עד פסגת הגאולה
פרקנו פותח בדיבור הא-להי הראשון לאברהם (בראשית יב, א‑ב): "לֶךְ לְךָ… אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל…". לכאורה המילה "לְךָ" מיותרת, שהרי די היה לומר: "לך מארצך…". מביא רש"י: "'לֶךְ לְךָ' – להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד, שאודיע טבעך בעולם". לפי זה, המילה "לְךָ" מצביעה על טעם ההליכה – "להנאתך ולטובתך".
האלשיך מעלה הסבר אחר: "בהיותך בחוץ לארץ אינך דבק עם שורשך, ואינך בעצם שלם… כי נפרד אתה מעיקרך ושורשך. אך בלכתך אל הארץ אתה כהולך ומתחבר אל עצמך ושורשך. וזהו: 'לֶךְ לְךָ' – שהוא כי לך ולעצמך אתה הולך". לפי האלשיך, המילה "לְךָ" אינה משמשת טעם להליכה, אלא ציון לאן עליו ללכת – "לעצמך אתה הולך": בהליכה זו אתה מתחבר לעצמך, לשורשך – דבר החסר לך בחוץ לארץ, שם אתה מנותק מעצמך.
אף שהפירושים נראים כסותרים, ניתן לראותם כמשלימים זה את זה. רש"י עומד על כך שההליכה היא בשביל אברהם ולטובתו. מסביר האלשיך שההליכה היא לטובתו משום שהיא מביאה אותו להשלמת עצמו. בחוץ לארץ "אי אתה זוכה לבנים", וטבעך לא יכול להתגלות בעולם – כי אין זה מקומך, ואינך שלם שם. לעומת זאת, "בארץ אשר אראך" – "אעשך לגוי גדול", כאשר תתחבר לעצמך, לשורשך, תוכל להיות אתה באמת וכך למלא את ייעודך בעולם.
אברהם אבינו, כשאר האבות, מהווה את התמצית של עם ישראל, הגרעין שממנו יצמח העם, וטמונות בו התכונות העתידות להופיע בעם ישראל בעתיד. לפיכך, כשם שארץ ישראל היא שורשו של אברהם, כך היא גם שורש נשמתו של עם ישראל כולו. ארץ ישראל היא מקום גידולו הטבעי של עם ישראל, ורק בה הוא יכול להגיע לשלמותו ולמילוי ייעודו בעולם.
גילוי במדרגה אחרת
בבואו ארצה אומר ה' לאברהם: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית יב ז), ואברהם בתגובה בונה מזבח לה'. מסביר רש"י שבניית המזבח ביטאה הכרת תודה "על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל", שכן זו הפעם הראשונה שבה אברהם התבשר שעתיד להיות לו זרע, ושזרע זה יזכה בארץ ישראל.
הרמב"ן מדייק בפסוק, שבניית המזבח הייתה על עצם זה שה' נגלה אליו, כי עד כה "לא נראה אליו ה' ולא נתוודע אליו במראה ולא במחזה". אמנם ה' כבר התגלה לאברהם כששלח אותו ארצה, אך קיים הבדל מהותי בין הגילוי הראשון בחוץ לארץ, שהיה בחלום או ברוח הקודש, לבין הגילוי השני בבואו ארצה, שהיה גילוי ישיר מאת ה'. משמע שישנן דרגות בגילוי הא-להי, ואין להשוות בין גילוי בחוץ לארץ לגילוי בארץ, שהוא עוצמתי וישיר הרבה יותר, במדרגה אחרת לגמרי.
ריה"ל (כוזרי ב יד) כתב שנבואה אפשרית רק בארץ ישראל או בעבור ארץ ישראל. הדוגמה הראשונה לנבואה בחוץ לארץ עבור ארץ ישראל היא גילוי "לֶךְ לְךָ… אֶל הָאָרֶץ" לאברהם אבינו. ובכל זאת, אף שהנבואה הייתה עבור ארץ ישראל, מדרגתה הייתה פחותה מנבואה בארץ ישראל ממש.
הארץ והזרע שהובטחו לאברהם מהווים תנאים להופעת השכינה בעולם. השכינה מתגלה בעולם דרך עם ישראל, זרעו של אברהם, החי בארץ שהובטחה לאברהם, ארץ הנבואה והשכינה. לפי רש"י אברהם מודה על ההבטחה שעתיד לצמוח ממנו עם אשר יביא לגילוי השכינה בארץ השכינה, ולרמב"ן ההודאה היא על השכינה המתגלית אליו לראשונה, בזכות הגעתו לארץ ישראל.
סיום הגאולה
ניתן לראות כי בכל מקום שבו ה' מבשר לאבות על המשכיות זרעם אחריהם הוא מבטיח להם גם את הארץ. ואכן, קיים קשר מהותי בין ההבטחות: הבטחת הזרע היא הבטחה על קיום הייעוד של האבות, והגשמת הייעוד אפשרית רק בארץ ישראל.
כך אנו מוצאים גם בהתגלות למשה רבנו במצרים: "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם, וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי"(שמות ג טז‑יז). הבשורה איננה רק על עצם היציאה משעבוד מצרים, אלא גם על הכניסה לארץ. לכאורה, בשיאן של צרות מצרים, די לישראל בהבטחת שחרור מצרות השעבוד. פחות מטריד אותם כעת לאן יפנו אחרי שיצאו ממצרים; ומדוע, אפוא, מזכיר ה' את בשורת הארץ בשעה זו?
התשובה היא שהגאולה ממצרים, בעצם מהותה, הולכת בד בבד עם ארץ ישראל, כי יש ייעוד ותכלית לגאולת ישראל. הגאולה איננה רק הצלה מצרות אלא הרבה מעבר לכך! זו הדרך להגשמת החזון האלוהי בעולם. והגשמת הייעוד הגדול הזה יכולה להתממש רק בארץ ישראל, ועל כן היא מהווה חלק בלתי נפרד מבשורת הגאולה.
כך אנו רואים גם בעת שה' פורש בפני משה את תוכנית השלבים של גאולת מצרים, לאחר ארבע לשונות הגאולה – "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי… וְגָאַלְתִּי… וְלָקַחְתִּי…"(שמות ו ו‑ז) – מגיעה הפסגה של תוכנית הגאולה: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב". רק בכניסה ארצה מסתיים תהליך גאולת מצרים, כי רק אז יכול עם ישראל להתחבר לשורשו ולקיים את ייעודו לקרוא לכל העמים בשם ה', לעובדו שכם אחד.
© המאמרים מעובדים ומקוצרים מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון