טעם פשוט לאיסור עריות
נושא האהבה, בירורה והכוונתה, הוא אחד מהנושאים שמעסיקים ביותר את האדם. ואכן המצווה הכללית והמרכזית "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), אף שהיא מכוונת כלפי הכל, מכל מקום הסבירו המפרשים, שבפועל היא מתקיימת בעיקר כלפי בני המשפחה והחברים, ובצורה שלימה ומלאה היא מתקיימת בין בני הזוג הנשואים. יחד עם מצווה חיובית זו אסרה התורה שורה שלימה של עריות: קרובות המשפחה של האיש, קרובות המשפחה של אשתו, אשת-איש, משכב זכור ומשכב בהמה.
לכאורה יכול לבוא אדם ולשאול, מדוע התורה מטילה על האדם איסורים כאלו, מדוע התורה מתערבת ברגשותיו של האדם ואוסרת עליו לגלות אהבה מינית כלפי אנשים מסוימים? הסברים רבים נאמרו לאיסורי העריות, ואף חכמת הקבלה עוסקת באריכות בנושא זה, שנחשב לאחד משלושת החלקים העיקריים של חכמת הנסתר. אולם אנחנו נזכיר כאן רק את הטעם הפשוט ביותר לאיסורי העריות.
חשוב ואף הכרחי שלכל אדם תהיה סביבה תומכת ואוהבת, מספר בני אדם שהקשר שלו עימם יהיה קבוע ולא נתון לשינויים. הסביבה הקרובה והתומכת ביותר היא המשפחה הקרובה, ההורים, האחים והדודים, איתם האדם משתתף בשמחות, ועימם הוא גם מצליח להתגבר על הצרות והקשיים. אם הגורם המיני היה נכנס לתמונה, על כל המתח והתחרות, העליות והירידות הכרוכות בו, האדם היה עלול לאבד את הסביבה הקרובה והתומכת ביותר שלו, והאנשים שהיו צריכים להיות הנאמנים ביותר זה לזה, היו הופכים למתחרים קבועים.
מה היה קורה חס ושלום אם בן היה מתחיל לריב עם אביו על אמו או אשה צריכה להתחרות בביתה. או ננסה לדמיין איך חס ושלום היה ניתן לקיים קשרי המשפחה אם אדם היה צריך לחשוש בכל עת שמא אשתו תתפתה לאחד מאחיה או לאחיו. וכן איך היתה האשה מסוגלת לחיות, אם תמיד היתה צריכה לחשוש שמא בעלה יתאהב לפתע באחותה או באימה, או אפילו בבתה מנישואיה הקודמים. אם היה מותר לאדם להתחתן עם קרוביו, קרוב לוודאי שהמתח המיני היה שובר ומפרק את שלמותה של המשפחה הרחבה, והקשרים בין אחים, הורים ודודים, היו קשרים של תחרות ומתח מתמיד וחוסר נאמנות.
ואכן מאז שאסרה התורה את כל איסורי העריות, הנושא המיני סולק מהמשפחה ואצל כל אדם הגון ונורמאלי אינו עולה כלל לדיון. בזכות זה מסוגלת המשפחה למלא את תפקידה בסיוע רגשי ומעשי לכל אחד מבניה ובנותיה. ואילו אצל משפחה שבה מצוות אלו אינן נשמרות, הרגשות הפשוטים ביותר מתפתחים בצורה עקומה, וכל חייהם הם מנסים להשתחרר מהפגיעה האנושה שגילוי העריות פגע בנפשם. כך אפשר אולי להבין בהבנה פשוטה את הטעם לאיסורי העריות.