תנ"ך על הפרק - יהושע יא - מלחמת הצפון / הרב אבנר בוטוש שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע יא

198 / 929
היום

הפרק

מלחמת יהושע במלכי הצפון

וַיְהִ֕י כִּשְׁמֹ֖עַ יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־חָצ֑וֹר וַיִּשְׁלַ֗ח אֶל־יוֹבָב֙ מֶ֣לֶךְ מָד֔וֹן וְאֶל־מֶ֥לֶךְ שִׁמְר֖וֹן וְאֶל־מֶ֥לֶךְ אַכְשָֽׁף׃וְֽאֶל־הַמְּלָכִ֞ים אֲשֶׁ֣ר מִצְּפ֗וֹן בָּהָ֧ר וּבָעֲרָבָ֛ה נֶ֥גֶב כִּֽנֲר֖וֹת וּבַשְּׁפֵלָ֑ה וּבְנָפ֥וֹת דּ֖וֹר מִיָּֽם׃הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִמִּזְרָ֣ח וּמִיָּ֔ם וְהָאֱמֹרִ֧י וְהַחִתִּ֛י וְהַפְּרִזִּ֥י וְהַיְבוּסִ֖י בָּהָ֑ר וְהַֽחִוִּי֙ תַּ֣חַת חֶרְמ֔וֹן בְּאֶ֖רֶץ הַמִּצְפָּֽה׃וַיֵּצְא֣וּ הֵ֗ם וְכָל־מַֽחֲנֵיהֶם֙ עִמָּ֔ם עַם־רָ֕ב כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל־שְׂפַת־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וְס֥וּס וָרֶ֖כֶב רַב־מְאֹֽד׃וַיִּוָּ֣עֲד֔וּ כֹּ֖ל הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּבֹ֜אוּ וַיַּחֲנ֤וּ יַחְדָּו֙ אֶל־מֵ֣י מֵר֔וֹם לְהִלָּחֵ֖ם עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֣ה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ֮ אַל־תִּירָ֣א מִפְּנֵיהֶם֒ כִּֽי־מָחָ֞ר כָּעֵ֣ת הַזֹּ֗את אָנֹכִ֞י נֹתֵ֧ן אֶת־כֻּלָּ֛ם חֲלָלִ֖ים לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־סוּסֵיהֶ֣ם תְּעַקֵּ֔ר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶ֖ם תִּשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וַיָּבֹ֣א יְהוֹשֻׁ֡עַ וְכָל־עַם֩ הַמִּלְחָמָ֨ה עִמּ֧וֹ עֲלֵיהֶ֛ם עַל־מֵ֥י מֵר֖וֹם פִּתְאֹ֑ם וַֽיִּפְּל֖וּ בָּהֶֽם׃וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוָ֥ה בְּיַֽד־יִשְׂרָאֵל֮ וַיַּכּוּם֒ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם עַד־צִיד֣וֹן רַבָּ֗ה וְעַד֙ מִשְׂרְפ֣וֹת מַ֔יִם וְעַד־בִּקְעַ֥ת מִצְפֶּ֖ה מִזְרָ֑חָה וַיַּכֻּ֕ם עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־לָהֶ֖ם שָׂרִֽיד׃וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ כַּאֲשֶׁ֥ר אָֽמַר־ל֖וֹ יְהוָ֑ה אֶת־סוּסֵיהֶ֣ם עִקֵּ֔ר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶ֖ם שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וַיָּ֨שָׁב יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ וַיִּלְכֹּ֣ד אֶת־חָצ֔וֹר וְאֶת־מַלְכָּ֖הּ הִכָּ֣ה בֶחָ֑רֶב כִּֽי־חָצ֣וֹר לְפָנִ֔ים הִ֕יא רֹ֖אשׁ כָּל־הַמַּמְלָכ֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃וַ֠יַּכּוּ אֶת־כָּל־הַנֶּ֨פֶשׁ אֲשֶׁר־בָּ֤הּ לְפִי־חֶ֙רֶב֙ הַֽחֲרֵ֔ם לֹ֥א נוֹתַ֖ר כָּל־נְשָׁמָ֑ה וְאֶת־חָצ֖וֹר שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וְֽאֶת־כָּל־עָרֵ֣י הַמְּלָכִֽים־הָ֠אֵלֶּה וְֽאֶת־כָּל־מַלְכֵיהֶ֞ם לָכַ֧ד יְהוֹשֻׁ֛עַ וַיַּכֵּ֥ם לְפִי־חֶ֖רֶב הֶחֱרִ֣ים אוֹתָ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהוָֽה׃רַ֣ק כָּל־הֶעָרִ֗ים הָעֹֽמְדוֹת֙ עַל־תִּלָּ֔ם לֹ֥א שְׂרָפָ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל זוּלָתִ֛י אֶת־חָצ֥וֹר לְבַדָּ֖הּ שָׂרַ֥ף יְהוֹשֻֽׁעַ׃וְ֠כֹל שְׁלַ֞ל הֶעָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה בָּזְז֥וּ לָהֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֣ק אֶֽת־כָּל־הָאָדָ֞ם הִכּ֣וּ לְפִי־חֶ֗רֶב עַד־הִשְׁמִדָם֙ אוֹתָ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖ירוּ כָּל־נְשָׁמָֽה׃כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ כֵּן־צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֵן֙ עָשָׂ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ לֹֽא־הֵסִ֣יר דָּבָ֔ר מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֗את הָהָ֤ר וְאֶת־כָּל־הַנֶּ֙גֶב֙ וְאֵת֙ כָּל־אֶ֣רֶץ הַגֹּ֔שֶׁן וְאֶת־הַשְּׁפֵלָ֖ה וְאֶת־הָעֲרָבָ֑ה וְאֶת־הַ֥ר יִשְׂרָאֵ֖ל וּשְׁפֵלָתֹֽה׃מִן־הָהָ֤ר הֶֽחָלָק֙ הָעוֹלֶ֣ה שֵׂעִ֔יר וְעַד־בַּ֤עַל גָּד֙ בְּבִקְעַ֣ת הַלְּבָנ֔וֹן תַּ֖חַת הַר־חֶרְמ֑וֹן וְאֵ֤ת כָּל־מַלְכֵיהֶם֙ לָכַ֔ד וַיַּכֵּ֖ם וַיְמִיתֵֽם׃יָמִ֣ים רַבִּ֗ים עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־כָּל־הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִלְחָמָֽה׃לֹֽא־הָיְתָ֣ה עִ֗יר אֲשֶׁ֤ר הִשְׁלִ֙ימָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלְתִּ֥י הַחִוִּ֖י יֹשְׁבֵ֣י גִבְע֑וֹן אֶת־הַכֹּ֖ל לָקְח֥וּ בַמִּלְחָמָֽה׃כִּ֣י מֵאֵ֣ת יְהוָ֣ה ׀ הָיְתָ֡ה לְחַזֵּ֣ק אֶת־לִבָּם֩ לִקְרַ֨את הַמִּלְחָמָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ לְמַ֣עַן הַֽחֲרִימָ֔ם לְבִלְתִּ֥י הֱיוֹת־לָהֶ֖ם תְּחִנָּ֑ה כִּ֚י לְמַ֣עַן הַשְׁמִידָ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וַיָּבֹ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא וַיַּכְרֵ֤ת אֶת־הָֽעֲנָקִים֙ מִן־הָהָ֤ר מִן־חֶבְרוֹן֙ מִן־דְּבִ֣ר מִן־עֲנָ֔ב וּמִכֹּל֙ הַ֣ר יְהוּדָ֔ה וּמִכֹּ֖ל הַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל עִם־עָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִימָ֥ם יְהוֹשֻֽׁעַ׃לֹֽא־נוֹתַ֣ר עֲנָקִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֗ק בְּעַזָּ֛ה בְּגַ֥ת וּבְאַשְׁדּ֖וֹד נִשְׁאָֽרוּ׃וַיִּקַּ֨ח יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֗רֶץ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ וַיִּתְּנָהּ֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ לְנַחֲלָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל כְּמַחְלְקֹתָ֖ם לְשִׁבְטֵיהֶ֑ם וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אבנר בוטוש שליט

