מה סודה של ארץ ישראל
א. הפסוקים בסוף פרק י"ח
בסוף פרשת אחרי מות (ויקרא פרק יח) נאמר:
אל תטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם.
ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה, וַתָּקִא הארץ את יֹשביה.
כי את כל התועבֹת האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם, ותטמא הארץ.
ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אֹתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם.
(כד-כח)
בפסוקים אלו מפורש שהארץ נטמאת ומקיאה את הגוים אשר מטמאים אותה. והדבר תמוה: וכי הארץ היא גוף חי שמקיא?!
ב. הסבר רש"י
כתב רש"י (בפסוק כח): "ולא תקיא הארץ אתכם - משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה". לפי רש"י עולה שאכן הארץ היא גוף חי שמקיא!
ג. הסבר הרמב"ן לפסוקים בפרקנו
הרמב"ן (בפסוק כה) האריך להסביר את ענינה של ארץ ישראל, ולרוב חשיבותם נביאם כמעט בשלמות, כאשר הם מחולקים לפיסקאות.
כתב הרמב"ן:
ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ – החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות.
והנה העריות חובת הגוף, ואינן תלויות בארץ, אבל סוד הדבר בכתוב שאמר 'בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם, יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ד' עמו' וגו' (דברים לב, ח-ט). והענין כי ד' הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע, כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר: 'אשר חלק ד' אלקיך אותם לכל העמים' (דברים ד, יט), כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון, נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב: 'ושר מלכות פרס עומד לנגדי' (דניאל י, יג), וכתיב: 'והנה שר יון בא' (שם, כ), ונקראים מלכים, כדכתיב: 'ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס' (שם, יג).
והנה ד' הנכבד הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל, אמצעות הישוב, היא נחלת ד', מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל, בהנחילו אותה לעמו, המיחד שמו, זרע אוהביו. וזהו שאמר: 'והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ' (שמות יט, ה), וכתיב: 'והייתם לי לעם, ואנכי אהיה לכם לאלקים' (ירמיה יא, ד), לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל. והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצוות, להיותם לשמו, ולכך אמר: 'ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, ולא תקיא אתכם הארץ' (להלן כ, כב), וכתיב: 'ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם, ואני אתננה לכם לרשת אותה, אני ד' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים' (שם, כד). יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו את הארץ, שיהיה הוא יתברך לנו לאלקים, ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת ד' הנכבד תקיא כל מטמא אותה, ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות.
והפרשה הזאת הזכירה המולך לכלול עבודה זרה עם זכרון העריות. ועל כולם אמר: 'אל תטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגוים, ותקיא הארץ את יושביה'. וכן אמר בפרשה השניה (להלן כ, כו): 'ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי', שהוא חומר איסור עבודה זרה, ולכך אמר כי מפני שהם מיוחדים לשמו בעבור כן נתן להם הארץ, שנאמר: 'ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם, ואני אתננה לכם לרשת אותה, אני ד' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים' (שם, כד).
והנה בחוצה לארץ, אף על פי שהכל לד' הנכבד, אין הטהרה בה שלימה, בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם. ולכך יאמר הכתוב: 'אלקי כל הארץ יקרא' (ישעיה נד, ה), כי הוא אלקי האלהים המושל על הכל. והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום (שם כד, כא) להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת המשרתים, ואחרי כן יפקוד על מלכי האדמה באדמה (שם). וזהו ענין הכתוב שאמר: 'בגזרת עירין פתגמא, ומאמר קדישין שאלתא' (דניאל ד, יד). יאמר כי הדבר ההוא הנגזר על נבוכדנצר היא גזרת עירין (פתגמא ומאמר קדישין שאלתא), שגזרו על הכוחות הנאצלין מהן לעשות כך, ויקראו 'עירין' כי מאצילותן יתעוררו הכחות בכל הפעולות, כמו שאמר: 'ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחית, קרא בחיל וכן אמר: גודו אילנא' וגו' (שם, י-יא). 'ומאמר קדישין שאלתא', כלומר ששאלו מה הרצון העליון עליו ואחרי כן גזרו להעשות כן, וזהו שאמר לו דניאל: 'וגזרת עלאה היא' (שם, כא), כי הכל מאתו יתברך.
ד. הסבר הרמב"ן לפסוקים בספר דברים ובספר מלכים
והנה ד' הנכבד יתברך אלקי האלהים בחוץ לארץ, ואלקי ארץ ישראל שהיא נחלת ד', וזהו טעם 'וזנה אחרי אלהי נכר הארץ' (דברים לא, טז), כי האלוהות נכרים בארץ ד' ובנחלתו. וזהו שנאמר: 'לא ידעו את משפט אלקי הארץ, וישלח בם את האריות, והנם ממיתים אותם, כאשר אינם יודעים את משפט אלקי הארץ' (מל"ב יז, כו). והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם, לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ ד' ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם.
ה. הסבר הרמב"ן למדרשי חז"ל
וכן שנו בספרא (קדושים יא יד): 'ולא תקיא הארץ אתכם וגו', ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה'. ובספרי (האזינו שטו): 'ואין עמו אל נכר' (דברים לב, יב), שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלוט בכם, כענין שנאמר: 'ואני יוצא והנה שר יון' וגו'. והוא מאמרם (כתובות קי ע"ב) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, שנאמר: 'לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים' (להלן כה, לח), ואומר: 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד', לאמר לך עבוד אלהים אחרים' (שמ"א כו, יט).
ואמרו בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ה): הרי הוא אומר: 'ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ד' לי לאלקים' (בראשית כח, כא). ואומר: 'לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים' (להלן כה, לח), כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלקים, אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלקים. וכן הוא אומר: 'כארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני ד'' (יהושע ד, יג), ואומר: 'ונכבשה הארץ לפני ד' ולפני עמו' (דהי"א כב, יח). וכי תעלה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום? אלא כל זמן שהן עליה כאילו היא מכובשת, הא אינם עליה אינה מכובשת.
ומן הענין הזה אמרו בספרי (עקב מג): 'ואבדתם מהרה' (דברים יא, יז), אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצוות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה, אמר לה: הוי מתקשטת תכשיטים, שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים, וכן אמר ירמיה: 'הציבי לך ציונים' (לא, כ), אלו המצוות שישראל מצוינין בהם.
והנה הכתוב שאמר: 'ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה' וגו' (דברים יא, יח), אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף, כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ד'. ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ): ו'ירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות (דברים יא, לא-לב) - ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה', וכך הוא בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ב). וזו היא מחשבת הרשעים (סנהדרין קה ע"א) שהיו אומרים ליחזקאל: רבינו יחזקאל, עבד שמכרו רבו - יש עליו כלום? שנאמר: 'והעולה על רוחכם היה לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגוים, כמשפחות האדמה, לשרת עץ ואבן' (יחזקאל כ, לב).
וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ: 'הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו' (בראשית לה, ב).
ו. הסבר הרמב"ן למות רחל
וד', לו לבדו נתכנו עלילות, שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות, והיא היתה הנשאת באיסור האחוה. ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם, ולא נגע בה בארץ כלל, מפני הענין שהזכרנו.
ואמר הנביא (ירמיה טז, יח): 'ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי, בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי'. והענין הזה הוא במקומות רבים בכתובים, ותראנו מפורש בהם אחר שפקחתי בו עיניך.