לפרק קמ"ה

תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲרוֹמִמְךָ֣ אֱ-לוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲבָרֲכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: בְּכָל-י֥וֹם אֲבָרֲכֶ֑ךָּ וַאֲהַלְלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: גָּ֘ד֤וֹל ה' וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר: דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ: הֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה: וֶעֱז֣וּז נוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ וּגְדוּלָּתְךָ֥ אֲסַפְּרֶֽנָּה:
(תהילים קמה א-ו)

כל זה מקושר יחד, והכוונה: בְּכָל-י֥וֹם אֲבָרֲכֶ֑ךָּ, ובכל זאת לא אשלים לעולם, אלא "וַאֲהַלְלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד", והסיבה לזה: יען כי גָּ֘ד֤וֹל ה' וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר; יתר מזה: אפילו אם דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ לא ימנע בכל זאת ממני להוסיף על שבחם והֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה, וכן - אם דור לדור 'עֱזוּז נוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ', בכל זאת מקום הניחו גם לי וּגְדוּלָּתְךָ֥ אֲסַפְּרֶֽנָּה, יען, כאמור לעיל - לִגְדֻלָּת֗וֹ של ה' אֵ֣ין חֵֽקֶר.

זֵ֣כֶר רַב-טוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ: חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם ה' אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדָל-חָֽסֶד: טוֹב-ה' לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל-כָּל-מַעֲשָֽׂיו:
(תהילים קמה ז-ט)

בסגנון המשנה הביטוי "זכר לדבר" הוראתו רמז קל על הדבר ["אף על פי שאין ראייה לדבר, זכר לדבר"(שבת פב. פו.)], וכן הוראת "זֵ֣כֶר" פה, והפסוקים מקושרים יחד, וכוונתם: כי בשעה שבני-אדם מתארים בלשון ה-י"ג מידות שבתורה: "חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם ה' אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדָל-חָֽסֶד" ומוסיפים והולכים: "טוֹב-ה' לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל-כָּל-מַעֲשָֽׂיו" לא יַבִּ֑יעוּ בכל זה אלא זֵ֣כֶר, רמז ודמיון קל מ"רַב-טוּבְךָ֣" ולא יְרַנֵּֽנוּ בזה אלא זֵ֣כֶר צִדְקָתְךָ֥.

עֵֽינֵי-כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן-לָהֶ֖ם אֶת-אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ: פּוֹתֵ֥חַ אֶת-יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל-חַ֣י רָצֽוֹן: צַדִּ֣יק ה' בְּכָל-דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל-מַעֲשָֽׂיו: קָר֣וֹב ה' לְכָל-קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת: רְצוֹן-יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת-שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם: שׁוֹמֵ֣ר ה' אֶת-כָּל-אֹהֲבָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל-הָרְשָׁעִ֣ים יַשְׁמִֽיד:
(תהילים קמה טו-כ)

גם זה מקושר יחד, והכוונה: אתה פּוֹתֵ֥חַ אֶת-יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל-חַ֣י רָצֽוֹן, ואם אי-פה ואי-שם לא השביע ה' את יצוריו בני-האדם רָצֽוֹן, עלינו להצדיק פעלו ולדעת כי צַדִּ֣יק ה' בְּכָל-דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל-מַעֲשָֽׂיו - יען כי באמת תמים פעלו וקָרוֹב ה' לְכָל-קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת.