תנ"ך על הפרק - יחזקאל יד - נח דניאל ואיוב / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יחזקאל יד

466 / 929
היום

הפרק

וַיָּב֤וֹא אֵלַי֙ אֲנָשִׁ֔ים מִזִּקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּשְׁב֖וּ לְפָנָֽי׃וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בֶּן־אָדָ֗ם הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ הֶעֱל֤וּ גִלּֽוּלֵיהֶם֙ עַל־לִבָּ֔ם וּמִכְשׁ֣וֹל עֲוֺנָ֔ם נָתְנ֖וּ נֹ֣כַח פְּנֵיהֶ֑ם הַאִדָּרֹ֥שׁ אִדָּרֵ֖שׁ לָהֶֽם׃לָכֵ֣ן דַּבֵּר־א֠וֹתָם וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ יַעֲלֶ֨ה אֶת־גִּלּוּלָ֜יו אֶל־לִבּ֗וֹ וּמִכְשׁ֤וֹל עֲוֺנוֹ֙ יָשִׂים֙ נֹ֣כַח פָּנָ֔יו וּבָ֖א אֶל־הַנָּבִ֑יא אֲנִ֣י יְהוָ֗ה נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹבהבָ֖אבְּרֹ֥ב גִּלּוּלָֽיו׃לְמַ֛עַן תְּפֹ֥שׂ אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּלִבָּ֑ם אֲשֶׁ֤ר נָזֹ֙רוּ֙ מֵֽעָלַ֔י בְּגִלּֽוּלֵיהֶ֖ם כֻּלָּֽם׃לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר ׀ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה שׁ֣וּבוּ וְהָשִׁ֔יבוּ מֵעַ֖ל גִּלּֽוּלֵיכֶ֑ם וּמֵעַ֥ל כָּל־תּוֹעֲבֹתֵיכֶ֖ם הָשִׁ֥יבוּ פְנֵיכֶֽם׃כִּי֩ אִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמֵהַגֵּר֮ אֲשֶׁר־יָג֣וּר בְּיִשְׂרָאֵל֒ וְיִנָּזֵ֣ר מֵֽאַחֲרַ֗י וְיַ֤עַל גִּלּוּלָיו֙ אֶל־לִבּ֔וֹ וּמִכְשׁ֣וֹל עֲוֺנ֔וֹ יָשִׂ֖ים נֹ֣כַח פָּנָ֑יו וּבָ֤א אֶל־הַנָּבִיא֙ לִדְרָשׁ־ל֣וֹ בִ֔י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה נַֽעֲנֶה־לּ֖וֹ בִּֽי׃וְנָתַתִּ֨י פָנַ֜י בָּאִ֣ישׁ הַה֗וּא וַהֲשִֽׂמֹתִ֙יהוּ֙ לְא֣וֹת וְלִמְשָׁלִ֔ים וְהִכְרַתִּ֖יו מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֑י וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וְהַנָּבִ֤יא כִֽי־יְפֻתֶּה֙ וְדִבֶּ֣ר דָּבָ֔ר אֲנִ֤י יְהוָה֙ פִּתֵּ֔יתִי אֵ֖ת הַנָּבִ֣יא הַה֑וּא וְנָטִ֤יתִי אֶת־יָדִי֙ עָלָ֔יו וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔יו מִתּ֖וֹךְ עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְנָשְׂא֖וּ עֲוֺנָ֑ם כַּֽעֲוֺן֙ הַדֹּרֵ֔שׁ כַּעֲוֺ֥ן הַנָּבִ֖יא יִֽהְיֶֽה׃לְ֠מַעַן לֹֽא־יִתְע֨וּ ע֤וֹד בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַֽחֲרַ֔י וְלֹֽא־יִטַּמְּא֥וּ ע֖וֹד בְּכָל־פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהָ֥יוּ לִ֣י לְעָ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙ לִמְעָל־מַ֔עַל וְנָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלֶ֔יהָ וְשָׁבַ֥רְתִּי לָ֖הּ מַטֵּה־לָ֑חֶם וְהִשְׁלַחְתִּי־בָ֣הּ רָעָ֔ב וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃וְ֠הָיוּ שְׁלֹ֨שֶׁת הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּתוֹכָ֔הּ נֹ֖חַדנאלדָּנִיֵּ֣אלוְאִיּ֑וֹב הֵ֤מָּה בְצִדְקָתָם֙ יְנַצְּל֣וּ נַפְשָׁ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃לֽוּ־חַיָּ֥ה רָעָ֛ה אַעֲבִ֥יר בָּאָ֖רֶץ וְשִׁכְּלָ֑תָּה וְהָיְתָ֤ה שְׁמָמָה֙ מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֔ר מִפְּנֵ֖י הַחַיָּֽה׃שְׁלֹ֨שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵלֶּה֮ בְּתוֹכָהּ֒ חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אִם־בָּנִ֥ים וְאִם־בָּנ֖וֹת יַצִּ֑ילוּ הֵ֤מָּה לְבַדָּם֙ יִנָּצֵ֔לוּ וְהָאָ֖רֶץ תִּהְיֶ֥ה שְׁמָמָֽה׃א֛וֹ חֶ֥רֶב אָבִ֖יא עַל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאָמַרְתִּ֗י חֶ֚רֶב תַּעֲבֹ֣ר בָּאָ֔רֶץ וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃וּשְׁלֹ֨שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵלֶּה֮ בְּתוֹכָהּ֒ חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה לֹ֥א יַצִּ֖ילוּ בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת כִּ֛י הֵ֥ם לְבַדָּ֖ם יִנָּצֵֽלוּ׃א֛וֹ דֶּ֥בֶר אֲשַׁלַּ֖ח אֶל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְשָׁפַכְתִּ֨י חֲמָתִ֤י עָלֶ֙יהָ֙ בְּדָ֔ם לְהַכְרִ֥ית מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃וְנֹ֨חַדנאלדָּנִיֵּ֣אלוְאִיּוֹב֮ בְּתוֹכָהּ֒ חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אִם־בֵּ֥ן אִם־בַּ֖ת יַצִּ֑ילוּ הֵ֥מָּה בְצִדְקָתָ֖ם יַצִּ֥ילוּ נַפְשָֽׁם׃כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה אַ֣ף כִּֽי־אַרְבַּ֣עַת שְׁפָטַ֣י ׀ הָרָעִ֡ים חֶ֠רֶב וְרָעָ֞ב וְחַיָּ֤ה רָעָה֙ וָדֶ֔בֶר שִׁלַּ֖חְתִּי אֶל־יְרוּשָׁלִָ֑ם לְהַכְרִ֥ית מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃וְהִנֵּ֨ה נֽוֹתְרָה־בָּ֜הּ פְּלֵטָ֗ה הַֽמּוּצָאִים֮ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ הִנָּם֙ יוֹצְאִ֣ים אֲלֵיכֶ֔ם וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־דַּרְכָּ֖ם וְאֶת־עֲלִֽילוֹתָ֑ם וְנִחַמְתֶּ֗ם עַל־הָֽרָעָה֙ אֲשֶׁ֤ר הֵבֵ֙אתִי֙ עַל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הֵבֵ֖אתִי עָלֶֽיהָ׃וְנִחֲמ֣וּ אֶתְכֶ֔ם כִּֽי־תִרְא֥וּ אֶת־דַּרְכָּ֖ם וְאֶת־עֲלִֽילוֹתָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּי֩ לֹ֨א חִנָּ֤ם עָשִׂ֙יתִי֙ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי בָ֔הּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

נח דניאל ואיוב

הקדמה

נאמר בפרקנו בפסוק י"ד:

והיו שלשת האנשים האלה בתוכה: נח, דניאל ואיוב, המה בצדקתם ינצלו נפשם, נאם ד' אלקים.

יש לשאול: מדוע נזכרו דווקא שלושה צדיקים אלו?

נאמרו על כך מספר תשובות:

א. הסברו הראשון של רש"י

כתב רש"י:

נח דניאל ואיוב - לפי שאלו שלושה ראו שלושה עולמות:
נח ראה העולם בנוי וחרב ובנוי, ודניאל את בית המקדש, או את עצמו תחילה שר על כל השרים, סוף הושלך לגוב אריות, וחזר לגדולתו, וכן איוב ראה את עצמו מיושב, וחרב ומיושב.
לפיכך הביאו דוגמא לדורו של יכניה, שראו את הבית בבניינו, וחורבנו, ובנין שני.
וכן אמר להם הקדוש ברוך הוא: חיבה יתירה אני מראה לכם, אתם יכניה וגלותו, אילו תחטא לי אחת מארצות העכו"ם וגזרתי עליהם אחת מארבעת שפטים אלה, או רעב, או חיה רעה, או חרב, או דבר, כמו שמסודרין בפרשה זו, זה אחר זה, ושלושת הצדיקים אלו בתוכה לא יצילו לא בן ולא בת. ואני אביא ארבעתן על ירושלים, ואשאיר לכם מבניכם אשר שם, ואף על פי שאינכם בתוכם. ולא שהם ראויים להצלה, אלא לנחם אתכם כשיגלו אצלכם ותראו מעשיהם הרעים ותתנחמו על הרעה אשר הבאתי עליהם, כי תראו שלא היו כדאי לסובלם עוד.

