"נחלה עבר על נפשנו"
הקדמה
גם מזמור זה הוא מזמור מפורסם מאד, והוא נאמר על ידי עדות המזרח והחסידים בכל יום חול, לפני "שיר של יום", ובנוסח ספרד בכל שבת.
המזמור בכללותו אינו קשה, אבל אחת המלים שבו קשה, ורבים טועים באמירתה ובפירושה.
כך נאמר במזמור:
א. שיר המעלות לדוד: לולי ד' שהיה לנו יאמר נא ישראל.
ב. לולי ד' שהיה לנו בקום עלינו אדם.
ג. אזי חיים בלעונו, בחרות אפם בנו.
ד. אזי המים שטפונו, נחְלה עבר על נפשנו.
ה. אזי עבר על נפשנו המים הזידונים.
ו. ברוך ד' שלא נתננו טרף לשניהם.
ז. נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.
ח. עזרנו בשם ד' עשה שמים וארץ.
מה פירוש המלה "נחלה" הכתובה בפסוק ד'?
המלה "נַחֲלָה" במובנה הרגיל משמעותה אחוזה, שטח אדמה, שאדם, או שבט, או עם, מקבל, והיא מופיעה בתנ"ך למעלה משמונים פעם! אבל כאן האות חית מנוקדת בשוא, ולא בחטף פתח כמו שהיא מנוקדת ברוב הפעמים שבהן היא כתובה בתורה בנביאים ובכתובים.
ועוד, שהמלה מוטעמת במלעיל, ולא במלרע כמו שהיא מוטעמת כמעט בכל הפעמים שבהן היא כתובה בתורה, בנביאים, ובכתובים.
מה משמעותה?
א. הסבר רש"י
כתב רש"י: "נחלה - לשון חולי".
ב. הסבר הראב"ע, הרד"ק והאחרונים
הסבר אחר כתב רבי אברהם אבן עזרא: "אזי - דימה הצורר לנחל שוטף".
וכן כתב הרד"ק:
אזי המים שטפונו - משל לצרות.
נחלה עבר על נפשנו - נחל שוטף.
והמלה נקראת מלעיל, הטעם בנו"ן, והה"א נוספת, והחי"ת בשב"א בא לבדו, וכן: 'נחלה מצרים' (במדבר לד, ה).
וכן כתב ה"מצודת דוד": "נחלה - נחל מים היה עבר על נפשנו".
וכן כתב המלבי"ם (בביאור המילות): "נחלה - כמו נחל מים, והה"א נוספת, והטעם מלעיל".
נראה שהאחרונים אימצו את פירוש הראב"ע והרד"ק כיון שהפסוק בתחילתו מדבר על מים, וגם הפסוק הבא מדבר על מים, ולכן מתאים לפרש שהכוונה לנחל, יותר מאשר לחולי.
ג. מדוע הסביר רש"י כפי שהסביר?
כמו שהתבאר, כיון שהפסוק בתחילתו מדבר על מים, וגם הפסוק הבא מדבר על מים, מתאים לפרש שהכוונה לנחל, יותר מאשר לחולי. מדוע רש"י לא פירש כך?
נראה שרש"י לא פירש כך כיון שמצאנו בארבעה מקומות בספרי הנביאים את המלה 'נחלה' שהאות חית מנוקדת בשוא, במובן של חולי:
- בספר ירמיהו (י, יט) נאמר: "אוי לי על שברי, נַחְלָה מכתי, ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו".
- בהמשך ספר ירמיהו (יד, יז) נאמר: "ואמרת אליהם את הדבר הזה: תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה, כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי, מכה נַחְלָה מאד".
- עוד נאמר בספר ירמיהו (ל, יב): "כי כה אמר ד': אָנוּש לְשִבְרֵךְ, נַחְלָה מַכָּתֵךְ".
- בספר נחום (ג, יט) נאמר: "אין כֵּהָה לְשִבְרֶךָ, נַחְלָה מַכָּתֶךָ, כל שֹמְעֵי שִמְעֲךָ תקעו כף עָלֶיךָ, כי על מי לא עברה רָעָתְךָ תמיד".
ופירשו המפרשים בכל המקומות הללו שהכוונה לחולי. ולכן כנראה פירש רש"י אצלנו שהכוונה לחולי.
אבל יש להעיר שבכל המקומות הללו המלה "נחלה" מוטעמת במלרע, ואילו אצלנו היא מוטעמת במלעיל.
ד. סיכום הראב"ע
הראב"ע סיכם את שלש הצורות השונות של המלה "נחלה": "מלת 'נחלה' על שלש דרכים, וכולם שונים.
- כי 'נחֲלה לישראל עבדו' (תהלים קלו, כב) - החי"ת חטוף בשוא ופתח, והה"א סימן נקבה, כמשפט [כמו שהתבאר בהקדמה שמשמעותה אחוזה, שאדם, או שבט, או עם, מקבל].
- 'נחְלה מכתי' (ירמיהו י, יט) - פועל עבר מבניין נפעל, ותחת החי"ת השוא לבדו, והמלה מלרע [כמו שהתבאר בפ"ג שהכוונה לחולי].
- 'נחְלה' [אצלנו] - החי"ת בשוא והמלה מלעיל, כי הטעם בנו"ן, והה"א נוסף כה"א לילה. על כן אמר: 'עבר'".
כלומר: המלה "נחְלה" אצלנו משמעותה הוא נחל.
ואף על פי שיש בסופה ה"א, שנראה ממנה שהיא לשון נקבה, היא בלשון זכר, והה"א נוספה. כמו במלה "לילה", שאף על פי שיש בסופה ה"א שנראה ממנה שהיא לשון נקבה, היא בלשון זכר, והה"א נוספה על "ליל". ולכן נאמר: "נחלה עבר על נפשנו", בלשון זכר, ולא: "נחלה עברה על נפשנו" בלשון נקבה.
יהי רצון שנזכה לישועה שלמה מכל החליים ומכל שאר הצרות.