מלחמת הצפון

שוב יש מלך אחד שמאחד לקואליציה אחת אזור שלם והפעם בצפון. המלך הוא יבין מלך חצור, ועיר מלכותו נקראת "ראש לכל הממלכות". המיקום הנבחר למלחמה ישירה עם ישראל הוא "מי מרום". הזיהוי צריך להתאים לקרב בו משתתפים סוס ורכב שעליהם סומך הצבא הכנעני הצפוני. עמק החולה מתאים לעריכת קרבות משוריינים, ואולי אחד האוכפים בתחתית הר מירון. השם "מי מרום" מעיד על מים ליד הרים רמים לכן השילוב של רמת הגולן ממזרח והרי נפתלי ממערב נותנים את ההסבר לשם מי מרום באזור עמק החולה ולא רחוק ממירון.

יהושע שוב מצליח להפתיע, הוא מגיע עם צבאו "פתאום". הפתעה שמעקרת את חסינות השיריון ואת אימת הסוס והמרכבה. הצבא הישראלי הוא קל תנועה ומתבסס על חיל רגלים המשמיד את הצבא הכנעני המגושם.

אך היכן הם כל עמי המרכז? כל תושבי השומרון והגליל התחתון? האם דרכו של יהושע לא תיחסם ע"י מארבים בדרך למי מרום? 


כנראה שבאותה תקופה היערות כיסו שטחים הללו ולכן לא היו מיושבים. הנחה זו עולה מקריאת הפרקים הבאים בהם רשימת מלכי הארץ הנכבשת וטענות בני שבט מנשה על יערות רבים המקשים על התיישבותם באזורי ההרים. לכן כנראה שהמרחק מהגלגל אל מירון, לא גרם לגילוי התקדמות צבא ישראל כי השומרון היה אז שומם.

חצור – ראש לכל הממלכות - דינה שריפה!

ראינו בפרק ו' כי יהושע מחליט להפוך את יריחו לעיר מוחרמת בגלל שלוש סיבות. אחת מהסיבות היא היותה של יריחו "כראשית עריסותכם". גם לחצור יש ממד של ראש וראשונה לכל ממלכות הצפון ולכן יש צורך להשמיד כל שריד להרמת הראש המסוכנת הזו.

עיקור הסוסים-מדוע?

את סוסיהם עקר – להודיע כי מה שאמר לו השם את סוסיהם תעקר דרך מצווה אמר לו,
ויש לשאול מה טעם אמר לו מצווה זאת במלחמה זו מה שלא צוה לו במלחמה אחרת?
(רד"ק יהושע יא ט)

הרד"ק אינו שואל מדוע בכלל לעקר ולשרוף את שלל הסוסים והמרכבות אלא מדוע דווקא במלחמה זו? 
בתמונה הבאה ניתן לראות את גאוות חיל השריון הישראלי המודרני "המרכבה" האם באמת צבא ישראלי מודרני יכול לוותר על מרכבות השלל ולהעלות אותם באש? בוודאי שאין בציווי ליהושע כדי להילחם בקידמה וביתרון האיכותי של כלי הקרב, אבל המסר הוא :"האדם שבטנק ינצח" חשוב ליהושע לחנך את חייליו הצעירים כי לא הסוס ולא הרכב מביאים את הישועה אלא רק הרוח הישראלית המקושרת אל יוצרה, מביאה את התוצאה הנכונה.


צבא מצריים היה צבא רכוב ומשוריין כמו שנאמר "סוס ורוכבו רמה בים" 

אילו צבא ישראל הוא ההיפך מתרבות מצריים-רגלי ולא רכוב. לצבא ישראל יש נשק סודי, מכשיר תקשורת סודי. הנבואה המתקשרת עם הבורא הכל יכול.

אין עם מי לעשות שלום - מדוע?

"כי מאת ה' היתה לחזק את ליבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם לבלתי היות להם תחינה כי למען השמידם כאשר ציוה ה' את משה"
הגויים לא משלימים עם כניסת עם ישראל לנחלתו למרות שהדבר הוצע להם עוד טרם נכנסו ישראל. בגלל הכוונה אלוקית, ה' מחזק את ליבם כדי לגרום להם לפנות את הארץ לטובת עם ישראל. חיזוק הלב של אויבינו נראה לנו לעיתים כפועל לרעתנו, ויתכן, אומר התנ"ך, שלפעמים יש מאחורי התגובות הקשות וחסרות ההיגיון תוכנית אלוקית גדולה שמסבבת סיבובים עד לגאולה השלמה...

יהושע מושך זמן... מדוע?

 כתיב ביהושע (יהושע א) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך
-והיה צריך יהושע לחיות ק"ך שנה כמשה רבינו ולמה נתקצרו שנותיו י' שנים?
 בשעה שאמר הקב"ה למשה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך ואע"פ שנתבשר בשורות מות לא איחר הדבר אלא נזדרז וישלח אותם משה 
אבל יהושע כיון שבא להילחם עם ל"א מלכים אמר אם אני הורגם מיד, מיד אני מת כשם שעשה משה רבינו.
מה עשה התחיל מעכב במלחמתם שנא' ימים רבים ... 
אמר לו הקב"ה וכך עשית הריני מקצר שנותיך י' שנים 
אמר שלמה (משלי יט) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.
(במדבר רבה (וילנא) פרשה כב)
יהושע לומד מרבו אך מנסה ללמוד גם לקחים. לדעתו, מהירות בקיום משימתו תביא לקיצור חייו, ולכן מחליט שאת המשימה של כיבוש הארץ ימתח על פני שנים רבות. האם יש בהתנהגותו מידה של עצלנות או ניצול יתר של מעמדו או קבלת דבר בהונאה? ח"ו! יהושע חושש למשבר שיגיע לאחר מותו, לנפילה של ישראל לאחר שישאיר אחריו נעליים גדולות מדי ולכן מנסה לדחות את מועד תחלופת המנהיג. לחזק עוד קצת את ישראל לקראת החורף הקר והשיממון הרוחני שיגיע לאחר מותו.

לסיכום המלחמה הצפונית אנו למדים כי בניין הכוח הישראלי נשען על הרוח! לא השריון מנצח אלא האדם שבטנק, התחכום של ההפתעה גובר על הטכנולוגיה הכי חדישה ויהושע מתחיל לחשוש מהיום שאחרי, מהיום בו תושלם המלאכה ועם ישראל יצטרך להתמודד לבד עם השפעות הרוח ההרסניות של הסביבה הכנענית.

כל עוד רועמים התותחים העימות הכוחני מתגבר, אבל כשיידום אש הקרב האם לעם היושב בציון תהיה מספיק תחמושת רוחנית? לאחר הקרבות יש ליישב את הארץ, לסכם את פרק הכיבוש ולהתחיל בהתנחלות.


פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך