"ועבר ביום צרה" - פסל מיכה וקריעת ים סוף
חלק א: מתי נעשה פסל מיכה?
הקדמה
פרשת פסל מיכה, המופיעה בסוף ספר שופטים (פרקים י"ז-י"ח), היא אחת מן הפרשיות הכאובות, אשר התרחשו בימים אשר "אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (יז, ו).
ממיקום הפרשה נראה שהיא התרחשה בסוף ימי השופטים, אחרי מות שמשון, השופט האחרון, וכן פירשו הרד"ק והאברבנאל (יז, א), אבל חז"ל אמרו שפסל מיכה היה מאות שנים קודם לכן: בתחילת תקופת השופטים, ויש מחז"ל שאמרו שהוא היה כבר בזמן קריעת ים סוף!
א. הפסוקים בספר שופטים
בספר שופטים פרק י"ז נאמר:
א. ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו.
ב. ויאמר לאמו: אלף ומאה הכסף אשר לֻקַח לך [רש"י: אשר נגנב ממך], ואת אָלִית [רש"י: קללת כל מי שגנבו] וגם אמרת באזני [רש"י: וגם אמרת הקללה באזני] - הנה הכסף אִתי, אני לקחתיו. ותאמר אמו: ברוך בני לד'.
ג. וישב את אלף ומאה הכסף לאמו, ותאמר אמו: הקדש הקדשתי את הכסף לד' מִיָדִי לִבְנִי, לעשות פסל ומסכה , ועתה אשיבנו לך.
ד. וישב את הכסף לאמו , ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף, ויעשהו פסל ומסכה, ויהי בבית מיכיהו.
ה. והאיש מיכה לו בית אלהים , ויעש אפוד ותרפים, וימלא את יד אחד מבניו, ויהי לו לכהן.
ו. בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.
בפסוקים אלו, המדברים על איש מהר אפרים, ועל כך שאין מלך בישראל, מפורש שפסל מיכה נעשה בתקופת השופטים, אחרי מות משה ויהושע, שהיו כמלכים , ולא היו מאפשרים שיהיו בישראל פסל ומסכה אפוד ותרפים בפרהסיא .
ב. הגמרא במסכת סנהדרין
1. הסבר רש"י
בגמרא במסכת סנהדרין (קג ע"ב) נאמר:
'ועבר בים צרה' (זכריה י, יא) - אמר רבי יוחנן: זה פסלו של מיכה.
פירש רש"י:
מיכה עשה פסל, והביאו עמו כשעברו ישראל הים.
כיצד דרש רבי יוחנן את הפסוק "ועבר בים צרה" על פסל מיכה?
הדברים יובנו על פי מה שנאמר שם בגמרא לפני כן:
אמון הכניסו [את פסלו של מנשה] לבית קדשי הקדשים, שנאמר: 'והמסכה צרה כהתכנס' (ישעיהו כח, כ).
ופירש רש"י:
כאשה שנעשית צרה לחברתה.
למדנו משם שעבודה זרה נקראת "צרה" . על פי זה דרש רבי יוחנן את הפסוק "ועבר בים צרה" שעבודה זרה עברה עם בני ישראל בים סוף, ובאיזו עבודה זרה מדובר? בפסלו של מיכה.
אם כן לדעת רבי יוחנן היה פסל מיכה קיים כבר בעת מעבר בני ישראל בים סוף!
2. קושית ה"יד רמה" על הסבר רש"י
יש לשאול: דברי רבי יוחנן, לפי הסבר זה, קשים מאד, שהרי בפסוקים בספר שופטים מפורש שהוא נעשה רק בתקופת השופטים!
אכן הקשה קושיא זו ה"יד רמה" שם בסנהדרין:
אית דאמרי: מיכה עשה פסל והביאו עמו כשעברו ישראל את הים, ולאו מילתא היא, דהא קרא מוכח דבתר הכי עבדיה!
3. הסברו הראשון של ה"יד רמה"
ה"יד רמה" כתב שני הסברים אחרים בדעת רבי יוחנן:
בהסברו הראשון כתב ה"יד רמה":
כשעברו ישראל בים עבר עמהם מיכה, שהיה עתיד לעשות פסל, ולהצר להן לישראל, שהרי מתו על ידו מישראל כמה אלפים, לפי שהקפידו על כבוד עצמן בפילגש בגבעה, ולא הקפידו על כבודו של שם בפסלו של מיכה.
כלומר: אין הכוונה שפסל מיכה עבר בים סוף, אלא הכוונה שהאיש מיכה, שעשה את הפסל אחר כך, בתקופת השופטים, עבר בים. ו"צרה" אין משמעותה עבודה זרה, כמו שהוסבר בדעת רש"י, אלא שבגלל חטא זה באה צרה על ישראל, שנהרגו רבבות מישראל במלחמתם בבנימין אחרי מעשה פילגש בגבעה (שופטים כ, כא-כה- מו), וחז"ל אמרו (סנהדרין שם) שבני ישראל נענשו באותה מלחמה מפני שמחו על מה שעשו בני הגבעה לפילגש, ולא מחו על כך שבני דן עבדו לפסל מיכה . לפי זה הסבר הפסוק הוא שמיכה, שעבר בים סוף, גרם צרה נוראה לעם ישראל, שבגללו נפלו כששים וחמישה אלף איש מישראל!
4. הסברו השני של ה"יד רמה"
בהסברו השני כתב ה"יד רמה":
ויש לפרש דכולה מילתא לעתיד קא דרשינן לה, שלעתיד עתידה צרה לעבור עמהן בים, ואיזו? זה עונש פסלו של מיכה.
כלומר: אין הכוונה שפסל מיכה עבר בים סוף בעת יציאת מצרים, אלא הכוונה שבגאולה העתידה יענשו בני ישראל על פסל מיכה, שנעשה בימי השופטים. שהרי הפסוק "ועבר בים צרה" נאמר על ידי זכריה הנביא, וכוונתו לעתיד לבוא.
גם לפי פירוש זה "צרה" משמעותה כפשוטה, שחטא זה יגרום ח"ו צרה לישראל .
5. תירוץ שיטת רש"י
אף על פי שה"יד רמה" דחה את הפירוש שפסל מיכה עצמו עבר בים סוף, רש"י, כאמור, כתבו, וכן מפורש במדרש תנחומא (כי תשא סימן יד):
רבי יוסי אומר: יש בושה גדולה מזו?! ישראל עוברין בים סוף, ופסל מיכה עובר עמהם, שנאמר: 'ועבר בים צרה', והים נקרע לפניהם.
וקשה: כיצד יענו רש"י והמדרש על קושית ה"יד רמה" שמהפסוקים מוכח שהפסל נעשה רק בתקופת השופטים?
תשובה לדבר כתב ה"יפה תואר", שסיפור גנבת הכסף ועשיית הפסל התרחשו במצרים, אלא שלא נכתבו הדברים עד כה, מפני שהפסל היה טמון ומוסתר בידי מיכה. ורק בימים ההם, שאין מלך בישראל, הוא העיז לפרסם ענינו ועשה לו בית וכהני במה, ולכן נכתבו הדברים בספר שופטים.
נראה להוסיף ולומר שרק כעת סיפר הכתוב על פסל מיכה בגלל המשך הדברים: האיש הלוי שנהיה כהן לפסל, ושבט דן שלקח את הפסל, שמעשים אלו ארעו בארץ ישראל בתקופת השופטים, ולא ביציאת בני ישראל ממצרים.
חלק ב: ישראל עוברין בים סוף, ופסל מיכה עובר עמהם,
והים נקרע לפניהם?!
הקדמה
כאמור, במדרש תנחומא (כי תשא סימן יד) נאמר:
רבי יוסי אומר: יש בושה גדולה מזו?! ישראל עוברין בים סוף, ופסל מיכה עובר עמהם, שנאמר: 'ועבר בים צרה', והים נקרע לפניהם.
המדרש רק ציין את התמיהה שבדבר, אבל הוא לא ענה עליה.
כדי לענות על התמיהה יש להרחיב את היריעה ביחס לפסל מיכה.
א. שבט דן עבד עבודה זרה במדבר
1. שבט דן עבד לפסל מיכה עוד לפני מלחמת עמלק
בפסיקתא רבתי פרשת זכור נאמר:
זכור את אשר עשה לך עמלק... ויזנב בך כל הנחשלים אחריך - רבותינו אמרו: הענן היה פולט שבטו של דן, שהיו עובדי עבודה זרה, שכתוב בהם: 'לאחרונה יסעו לדגליהם' (במדבר ב, לא).
כעין זה נאמר גם בתנחומא ובתרגום יונתן בסוף פרשת כי תצא, וכן בתרגום יונתן בסוף פרשת בשלח.
