מלכותך מלכות כל עולמים
מזמור "תהילה לדוד" שאנו דנים בו זכה למעמד ששמור רק לתפילות מיוחדות מאוד, והוא נאמר שלוש פעמים בכל יום. רש"י (בבלי ברכות ד: ד"ה "שלוש פעמים") מציין שאמירה משולשת זו היא כנגד שלוש תפילות שנאמרות אף הן שלוש פעמים בכל יום. ננסה למצוא הסבר למעמד מיוחד זה של פרקנו.
התלמוד (בבלי, ברכות ד:) דן בסוגיה זו ומביא בשם רבי אלעזר שכל האומר "תהילה לדוד" שלוש פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. "מאי טעמא?" שואל התלמוד, מעלה ובודק הסברים אפשריים: "אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת", כלומר אם נאמר שהסיבה היא כי המזמור ערוך לפי סדר אותיות א"ב, אזי מקשה התלמוד: "נימא 'אשרי תמימי דרך' " – הוא פרק קי"ט בתהלים שאף הוא מסודר לפי הא"ב, ומופיעים בו על כל אות שבאל"ף בי"ת שמונה פסוקים הפותחים באותה אות וכוללים דברי שבח וברכה לה' ולתורתו. כך בלשון התלמוד: "דאתיא בתמניא אפין!" היינו יש להעדיף את פרק קי"ט על פני פרק קמ"ה מאחר שהוא משובח יותר, שיש בו א"ב שמונה פעמים. מתרץ התלמוד: "אלא משום דאית ביה" – כלומר בפרקנו מצוי פסוק חשוב – "פותח את ידך", ואולי משום כך אומרים אותו בכל יום. התלמוד ממשיך להקשות שגם הסבר זה לא מתאים, שהרי יש מזמור טוב יותר או לפחות טוב כמוהו, הוא פרק קל"ו, "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", הנקרא "הלל הגדול" שמכיל בתוכו את השבח לה' "נותן לחם לכל בשר!" אם כן מסתבר שגם זו אינה הסיבה שיש להעדיף ולקבוע את תהילה לדוד לאומרה כל יום. מסקנת התלמוד היא: "אלא: משום דאית ביה תרתי", אלא מפני שיש בו, בפרקנו, את שתי המעלות: שהוא ערוך לפי אל"ף בי"ת וגם שמצוי בו הפסוק "פותח את ידך". עד כאן הסבר חכמינו לקביעת רבי אלעזר שהאומר תהילה זו בכל יום הרי הוא זוכה לעולם הבא.
אגב מעניין לציין שלפי גרסת התלמוד ולפי רש"י הנוסח הוא: "כל האומר שלש פעמים בכל יום וכו' " ועל זה כנזכר כתב רש"י שהן כנגד שלוש תפילות עמידה ביום – ערבית שחרית ומנחה, וכנגדן אמירת שלוש פעמים "אשרי... תהילה לדוד": בפעם הראשונה בפסוקי דזמרה, בפעם השנייה בסיום תפילת שחרית, מה שמכונה "אשרי ובא לציון", ובפעם השלישית בתפילת מנחה לפני העמידה.
והנה, כשלימדתי מאמר תלמודי זה קבוצת בנות, עלתה השאלה והתמיהה: הרי בדרך כלל בנות לא אומרות שלוש פעמים "אשרי", ואף בנות שנוהגות להתפלל תפילת מנחה בכל יום, בכל אופן בתפילת שחרית לא נוהגות לומר את התוספות של אחרי עמידה. אם כן מדוע ייגרע חלקן בזכות הזו? ולא מצינו מאן דהוא שיאמר לבנות לומר עוד פעם "אשרי" כדי להשלים למניין השלישייה המזכה לעולם הבא. אם כן הכיצד?
תשובה ראשונית ניתן להציע ולומר כי זכותן של הבנות כה רבה עד כי בדומה למצוות עשה שהזמן גרמן, גם בזה ה' מזכה אותן בקרבתו גם מבלי לומר שלוש פעמים מזמור זה, וממילא זו הוראה לבנים בלבד. תשובה נוספת ואולי מספקת יותר ניתן למצוא בדבריו של רבי עקיבא איגר בגיליונו על הדף. הוא מציין שרבים מהפרשנים (ראש טור רוקח) לא גרסו בלשון התלמוד 'ג"פ' (ג' פעמים – שלוש פעמים) אלא רק "כל האומר בכל יום", ואמירה אחת היא. אם כן בזה הרי נוהגות כולן.
עד כאן תורף לשון התלמוד והסברו. ננסה עתה לרדת לעומקו של עניין ואולי נגלה פן מחודש באמירת המזמור.
רבנו אבן עזרא בדברי הפתיחה לפרק כותב: " 'ארומימך א-להי המלך' - 'ארומימך' בדיבור ובאמונת הלב, והזכיר 'המלך', כי הוא המלך באמת, וזהו יסוד כל התהילה הזאת". משמעות הדברים, וכן נראה בהמשך הסברו של ראב"ע לפסוקים רבים בפרקנו, כי עיקר המסר והמשמעות של פרק זה הוא להמליך ולהגדיר את מלכותו של ה' עושה שמים וארץ. רוצה לומר, זהו בעצם פרק יסודי בהמלכת ה' על עמו ועל העולם כולו. נביא רק כמה דוגמאות מדברי ראב"ע על ביטויים בפרקנו. "כי מתהילות המלך היותו גיבור"(אבן עזרא תהילים קמה ד) ובהמשך "והנה טעם 'נוראותיך', כי כן ראוי למלך להיות נורא"(אבן עזרא תהילים קמה ו), "גם ראוי הוא שיהיה המלך עושה צדק"(אבן עזרא תהילים קמה ז). כן הלאה לאורך כל הפרק מדגיש ראב"ע את שבחי ה' ביחס למלכותו, והללו מפורשים בפסוק א': "א-להי המלך", בפסוק י"א: "כבוד מלכותך", בפסוק י"ב: "הדר מלכותו" ובפסוק י"ג: "מלכותך מלכות כל עולמים". מסקנתנו היא שזהו פרק המלכות.
כדי לחזק את הגדרת הפרק כפרק המלכות נתבונן במסגרת התפילתית שבה הוא נאמר: "פסוקי דזמרה". למזמורי פסוקי דזמרה יש ברכה לפניהם וברכה אחריהם: "ברוך שאמר" ו"ישתבח". נעיין בנוסח ברכת הפתיחה "ברוך שאמר". הנוסח העיקרי בברכה הוא "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם האל האב... ובשירי דוד עבדך... ונפארך ונמליכך מלכנו (!)... ברוך אתה ה' מלך (!) מהולל בתשבחות". ובסיום, בברכת "ישתבח", גם חוזר עניין המלכות כמובן מעבר לנוסח הזכרת שם ומלכות של כלל הברכות. אנו מברכים "ברוך אתה ה' אל מלך..." ובסיום "מלך יחיד אל חי העולמים". על כן ניתן לומר מפורשות כי ייחודו של הפרק הוא בהמלכת ה' וכל זה כהקדמה וככניסה לתפילה עצמה, תפילת העמידה.
נציין עוד שני דברים שמחזקים את הרעיון שהצענו. (א) לפני "אשרי" נוהגים לומר את לקט הפסוקים הפותח ב"יהי כבוד ה' " שבו יופיע עניין המלכות בהדגשה: "וְיאמְרוּ בַגּויִם יְהוָה מָלָךְ, יְהוָה מֶלֶךְ יְהוָה מָלָךְ יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד, יְהוָה מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד". ברור אפוא כי ההכוונה של מסדרי הסידור היא להוביל את המתפלל למעמד ולשלמות המלכת ה', שהוא פרק ה"אשרי" הצמוד לקטע "יהי כבוד"; (ב) על מנת לחזק את הצעתנו נציין את סיומם של פסוקי דזמרה באמירת "שירת הים", וכבר שאלו רבים מה עניין זה אצל "ובשירי דוד נהללך וכו' ", אלא שלפי הסברנו ברור כי מעמד הסיום של השירה הלא הוא האמירה של ישראל על ים סוף ובהמשך הדורות כי "ה' ימלוך לעולם ועד". במובן זה שירת הים סוגרת את המלכת ה' ששיאה כאמור הוא במזמורנו "תהילה לדוד".
הכול מוביל לאותה מגמה ולאותה מטרה – מלכות ה', במהרה בימינו, אמן.
באדיבות מכללת אורות ישראל, מתוך הספר "מאורות תהילים"