תנ"ך על הפרק - ישעיה ס - אני ה' בעתה אחישנה / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה ס

394 / 929
היום

הפרק

ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח יְהוָ֔ה וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ׃שְׂאִֽי־סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ בָּנַ֙יִךְ֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־צַ֥ד תֵּאָמַֽנָה׃אָ֤ז תִּרְאִי֙ וְנָהַ֔רְתְּ וּפָחַ֥ד וְרָחַ֖ב לְבָבֵ֑ךְ כִּֽי־יֵהָפֵ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ הֲמ֣וֹן יָ֔ם חֵ֥יל גּוֹיִ֖ם יָבֹ֥אוּ לָֽךְ׃שִֽׁפְעַ֨ת גְּמַלִּ֜ים תְּכַסֵּ֗ךְ בִּכְרֵ֤י מִדְיָן֙ וְעֵיפָ֔ה כֻּלָּ֖ם מִשְּׁבָ֣א יָבֹ֑אוּ זָהָ֤ב וּלְבוֹנָה֙ יִשָּׂ֔אוּ וּתְהִלֹּ֥ת יְהוָ֖ה יְבַשֵּֽׂרוּ׃כָּל־צֹ֤אן קֵדָר֙ יִקָּ֣בְצוּ לָ֔ךְ אֵילֵ֥י נְבָי֖וֹת יְשָׁרְת֑וּנֶךְ יַעֲל֤וּ עַל־רָצוֹן֙ מִזְבְּחִ֔י וּבֵ֥ית תִּפְאַרְתִּ֖י אֲפָאֵֽר׃מִי־אֵ֖לֶּה כָּעָ֣ב תְּעוּפֶ֑ינָה וְכַיּוֹנִ֖ים אֶל־אֲרֻבֹּתֵיהֶֽם׃כִּֽי־לִ֣י ׀ אִיִּ֣ים יְקַוּ֗וּ וָאֳנִיּ֤וֹת תַּרְשִׁישׁ֙ בָּרִ֣אשֹׁנָ֔ה לְהָבִ֤יא בָנַ֙יִךְ֙ מֵֽרָח֔וֹק כַּסְפָּ֥ם וּזְהָבָ֖ם אִתָּ֑ם לְשֵׁם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔יִךְ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵאֲרָֽךְ׃וּבָנ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ חֹמֹתַ֔יִךְ וּמַלְכֵיהֶ֖ם יְשָׁרְת֑וּנֶךְ כִּ֤י בְקִצְפִּי֙ הִכִּיתִ֔יךְ וּבִרְצוֹנִ֖י רִֽחַמְתִּֽיךְ׃וּפִתְּח֨וּ שְׁעָרַ֧יִךְ תָּמִ֛יד יוֹמָ֥ם וָלַ֖יְלָה לֹ֣א יִסָּגֵ֑רוּ לְהָבִ֤יא אֵלַ֙יִךְ֙ חֵ֣יל גּוֹיִ֔ם וּמַלְכֵיהֶ֖ם נְהוּגִֽים׃כִּֽי־הַגּ֧וֹי וְהַמַּמְלָכָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־יַעַבְד֖וּךְ יֹאבֵ֑דוּ וְהַגּוֹיִ֖ם חָרֹ֥ב יֶחֱרָֽבוּ׃כְּב֤וֹד הַלְּבָנוֹן֙ אֵלַ֣יִךְ יָב֔וֹא בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּ֑ו לְפָאֵר֙ מְק֣וֹם מִקְדָּשִׁ֔י וּמְק֥וֹם רַגְלַ֖י אֲכַבֵּֽד׃וְהָלְכ֨וּ אֵלַ֤יִךְ שְׁח֙וֹחַ֙ בְּנֵ֣י מְעַנַּ֔יִךְ וְהִֽשְׁתַּחֲו֛וּ עַל־כַּפּ֥וֹת רַגְלַ֖יִךְ כָּל־מְנַֽאֲצָ֑יִךְ וְקָ֤רְאוּ לָךְ֙ עִ֣יר יְהוָ֔ה צִיּ֖וֹן קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃תַּ֧חַת הֱיוֹתֵ֛ךְ עֲזוּבָ֥ה וּשְׂנוּאָ֖ה וְאֵ֣ין עוֹבֵ֑ר וְשַׂמְתִּיךְ֙ לִגְא֣וֹן עוֹלָ֔ם מְשׂ֖וֹשׂ דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃וְיָנַקְתְּ֙ חֲלֵ֣ב גּוֹיִ֔ם וְשֹׁ֥ד מְלָכִ֖ים תִּינָ֑קִי וְיָדַ֗עַתְּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת אָבִ֣יא זָהָ֗ב וְתַ֤חַת הַבַּרְזֶל֙ אָ֣בִיא כֶ֔סֶף וְתַ֤חַת הָֽעֵצִים֙ נְחֹ֔שֶׁת וְתַ֥חַת הָאֲבָנִ֖ים בַּרְזֶ֑ל וְשַׂמְתִּ֤י פְקֻדָּתֵךְ֙ שָׁל֔וֹם וְנֹגְשַׂ֖יִךְ צְדָקָֽה׃לֹא־יִשָּׁמַ֨ע ע֤וֹד חָמָס֙ בְּאַרְצֵ֔ךְ שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר בִּגְבוּלָ֑יִךְ וְקָרָ֤את יְשׁוּעָה֙ חוֹמֹתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ תְּהִלָּֽה׃לֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֨ךְ ע֤וֹד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם וּלְנֹ֕גַהּ הַיָּרֵ֖חַ לֹא־יָאִ֣יר לָ֑ךְ וְהָיָה־לָ֤ךְ יְהוָה֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וֵאלֹהַ֖יִךְ לְתִפְאַרְתֵּֽךְ׃לֹא־יָב֥וֹא עוֹד֙ שִׁמְשֵׁ֔ךְ וִירֵחֵ֖ךְ לֹ֣א יֵאָסֵ֑ף כִּ֣י יְהוָ֗ה יִֽהְיֶה־לָּךְ֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וְשָׁלְמ֖וּ יְמֵ֥י אֶבְלֵֽךְ׃וְעַמֵּךְ֙ כֻּלָּ֣ם צַדִּיקִ֔ים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ נֵ֧צֶרמטעומַטָּעַ֛ימַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י לְהִתְפָּאֵֽר׃הַקָּטֹן֙ יִֽהְיֶ֣ה לָאֶ֔לֶף וְהַצָּעִ֖יר לְג֣וֹי עָצ֑וּם אֲנִ֥י יְהוָ֖ה בְּעִתָּ֥הּ אֲחִישֶֽׁנָּה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

