לא יכרע ולא ישתחווה – האם מותר למרוד בגויים?

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קֽוֹמְמִיּוּת

החל רשׁ והתגּר בּוֹ מלחמה

ההתנהגות של מרדכי ואסתר אמורה ללמד אותנו איך להתייחס לאומות העולם החפצים ברעתנו. האם להתכופף בפניהם, או להילחם בהן ולהתגרות בהן? האם יהודי צריך ללכת עם כיפה (במקום כמו צרפת) או להסתיר את יהדותו?

הגמרא אומרת כי מי שמסתיר את היותו נימול, "כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו"(שבת מא:). מסביר רש"י כי זה נראה כאילו הוא מתבייש על היותו נימול (רק כשיש בעיית צניעות הוא צריך להסתיר את היותו נימול). משמע שאדם לא צריך להתבייש ביהדות שלו. איננו רוצים לדון את אותם שסובלים בגולה, אלא לתת להם מעט כוח מדמותו של מרדכי היהודי ואחרים. אנחנו רוצים גם לתת כוח ממקורותינו למנהיגי ישראל, שפעם אחר פעם צריכים לקבל החלטה האם להתכופף בפני האומות מטעם "לא להתגרות בגויים" או לעמוד מולם בקומה זקופה בבחינת "וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת׃"(ויקרא כו יג).

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה

התשובה לשאלה הזאת נמצאת בהתנהגות מרדכי במגילת אסתר. בפרקנו מתואר כי גזרת המן התעוררה בגלל מרדכי שלא הסכים לכרוע ולהשתחוות להמן: "וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃"(אסתר ג ב). המן מתרגז ומסית את אחשוורוש להשמיד את כל היהודים.

ההבנה הזאת הייתה ההבנה של רבים מעם ישראל. לפי הגמרא כך הבינה כנסת ישראל כולה; הבינה וטעתה. כך מספרת הגמרא (מגילה יב:) על "כנסת ישראל" שכעסה מאוד על מרדכי היהודי. ולא רק עליו כעסה, אלא גם על הוריו שילדו אותו, ואפילו על דוד המלך שלא הרג את שמעי בן גרא; שאילו הרג את שמעי לא היה נולד מרדכי היהודי שהביא על כנסת ישראל את הצרה הזאת. ה"חתם סופר" כותב כי המגילה מספרת לנו שכלל ישראל טעה בזה. אחר כך חזרו כל ישראל והודו למרדכי על פעלו. כי "ראו אח"כ כי משמיא הסכימו על ידו. וגדולות ונפלאות עשה הקדוש ברוך הוא על ידו. אז הבינו כי אין להרהר אחר דברי חכמים כי את הכל עושים יפה בעתו וה' עמהם. על כן 'הדר קבלוהו' "(שו"ת חתם סופר חלק א אורח חיים רח).

כשיש מצוות כיבוש - והתגר בו מלחמה

גם בימינו יש אנשים שאומרים שאסור להתיישב בארץ ישראל, כיון שיש בזה התגרות בגויים. יש שאפילו הגדילו לעשות וקבעו לעצמם מצווה חשובה שבגללה מותר למסור חלקים מארץ ישראל לידי אומות העולם. אבל מו"ר הרב זצוק"ל חשב שאין לחשוש כלל, ומצווה להתיישב בכל מקום בלי חשש מה יאמרו הגויים.

האמת היא שאין לנו כל עניין להתגרות בגויים ולריב אתם. להפך, אנחנו מתפללים עליהם "ורוה פני תבל ושבע את העולם כלו מטובך"; ובזמן שבית המקדש היה קיים היינו מקריבים עליהם שבעים פרים בחג הסוכות. אבל בנושא של יישוב ארץ ישראל התורה מצווה במפורש להתגרות בהם. כך מצווה ה' למשה להתגרות בסיחון מלך האמורי: "ק֣וּמוּ סְּע֗וּ וְעִבְרוּ֮ אֶת־נַ֣חַל אַרְנֹן֒ רְאֵ֣ה נָתַ֣תִּי בְ֠יָדְךָ אֶת־סִיחֹ֨ן מֶֽלֶךְ־חֶשְׁבּ֧וֹן הָֽאֱמֹרִ֛י וְאֶת־אַרְצ֖וֹ הָחֵ֣ל רָ֑שׁ וְהִתְגָּ֥ר בּ֖וֹ מִלְחָמָֽה׃"(דברים ב כד). אף על פי שמדובר בארץ ישראל שמעבר לירדן, נצטווה משה להתגרות בסיחון.

אמנם במקום שאין בו מצוות כיבוש הארץ אסור להתגרות בהם. שכן נאמר במפורש לא להתגרות במואב: "וַיֹּ֨אמֶר יְ-הֹוָ֜ה אֵלַ֗י אַל־תָּ֙צַר֙ אֶת־מוֹאָ֔ב וְאַל־תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה"(דברים ב ט). גם על עשו, אדום ושעיר נאמר: "אַל־תִּתְגָּר֣וּ בָ֔ם כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף־רָ֑גֶל כִּֽי־יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת־הַ֥ר שֵׂעִֽיר׃"(דברים ב ה). גם על בני עמון נאמר: "וְקָרַבְתָּ֗ מ֚וּל בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן אַל־תְּצֻרֵ֖ם וְאַל־תִּתְגָּ֣ר בָּ֑ם כִּ֣י לֹֽא־אֶ֠תֵּן מֵאֶ֨רֶץ בְּנֵי־עַמּ֤וֹן לְךָ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֥י לִבְנֵי־ל֖וֹט נְתַתִּ֥יהָ יְרֻשָּֽׁה׃"(דברים ב יט). בכל העמים הללו נאמר הטעם במפורש בפסוק למה לא נצטווינו לכבוש את ארצם (עד אחרית הימים).

זאת הסיבה שבגללה יהושע מתגרה בתושבי יריחו במשך שבעה ימים, עם השופרות וההקפות סביב עירם. הוא מתכוון לכבוש את העיר. ההתגרות היא חלק משבירת רוחם של האויבים.

שמשון גיבור ה'

כך גם שמשון מתגרה בפלישתים בדרכים יצירתיות: "וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְשׁ֔וֹן וַיִּלְכֹּ֖ד שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת שׁוּעָלִ֑ים וַיִּקַּ֣ח לַפִּדִ֗ים וַיֶּ֤פֶן זָנָב֙ אֶל־זָנָ֔ב וַיָּ֨שֶׂם לַפִּ֥יד אֶחָ֛ד בֵּין־שְׁנֵ֥י הַזְּנָב֖וֹת בַּתָּֽוֶךְ׃ וַיַּבְעֶר־אֵשׁ֙ בַּלַּפִּידִ֔ים וַיְשַׁלַּ֖ח בְּקָמ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּבְעֵ֛ר מִגָּדִ֥ישׁ וְעַד־קָמָ֖ה וְעַד־כֶּ֥רֶם זָֽיִת׃"(שופטים טו ד-ה). הפלישתים רותחים (תרתי משמע), הם שורפים את אשתו באש, והוא מכה אותם כנקמה אישית. הם מבינים כי הם לא יכולים לו ודורשים את הסגרתו מבני ישראל.

בני יהודה מסגירים אותו, שכן לדעתם הוא עבר עבירה חמורה והתגרה באומות העולם. "הֲלֹ֤א יָדַ֙עְתָּ֙ כִּֽי־מֹשְׁלִ֥ים בָּ֙נוּ֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ"(שופטים טו יא). הוא משיב להם שלא מדובר בהתגרות באומות, אלא בסכסוך אישי - "וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם כַּאֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י כֵּ֖ן עָשִׂ֥יתִי לָהֶֽם׃"(שופטים טו יא) - אבל הם לא משתכנעים: "וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֶאֱסָרְךָ֣ יָרַ֔דְנוּ לְתִתְּךָ֖ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים"(שופטים טו יב). הוא מסכים להסגרה אבל מבקש שלא יהודים יפגעו בו. "וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ לֵאמֹ֗ר לֹ֚א כִּֽי־אָסֹ֤ר נֶֽאֱסָרְךָ֙ וּנְתַנּ֣וּךָ בְיָדָ֔ם וְהָמֵ֖ת לֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ וַיַּאַסְרֻ֗הוּ בִּשְׁנַ֙יִם֙ עֲבֹתִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים וַֽיַּעֲל֖וּהוּ מִן־הַסָּֽלַע׃"(שופטים טו יג). ה' עוזר לשמשון ולא לבני יהודה. הוא כאילו פוסק לנו שאין איסור להתגרות באומות. "הוּא־בָ֣א עַד־לֶ֔חִי וּפְלִשִׁתִּ֖ים הֵרִ֣יעוּ לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהוָ֗ה וַתִּהְיֶ֨ינָה הָעֲבֹתִ֜ים אֲשֶׁ֣ר עַל־זְרוֹעוֹתָ֗יו כַּפִּשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּעֲר֣וּ בָאֵ֔שׁ וַיִּמַּ֥סּוּ אֱסוּרָ֖יו מֵעַ֥ל יָדָֽיו׃ וַיִּמְצָ֥א לְחִֽי־חֲמ֖וֹר טְרִיָּ֑ה וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיַּךְ־בָּ֖הּ אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃"(שופטים טו יד-טו). אחר כך ה' בורא במיוחד בשבילו מעיין בתוך הלחי שבה הוא הכה את הפלישתים, "וַיִּשְׁפֹּ֧ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֛ל בִּימֵ֥י פְלִשְׁתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃"(שופטים טו כ). 

בעצם היום הזה

אברהם אבינו מל את בנו - בעצם היום הזה

התורה מעידה על אברהם שהוא עשה את ברית המילה "בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה"(בראשית יז כו), כלומר באמצע היום ובפרהסיה גדולה. גם אז היו ליצנים שאמרו שברית מילה זה לא מוסרי. זה לא אסתטי. הם הקימו בוודאי את "אגודת הערלים נגד ברית המילה". הם איימו שאם אברהם ימול את בנו, הם יפעלו באלימות למנוע את האלימות שלו. הכול בשם האהבה והרגישות וההומניות. היו כאלה שאמרו לאברהם: למה לך לעשות את זה בפרהסיה? תעשה את זה בשקט, בצנעה, בשעת בוקר. למה להתגרות באומות העולם? אבל אברהם חשב שזה חילול ה' להסתתר בעת שעושים מצווה. הוא קרא בשם ה' בכל עת ובכל מקום ולא חשש, למרות שניסו להפריע לו. גם עכשיו הוא לא מסתיר את דבר ה' ומל את בנו באמצעו של יום לעיני כל העולם. הוא לא חושש מהתגרות באומות העולם.

נח, יציאת מצרים, ומשה - בעצם היום הזה

גם על נח נאמר: "בְּעֶ֨צֶם הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ בָּ֣א נֹ֔חַ וְשֵׁם־וְחָ֥ם וָיֶ֖פֶת בְּנֵי־נֹ֑חַ וְאֵ֣שֶׁת נֹ֗חַ וּשְׁלֹ֧שֶׁת נְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתָּ֖ם אֶל־הַתֵּבָֽה׃"(בראשית ז יג). וביציאת מצרים נאמר שלוש פעמים: "וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם... וַיְהִ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה... וַיְהִ֕י בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה"(שמות יב יז, מא, נא).

בפטירת משה נאמר "בְּעֶ֛צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה"(דברים לב מח), ומסביר שם רש"י כי –

בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, נֶאֱמַר בְּנֹחַ "בְּעֶ֨צֶם הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ בָּ֣א נֹ֔חַ..."(בראשית ז יג) — בְּמַרְאִית אוֹרוֹ שֶׁל יוֹם, לְפִי שֶׁהָיוּ בְנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים בְּכַךְ וְכַךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בּוֹ, אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכָּנֵס בַּתֵּבָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָנוּ נוֹטְלִין כַּשִּׁילִין וְקַרְדּוּמוֹת וּמְבַקְּעִין אֶת הַתֵּבָה, אָמַר הַקָּבָּ"ה הֲרֵינִי מַכְנִיסוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כֹחַ לִמְחוֹת יָבֹא וְיִמְחֶה; בְּמִצְרַיִם נֶאֱמַר "בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הוֹצִ֨יא יְ-הוָ֜ה"(שמות יב נא), לְפִי שֶׁהָיוּ מִצְרִיִּים אוֹמְרִים בְּכַךְ וְכַךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בָּהֶם, אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתָם לָצֵאת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָנוּ נוֹטְלִין סַיָּפוֹת וּכְלֵי זַיָּן וְהוֹרְגִין בָּהֶם, אָמַר הַקָּבָּ"ה הֲרֵינִי מוֹצִיאָן בַּחֲצִי הַיּוֹם וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹחַ לִמְחוֹת יָבֹא וְיִמְחֶה; אַף כַּאן בְּמִיתָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נֶאֱמַר "בְּעֶ֛צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה", לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים בְּכַךְ וְכַךְ אִם אָנוּ מַרְגִּישִׁין בּוֹ — אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ, אָדָם שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָם וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן וְהֵגִיז לָנוּ אֶת הַשְּׂלָיו וְהֶעֱלָה לָנוּ אֶת הַבְּאֵר וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, אֵין אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ, אָמַר הַקָּבָּ"ה הֲרֵינִי מַכְנִיסוֹ בַחֲצִי הַיּוֹם וְכוּ' (ספרי).

אף כאן אנו רואים שהאדם לא צריך להתחשב במה שיאמרו הגויים או הליצנים. אדם צריך לפעול במאור פנים כמו אברהם אבינו, לעשות את מה שציווהו ה'. בסופו של דבר הכבוד יבוא.

מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה

שלא ימרדו באומות העולם

יש אומרים שאפשר ללמוד מהגמרא כי אסור להתגרות בגויים. הגמרא שם שואלת על שלושה פסוקים שונים בהם נאמר "הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃"(שיר השירים ב ז; ג ה; ח ד בשינוי קל), "שלוש שבועות הללו למה"?

אחת, שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות והעולם, ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם, שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.
(כתובות קיא א)

אם כן, איך שמשון מתגרה באומות? איך מרדכי מתגרה בהמן? צריך לדייק ולראות שלא כתוב לא להתגרות, אלא לא למרוד. כשאתה נמצא בגלות, במדינת גויים, אל תארגן מרידות בהם כמו שעשו יהודים במהפכה הקומוניסטית ברוסיה. אבל אי-אפשר ללמוד מכאן איסור על מה שהתורה אומרת במפורש שמותר וצריך.

עוזבי תורה יהללו רשע, ושומרי תורה יתגרו בם

כך אומרת הגמרא:

ואמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר "עֹזְבֵ֣י ת֭וֹרָה יְהַלְל֣וּ רָשָׁ֑ע וְשֹׁמְרֵ֥י ת֝וֹרָ֗ה יִתְגָּ֥רוּ בָֽם׃"(משלי כח ד). תניא נמי הכי (מקור תנאי נוסף): רבי דוסתאי בר' מתון אומר: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר "עֹזְבֵ֣י ת֭וֹרָה יְהַלְל֣וּ רָשָׁ֑ע..." ואם לחשך אדם לומר והא כתיב (=והרי כתוב) "אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־תְּ֝קַנֵּ֗א בְּעֹשֵׂ֥י עַוְלָֽה׃"(תהלים לז א), אמור לו, מי שליבו נוקפו אומר כן, אלא אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים - להיות כמרעים; אַל־תְּ֝קַנֵּ֗א בְּעֹשֵׂ֥י עַוְלָֽה - להיות כעושי עַוְלָֽה. ואומר "אַל־יְקַנֵּ֣א לִ֭בְּךָ בַּחַטָּאִ֑ים כִּ֥י אִם־בְּיִרְאַת־יְ֝-הֹוָ֗ה כׇּל־הַיּֽוֹם׃"(משלי כג יז).
(ברכות ז:)

רשע שהשעה משחקת לו, אל תתגרה

הגמרא מקשה מדברי רבי יצחק:

איני (=האמנם)? והאמר (=והרי אמר) ר' יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר "יָ֘חִ֤ילוּ דרכו (דְרָכָ֨יו ׀) בְּכָל־עֵ֗ת"(תהלים י ה) ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר "מָר֣וֹם מִ֭שְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּ֑וֹ"(תהלים י ה) ולא עוד אלא שרואה בצריו, שנאמר, "כָּל־צ֝וֹרְרָ֗יו יָפִ֥יחַ בָּהֶֽם׃"(תהלים י ה).

איך זה שרבי יצחק חולק על רשב"י? אלא משיבה הגמרא שלוש תשובות:

א. "לא קשיא (=קשה) הא במילי דידיה (=זה בדברים שלו) הא במילי דשמיא (=זה בדברי שמים)" – בדברי שמים תתגרה בו, בדברי עצמו אל תתגרה בו.
ב. "ואי בעית אימא (=ואם תרצה לומר) הא והא (=זה וזה) במילי דשמיא (=בדברי שמים) ולא קשיא (=קשה), הא (=זה) ברשע שהשעה משחקת לו, הא (=זה) ברשע שאין השעה משחקת לו" – אפילו בדברי שמים לא מתגרים ברשע שהשעה משחקת לו.
ג. "ואי בעית אימא (=ואם תרצה לומר) הא והא (=זה וזה) ברשע שהשעה משחקת לו ולא קשיא (=קשה), הא (=זה) בצדיק גמור הא (=זה) בצדיק שאינו גמור" - רק לצדיק  גמור מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה.

מהמשך דברינו נבין שלפחות התירוץ השלישי לא נפסק להלכה.

אחינו אתה?!

הגמרא מספרת על אגריפס המלך שהיה במעמד "הקהל" וקיבל את ספר התורה "וקרא עומד, ושבחוהו חכמים. כשהגיע אצל 'לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נׇכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃'(דברים יז טו), זלגו עיניו דמעות. אמרו לו, לא תתיירא, אגריפס המלך, אחינו אותה, אחינו אתה"(סוטה מא.). הגמרא אומרת שזאת הייתה חנופה גמורה. "תנא משמיה דרבי נתן. באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כליה שהחניפו לו לאגריפס"(סוטה מא:); ובתלמוד הירושלמי "תני רבי חנינה בן גמליאל אומר: הרבה חללים נפלו באותו היום שהחניפו לו"(ירושלמי סוטה לג:). ובתוספות כתבו: "וזו הייתה החנופה שמלך בזרוע שלא כדין תורה והודו לו והחזיקו בכך. נהי (=מילא) שלא יוכלו למחות, היה להן לשתוק ולא להחזיקו. וזהו עונש החנופה בדבר עבירה שמחניף לחבירו מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה ועושה עין שלמעלה כאילו אינה רואה"(תוספות סוטה מא:; אמנם מותר זמנית להחניף כדי להציל ממוות ודאי, נדרים כב.; וראה מגן אברהם סימן קנו).

מי שממונה - חייב למחות גם ברשעים

"המאירי" כותב כי מי שממונה על כך חייב למחות ברשע שהשעה משחקת לו:

תלמיד חכם שבידו למחות ראוי שירגיש וישגיח בענייני העיר ואם ראה רשע בתקפו שהוא פורץ גדר המצות ופורק עולן מעליו ראוי לו להתגרות בו ואל יחוש לנזק או להפסד... 
(מאירי ברכות ז:)

כן כתב גם ר' דוד פַּארְדוֹ:

אף על גב דבפרק קמא דברכות (=שבפרק הראשון של מסכת ברכות) מסיק בש"מ בחדא שינויא (=באחד מהלימודים) דכל (=שכל) שהשעה משחקת לו אין להתגרות בו אפילו במילי דשמיא. מכל מקום ודאי דמי שהוטל עליו להיות רב על הצבור שאני, דאדעתא דהכי הוקם על.
(שו"ת מכתם לדוד יורה דעה סימן מז)

מגביהין קולן כדי שישמעו בייתוסין

מרן הרב זצ"ל היה מביא את דברי הגמרא:

כיצד הם עושים? - שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב ועושים אותן כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור. כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול. כיון שהחשיכה אומר להן: בא השמש? אומר: הין. בא השמש? אומר: הין. מגל זו? אומר: הין. מגל זו? אומר: הין. קופה זו? אומר: הין. קופה זו? אומר: הין. בשבת אומר להן: שבת זו? אמר: הין. שבת זו? אמר: הין. אקצור? והם אומרים לו: קצור. אקצור? והם אומרים לו: קצור. שלוש פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים לו הין, הין, הין. כל כך למה (לי)? מפני הבייתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב.
(מנחות סה.)

ומסביר רש"י מהו "מפני הבייתוסים" - "שאומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב אלא במוצאי שבת כדמפרש (=כשם שמפרש) בגמרא, לפיכך הקוצרים מגביהים קולם כדי שישמעו בייתוסים להוציא מלבן". וכן הגמרא מביאה בכמה מקומות (למשל יומא ב.) שהיו עושים דווקא בקול גדול "להוציא מלבם של צדוקים".

מפני דרכי שלום

ואל תקשה ותאמר שמפני דרכי שלום התירו לעבור על מצווה מהתורה או לעבור עבירה. שהרי הגמרא אמרה מהם הדברים שמותרים מפני דרכי שלום:

אין ממחים ביד עניי נכרים בלקט, בשכחה ובפאה מפני דרכי שלום. תנו רבנן: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרים חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברים מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום.
(גיטין דף סא.)

לא לבטל מצוות חס ושלום בגללם.

ויהי רצון שנזכה ויתקיים בנו מה שכתוב בפרק "לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר"(תהלים כב), הרומז לאסתר המלכה, "יִזְכְּר֤וּ ׀ וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל־יְ֭-הוָה כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל־מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם׃"(תהלים כב כח). אמן ואמן.