"המפרוצים" - "הם פרוצים"
הקדמה
נאמר בפרקנו (ב, יג): "ואצאה בשער הגיא לילה, ואל פני עין התנין ואל שער האשפֹת, ואהי שֹבר בחומֹת ירושלם אשר המפרוצים, ושעריה אכלו באש".
יש כאן קרי וכתיב, שלפי הכתיב יש מלה אחת: "המפרוצים", ולפי הקרי יש כאן שתי מלים: "הם פרוצים".
תופעה כזו קיימת כבר בתורה בשני מקומות:
- בספר שמות (ד, ב) כתוב: "ויאמר אליו ד': מזה בידך, ויאמר: מטה". והקרי הוא: "מה זה בידך".
- בספר דברים (לג, ב) כתוב: "ויאמר: ד' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואתה מרבבת קדש, מימינו אשדת למו". והקרי הוא: "מימינו אש דת למו".
אבל אצלנו יש הבדל בין מם רגילה, פתוחה, למם סופית סתומה. האם הדבר נובע רק מכך שכאשר זו מלה אחת המם צריכה להיות רגילה, או שהדבר בא ללמדנו דבר נוסף?
א. הסבר הראב"ע על פי הפשט
כתב הראב"ע: "המפורצים - על דרך 'מזה בידך' (שמות ד, ב), 'מלכם תדכאו עמי' (ישעיהו ג, טו) [שהקרי הוא: מה לכם], רק אנשי המסורת הפרידום, לקצר המלות".
לפי פירוש זה התופעה הכתובה בפרקנו זהה למה שמצאנו במקומות נוספים בתנ"ך.
ב. הסבר הראב"ע על פי הדרש
עוד כתב הראב"ע: "ולפרש המ"ם הפתוחה רמז לחומות הפתוחות ופרוצות הוא דרך דרש. והדרך הראשון בעיני נכון".
כלומר: לפי הדרש המם הפתוחה רומזת לחומה הפתוחה והפרוצה.
ג. הפסוק בספר ישעיהו והסבר הגמרא במסכת סנהדרין
תופעה הפוכה מצאנו בספר ישעיהו (ט, ו), שם כתוב: "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם, קנאת ד' צב-אות תעשה זאת". והקרי הוא: "למרבה המשרה".
שם החריגה יותר גדולה, כיון שבאמצע המלה לא אמורה להיות מם סופית, סתומה.
אמרה על כך הגמרא במסכת סנהדרין (דף צד ע"א):
למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, וזה סתום?
ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג.
אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם.
פירש רש"י שם שלושה פירושים:
מ"ם - שבתיבת 'למרבה המשרה' סתום, לכך נסתם, לומר: נסתמו הדברים שעלו במחשבה ולא נעשה.
לישנא אחרינא: שביקש הקדוש ברוך הוא לסתום צרותיהן של ישראל, שבקש לעשותו משיח.
ומורי רבי פירש: לפי שנסתם פיו של חזקיה ולא אמר שירה.
כלומר: הגמרא דרשה שהמם הסתומה רומזת לסתימת הדברים.
נראה שבגמרא זו יש מקור כללי לפירוש על דרך הדרש שכתב הראב"ע.
ד. הסבר הרד"ק על פי הדרש
הרד"ק שם בישעיהו הוסיף עוד דרש: "למרבה המשרה - המ"ם סתומה בכתוב, וקרי במ"ם פתוחה, ובהפך זה בעזרא (כלומר: בספר נחמיה, שהראשונים קראו לו "עזרא", על פי הגמרא במסכת סנהדרין צג ע"ב, וכמו שכתבתי במאמר הקודם) המ"ם פרוצים, מ"מ פתוחה בסוף התיבה, בכתוב.
ויש בו דרש: כאשר יסתמו חומות ירושלם, שהם פרוצים כל זמן הגלות, ולעת הישועה יסתמו הפרוצים, ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח".
כלומר: יש קשר בין סתימת האות מ"ם בספר ישעיהו לפתיחת האות מ"ם בפרקנו: כאשר יסתמו חומות ירושלם, שהם פרוצים כל זמן הגלות, ולעת הישועה יסתמו הפרוצים, אז תפתח המשרה שהיא סתומה בביאת המלך המשיח.
יהי רצון שכשם שזוכים אנו לראות בשלטון עם ישראל על ירושלים, כך נזכה לראות בקרוב בביאת מלך המשיח ובבנינה השלם של ירושלים - בבנין בית המקדש.