אני ה' בעתה אחישנה

שתי המילים המסיימות את פרקנו מתייחסות לזמן של הגאולה "אני ה' בעתה אחישנה". חבר מפרשים גדול מסביר ש"בעתה אחישנה" מתייחס לזמן האחד והקבוע של הגאולה "כשיגיע עתה, אחישנה לגמרה מהרה, כי לא יארך זמן מעת החל הישועה עד כלותה" (לשון רד"ק; ראב"ע; מצודת דוד). המלבי"ם מוסיף ומבאר שהפועל אחישנה לא מדבר על זמן הגאולה אלא על צורתה "בבוא העת המיועדת אעשה הדבר בזריזות [כי זה גדר פועל ח.י.ש] ואמלא את הבטחתי". תואר הפועל "בזריזות" יש בו משום תיאור צורה ואופן יותר מאשר תיאור זמן.

לשיטות אלו יש להביא ראיה מגאולת מצרים על הגאולה העתידה. לגאולת מצרים חיכה העם ארבע מאות שנה, אבל כשהגיע הזמן באה הגאולה כהרף עין. כך מעיד הכתוב: "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים"(שמות יב מא), והעיר רש"י: "מגיד שכיון שהגיע הזמן לא עכבן הכתוב כהרף עין".

אולם חז"ל נקטו דרך שונה. רש"י ורד"ק מביאים את הגמרא "זכו – אחישנה, לא זכו בעיתה"(סנהדרין צח.). לפירוש זה מאפשר הפסוק שתי תקופות שונות למימוש נבואת הגאולה: ישנה תוכנית א-להית למימוש הגאולה שתבוא בכל מקרה בזמן מוגדר. אבל אם יזכו בנ"י בידם לגרום שהגאולה תבוא לפני עיתה, הם יכולים להחיש ולזרז את עת הגאולה (ועיין יבמות סג. בביאור הכתוב "אעשה לו עזר כנגדו"). 

ההבדל בין שני הפירושים אינו רק בשאלה אם מדובר על גאולה אחת או באפשרות לשתי תקופות שונות של גאולה. למעשה חלוקים שני הפירושים בשאלה העקרונית: האם הגאולה תלויה רק בהקב"ה או יש לאומה אפשרות להשפיע על הגאולה? פירוש חז"ל מדגיש מאוד את העובדה שלבני ישראל, למצבם הרוחני ולמעשיהם יש השפעה מכרעת על עת הגאולה. שכן זכות אבות אינה סיבה חיצונית להקל בדין, כמין העברה בנקאית של זכויות ממי שיש לו למי שאין לו. ועוד גם מצד הדין – יש להחמיר בעונשו של פושע בן צדיקים מאשר בעונשו של פושע בן משפחת פושעים. אלא שזכות אבות מדברת בזַכּוּת אבות שיש בצאצאיהם. וכן בכל מקום שכתוב "זכו" ו"לא זכו" (איש ואישה בסוטה יז.; הלומד תורה ביומא עב: וכו') לא מדובר בגורל או בהכרעה חיצונית אלא בזַכּוּת וטהרה עצמיים (עיין מכתב מאליהו ח"א ע"מ 14 ועוד). על כן עת הגאולה מותנית לגמרי במצבם של ישראל, ואם יזדככו יכולים הם להקדים את עת הגאולה בהרבה. אכן גם אם לא יזדככו ויהיו כולם חייבים לא תתבטל הגאולה, אבל תבוא בעיתה רק לעת קץ אחרית הימים. 

רעיון זה קשור ליסוד שקראנו לו "נבואה נזילה". נבואות רבות של נביאים ניתנו בלשון ובצורה שניתנות ליישום בדרכים שונות. הבחירה החופשית של האדם קובעת בדרך של "אגלאי מילתא למפרע" (=מתגלה הדבר למפרע) את הפרוש הנכון של הנבואה. נדגים את היסוד בכמה דוגמאות. 

א. יונה ניבא "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (יונה ג ד). כידוע נינוה לא נהפכה, האם היה יונה נביא שקר? הגמרא אומרת: "יונה מעיקרא (=מתחילה) נינוה נהפכת אמרי ליה (=אמרו לו) איהו (=הוא) לא ידע אי (=אם) לטובה אי (=אם) לרעה"(סנהדרין פט:). רש"י שם: "ומשמע נמי (=גם) לטובה, שיהפכו מעשיהם מרעה לטובה, וכיון ששבו נתקיימה הנבואה ולא מיהדר (=חזר) הוא" אין צורך לומר שהקב"ה חזר בו מנבואת יונה. מעיקרא הייתה הנבואה "נזילה" וכאשר נינוה נהפכה במהפך רוחני, הם חסכו מעצמם את מהפכת העיר כסדום ועמורה.

ב. "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה". נבואה זו לכאורה לא התקיימה כלשונה שהרי במצרים היו רק רד"ו שנים (בראשית רבה צא, ב), והעבודה הייתה עוד פחות שנים (רק ממות לוי – ז"א מאה ושמונה שנים בסה"כ). על כורחך מתחילים ארבע מאות השנה מתקופה מוקדמת יותר "משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ד' מאות שנה". ומי קובע מתי מתחיל המניין? הדבר מותנה בזכות ישראל. "בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו", "בשביל ג' דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמם, לשונם ומלבושם". הווי אומר ארבע מאות הוא מספר נתון אבל יישומו המעשי נזיל ותלוי בבחירת ישראל.

ג. "ורב יעבוד צעיר" – בפשטות: הרב, עשו, יעבוד את הצעיר, יעקב, אבל ניתן גם לקרוא 'ואת הרב יעבוד הצעיר'. וכך במדרש, "אמר רב אבהו אם זכה – יעבוד ואם לא זכה - יעבד" וכן פירש אבע"ז "הנה חסר 'את' המורה על הפעול, ולא ידענו אם הרב יהיה עבד לצעיר או צעיר לרב" והנצי"ב הוסיף: "אמר ה' לשון דמשתמע בתרי אפי... משמעו בשני אופנים, אבל איך שהוא האחד יעבוד את השני, וזה תלוי לפי השעה". יעקב ובניו שבכל דור הם יקבעו את היישום המעשי של הנבואה אם לטב אם למוטב. 

אשר על כן מצוה עלינו להשתדל ביותר, להרבות זכויות ולהיות זכאים, למען נחיש את הגאולה, וכל התיאור הנפלא שלמדנו בפרקנו  "לא יבוא עד שמשך וירחך לא ייאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך" לא יתממש "בעיתה", לקץ הימים, אלא יבוא חיש מהרה, בפינו ובלבבנו לעשותו. "זכו – אחישנה"!

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך