תנ"ך על הפרק - ויקרא יח - מה סודה של ארץ ישראל / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ויקרא יח

108 / 929
היום

הפרק

אזהרה על תועבות הגויים בתחום העריות

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃כְּמַעֲשֵׂ֧ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וּכְמַעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ׃אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י תַּעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה׃עֶרְוַ֥ת אָבִ֛יךָ וְעֶרְוַ֥ת אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אִמְּךָ֣ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יךָ הִֽוא׃עֶרְוַ֨ת אֲחֽוֹתְךָ֤ בַת־אָבִ֙יךָ֙ א֣וֹ בַת־אִמֶּ֔ךָ מוֹלֶ֣דֶת בַּ֔יִת א֖וֹ מוֹלֶ֣דֶת ח֑וּץ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽן׃עֶרְוַ֤ת בַּת־בִּנְךָ֙ א֣וֹ בַֽת־בִּתְּךָ֔ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָ֑ן כִּ֥י עֶרְוָתְךָ֖ הֵֽנָּה׃עֶרְוַ֨ת בַּת־אֵ֤שֶׁת אָבִ֙יךָ֙ מוֹלֶ֣דֶת אָבִ֔יךָ אֲחוֹתְךָ֖ הִ֑וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה שְׁאֵ֥ר אָבִ֖יךָ הִֽוא׃עֶרְוַ֥ת אֲחֽוֹת־אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּֽי־שְׁאֵ֥ר אִמְּךָ֖ הִֽוא׃עֶרְוַ֥ת אֲחִֽי־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶל־אִשְׁתּוֹ֙ לֹ֣א תִקְרָ֔ב דֹּדָֽתְךָ֖ הִֽוא׃עֶרְוַ֥ת כַּלָּֽתְךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֵ֤שֶׁת בִּנְךָ֙ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָחִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָחִ֖יךָ הִֽוא׃עֶרְוַ֥ת אִשָּׁ֛ה וּבִתָּ֖הּ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶֽת־בַּת־בְּנָ֞הּ וְאֶת־בַּת־בִּתָּ֗הּ לֹ֤א תִקַּח֙ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָתָ֔הּ שַׁאֲרָ֥ה הֵ֖נָּה זִמָּ֥ה הִֽואוְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר לְגַלּ֧וֹת עֶרְוָתָ֛הּ עָלֶ֖יהָ בְּחַיֶּֽיהָ׃וְאֶל־אִשָּׁ֖ה בְּנִדַּ֣ת טֻמְאָתָ֑הּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ׃וְאֶל־אֵ֙שֶׁת֙ עֲמִֽיתְךָ֔ לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְזָ֑רַע לְטָמְאָה־בָֽהּ׃וּמִֽזַּרְעֲךָ֥ לֹא־תִתֵּ֖ן לְהַעֲבִ֣יר לַמֹּ֑לֶךְ וְלֹ֧א תְחַלֵּ֛ל אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא׃וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ׃וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ׃וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם׃כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מה סודה של ארץ ישראל

א. הפסוקים בסוף פרק י"ח

בסוף פרשת אחרי מות (ויקרא פרק יח) נאמר:

אל תטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם.
ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה, וַתָּקִא הארץ את יֹשביה.
כי את כל התועבֹת האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם, ותטמא הארץ.
ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אֹתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם.
(כד-כח)

בפסוקים אלו מפורש שהארץ נטמאת ומקיאה את הגוים אשר מטמאים אותה. והדבר תמוה: וכי הארץ היא גוף חי שמקיא?!

ב. הסבר רש"י

כתב רש"י (בפסוק כח): "ולא תקיא הארץ אתכם - משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה". לפי רש"י עולה שאכן הארץ היא גוף חי שמקיא!

ג. הסבר הרמב"ן לפסוקים בפרקנו

הרמב"ן (בפסוק כה) האריך להסביר את ענינה של ארץ ישראל, ולרוב חשיבותם נביאם כמעט בשלמות, כאשר הם מחולקים לפיסקאות.

כתב הרמב"ן:

ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ – החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות.
והנה העריות חובת הגוף, ואינן תלויות בארץ, אבל סוד הדבר בכתוב שאמר 'בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם, יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ד' עמו' וגו' (דברים לב, ח-ט). והענין כי ד' הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע, כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר: 'אשר חלק ד' אלקיך אותם לכל העמים' (דברים ד, יט), כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון, נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב: 'ושר מלכות פרס עומד לנגדי' (דניאל י, יג), וכתיב: 'והנה שר יון בא' (שם, כ), ונקראים מלכים, כדכתיב: 'ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס' (שם, יג).
והנה ד' הנכבד הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל, אמצעות הישוב, היא נחלת ד', מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל, בהנחילו אותה לעמו, המיחד שמו, זרע אוהביו. וזהו שאמר: 'והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ' (שמות יט, ה), וכתיב: 'והייתם לי לעם, ואנכי אהיה לכם לאלקים' (ירמיה יא, ד), לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל. והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצוות, להיותם לשמו, ולכך אמר: 'ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, ולא תקיא אתכם הארץ' (להלן כ, כב), וכתיב: 'ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם, ואני אתננה לכם לרשת אותה, אני ד' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים' (שם, כד). יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו את הארץ, שיהיה הוא יתברך לנו לאלקים, ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת ד' הנכבד תקיא כל מטמא אותה, ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות.
והפרשה הזאת הזכירה המולך לכלול עבודה זרה עם זכרון העריות. ועל כולם אמר: 'אל תטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגוים, ותקיא הארץ את יושביה'. וכן אמר בפרשה השניה (להלן כ, כו): 'ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי', שהוא חומר איסור עבודה זרה, ולכך אמר כי מפני שהם מיוחדים לשמו בעבור כן נתן להם הארץ, שנאמר: 'ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם, ואני אתננה לכם לרשת אותה, אני ד' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים' (שם, כד).
והנה בחוצה לארץ, אף על פי שהכל לד' הנכבד, אין הטהרה בה שלימה, בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם. ולכך יאמר הכתוב: 'אלקי כל הארץ יקרא' (ישעיה נד, ה), כי הוא אלקי האלהים המושל על הכל. והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום (שם כד, כא) להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת המשרתים, ואחרי כן יפקוד על מלכי האדמה באדמה (שם). וזהו ענין הכתוב שאמר: 'בגזרת עירין פתגמא, ומאמר קדישין שאלתא' (דניאל ד, יד). יאמר כי הדבר ההוא הנגזר על נבוכדנצר היא גזרת עירין (פתגמא ומאמר קדישין שאלתא), שגזרו על הכוחות הנאצלין מהן לעשות כך, ויקראו 'עירין' כי מאצילותן יתעוררו הכחות בכל הפעולות, כמו שאמר: 'ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחית, קרא בחיל וכן אמר: גודו אילנא' וגו' (שם, י-יא). 'ומאמר קדישין שאלתא', כלומר ששאלו מה הרצון העליון עליו ואחרי כן גזרו להעשות כן, וזהו שאמר לו דניאל: 'וגזרת עלאה היא' (שם, כא), כי הכל מאתו יתברך.

ד. הסבר הרמב"ן לפסוקים בספר דברים ובספר מלכים

והנה ד' הנכבד יתברך אלקי האלהים בחוץ לארץ, ואלקי ארץ ישראל שהיא נחלת ד', וזהו טעם 'וזנה אחרי אלהי נכר הארץ' (דברים לא, טז), כי האלוהות נכרים בארץ ד' ובנחלתו. וזהו שנאמר: 'לא ידעו את משפט אלקי הארץ, וישלח בם את האריות, והנם ממיתים אותם, כאשר אינם יודעים את משפט אלקי הארץ' (מל"ב יז, כו). והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם, לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ ד' ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם.

ה. הסבר הרמב"ן למדרשי חז"ל

וכן שנו בספרא (קדושים יא יד): 'ולא תקיא הארץ אתכם וגו', ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה'. ובספרי (האזינו שטו): 'ואין עמו אל נכר' (דברים לב, יב), שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלוט בכם, כענין שנאמר: 'ואני יוצא והנה שר יון' וגו'. והוא מאמרם (כתובות קי ע"ב) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, שנאמר: 'לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים' (להלן כה, לח), ואומר: 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד', לאמר לך עבוד אלהים אחרים' (שמ"א כו, יט).
ואמרו בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ה): הרי הוא אומר: 'ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ד' לי לאלקים' (בראשית כח, כא). ואומר: 'לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים' (להלן כה, לח), כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלקים, אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלקים. וכן הוא אומר: 'כארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני ד'' (יהושע ד, יג), ואומר: 'ונכבשה הארץ לפני ד' ולפני עמו' (דהי"א כב, יח). וכי תעלה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום? אלא כל זמן שהן עליה כאילו היא מכובשת, הא אינם עליה אינה מכובשת.
ומן הענין הזה אמרו בספרי (עקב מג): 'ואבדתם מהרה' (דברים יא, יז), אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצוות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה, אמר לה: הוי מתקשטת תכשיטים, שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים, וכן אמר ירמיה: 'הציבי לך ציונים' (לא, כ), אלו המצוות שישראל מצוינין בהם.
והנה הכתוב שאמר: 'ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה' וגו' (דברים יא, יח), אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף, כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ד'. ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ): ו'ירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות (דברים יא, לא-לב) - ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה', וכך הוא בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ב). וזו היא מחשבת הרשעים (סנהדרין קה ע"א) שהיו אומרים ליחזקאל: רבינו יחזקאל, עבד שמכרו רבו - יש עליו כלום? שנאמר: 'והעולה על רוחכם היה לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגוים, כמשפחות האדמה, לשרת עץ ואבן' (יחזקאל כ, לב).
וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ: 'הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו' (בראשית לה, ב).

ו. הסבר הרמב"ן למות רחל

וד', לו לבדו נתכנו עלילות, שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות, והיא היתה הנשאת באיסור האחוה. ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם, ולא נגע בה בארץ כלל, מפני הענין שהזכרנו.
ואמר הנביא (ירמיה טז, יח): 'ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי, בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי'. והענין הזה הוא במקומות רבים בכתובים, ותראנו מפורש בהם אחר שפקחתי בו עיניך.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך