האש שירדה מהשמים בחנוכת בית המקדש
הקדמה
נאמר בתחילת פרקנו:
א. וככלות שלמה להתפלל, והאש ירדה מהשמים, ותאכל העֹלה והזבחים, וכבוד ד' מלא את הבית.
ב. ולא יכלו הכהנים לבוא אל בית ד', כי מלא כבוד ד' את בית ד'.
ג. וכל בני ישראל רֹאים ברדת האש וכבוד ד' על הבית, ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו, והודות לד' כי טוב, כי לעולם חסדו.
ד. והמלך וכל העם זֹבחים זֶבַח לפני ד'.
א. האם ירדה אש משמים במאורעות קודמים?
יש לשאול: האם מצאנו מאורעות קודמים שבהם ירדה אש משמים ואכלה את הקרבנות?
כן! זו הפעם השלישית בתנ"ך שבה נאמר שאש ירדה מהשמים ואכלה את הקרבנות.
הפעם הראשונה שבה נאמר בתנ"ך שאש ירדה מהשמים ואכלה את הקרבנות, היתה בחנוכת המשכן.
כך נאמר בפרשת שמיני (ויקרא ט, כד): "ותצא אש מלפני ד', ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים, וירא כל העם וירֹנו, ויפלו על פניהם".
הפעם השניה שבה נאמר בתנ"ך שאש ירדה מהשמים ואכלה את הקרבנות, היתה כאשר דוד הקריב בגורן ארונה היבוסי.
כך נאמר בספר דברי הימים (א כא, כו): "ויבן שם דויד מזבח לד', ויעל עֹלות ושלמים, ויקרא אל ד', ויענהו באש מן השמים על מזבח העֹלה".
ובפרקנו, כאמור, זו הפעם השלישית.
יש לציין שהאש שירדה משמים בפרקנו ואכלה את הקרבנות, ממשיכה את שתי הפעמים הקודמות שבהן ירדה האש ואכלה את הקרבנות, כיון שכעת נחנך המקדש, שהוא המשכו של המשכן, שבו ירדה האש בפעם הראשונה. והמקום שבו ירדה כעת האש הוא המקום שבו ירדה האש לדוד, בגרן ארונה היבוסי.
כך נאמר בתחילת פרק ג' בספרנו: "ויחל שלמה לבנות את בית ד' בירושלם, בהר המוריה, אשר נראה לדויד אביהו, אשר הכין במקום דויד, בגרן ארנן היבוסי".
ב. ירידת האש מהשמים בדברי המפרשים
יש לציין שרש"י (בבראשית ד, ד) כתב שד' הוריד אש מן השמים לקרבנו של הבל, והאברבנאל במל"א סוף פרק ח' כתב בשם חז"ל שאש ירדה מן השמים גם לנח אחרי המבול, ולאברהם בעקדת יצחק.
הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ב ה"ב) כתב:
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה, הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא, אמרו חכמים: 'אדם ממקום כפרתו נברא'.
לפי זה עולה שבאותו מקום שבו ירדה האש משמים ואכלה את הקרבנות שהקריבו בימי שלמה בחנוכת הבית, כבר ירדה האש משמים ואכלה את הקרבנות שהקריב הבל, ואחר כך ירדה אש משמים ואכלה את הקרבנות שהקריב נח בצאתו מהתבה, ואחר כך ירדה אש משמים ואכלה את הקרבנות שהקריב אברהם אבינו בעקדה, ואחר כך ירדה אש משמים ואכלה את הקרבנות שהקריב דוד בגורן ארונה!
ג. ירידת האש מהשמים לאליהו הנביא בהר הכרמל
מצאנו מקום נוסף שבו ירדה אש משמים ואכלה את הקרבנות: לאליהו הנביא בהר הכרמל, כדי להוכיח שד' הוא האלקים.
כך נאמר בספר מלכים (א פרק יח)
כא. ויגש אליהו אל כל העם ויאמר: עד מתי אתם פֹּסְחים על שתי הסְעִפים? אם ד' האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו. ולא ענו העם אֹתו דבר.
כב. ויאמר אליהו אל העם: אני נותרתי נביא לד' לבדי, ונביאי הבעל ארבע מאות וחמִשים איש.
כג. ויתנו לנו שנים פרים, ויבחרו להם הפר האחד וינתחֻהו וישימו על העצים, ואש לא ישימו, ואני אעשה את הפר האחד, ונתתי על העצים, ואש לא אשים.
כד. וקראתם בשם אלהיכם, ואני אקרא בשם ד', והיה האלקים אשר יענה באש - הוא האלקים. ויען כל העם ויאמרו: טוב הדבר.
כה. ויאמר אליהו לנביאי הבעל: בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשֹנה, כי אתם הרבים, וקראו בשם אלהיכם, ואש לא תשימו.
כו. ויקחו את הפר אשר נתן להם, ויעשו, ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר: הבעל עננו, ואין קול ואין עֹנֶה. ויְפַסְחו על המזבח אשר עשה.
כז. ויהי בצהרים ויהַתֵל בהם אליהו ויאמר: קראו בקול גדול, כי אלהים הוא, כי שיח וכי שיג לו, וכי דרך לו, אולי ישן הוא ויִקָץ.
כח. ויקראו בקול גדול, ויתגֹדדו כמשפטם בחרבות וברמחים, עד שפך דם עליהם.
כט. ויהי כעבר הצהרים ויתנבאו עד לעלות המנחה, ואין קול ואין עֹנֶה ואין קשב.
ל. ויאמר אליהו לכל העם: גשו אלי. ויגשו כל העם אליו, וירפא את מזבח ד' ההרוס.
לא. ויקח אליהו שתים עשרה אבנים, כמספר שבטי בני יעקב, אשר היה דבר ד' אליו לאמר: ישראל יהיה שמך.
לב. ויבנה את האבנים מזבח בשם ד', ויעש תעלה כבית סאתים זרע סביב למזבח.
לג. ויערֹך את העצים, וינתח את הפר, וישם על העצים.
לד. ויאמר: מלאו ארבעה כדים מים וְיִצְקו על העלה ועל העצים. ויאמר שְנו וישנו. ויאמר שַלֵשוּ וישַלֵשוּ.
לה. וילכו המים סביב למזבח, וגם את התעלה מלא מים.
לו. ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר: ד' אלקי אברהם יצחק וישראל, היום יִוָדַע כי אתה אלקים בישראל, ואני עבדך, ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה.
לז. ענני ד' ענני, וידעו העם הזה כי אתה ד' האלקים, ואתה הסִבֹּת את לבם אחֹרנית.
לח. ותפל אש ד' ותאכל את העלה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר, ואת המים אשר בתעלה לחכה.
לט. וירא כל העם, ויפלו על פניהם, ויאמרו: ד' הוא האלקים, ד' הוא האלקים.
מ. ויאמר אליהו להם: תפשו את נביאי הבעל, איש אל ימלט מהם. ויתפשום ויורדם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם.
ד. מקומות נוספים שבהם אש ד' אכלה את הקרבנות
מצאנו עוד שני מקרים בהם אכלה אש ד' את הקרבנות. אבל בשני המקרים הללו לא נאמר שהאש ירדה מהשמים, אלא להיפך, שהיא עלתה מלמטה למעלה:
בספר שופטים פרק ו' נאמר:
יז. ויאמר אליו: אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי.
יח. אל נא תמֻש מזה עד בֹּאִי אליך והֹצֵאתי את מנחתי והנחתי לפניך. ויאמר: אנכי אשב עד שובך.
יט. וגדעון בא, ויעש גדי עזים, ואיפת קמח מצות, הבשר שם בסל והמרק שם בפרור, ויוצא אליו אל תחת האלה ויגש.
כ. ויאמר אליו מלאך האלקים: קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז, ואת המרק שפוך, ויעש כן.
כא. וישלח מלאך ד' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות, ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות, ומלאך ד' הלך מעיניו".
בספר שופטים פרק י"ג נאמר:
טו. "ויאמר מנוח אל מלאך ד': נעצרה נא אותך, ונעשה לפניך גדי עזים.
טז. ויאמר מלאך ד' אל מנוח: אם תעצרני לא אֹכַל בלחמך, ואם תעשה עֹלָה - לד' תעלנה', כי לא ידע מנוח כי מלאך ד' הוא.
יז. ויאמר מנוח אל מלאך ד': מי שמך כי יבא דברך וכבדנוך.
יח. ויאמר לו מלאך ד': למה זה תשאל לשמי והוא פלאי.
יט. ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לד', ומַפְלִא לעשות, ומנוח ואשתו ראים.
כ. ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה, ויעל מלאך ד' בלהב המזבח, ומנוח ואשתו רֹאים, ויפלו על פניהם ארצה.
כא. ולא יסף עוד מלאך ד' לְהֵרָאֹה אל מנוח ואל אשתו, אז ידע מנוח כי מלאך ד' הוא.
בשני המקרים הללו האש אכלה את הקרבנות כדי להוכיח שמי שדבר עם גדעון ועם מנוח ואשתו היה מלאך, ושהם חייבים לשמוע לדבריו.
יהי רצון שנזכה לראות בבנין בית המקדש השלישי ובירידת האש עליו.