מפני מה זכה יהודה למלכות?
הקדמה
נאמר בפרקנו: "יהודה, אתה יודוך אחיך, ידך בעֹרף אֹיביך, ישתחוו לך בני אביך" (מט, ח). יש לשאול: מדוע זכה דווקא יהודה למלכות? בדבר זה דנו כבר התנאים.
א. מפני מה זכה יהודה למלכות?
כך נאמר במדרש תהלים על הפסוק "נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו" (עו, ב):
מפני מה זכה יהודה למלכות?
שאלה זו שאלו התלמידים לרבי טרפון...
(1) אמר להם: מפני שהודה במעשה תמר: 'ויכר יהודה, ויאמר: צדקה ממני' (בראשית לח, כו).
אמרו לו: דיי להודייה שתכפר על הביאה.
(2) אמר להם: מפני שאמר: 'מה בצע כי נהרוג את אחינו' (שם לז, כו).
אמרו לו: דיי להצלה שתכפר על המכירה.
(3) אמר להם: על ידי שאמר: 'ישב נא עבדך תחת הנער' (שם מד, לג).
אמרו לו: בעיא ערבא דמקיים ערבותיה.
אמר להם: אם כן באיזה זכות זכה?
(4) אמרו לו: בזכות שקפץ לתוך גלי הים.
שהיו כל השבטים עומדים, ולא ירדו אחד לים, אלא זה אומר: 'איני יורד תחילה', וזה אומר: 'איני יורד תחילה', וקידש יהודה שמו של הקדוש ברוך הוא וירד לים, שנאמר: 'ויהודה עוד רד עם א-ל' (הושע יב, א). הוא השלים להקב"ה וקידש שמו של הקדוש ברוך הוא וירד, ובזכות כך זכה למלוכה, שנאמר: 'היתה יהודה לקדשו' (תהלים קיד, ב). לפי שהיתה יהודה לקדשו, לפיכך: 'ישראל ממשלותיו' (שם). הוי 'נודע ביהודה אלקים' (שם עו, ב), לפיכך: 'בישראל גדול שמו' של יהודה.
[הדברים מופיעים בצורה דומה גם בתוספתא בברכות פ"ד הט"ז, אבל שם יש מספר גירסאות, והגירסא במדרש "שוחר טוב" פשוטה יותר ומובנת יותר.]
ב. מה הקשר בין המעשה שעשה יהודה, או נשיא שבטו, לבין הזכות למלוך?
יש לשאול: מה עומד מאחורי כל אחד מההסברים שנאמרו? כלומר: מה הקשר בין אותו מעשה שעשה יהודה, או נשיא שבט יהודה, לבין הזכות למלוך?
(1) את ההסבר האומר: "מפני שהודה על מעשה תמר" יש להסביר שאומץ הלב וגבורת הדעת שהיתה בו להודות על מעשה תמר, למרות הבושה הגדולה שבדבר, בשעה שהיתה לו האפשרות להתעלם מדברי תמר ולהמשיך להסתיר את חלקו במעשה - זוהי גבורת מלכות, ולו יאתה מלוכה!
(2) את ההסבר האומר: "מפני שאמר: 'מה בצע כי נהרוג את אחינו'" (בראשית לז, כו), יש להסביר שכיון שתפקידו של המלך הוא להציל את עם ישראל מידי אויביו, לכן יהודה, שהציל את יוסף מהמיתה, גילה שהוא מתאים למלוכה.
(3) את ההסבר האומר: "מפני שאמר: ישב נא עבדך תחת הנער", יש להסביר שאומץ הלב וגבורת הדעת להיות עבד במצרים על קיום הערבות ושמירת ההבטחה - זוהי גבורת מלכות!
(4) את ההסבר האומר: "מפני שקפץ ראשון לים סוף", יש להסביר שאומץ הלב וגבורת הדעת שהיתה בו לקפוץ ראשון למים ולטבוע בהם - זוהי גבורת מלכות!
המשותף להסבר הראשון ולשני ההסברים האחרונים הוא שבכולם פעל יהודה, או נשיא שבטו, מתוך מסירות נפש: מסירות הנפש של נחשון נשיא שבט יהודה לטבוע במי ים סוף, מסירות הנפש של יהודה להיות עבד במצרים, ומסירות הנפש של יהודה להודות במעשה כזה שגרם לו בושה גדולה, ששקולה כמיתה. שהרי לימדונו חז"ל שתמר לא רצתה לביישו ולומר לו שהיא מעוברת ממנו, ומשם אנו למדים ש"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים"!
ג. הסבר ה"משך חכמה"
ה"משך חכמה" על הפסוק הנ"ל כתב הסבר אחר!
'יהודה, אתה יודוך אחיך, ידך בעֹרף אֹיביך, ישתחוו לך בני אביך' - בתוספתא ברכות (ד, טז) נאמרו טעמים מפני מה זכה יהודה למלכות, יעויין שם. ואולי יתכן עוד כי בספר שמואל (א טו, ד) נאמר: 'וישמע שאול את העם, ויפקדם בטלאים, מאתים אלף רגלי, ועשרת אלפים את איש יהודה'. ולבסוף כתוב שם (פסוק ט): 'ויחמול שאול והעם'. ונראה כי אך 'העם' חמל, אבל מספר אנשי יהודה החרימום בלא חמלה. ולכן, כיון שלא חטאו בעמלק - זכה במלכות, ונכון.
וזה שאמר, משום ש'ידך בעֹרף אֹיביך', שלא תחמול על עמלק, לכן: 'ישתחוו לך בני אביך'. וזהו שתי מצוות: להכרית זרעו של עמלק, ולהקים להם מלך.
לפי ה"משך חכמה" יהודה זכה למלכות בזכות שלא חמל על עמלק!
אבל לימדנו ה"משך חכמה" עוד כלל גדול מאד: גם אחרי שהתנאים דנו בסוגיא מסוימת, והקשו ותירצו, עדיין יכול גדול בישראל בדורותינו לומר הסבר החולק עליהם! זאת כמובן רק בדבר שאינו נוגע להלכה, אלא להסבר פסוקים.
יהי רצון שנזכה ללמוד את התורה ולהבינה לכל עומקה, ולראות את משיח צדקנו במהרה בימינו.