ב. הסברו השני של רש"י

עוד כתב רש"י:

לשון אחרת: לפי ששלושת האנשים האלה הצילם הקדוש ברוך הוא משלושה השפטים האלה, הזכיר הכתוב את אלו.
נח נמלט משלושתן: מחיה רעה מניין? ...בשעה שנכנס לתיבה בקשו כל החיות ליכנס, ולא הניחן הקדוש ברוך הוא, דכתיב: 'ויסגור ד' בעדו' (בראשית ז, טז) - אין 'ויסגור' אלא מחיות, כמה דאת אמרת: 'וסגר פום אריותא ולא חבלונני' (דניאל ו, כג), ארי בא ליכנס והיו שיניו כהות, דוב בא ליכנס והיו רגליו מתערסלות, וכו' בבראשית רבה (פרשה לא).
מן הרעב מניין? שנאמר: 'מן האדמה אשר אררה' (בראשית ה, כט), צא ולמד בבראשית רבה (פרשה כה) במקום שחושב עשרה רעבון שירדו לעולם, ותמצא שבימי נח היה אחד מהם, ומביא ראיה 'מן האדמה אשר אררה'.
מן החרב - זה המבול, ועוד שהיו דורו מבקשין ליזדווג לו, והיו אומרים: אין אנו מניחין אותו ליכנס, אלא שהצילו הקדוש ברוך הוא. אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני מניחו ליכנס אלא בחצי היום, ודרגיש ליה ימלל. הדא הוא דכתיב: 'בעצם היום הזה בא נח' (בראשית ז, יג) - בעצומו של יום. דניאל - בשעה שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים והרג יהויקים, והניח לדניאל, והגלה לדניאל הגלת שלומים, לפי שמצאו מלא רוח חכמה.
מן הרעב - שהרי עד שלא נכבשה ירושלים בימי יהויקים צר עליה נבוכדנצר שלש שנים, שנאמר: 'ויחזק הרעב בעיר' (מלכים ב כה, ג).
מן החיות מניין? 'וסגר פום אריותא, ולא חבלונני' (דניאל ו, כג).
וכן אתה מוצא איוב שנמלט משלשתן.
מן הרעב מניין? לדברי האומר 'איוב בימי יעקב היה' (בבא בתרא טו ע"ב) מצינו שהיה רעב בימיו.
מן החיה מניין? דכתיב: 'ומקנהו פרץ בארץ' (איוב א, י) - פרץ גדרו של עולם.
מן החרב מניין? 'יפלח כליותי ולא יחמול' (איוב טז, יג).

ג. הסברו הראשון של רד"ק

הרד"ק כתב בתחילת דבריו את הסברו הראשון של רש"י, ואחר כך כתב הסבר נוסף:

"וזכרם בענין זה כי חורבן הארץ יהיה בעוון היושבים בה, והם בצדקתם לא הצילו אלא עצמם.
כי נח לבדו היה צדיק בדורו עם בניו, כמו שאמר: 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה' (בראשית ז ,א), ולא הציל מכל בני דורו אלא הוא ובניו לבדם, שהיו צדיקים.
ודניאל גם כן לא הציל בצדקתו אלא עצמו, ומן הגלות לא היה יכול להציל עצמו...
ואיוב גם כן הציל עצמו לבד ממיתה, ולא הציל בניו ובנותיו, כי לא היו צדיקים, כמו שאמר: 'אם בניך חטאו לו, וישלחם ביד פשעם' (איוב ח, ד).

ד. הסברו השני של רד"ק

עוד כתב הרד"ק:

ועוד זכר אלה השלושה, כי שלושתם עמדו בצדקתם בנסיון ונצלו:
כי דבר נח אין לך נסיון גדול מזה, שכיון שאמר לו הא-ל יתברך: 'עשה לך תיבת עצי גֹפר' (בראשית ו, יד) עשה אותה לעיני כל בני דורו, והיה המעשה ההוא כנגד דעתם, ומורה על המחות זכרם, ובטח בא-ל יתברך ולא פחד שיהרגוהו.
וכן דניאל עמד בנסיון גדול שהשליכוהו לגוב האריות (דניאל ו, ח-יג), ובטח בא-ל יתברך שיצילנו, ולא כפר בו מיראת מיתתו ונצל.
וכן איוב עמד בנסיון שהכהו השטן בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו ועמד בנסיון, ולא חטא בשפתיו לדבר דברים אשר לא כן כנגד הא-ל יתברך ונצל (איוב ב, ז-י). לפיכך זכר צדקת אלה השלושה צדיקים.

סיכום

נאמרו ארבעה פירושים מדוע הוזכרו דווקא שלושה צדיקים אלו:

  1. שלושתם ראו שלושה עולמות: בנוי וחרב ובנוי, וכן יזכו יכניה ואנשיו שראו את בית המקדש הראשון בנוי וחרב, לראות את בית המקדש השני בנוי.
  2. שלושתם ניצלו משלוש צרות: חרב ורעב וחיה רעה.
  3. שלושתם לא הצילו את בני דורם.
  4. שלושתם עמדו בנסיון גדול ולא חטאו.

יהי רצון שנזכה להינצל מכל הצרות, ולראות בבנין בית המקדש השלישי בקרוב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך