מתי בא יתרו להר סיני?
הקדמה
נחלקו חז"ל (מכילתא כאן, זבחים קטז ע"א), ובעקבותיהם רבותינו הראשונים (ראב"ע, רמב"ן ועוד), בשאלה מתי בא יתרו להר סיני. סיכום ממצה לסוגיא כתב רבנו בחיי (שמות יח, א).
במאמר קצר זה הבאנו את דבריו כשהם מחולקים לפרקים, וחלק מהפרקים מחולקים לנקודות.
זו לשונו: "יש בפרשה הזאת דעות חלוקות לרבותינו ז"ל. יש מהם אומרים: יתרו קודם מתן תורה בא. ויש מהם אומרים: יתרו אחר מתן תורה בא. ואלו ואלו יש להם ראיות על מה שיסמוכו".
א. הוכחות הסוברים שיתרו בא לאחר מתן תורה
האומרים לאחר מתן תורה בא יש להם סיוע מן הכתובים בפרשה, והוא שנאמר:
(1) 'אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלקים' (יח, ה), שהרי בידוע הוא כי משה וישראל חנו בהר סיני שנה אחת. וזהו שכתוב: 'אשר הוא חונה שם', כלומר: שעדיין חונה שם בהר האלקים, וזה יורה כי לאחר מתן תורה בא.
(2) ועוד ממה שכתוב: 'והודעתי את חקי האלקים ואת תורֹתיו' (טז), ונראה מזה שכבר נתנה התורה.
(3) ועוד ממה שכתוב בסוף הפרשה: 'וישלח משה את חותנו, וילך לו אל ארצו' (כז), גם זה יורה כי לאחר מתן תורה היה, ועל כן שלחהו וחזר לארצו, כי איך ילך יתרו ולא ימתין לנתינת התורה.
ב. תמיהות על הסוברים שיתרו בא לאחר מתן תורה
והנה לפי הדעת הזאת יש לתמוה:
(1) ממה שאמר: 'וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, כי הוציא ד' את ישראל ממצרים' (א), ולא הזכיר ענין מתן תורה! והיה ראוי לומר: 'כי הוציא ד' את ישראל ממצרים, וכי השמיעם את קולו מתוך האש'!
(2) ועוד כי מה שיזכיר: 'ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ד' לפרעה ולמצרים' (ח), היה ראוי שיספר לו בכללו מעמד הר סיני בנתינת התורה!
(3) ואם אמר יתרו על האותות והמופתים אשר נעשו במצרים: 'עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים' (יא), על אחת כמה וכמה שהיה אומר כן על מעמד הר סיני! כי בו יכול להכיר ולהבחין אמיתת עיקר האלקות בראיות הגדולות והנוראות אשר היו שם!
ומכח הטעם הזה נראה כי הוא כדברי האומר: 'יתרו קודם מתן תורה בא'!
והסברא הזאת נכונה יותר, וכן סדור הפרשיות כפשטן, כי יתרו קודם מתן תורה בא. זה דעת הרמב"ן ז"ל. ומפני זה לא הזכיר ענין מתן תורה בכלל מה ששמע גם כן ממשה רבינו עליו השלום בספרו אליו את כל אשר עשה ד' לפרעה ולמצרים, שלא היה אפשר שיספר לו עדיין ענין מתן תורה העתידה לבא.
ג. הסבר הפסוקים לדעת הסוברים שיתרו בא לפני מתן תורה
(1) ומה שאמר: 'אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלקים' אין להבין כי משה היה חונה שם בהר האלקים. אבל הענין כי משה היה ברפידים, ויתרו יצא ממדין עם צפורה ועם בניה, ובא אל רפידים, שהוא מקום אחד במדבר סין אשר בין אילים ובין סיני, והכתוב יספר שבא אל קצה המדבר אשר הוא שם. ומה שאמר 'הר האלקים' מפורסם היה לכל ענין ההר ההוא, ועל דעת שיעבדו את האלקים על ההר הזה יצאו ממצרים. ולמדך הכתוב מעלתו של יתרו, כי עזב ארצו ומשפחתו, ללכת מן הישוב אל המדבר, אל ההר ההוא, לשמו של הקב"ה.
(2) ומה שאמר: 'והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו', אינם חקי התורה, שלא נתנה עדיין, אבל הם חקי המדבר ששם להם משה רבינו כבר, וכענין שכתוב: 'שם שם לו חק ומשפט' (שמות טו, כה). 'ואת תורותיו' - אלו המשפטים שכבר נתנו להם במרה: 'שבת ודינים במרה איפקוד' (סנהדרין נו ע"ב).
(3) ומה שכתוב בסוף הפרשה: 'וישלח משה את חותנו, וילך לו אל ארצו', אין הכוונה שלאחר מתן תורה היה ושלחו משה וחזר לארצו, כי לא אמר הכתוב: 'וישלח משה את חותנו, וישב למקומו', אבל אמר: 'וילך לו אל ארצו', הכוונה שהלך שם לגייר בני משפחתו, וחזר למשה, ועודנו בהר סיני. וכן דרשו רז"ל: 'אמר יתרו: הריני הולך ומגייר את בני מדינתי, שאביאם תחת כנפי שמים. יכול שהלך ולא חזר? תלמוד לומר: 'ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים' (שופטים א, טז)'.
ד. מדוע נסמכה פרשת יתרו לפרשת עמלק?
ונסמכה פרשת יתרו לפרשת עמלק, לפי ששניהם היו זה הפך זה: כי עמלק בן עשו, הקרוב לנו, עשה עמנו רעה, שבא ממרחק להלחם כנגדנו במדבר. ו[לעומתו] יתרו, שהיה מן האומות, עשה עמנו טובה, שהיה לנו עינים בדרך המדבר. ונצטוינו לשלם לכל אחד ואחד גמולו הראוי: שנמחה את זכר עמלק, כענין שנאמר: 'תמחה את זכר עמלק' וגו' (דברים כה, יט), ושניטיב ליתרו, שנזהר בבני הקיני שהם יושבים בקרב עמלק, שלא נכרית אותם בהכריתנו את עמלק. וכן מצינו כתוב: 'ויאמר שאול אל הקיני: לכו סורו רדו מתוך עמלקי, פן אוסיפך עמו, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים, ויסר קיני מתוך עמלק' (שמואל א טו, ו).
ה. סיבה נוספת לסמיכות פרשת יתרו לפרשת עמלק: רמז לגאולה העתידה
ויתכן עוד לתת טעם בסמיכות פרשיות זו לזו, פרשת יתרו לפרשת עמלק, ואחריה פרשת 'בחדש השלישי' (יט, א), ששם מתן תורה, ואחריה פרשת 'ואלה המשפטים' (כא, א), והוא שידוע כי זרעו של עשו קוץ מכאיב לישראל בכל הדורות, בין במלחמה הראשונה לישראל, גם האחרונה. וירמוז הכתוב כי כשם שהמלחמה הראשונה נצחנוה על ידי משה ויהושע, כן האחרונה, והוא הגלות החל הזה אשר אנחנו בידם, עתידין אנו להגאל על ידי אליהו, שהוא משבט לוי, כמשה, ומשיח בן יוסף, שהוא משבט אפרים, כיהושע. וכשם שבגאולה ראשונה של מצרים נתגייר יתרו וחזר לאמונתנו, כן בגאולה אחרונה יתגיירו כל העובדי גלולים ויחזרו לדתנו. ועל כן נסמכה פרשת 'בחדש השלישי', שהיא מתן תורה, כי אז תחזור התורה לאכסניא שלה, 'ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים' (ישעיהו יא, ט). ואחר כך יהיה יום הדין של תחיית המתים, ועל כן נסמכה פרשת 'ואלה המשפטים', כי מתוך המשפטים והדינין יוצאים בני אדם אלו זכאין ואלו חייבין. וכן הענין ביום הדין של תחית המתים שכתוב בו 'אלה' שתי פעמים, שנאמר: 'אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות, לדראון עולם' (דניאל יב, ב), ואם כן סמיכות הפרשיות רומזות ומגידות מראשית אחרית, והנה הם מסודרות בהשגחה ובכוונה גדולה.