אמנם במדרשים אלו לא נזכר פסל מיכה, אך בתרגום לשיר השירים (ב, טו) נזכר במפורש פסל מיכה, וכך נאמר שם:
והיה עמלק רשיעא גנב מתחות גדפי ענני יקרא נפשתא משבטוי דדן, ומקטל יתהון, על דהוה בידיהון פסלא דמיכה.
[תרגום: והיה עמלק הרשע גונב מתחת כנפי ענני הכבוד נפשות משבט דן, והורג אותם, מפני שהיה בידם פסל מיכה].
ונראה שגם המדרשים האחרים כוונתם לפסל מיכה.
2. שבט דן עבד לפסל מיכה לפני קריעת ים סוף
אף קודם לכן, לפני קריעת ים סוף, כבר עבדו בני דן לפסל מיכה.
כך נאמר במכילתא בשלח (יד, כט):
ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים - והיו מלאכי השרת תמהים לומר: בני אדם עובדי עבודה זרה מהלכים ביבשה בתוך הים?! ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה? שנאמר: 'והמים להם חֹמה' (חסר וו), אל תקרי חומה, אלא חֵמה.
אמנם כאן לא כתוב שהיו אלה בני שבט דן שעבדו לפסל מיכה, אבל כתב "בעל הטורים" (שם):
חמה כתיב - חסר, שהקב"ה נתמלא עליהם חמה, על פסל מיכה שעבר עמהם בים, והיינו דכתיב: 'ועבר בים צרה', סופי תיבות רמ"ה, שהוא בגימטריא 'פסל מיכה' (ועיין שם גם בפסוק ח).
והאחרונים הסבירו שהכוונה לשבט דן, כמו שיבואר.
שאלו הגר"א [ב"קול אליהו" (מבלי להזכיר את "בעל הטורים")] והאדר"ת (בהגהותיו ל"בעל הטורים" "עטרות אדר") מדוע כתבה התורה רמז זה של "חֵמָה" בפסוק כ"ט, ולא כתבה זאת לעיל בפסוק כ"ב, שגם שם נאמר "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם"? ותרצו שכיון שפסל מיכה היה אצל שבט דן, שהיה מאסף לכל המחנות (במדבר י, לה), לכן היתה חמה רק בסוף, כששבט דן עבר.
על פי זה גם הסבירו מדוע בפסוק כ"ב כתוב: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה", ואילו בפסוק כ"ט כתוב: "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים". בפסוק כ"ב מדובר על בני שבט יהודה, שכבר קפצו לים כששאר השבטים עדיין היו ביבשה, אך בפסוק כ"ט, מדובר על שבט דן, שכאשר הם נכנסו לים, כבר היו בני שבט יהודה ביבשה בצד השני.
3. האם שבט דן הלך אחרון גם בשנה הראשונה?
יש לשאול: גם המדרשים וגם האחרונים הסתמכו על הנאמר בספר במדבר "לאחרונה יסעו לדגליהם" (במדבר ב, לא), ו"מאסף לכל המחנות" (במדבר י, לה), וקשה: הרי פסוקים אלו נאמרו רק בשנה השניה, לאחר סידור המחנות, ואילו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק היו בשנה הראשונה, מיד בצאתם ממצרים!
יש ליישב שבני ישראל הלכו בסדר זה עוד לפני המנין וסידור הדגלים!
כך כתב רש"י בפרשת ויחי (נ, יג) ובפרשת במדבר (ב, ב), שיעקב אבינו קבע את סדר עמידת השבטים בנשיאת ארונו, ועל פי זה היה סדר המחנות, וכך הלכו מיד בצאתם ממצרים. ואכן כך כתבו החזקוני והרא"ם (ויקרא כד, י) לגבי המגדף, שאף על פי שהוא היה בשנה הראשונה, אמרו לו בני דן: "איש על דגלו", מפני שחנו בסדר שמסר להם יעקב.
ב. עבודה זרה עמהם ומנצחים?!
בספר שופטים פי"ח נאמר:
והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר לו, ויבואו על ליש... ויכו אותם לפי חרב.
(יח, כז)
והדבר תמוה: עבודה זרה עמהם ומנצחים?!
דבר דומה נאמר גם בתחילת ספר שופטים (א, כב):
ויעלו בני יוסף גם הם בית אל, וד' עמם.
וכתב רש"י שם:
ואף על פי שדמות מיכה עמהם, שהרי מיכה משבט אפרים, נאמר כאן: 'וד' עמם'.
ושוב נשאלת השאלה: עבודה זרה עמהם ומנצחים?!
במדרש תנחומא בפרשת כי תשא (יד) הביאו את שתי הפרשיות הללו, ואת הנאמר בקריעת ים סוף:
רבי יוסי אומר: יש בושה גדולה מזו? ישראל עוברין בים סוף ופסל מיכה עובר עמהם, שנאמר: 'ועבר בים צרה' (זכריה י, יא), והים נקרע לפניהם! הוי: 'לך ד' הצדקה, ולנו בושת הפנים' (דניאל ט, ז).
אמר רבי יודן: כתיב: 'ויעלו בית יוסף גם הם בית אל, וד' עמם' (שופטים א, כב), הולכין לעבוד ע"ז ואת אומר: 'וד' עמם'? וכי יש צדקה גדולה מזו? הוי: 'לך ד' הצדקה, ולנו בושת הפנים'.
כיוצא בו: 'והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו, ויבאו על ליש, על עם שוקט ובוטח' (שופטים יח, כז). 'והמה לקחו את אשר עשה מיכה' - צלמא. 'ואת הכהן' - כומרא... עובדין ע"ז והיא מצלחא בידהון?! יש צדקה גדולה מזו? הוי: 'לך ד' הצדקה, ולנו בשת הפנים'.
המדרש רק ציין את התמיהה שבדבר, שבכל שלושת המקרים הללו בני ישראל עבדו עבודה זרה, ואף על פי כן הצליחו במעשיהם, אבל הוא לא הסביר מדוע.
יש להוסיף שבפ"א סעיף 1 למדנו במדרשים שבמלחמת עמלק נהרגו אנשים משבט דן.
לפי זה יש לשאול: מדוע במלחמת עמלק נהרגו אנשים משבט דן, ומדוע בקריעת ים סוף ובכיבוש הארץ, שבט דן הצליח לעבור בים סוף בשלום ולנצח את אויביו?
ג. כיצד יתכן ששבט דן לא טבעו בים סוף ואפילו ניצחו במלחמה אף על פי שעבדו עבודה זרה?
1. קריעת ים סוף
לגבי קריעת ים סוף נראה להסביר שאילו היו נהרגים אנשים מבני ישראל בקריעת ים סוף - היו הכופרים יכולים לומר שלא היה זה נס, אלא תופעה טבעית, כגאות ושפל וכדומה. וכמו שרואים שהתורה הדגישה חזור והדגש שמכות מצרים לא היו בארץ גשן (שמות ח, יח; כו; יא, ז ועיין במאמרי "לימוד עיקרי האמונה על ידי עשר המכות" בספרי "הדר התורה" שמות, בפרשת וארא), כדי להוכיח שד' הכה את מצרים בהשגחה מכוונת, ולא היו אלו אסונות טבעיים, כך ניתן לומר גם לגבי קריעת הים, שלכן לא מת אחד מבני ישראל, כדי שלא יאמרו שהיתה זו תופעה טבעית. ועיין בדבריו הנפלאים של ה"משך חכמה" בפרשת עקב על הפסוק "ואשר עשה לחיל מצרים, לסוסיו ולרכבו, אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריכם, ויאבדם ד' עד היום הזה" (יא, ד).
2. כיבוש הארץ
לגבי כיבוש הארץ נראה להסביר שכיון שהקב"ה רוצה לגאול את ישראל ולישבם על אדמתם, כל שבט במקומו הראוי לו, הוא אינו מסתכל בחטאים ובקלקולים שלהם.
כך אמרו חז"ל במדרש שיר השירים רבה (פרשה ב) על הפסוק "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות" (ב, ח):
קול דודי הנה זה בא - זה משה. בשעה שבא ואמר לישראל: 'בחדש הזה אתם נגאלין', אמרו לו: 'משה רבינו, היאך אנו נגאלין? וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו'! אמר להם: 'הואיל והוא חפץ בגאולתכם - אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם'.
רואים במדרש זה שלפעמים הקב"ה אינו מביט בחטאים של ישראל, אפילו כאשר הם עובדים עבודה זרה, כיון שהוא רוצה לגאלם!
סיום
במכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא דשירה פרשה ח) נאמר:
עושה פלא - עושה פלא עם אבות, ועתיד לעשות עם בנים... שהרי נסים וגבורות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר הם ממה שעשיתי לאבות.
יהי רצון שלא יהיה בנו שום חטא ונזכה לראות ניסים ונפלאות בכיבוש כל ארץ קדשנו.