ועמים רבים אתך
מובא בשם האר"י: "גוג ומגוג עולה ע' [=גימטריה 70] כנגד כל השבעים אומות. כי אז ימלוך גוג ומגוג על שבעים אומות וכולם יבואו יחד על ישראל, וכשיגאלו מידם אז יהיה הושענא רבה. כי עתה כשנגאלו מיד בבל גלו למדי ואחר כך ליוון ואחר כך לאדום ואחר כך תהיה גאולה בהחלט"(ליקוטי תורה למהרח"ו שמות).
דברי האר"י מוסיפים פנים חדשות למושג "הושענא רבה". כידוע, הושענא רבה הוא היום האחרון של חג הסוכות שבו מרבים בתפילות 'הושע נא' יותר משאר ימי החג, ונוטלים בו ערבה שגם היא נקראת 'הושע נא' על שם התפילה המיוחדת של ימי הסוכות [בכל אחד מימי הסוכות כידוע ישנה תפילה אחת שבה הפזמון החוזר הוא הושע נא, ובהושענא רבה סובבים את הבמה שבע פעמים ואומרים את כל הקטעים]. מלחמת גוג ומגוג תהיה לפי דברי האר"י ביום זה, והיא תביא 'הושענא רבה', דהיינו תשועה גדולה וסופית מכל הגלויות וכל הצרות שתעברנה על עם ישראל, הווי אומר היא תביא קץ לגלות.
מכאן יכולים אנו להבין את תכליתה ומשמעותה ואת המקום המיוחד שתופסת מלחמת גוג ומגוג במסגרת יום הדין והגאולה העתידה. המעיין בנבואת גוג ומגוג, בעיקר בתחילתה, יבחין בדגש שמושם במניע העיקרי של בצע כסף וביזת שלל למלחמת גוג ומגוג בעם ישראל: "ואמרת אעלה על ארץ פרזות, אבוא השוקטים יושבי בטח...לשלול שלל ולבוז בז...שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לך, הלשלול שלל אתה בא הלבוז בז הקהלת קהליך לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקניין לשלול שלל גדול" (יחזקאל לח יא- יג).
מניע כלכלי זה אינו מתיישב לכאורה עם המקום המרכזי שתופסת מלחמת גוג ומגוג בתודעת חזון אחרית הימים של עם ישראל. גם העונש הנורא הצפוי לגוג ומגוג אינו עומד ביחס "לחטא הכלכלי": "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאום ה' א להים תעלה חמתי באפי. ובקנאתי באש עברתי דברתי, אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל...ונשפטתי אתו בדבר ובדם, וגשם שוטף ואבני אלגביש, אש וגופרית אמטיר עליו..."(יחזקאל לח יח-כב).
לכן מדגיש האר"י פן אחר המובלע אף הוא בפסוקי הנבואה, את פן הפיכת המלחמה למלחמה כלל עולמית כנגד עם ישראל. ההיקף של המלחמה ושיתוף המון עמים בה מעידים שלא רק בצע הכסף והשלל מניעים את גוג ומגוג, אלא גם רצונם להרוס ולהשחית את עם ה' ואת משיחו.
כבר בפסוקים הראשונים של הנבואה נתקלים אנו בגיבוב של אומות הנקראות לדגלם של גוג ומגוג: "נשיא ראש משך ותובל...פרס כוש ופוט אתם...גומר וכל אגפיה, בית תוגרמה, ירכתי צפון ואת כל אגפיו עמים רבים אתך"(יחזקאל לח ג-ו). מכאן ואילך נמצא רמז להתקהלות העמים כמעט בכל פסוק המתאר את צבא גוג ומגוג: "וכל קהליך הנקהלים עליך"(יחזקאל לח ז), "מחרב מקובצת מעמים רבים" (יחזקאל לח ח), "אתה וכל אגפיך ועמים רבים אותך" (יחזקאל לח ט), "אל עם מאוסף מגויים" (יחזקאל לח יב), "ועמים רבים אתך...קהל גדול וחייל רב" (יחזקאל לח טו).
הקואליציה הגויית הזו מקיר אל קיר מעידה שהגורם למלחמה אינו רק הרצון לשלול שלל. השלל עולה בתודעה של גוג, אך מה שמונח בעומק המלחמה הוא המאבק על ה' ועל משיחו. מתאים לכך התיאור במזמור פ"ג בתהילים: "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש על עמך יערימו סוד [סוד בגימטריה 70 =גוג ומגוג= שבעים אומות העולם] ויתייעצו על צפוניך. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד. כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו [מלבי"ם: "שתכלית ביאת כולם הוא עליך, שמקנאים על פרסום א להותך בעולם ע"י ישראל וזה התכלית המיוחד לכולם"].
גם כאן בא פירוט מקביל לגיבוב העמים שבפרקנו: "אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים, גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור גם אשור נלווה עמם היו זרוע לבני לוט סלה" (תהילים פג ז-ט). עמים קמים, עמים נופלים, אך שנאת ישראל שרירה וקיימת, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. כי בכל מה שקשור לשנאת העם הנבחר כל הגויים כעם אחד, כאיש אחד, בלב אחד [כך שמעתי: "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו" (תהילים עט ו-ז), "כי אכל את יעקב" נאמר בלשון יחיד, כי כשמדובר על אכילת יעקב כולם מאוחדים].
כנגד התאחדות זו יבוא עונש הפיצול: "וקראתי עליו לכל הרי חרב, נאום ה' א להים, חרב איש באחיו תהיה" (יחזקאל לח כא; וראה זכריה יד יג). ממש כמו בהתאגדות הראשונה של האנושות כנגד ה', "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים... ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם...ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ" (בראשית יא א-ח). וגם שם דרשו חז"ל: " 'איש אל רעהו' אומה לאומה, מצרים לכוש, וכוש לפוט ופוט לכנען", וגם שם הייתה כעין חרב איש ברעהו "זה שואל לבנה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו"(רש"י על פי בראשית רבה לח ח,י).
כנגד התאגדות הגויים כן גם התשועה וקידוש ה' הבא על ידה יהיו ברוב עם לעיני העמים כולם: "ונשפטתי אתו...ועל עמים רבים אשר אתו. והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני ה'" (לח כב-כג).