עָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִימָ֥ם יְהוֹשֻֽׁעַ׃לֹֽא־נוֹתַ֣ר עֲנָקִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֗ק בְּעַזָּ֛ה בְּגַ֥ת וּבְאַשְׁדּ֖וֹד נִשְׁאָֽרוּ׃וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֗רֶץ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ וַיִּתְּנָהּ֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ לְנַחֲלָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל כְּמַחְלְקֹתָ֖ם לְשִׁבְטֵיהֶ֑ם וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

כיצד יתכן שיהושע התעכב בכיבוש הארץ?

הקדמה

נאמר בפרקנו:

טז. ויקח יהושע את כל הארץ הזאת, ההר ואת כל הנגב, ואת כל ארץ הגשן, ואת השפלה, ואת הערבה, ואת הר ישראל ושפלתֹה.
יז. מן ההר החלק העולה שעיר, ועד בעל גד בבקעת הלבנון, תחת הר חרמון, ואת כל מלכיהם לכד, ויכם וימיתם.
יח. ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה.
יט. לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל, בלתי החוי ישבי גבעון, את הכל לקחו במלחמה.
כ. כי מאת ד' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל, למען החרימם, לבלתי היות להם תחנה, כי למען השמידם, כאשר צוה ד' את משה.

מאמר קצר זה יעסוק בפסוק י"ח על פי הפשט ועל פי הדרש.

א. שאלת הרד"ק ותשובתו

שאל הרד"ק:

ימים רבים - ולמעלה אמר: 'לכד יהושע פעם אחת'!

כלומר: בסוף פרק י' (מב) נאמר:

ואת כל המלכים האלה ואת ארצם לכד יהושע פעם אחת, כי ד' אלקי ישראל נלחם לישראל!

ענה הרד"ק:

רצונו לומר כי כל המלכים ההם שזכר, לכד בפעם אחת בלי הפסק, קודם ששבו אל המחנה הגלגלה, ואחר כך עשה מלחמה ימים רבים עם שאר מלכי הארץ, עד שלקח הכל.

כלומר: במלחמה במלכי הדרום לקח יהושע את כל דרום הארץ בפעם אחת, תוך מספר ימים קטן, אבל המלחמה במלכי הצפון נמשכה ימים רבים. וזה מה שבא הפסוק להדגיש: המלחמה נמשכה זמן רב! ולפי מה שעולה מפרק י"ד היא נמשכה כשבע שנים! (ועיין שם במאמרי).

במדרש תנחומא בפרשת מצורע (ו) הוסיפו חז"ל ואמרו שכל מקום שכתוב בתנ"ך "ימים רבים" פירושו: "ימים של צער". והביאו מספר דוגמאות, וביניהן את פסוקנו: "ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה" (יהושע יא, יח). כלומר: המלחמה בצפון היתה ארוכה, והיה בה צער רב לבני ישראל, לא כמו במלחמה במלכי הדרום.

ב. הסבר רש"י ורד"ק על פי הדרש

רש"י כתב על פסוקנו:

ימים רבים עשה יהושע - בגנותו ספר הכתוב, שהיה מתכוון לדחות את כבוש הארץ, כדי להאריך ימיו, לפי שנאמר: 'ואתה תנחילנה אותם' (לעיל א, י). במדרש תנחומא (מטות ד).

וכן כתב הרד"ק בהרחבה:

ויש בו דרש שנענש יהושע על שנתעצל במלחמת המלכים, כמו שנאמר: 'ימים רבים', שהרי אמר לו הקב"ה: 'כאשר הייתי עם משה אהיה עמך' (יהושע א, ה), ולמה חסרו משנותיו עשר שנים? אלא אמר יהושע: אם אני מנחיל הארץ במהרה לישראל ועושה להם המלחמות - מיד אמות. אמר הקב"ה: לא כך עשה משה רבך, כשאמרתי לו: 'נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמך' (במדבר לא, ב), מיד: 'וידבר משה אל העם החלצו' (שם, ג), ואתה עלה בלבך כך, הנני מחסר משנותיך. אמר שלמה ע"ה: 'רבות מחשבות בלב איש, ועצת ד' היא תקום' (משלי יט, כא).

מקור דברי רש"י ורד"ק הוא במדרש תנחומא (מטות ד), כמו שציין רש"י, וכך נאמר שם:

אמרו רבותינו: כתיב ביהושע: 'כאשר הייתי עם משה אהיה עמך' (יהושע א, ה), והיה צריך יהושע לחיות ק"ך שנה כמשה רבינו. ולמה נתקצרו שנותיו עשר שנים?
בשעה שאמר הקב"ה למשה: 'נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמך' (במדבר לא, ב) אף על פי שנתבשר בשורות מות לא איחר הדבר, אלא נזדרז: 'וישלח אותם משה' (שם, ו). אבל יהושע, כיון שבא להלחם עם ל"א מלכים אמר: 'אם אני הורגם מיד, מיד אני מת כשם שעשה משה רבינו'.
מה עשה? התחיל מעכב במלחמתם, שנאמר: 'ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה' (יהושע יא, יח). אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכך עשית? הריני מקצר שנותיך עשר שנים. אמר שלמה: 'רבות מחשבות בלב איש, ועצת ד' היא תקום' (משלי יט, כא).

ג. כיצד יתכן שיהושע לא עשה כראוי?

יש לשאול: כיצד יתכן שיהושע עיכב את המלחמה ולא עשה כמשה רבנו, רבו המובהק, שאליו היה צמוד כל ימיו (שמות לג, יא) ובכל נימי נפשו (במדבר יא, כח-כט)?!

1. הסבר המהרז"ו

המדרש שהובא בתנחומא הובא גם במדרש רבה בפרשת מטות (כב, ו), וכתב המהרז"ו שם:

ודעת יהושע היתה שיותר היתה טובה אריכות ימי משה כל מה שאפשר, וּלְאַחֵר נקמת מדין. וכן היה סבור על עצמו, שיותר טוב שיאריך ימים, שכל זמן שהיה יהושע חי לא חטאו ישראל, כמו שמפורש בסוף יהושע (כד, לא): 'ויעבוד ישראל את ד' כל ימי יהושע'.

בדברי המהרז"ו שני חלקים:

  1. ודעת יהושע היתה שיותר היתה טובה אריכות ימי משה כל מה שאפשר, ולאחר נקמת מדין.
  2. וכן היה סבור על עצמו, שיותר טוב שיאריך ימים, שכל זמן שהיה יהושע חי לא חטאו ישראל, כמו שמפורש בסוף יהושע (כד, לא): 'ויעבוד ישראל את ד' כל ימי יהושע'.

החלק הראשון בדבריו קשה, שלפיו עולה שיהושע חשב שמשה רבנו לא עשה טוב, וזה קשה.

אבל החלק השני של דבריו יפה מאד, ויש להרחיב את דבריו.

ביומו האחרון אמר משה לבני ישראל:

הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ. כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחִתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם, וקראת אתכם הרעה באחרית הימים, כי תעשו את הרע בעיני ד' להכעיסו במעשה ידיכם (דברים לא, כח-כט).

שאל על כך רש"י שם (כט):

אחרי מותי כי השחת תשחיתון - והרי כל ימות יהושע לא השחיתו, שנאמר: 'ויעבד ישראל את ד' כל ימי יהושע' (יהושע כד, לא)!

ענה רש"י:

מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו. כל זמן שיהושע חי היה נראה למשה כאילו הוא חי.

נמצאנו למדים שיהושע ידע שאחרי מותו בני ישראל יכשלו בעבודה זרה!

לכן חשב יהושע שראוי לו לאחר את זמן הסתלקותו מהעולם, כדי שבני ישראל יהיו דבקים בד' כמה שיותר שנים, ומתוך כך גם כאשר הם ישחיתו - נפילתם תהיה קלה וקצרה. מה שאין כן אם הם לא יתרגלו להיות בעבודת ד' זמן רב - הם עלולים ליפול נפילה קשה וארוכה. לכן חשב יהושע שראוי לו לאחר את זמן הסתלקותו מהעולם.

2. תוספת הסבר של "מוסר הנביאים"

יש לשאול על כך: לכאורה מדברי חז"ל במדרש לא נראה כך, שהרי נאמר שם:

אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכך עשית? הריני מקצר שנותיך עשר שנים! אמר שלמה: 'רבות מחשבות בלב איש, ועצת ד' היא תקום' (משלי יט, כא)!

ואם יהושע התכוון לשם שמים מדוע הוא נענש?

נראה לומר שחז"ל באו לומר שבסתר לבו של יהושע היו גם נימים דקים של מחשבה אישית להאריך את ימיו, ועל כך אמר המדרש שד' אמר לו ביקורת.

כך כתב בספר "מוסר הנביאים":

והנה מה שהתחיל יהושע לעכב את המלחמות, לא היה רק שדרש טובת עצמו, דאם כן הרי הוא כמועל בשליחותו! אלא הוא חשב שיותר טוב יהיה לישראל אם הוא יאריך ימים, מפני שכל זמן שהוא יחיה - לא יסורו בני ישראל מדרך התורה והמצוות. וכן היה באמת, כדכתיב: 'ויעבד ישראל את ד' כל ימי יהושע' (יהושע כד, לא)!
ועוד טעם היה בדבר, משום דסמך על מה שנאמר: 'לא אגרשנו מפניך בשנה אחת, פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך, עד אשר תפרה ונחלת את הארץ' (שמות כג, כט-ל).
ועל זה אמרו חז"ל כאן דאֵלו החשבונות שחשב היו משום שבמעמקי לבבו רצה לעכב את כיבוש הארץ כדי שיאריך ימים, והיה נדמה לו שהוא עושה כן מחמת חשבונות אחרים, כי זה דרכו של יצר הרע, שמפתה את האדם לעשות דבר שאינו הגון, ומלביש את הדבר בלבוש של מצוה.

3. תוספת הסבר של הרב שפירא

עדיין יש לשאול שלשון חז"ל נשמעת כביקורת קשה מאד על יהושע:

אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכך עשית? הריני מקצר שנותיך עשר שנים! אמר שלמה: 'רבות מחשבות בלב איש, ועצת ד' היא תקום' (משלי יט, כא)!

יש לומר שכך דרכם של חז"ל במדרשים. גם על הברית של אברהם עם אבימלך, אמרו חז"ל כאילו הקב"ה אמר לאברהם אבינו לשון קשה.

כך אמרו חז"ל במדרש בראשית רבה בפרשת וירא (נד, ד):

אמר לו הקדוש ברוך הוא:
אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני - חייך, שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות.
אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני - חייך, כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים, ואלו הן: חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול ושלושת בניו.
אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני - כנגד כן בניו מחריבין מבניך שבעה משכנות, ואלו הן: אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין.
אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני - כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים שבעה חדשים.

שאלתי את מורנו ורבנו, ראש ישיבת "מרכז הרב" והרב הראשי לישראל, הרב אברהם שפירא זצ"ל, שנראה מהמדרש שאברהם עבר עבירה חמורה מאד בכריתתו ברית עם אבימלך! וענה לי בערך בלשון הזו: "וכי חז"ל חשבו שאברהם אבינו חבר שלהם?! אלא כוונתם היתה למשהו דק דק עד אין נבדק". כך גם בעניננו (ועיין במה שכתבתי במאמרי שם באריכות)!

נספח: תשובת הרב זילברשטיין על פי המדרש ותוספת ביאור במדרש

בספר "חשוקי חמד" על מסכת יומא (דף פה עמוד א) כתב הרב זילברשטיין שליט"א:

שאלה: מעשה שהיה בחבר הר"ר צבי נתן פינקלשטיין זצ"ל, כשהיה במחנה השמדה של הנאצים ימש"ו, וראה נאצי מכה מכות מות לאחיו היהודי, ניגש רצ"נ זצ"ל וסיכך והגין עליו בגופו, וקיבל גם מכות בעצמו. הנאצי ימ"ש החליט שבגלל 'פשע זה' מגיע לו מות, והוביל את רבי צבי נתן ע"ה לקיר המות, כדי לרצחו. בדרך אמר רבי צבי נתן לנאצי: 'חבל לאבד עובד טוב כמוני' [ובמחשבתו מסתם כיון לעובד ד' טוב כמוני, כי היה תלמיד ישיבת נובהרדוק, ומן הסתם לזה כיוון]. השי"ת ריחם, ורבי צבי נתן זצ"ל שוחרר לחיים, (שמעתי מהאדמו"ר מביאלא שליט"א).
ויש להסתפק: מה הדין אילו היה הר"ר צבי נתן זצ"ל מבקש מהנאצי שלפחות ירשה לו להניח תפילין לפני רציחתו, והנאצי היה מתרצה לכך, האם היה חייב להזדרז ולהניחם מה שיותר בזריזות, כדין 'זריזים מקדימים למצוות', או שמא עדיף להתמהמה, כדי לקיים: 'וחי בהם'? והרי מחללים שבת כדי להאריך חיים של רגעים נוספים, כמבואר במסכת יומא דף פג ע"א: 'מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם... מצאוהו חי - מפקחין עליו', ואמרינן שם בגמרא דף פה ע"א: 'מצאוהו חי פשיטא! לא צריכא דאפילו לחיי שעה'.
תשובה: נאמר ביהושע (יא, יח): 'ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה'. וכתב רש"י: 'בגנותו סיפר הכתוב, שהיה מתכוון לדחות את כיבוש הארץ כדי להאריך ימיו, לפי שנאמר ואתה תנחילנה אותם', עכ"ל. ולכאורה קשה: הרי עשה כדין, דפיקוח נפש דוחה את מעלת הזריזות למצוה! ומשמע לכאורה דהיה ליהושע להזדרז למצוות, למרות שעל ידי זה תתקרב מיתתו, ומכאן נפשוט גם את שאלתנו, דיהודי חייב להזדרז למצות תפילין, למרות שעל ידי כך יהרגנו הרוצח מהר יותר.
אך יש לדחות, דאין ראיה משם, משום שיהושע לא היה חולה, וגם לא במצב של פיקוח נפש שאנסים ורוצחים בקשו להמיתו, אלא חי רגיל, אלא שרצה לזכות בהארכת ההבטחה: 'ואתה תנחילנה אותם', ובגלל זה אין להתעצל במצוה, ואדרבה, קיום המצוה בזריזות היא הנותנת חיים. וכמו שכתב שם הרד"ק: 'למה חסרו משנותיו עשר שנים? אלא אמר יהושע: אם אני מנחיל הארץ במהרה לישראל, ועושה להם המלחמות, מיד אמות. אמר הקדוש ברוך הוא: לא כך עשה משה רבך, כשאמרתי לו: 'נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך', מיד: 'וידבר משה אל העם החלצו', ואתה עלה בלבך כך, הנני מחסר משנותיך, אמר שלמה המלך ע"ה: 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום', עכ"ל.
והנה ב'שלמת חיים' (סימן כג) שאל הגר"ש סובול את הגרי"ח זוננפלד זצ"ל למה הוא גנות ליהושע שהאריך את המלחמה בכיבוש הארץ, הרי אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, והשיב לו הגרי"ח זוננפלד: הרי אמרו בשם הרמב"ם אשרי מי שהשלים שנותיו במהרה, אין לך דבר להשלים, כי אם בזירוז המצוות, עכ"ל.
כמו כן יש להוסיף שאברהם אבינו קם בזריזות לעקידה, ולא נתאחר כדי להאריך את ימי יצחק, והרי השי"ת לא ציוהו: 'והעלהו לעולה בבקר', ובכל זאת נזדרז למצוה, כי הזריזות קשורה לעצם מצות העקידה, וכשם שהעקידה דוחה פקוח נפש, כך גם הזריזות, וכך גם עשה משה רבנו, שנזדרז לקיים מצות 'נקם נקמת ד' מאת המדיינים', ולא חש להארכת ימיו.
כללו של דבר, אין לעשות כל פעולת חטא להאריך ימיו שבדרך הטבע, ואולי גם אחר פסק בי"ד אין לעשות מעשים כדי להאריך חיים, משום שנחשב כאילו באופן טבעי נסתיימו חייו, מה שאין כן כשרוצחים באים להרגו, אולי מותר להמנע מזריזים מקדימין.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך