תנ"ך על הפרק - ישעיה כז - "נשים באות מאירות אותה" / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה כז

361 / 929
היום

הפרק

בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִפְקֹ֣ד יְהוָה֩ בְּחַרְב֨וֹ הַקָּשָׁ֜ה וְהַגְּדוֹלָ֣ה וְהַֽחֲזָקָ֗ה עַ֤ל לִוְיָתָן֙ נָחָ֣שׁ בָּרִ֔חַ וְעַל֙ לִוְיָתָ֔ן נָחָ֖שׁ עֲקַלָּת֑וֹן וְהָרַ֥ג אֶת־הַתַּנִּ֖ין אֲשֶׁ֥ר בַּיָּֽם׃בַּיּ֖וֹם הַה֑וּא כֶּ֥רֶם חֶ֖מֶד עַנּוּ־לָֽהּ׃אֲנִ֤י יְהוָה֙ נֹֽצְרָ֔הּ לִרְגָעִ֖ים אַשְׁקֶ֑נָּה פֶּ֚ן יִפְקֹ֣ד עָלֶ֔יהָ לַ֥יְלָה וָי֖וֹם אֶצֳּרֶֽנָּה׃חֵמָ֖ה אֵ֣ין לִ֑י מִֽי־יִתְּנֵ֜נִי שָׁמִ֥יר שַׁ֙יִת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה אֶפְשְׂעָ֥ה בָ֖הּ אֲצִיתֶ֥נָּה יָּֽחַד׃א֚וֹ יַחֲזֵ֣ק בְּמָעוּזִּ֔י יַעֲשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם לִ֑י שָׁל֖וֹם יַֽעֲשֶׂה־לִּֽי׃הַבָּאִים֙ יַשְׁרֵ֣שׁ יַֽעֲקֹ֔ב יָצִ֥יץ וּפָרַ֖ח יִשְׂרָאֵ֑ל וּמָלְא֥וּ פְנֵי־תֵבֵ֖ל תְּנוּבָֽה׃הַכְּמַכַּ֥ת מַכֵּ֖הוּ הִכָּ֑הוּ אִם־כְּהֶ֥רֶג הֲרֻגָ֖יו הֹרָֽג׃בְּסַּאסְּאָ֖ה בְּשַׁלְחָ֣הּ תְּרִיבֶ֑נָּה הָגָ֛ה בְּרוּח֥וֹ הַקָּשָׁ֖ה בְּי֥וֹם קָדִֽים׃לָכֵ֗ן בְּזֹאת֙ יְכֻפַּ֣ר עֲוֺֽן־יַעֲקֹ֔ב וְזֶ֕ה כָּל־פְּרִ֖י הָסִ֣ר חַטָּאת֑וֹ בְּשׂוּמ֣וֹ ׀ כָּל־אַבְנֵ֣י מִזְבֵּ֗חַ כְּאַבְנֵי־גִר֙ מְנֻפָּצ֔וֹת לֹֽא־יָקֻ֥מוּ אֲשֵׁרִ֖ים וְחַמָּנִֽים׃כִּ֣י עִ֤יר בְּצוּרָה֙ בָּדָ֔ד נָוֶ֕ה מְשֻׁלָּ֥ח וְנֶעֱזָ֖ב כַּמִּדְבָּ֑ר שָׁ֣ם יִרְעֶ֥ה עֵ֛גֶל וְשָׁ֥ם יִרְבָּ֖ץ וְכִלָּ֥ה סְעִפֶֽיהָ׃בִּיבֹ֤שׁ קְצִירָהּ֙ תִּשָּׁבַ֔רְנָה נָשִׁ֕ים בָּא֖וֹת מְאִיר֣וֹת אוֹתָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹֽא־יְרַחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ׃וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יַחְבֹּ֧ט יְהוָ֛ה מִשִּׁבֹּ֥לֶת הַנָּהָ֖ר עַד־נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם וְאַתֶּ֧ם תְּלֻקְּט֛וּ לְאַחַ֥ד אֶחָ֖ד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַיהוָ֛ה בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלִָֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

"נשים באות מאירות אותה"

במאמר הקודם הסברנו את פסוקים ו'-ט'. עתה נסביר את פסוקים ט'- י"א. ובעיקר את הפסוק הקשה – פסוק י"א: "ביבש קצירה תשברנה, נשים באות מאירות אותה. כי לא עם בינות הוא, על כן לא ירחמנו עושהו ויצרו לא יחוננו".

בפסוק י' נאמר: "כי עיר בצורה בדד, נוה משלח ונעזב כמדבר, שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה". הנביא ישעיהו מתאר את תהליך נפילתה של עיר המבצר הגדולה שנעזבה מבני בריתה ונותרה לבדה. על כן גם אנשי העיר עצמה נוטשים אותה והיא נעשית "נווה משלח ונעזב כמדבר", ולבסוף הוא שמם ומופקר ונהפך למקום מרעה ו"שם ירעה עגל". ואם עוד נשארו אי אלו צמחים בעיר הנעזבה, הצאן מכלה אותם "וכילה סעיפיה". הביטויים "עיר בצורה" ו"נוה" מהווים הנגדה קיצונית לביטויים "בדד", "משלח ונעזב כמדבר" ומדגישים את חריפות השינויים.

ברם ההרס של העיר אינו נעצר. תיאור תהליך ההידרדרות של העיר הבצורה נמשך גם בפסוק י"א. את הצומח הירוק הניתן לאכילה, אכל הצאן; והענפים היבשים נשברים בעצמם, "ביבוש קצירה תשברנה". מכל הצמחייה הנפלאה של העיר לא נשאר דבר, שכן אפילו "נשים באות מאירות אותה" את הצמחייה. בפירוש פועל זה נחלקו בעלי הדקדוק. מנחם פותרו מלשון אסיפה כמו "אריתי מורי"(שיר השירים ה א), "אורה וסלו"(בבא בתרא פב:) ופירוש ההיגד לפי זה הוא שהנשים מלקטות את הענפים היבשים. דונש פירש מלשון בעירה כמו "ולא תאירו מזבחי חינם" (מלאכי א  י)  והיינו שהנשים היו מבעירות את הענפים היבשים להחם בהם. המלבי"ם קושר את שני הפירושים "ונשים באות – ומלקטות את הקציר להאיר בהן אש".

מדוע ולמה באה הנפילה הזו מאיגרא רמא של עיר בצורה לבירא עמיקתא של מקום חרב שנשים אוספות שם עצים יבשים להבעירם? הנביא משיב: "כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו". כאן באנו למחלוקת המפרשים האם הכינוי "עם בינות" ותיאור העיר הנחרבת, מכוון לישראל או לאומות העולם. למחלוקת זו קשורה מחלוקת נוספת(מחלוקת דומה מצאנו לגבי התוכחה בפרשת האזינו, ראה רש"י דברים לב מג) בהסבר היחס בין פסוק ט' לפסוקים י'- יא'.

שיטת רד"ק – העיר ישראלית

בפס' ט' מזרז הנביא את בנ"י לנטוש את עבודת האלילים, לנפץ את אבני המזבחות של עבודת העכו"ם ובזה "יכופר עוון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו". ואם לא יעשו כן, העיר הבצורה, ירושלים או שומרון, תחרב. והנוה, שהוא בית המקדש או בית המלכות, ישולח ויהיה כמדבר. שם ירעה עגל – זה פרעה מלך מצרים (רד"ק בשם אביו מוכיח זאת מהפסוק "עגלה יפיפיה מצרים") ו"כל אומה אפילו יהיו חלשים כנשים ירעו לה וישחיתו אותם". כך פירש הרד"ק שפסוקים י'- י"א הם תאור למה שיקרה לעם ישראל אם לא יחזרו בתשובה, שעליה מדבר הנביא בפסוק ט'. על כן גם סוף פסוק י"א "כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו" מדבר בעם ישרא:ל "ישראל עתה אינו עם בינות. שאילו היה עם בינות היה מתבונן בעצמו ורואה כי כל זה הרע בא לו, על שעזב את ה'".

שיטת רש"י – העיר ישמעאלית

אבל לרש"י שיטה אחרת לפירוש הפסוקים. לדעתו פסוקים י'- י"א מדברים באומות העולם. לאחר קריאתו של הנביא בפסוק ט' לעם ישראל לנתוץ את מזבחות האליל ולחזור בתשובה, מבטיחם הנביא "כי בעשותם זאת, עיר בצורה של ישמעאל תהיה בדד, והנווה יהיה משולח מיושביו, ונעזב כמדבר...", ועל כן גם גם פסוק י"א המתאר את הנשים המלקטות עצים יבשים באותה עיר מתייחס לערי הגויים וכן גם הסיפא "כי לא עם בינות הוא".

תוספת המלבי"ם

המלבי"ם מוסיף לשיטת רש"י פשט יפה בסוף הפסוק, בהתאם לפירוש רש"י על הפסוק "הבאים ישרש יעקב.. הכמכת מכהו היכהו..." שהובא במאמר הקודם. המלבי"ם מסביר את ההבדל בין ענישת ה' את הגויים שהיא ענישה מוחלטת, לעונש שמביא ה' על עם ישראל, שמגמתו להרתיעם ולהחזירם בתשובה. לפיכך מוסיף המלבי"ם גם כאן ש"יש הבדל בין ישראל שדימה אותם לכרם חמר, לבין הגויים שדימה אותם לנוה שחרב ויבשו בדיו ושורשיו באין תקוה. והטעם שלא עלתה רפואה גם למכתם ע"י תשובה מבאר 'כי לא עם בינות הוא אין בם תבונה' לשוב בתשובה. 'על כן לא ירחמנו עושהו' – ואין להם תקנה...".

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך