תנ"ך על הפרק - ישעיה ס - והיה לך ה' לאור עולם / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה ס

394 / 929
היום

הפרק

ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח יְהוָ֔ה וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ׃שְׂאִֽי־סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ בָּנַ֙יִךְ֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־צַ֥ד תֵּאָמַֽנָה׃אָ֤ז תִּרְאִי֙ וְנָהַ֔רְתְּ וּפָחַ֥ד וְרָחַ֖ב לְבָבֵ֑ךְ כִּֽי־יֵהָפֵ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ הֲמ֣וֹן יָ֔ם חֵ֥יל גּוֹיִ֖ם יָבֹ֥אוּ לָֽךְ׃שִֽׁפְעַ֨ת גְּמַלִּ֜ים תְּכַסֵּ֗ךְ בִּכְרֵ֤י מִדְיָן֙ וְעֵיפָ֔ה כֻּלָּ֖ם מִשְּׁבָ֣א יָבֹ֑אוּ זָהָ֤ב וּלְבוֹנָה֙ יִשָּׂ֔אוּ וּתְהִלֹּ֥ת יְהוָ֖ה יְבַשֵּֽׂרוּ׃כָּל־צֹ֤אן קֵדָר֙ יִקָּ֣בְצוּ לָ֔ךְ אֵילֵ֥י נְבָי֖וֹת יְשָׁרְת֑וּנֶךְ יַעֲל֤וּ עַל־רָצוֹן֙ מִזְבְּחִ֔י וּבֵ֥ית תִּפְאַרְתִּ֖י אֲפָאֵֽר׃מִי־אֵ֖לֶּה כָּעָ֣ב תְּעוּפֶ֑ינָה וְכַיּוֹנִ֖ים אֶל־אֲרֻבֹּתֵיהֶֽם׃כִּֽי־לִ֣י ׀ אִיִּ֣ים יְקַוּ֗וּ וָאֳנִיּ֤וֹת תַּרְשִׁישׁ֙ בָּרִ֣אשֹׁנָ֔ה לְהָבִ֤יא בָנַ֙יִךְ֙ מֵֽרָח֔וֹק כַּסְפָּ֥ם וּזְהָבָ֖ם אִתָּ֑ם לְשֵׁם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔יִךְ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵאֲרָֽךְ׃וּבָנ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ חֹמֹתַ֔יִךְ וּמַלְכֵיהֶ֖ם יְשָׁרְת֑וּנֶךְ כִּ֤י בְקִצְפִּי֙ הִכִּיתִ֔יךְ וּבִרְצוֹנִ֖י רִֽחַמְתִּֽיךְ׃וּפִתְּח֨וּ שְׁעָרַ֧יִךְ תָּמִ֛יד יוֹמָ֥ם וָלַ֖יְלָה לֹ֣א יִסָּגֵ֑רוּ לְהָבִ֤יא אֵלַ֙יִךְ֙ חֵ֣יל גּוֹיִ֔ם וּמַלְכֵיהֶ֖ם נְהוּגִֽים׃כִּֽי־הַגּ֧וֹי וְהַמַּמְלָכָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־יַעַבְד֖וּךְ יֹאבֵ֑דוּ וְהַגּוֹיִ֖ם חָרֹ֥ב יֶחֱרָֽבוּ׃כְּב֤וֹד הַלְּבָנוֹן֙ אֵלַ֣יִךְ יָב֔וֹא בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּ֑ו לְפָאֵר֙ מְק֣וֹם מִקְדָּשִׁ֔י וּמְק֥וֹם רַגְלַ֖י אֲכַבֵּֽד׃וְהָלְכ֨וּ אֵלַ֤יִךְ שְׁח֙וֹחַ֙ בְּנֵ֣י מְעַנַּ֔יִךְ וְהִֽשְׁתַּחֲו֛וּ עַל־כַּפּ֥וֹת רַגְלַ֖יִךְ כָּל־מְנַֽאֲצָ֑יִךְ וְקָ֤רְאוּ לָךְ֙ עִ֣יר יְהוָ֔ה צִיּ֖וֹן קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃תַּ֧חַת הֱיוֹתֵ֛ךְ עֲזוּבָ֥ה וּשְׂנוּאָ֖ה וְאֵ֣ין עוֹבֵ֑ר וְשַׂמְתִּיךְ֙ לִגְא֣וֹן עוֹלָ֔ם מְשׂ֖וֹשׂ דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃וְיָנַקְתְּ֙ חֲלֵ֣ב גּוֹיִ֔ם וְשֹׁ֥ד מְלָכִ֖ים תִּינָ֑קִי וְיָדַ֗עַתְּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת אָבִ֣יא זָהָ֗ב וְתַ֤חַת הַבַּרְזֶל֙ אָ֣בִיא כֶ֔סֶף וְתַ֤חַת הָֽעֵצִים֙ נְחֹ֔שֶׁת וְתַ֥חַת הָאֲבָנִ֖ים בַּרְזֶ֑ל וְשַׂמְתִּ֤י פְקֻדָּתֵךְ֙ שָׁל֔וֹם וְנֹגְשַׂ֖יִךְ צְדָקָֽה׃לֹא־יִשָּׁמַ֨ע ע֤וֹד חָמָס֙ בְּאַרְצֵ֔ךְ שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר בִּגְבוּלָ֑יִךְ וְקָרָ֤את יְשׁוּעָה֙ חוֹמֹתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ תְּהִלָּֽה׃לֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֨ךְ ע֤וֹד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם וּלְנֹ֕גַהּ הַיָּרֵ֖חַ לֹא־יָאִ֣יר לָ֑ךְ וְהָיָה־לָ֤ךְ יְהוָה֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וֵאלֹהַ֖יִךְ לְתִפְאַרְתֵּֽךְ׃לֹא־יָב֥וֹא עוֹד֙ שִׁמְשֵׁ֔ךְ וִירֵחֵ֖ךְ לֹ֣א יֵאָסֵ֑ף כִּ֣י יְהוָ֗ה יִֽהְיֶה־לָּךְ֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וְשָׁלְמ֖וּ יְמֵ֥י אֶבְלֵֽךְ׃וְעַמֵּךְ֙ כֻּלָּ֣ם צַדִּיקִ֔ים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ נֵ֧צֶרמטעומַטָּעַ֛ימַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י לְהִתְפָּאֵֽר׃הַקָּטֹן֙ יִֽהְיֶ֣ה לָאֶ֔לֶף וְהַצָּעִ֖יר לְג֣וֹי עָצ֑וּם אֲנִ֥י יְהוָ֖ה בְּעִתָּ֥הּ אֲחִישֶֽׁנָּה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

והיה לך ה' לאור עולם

פרקנו סובב על ציר האור. הפרק פותח בשלושה פסוקים בהם חוזרות לשונות אורה שבע פעמים. "קומי אורי, כי בא אורך, וכבוד ה' עליך זרח. כי הנה החשך יכסה ארץ, וערפל לאומים, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. והלכו גוים לאורך, ומלכים לנגה זרחך"(ישעיהו ס א-ג). הרעיון המרכזי של פסוקי הפתיחה הוא שבזמן הגאולה יהיה עם ישראל מקור האור בעולם. החושך והערפל יכסו את אומות העולם, ועם ישראל, שעליו יזרח כבוד ה', יהווה את מקור האור. כך ניבא ישעיהו בנבואת אחרית הימים המפורסמת: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה [=אורה] ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב ג). [בכך נסגר המעגל שהתחיל עם פעלו של אברהם אבינו להפצת שם ה' בעולם. שיא נסיונותיו היה בהר המוריה, שעליו דרשו "ר' חייא רבה ור' ינאי, חד אמר: למקום שהוראה יוצאה לעולם, ואוחרנא אמר: למקום שיראה יוצאה לעולם"(בראשית רבה נה ט).]

את הביטוי "כי בא אורך" מקובל לפרש "הגיע זמן ישועתך"(רד"ק). ולפי זה הקריאה לירושלים "קומי אורי" באה בעקבות זריחת האור. ברם, המפרשים מביאים גם פירוש הפוך, "ביאת האור הוא חושך... ונפסק האור שהיה לך"(אבן עזרא), "ויש מפרשים 'כי בא אורך' – שקע אורך, כמו שכתוב 'ובא השמש' " (רד"ק). על כן הקריאה "קומי אורי" באה כהנגדה לעובדה שהאור הרגיל שוקע ונעלם, החושך והערפל מכסים את הארץ והאומות, ועתה הגיעה השעה להתגלות, למלא את החסר ולהיות מקור האור בעולם – קומי אורי! [עיין ברכות ב.-ב: בסוגיה הדנה במשמעות הפסוק "ובא השמש וטהר" ופירוש רש"י ותוס' שם].

הפירוש השני, ש"בא אורך" מציין את שקיעת האור ולא את עלייתו, נתמך בפסוקי האור שבסוף הפרק, שגם מהם עולה, שהאור החדש בימי הגאולה עולה לאחר שקיעתם ואבדנם של המאורות הרגילים. וכך נאמר בפסוק: "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ולנגה הירח לא יאיר לך, והיה לך ה' לאור עולם וא-להיך לתפארתך" (ישעיה ס יט). ותפארת זו תהיה אור לגויים, כמו שהנביא ממשיך ואומר "מעשה ידי להתפאר"(ישעיה ס כא). ופירש הרד"ק: "שאתפאר בהם כשיקראו להם עם ה', כמו שאמר 'ישראל אשר בך אתפאר' "(ישעיה מט ג).

והנה בין שני פסוקים אלה, בין פסוק י"ט לפסוק כ"א, שובץ פסוק הנראה כסותר את הנאמר לעיל: "לא יבוא עוד שמשך, וירחך לא יאסף, כי ה' יהיה לך לאור עולם..."(ישעיה ס כ), משמע שהשמש והירח ימשיכו להאיר, לא ישקעו ולא יאספו גם בימות הגאולה, בניגוד לנאמר בפסוק שלפני כן, "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם..."?

בדעת מקרא כתב ש"הסתירה היא רק בדרך הביטוי אבל הכוונה אחת", ואכן כך פירש את הפסוקים: " 'לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם' – לא יהיה לך צורך באור השמש". ואת הכתוב " 'ולא יבוא עוד שמשך' – לא תהיה אצלך עוד חשיכה כמו אחרי ביאת השמש, ושקיעת החמה...". ואנו נוסיף הסבר אחר על דרך המוסר.

החלפת האור הזמני של השמש והירח באור עולם של ה', מזכירה לנו גמרא מפורסמת בעניין המאורות שנבראו שווים בגודלם: "אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך, אמרה לפניו: רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי"?(חולין ס':), הגמרא מוסיפה שהקב"ה ניסה לפייס את הירח, אך היא לא התפייסה. מדוע באמת נענשה הירח כאשר טענתה היתה צודקת?

בעלי המוסר אומרים שטענת הירח אכן צודקת, ובאמת אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד. הטעות הגדולה של הירח היתה במה שהחשיבה את השמש ואת עצמה למלכים. מלך יש רק אחד! "ה' אלוקינו ה' אחד". משרתים, ואפילו משרתים רבי מעלה ושררה, יכולים להיות הרבה, וביניהם השמש, הירח וכל צבא השמים. זהו אולי המסר הפנימי של נבואת ישעיהו. לעתיד לבוא יכירו כולם כי מקור האור בעולם אינו השמש או הירח "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ולנגה הירח לא יאיר לך", אלו אינם אלא משרתים. מקור האור האמיתי שכולם יכירו בו לעתיד לבא הוא המלך האחד והיחידי – "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", הוא אורו של עולם. כשמכירים בעובדה זו יש מקום גם לשמש וגם לירח המגלים ש"והיה לך ה' לאור עולם וא-להיך לתפארתך".

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך