"ושם אמו נעמה העמֹנית"
הקדמה
נאמר בפרקנו:
כא. ורחבעם בן שלמה מָלַך ביהודה, בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו, ושבע עשרה שנה מָלַך בירושלם, העיר אשר בחר ד' לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל, ושם אמו נעמה העמֹנית.
כב. ויעש יהודה הרע בעיני ד', ויקנאו אֹתו מכל אשר עשו אבֹתם בחטֹאתם אשר חטאו.
כג. ויבנו גם המה להם במות ומצבות ואשרים, על כל גבעה גבֹהה ותחת כל עץ רענן.
כד. וגם קָדֵש היה בארץ, עשו ככל התועבֹ¬ת הגוים אשר הוריש ד' מפני בני ישראל.
לא. וישכב רחבעם עם אבֹתיו, ויקבר עם אבֹתיו בעיר דוד, ושם אמו נעמה העמֹנית, וימלֹך אבים בנו תחתיו.
יש לשאול: מדוע כתוב שמה של אם רחבעם? ואמנם השאלה היא שאלה כללית: מדוע בספר מלכים כתוב שמן של אמהות המלכים?
בפרקנו יש לשאול שאלה נוספת: מדוע כתוב שמה של אם רחבעם פעמיים?
כבר שאל האברבנאל (בפרק י"ב):
השאלה החמישית אשאל לכתובים: מה ראו לספר שם אמו של רחבעם שהיה נעמה העמונית? ולא נזכר כזה בשאול, ולא בדוד, ובמלכים אחרים לא נזכר שמות אמותיהם!
כל שכן שתמצא זה שתי פעמים בכתוב, כי ראשונה אמר: 'ורחבעם בן שלמה מלך ביהודה' וגומר (יד, כא), ואמר אחר כן פעם אחרת: 'וישכב רחבעם עם אבותיו וגו' ושם אמו נעמה העמונית וימלוך אבים בנו תחתיו' (שם, לא), ונזכר זה אם כן שתי פעמים, בהיותו בלתי צריך ואפילו פעם אחת!
א. השפעתה הרעה של נעמה העמונית על רחבעם בנה
כתבו המפרשים שהדבר נכתב כדי ללמדנו על השפעתה הרעה של נעמה על בנה רחבעם.
1. הסבר המפרשים בפסוק כ"א
זו לשון הרד"ק בפסוק כ"א:
ושם אמו נעמה העמונית - הספור הזה להודיע כי הלך אחר מעשה אמו, ועבד עבודה זרה אחרי שנים שלש, כמו שאומר בדברי הימים (ב יא, יז).
כעין זה כתבו גם שאר המפרשים:
כך כתב הרלב"ג שם והתיחס גם לפסוק ל"א:
ושם אמו נעמה העמונית - כתב זה בספור דברי רחבעם שני פעמים להודיע כי היות אמו עמונית היה סבת חטאו, כי גדל על מנהגיה, והיא היתה עובדת עבודה זרה לעת זקנת שלמה, כמו שקדם בסוף סיפור דברי שלמה (לעיל יא, ד-ז).
וכן כתב האברבנאל שם באריכות:
וזכר עוד שמלך ביהודה שבע עשרה שנה בירושלם, שהיה העיר אשר בחר ד' לשום את שמו שם, ואמר זה להגיד שזה היה ראוי שיניעהו לעשות הישר והטוב בעיני ד', מפאת המקום אשר היה עומד עליו, אדמת קדש הוא. אבל היתה אמו נעמה העמונית, ונטה לטבע המקור אשר ממנו חוצב, וחטא עמה, כי הנה נזכר בדברי הימים (ב יא, יז) שעם היות שמלך שבע עשרה שנה, הנה לא עמד ביראת ד' ובעבודתו כי אם שלש שנים הראשונים ממלכותו, ובשאר השנים חטא בעבודה זרה. ולרמוז לזה אמר בכאן: 'ושם אמו נעמה העמונית', שהיא היתה בירושלים עובדת עבודה זרה בזקנת שלמה, כמו שנזכר (לעיל יא, ד-ז), והיא הביאה בנה לחטוא יותר ממה שהטתו לקדושה ולעבוד את ד'.
וכן כתב ה"מצודת דוד" שם בקיצור:
ושם אמו - בא לומר שהנה נדמה להמקור אשר חוצב ממנה, כי אמו היתה בת עובדי כוכבים ומזלות.
וכן כתב המלבי"ם שם:
העיר אשר בחר ד' - רוצה לומר: והיה ראוי שלא יטה מדרך ד', רק: 'ושם אמו נעמה העמונית', שעבדה עבודה זרה לעת זקנת שלמה, והיא יעצה אותו להרשיע, ולכן: 'ויעש יהודה הרע בעיני ד'', וזה היה שלש שנים אחר שמלך ירבעם, כנזכר בדברי הימים (ב יא, יז).
1. הסבר המפרשים בפסוק ל"א
כן כתבו המפרשים גם בפסוק ל"א.
זו לשון ה"מצודת דוד":
ושם אמו - חזר וכתבו לומר שעד יום מותו נדמה במעשיו למעשה אמו.
וכן כתב המלבי"ם:
ושם אמו - הזכיר זה שנית, כי היא הסיתה אותו לרוע עד סוף ימיו.
האברבנאל האריך יותר:
והנה זכר הכתוב בכאן פעם שנית, אחרי זכרון מיתת רחבעם, שהיתה אמו נעמה העמונית, עם היות שכבר זכרו למעלה, להגיד שגם בשעת מותו לא עשה תשובה ולא שב אל ד' בכל לבבו ובכל נפשו, כי אפילו באותו עת היה נמשך אחרי עבודה זרה של אמו. ולזה אחרי שאמר כאן: 'וישכב רחבעם עם אבותיו ויקבר עם אבותיו בעיר דוד', אמר: 'ושם אמו נעמה', כלומר: נקבר היה עם אבותיו, אבל לא היה לבבו כלבבם, כי הוא היה בן נעות המרדות. והנה אם כן זכר זה למעלה, להגיד כאשר נטה לבבו לעבודה זרה, ועתה יזכור אותו להודיע מעלת נפשו בעת מותו, שחיה בחטא ומת בפשע.
ב. השפעתה הרעה של מעכה בת אבישלום על בנה אבים
בפרק ט"ו נאמר:
א. ובשנת שמֹנה עשרה לַמֶלֶך ירבעם בן נבט מָלַך אבים על יהודה.
ב. שלש שנים מָלַך בירושלם, ושם אמו מעכה בת אבישלום.
ג. וילך בכל חטאות אביו אשר עשה לפניו, ולא היה לבבו שלם עם ד' אלקיו כלבב דוד אביו.
כתב שם הרד"ק:
ושם אמו מעכה בת אבישלום - להודיע כי אשה רעה היתה, כמו שאומר למטה: 'אשר עשתה מפלצת לאשרה' (טו, יג), ובנה הלך בדרכיה.
וכן כתב הרלב"ג שם:
והנה זכר שם אמו להעיד כי היתה מתיחסת לאביהָ [אבשלום בן דוד], שהיה איש רע מאד, ולזה תמצא גם כן שזכר כי היא עשתה מפלצת לאשרה (טו, יג), וכאילו באר שהסבה בהיות אביָה [=אבים] עושה רע בעיני ד', היתה מפני היותו בן מעכה.
כעין זה כתב גם האברבנאל.
ג. יכולת הבן להשתחרר מההשפעה הרעה של אמו
יש להדגיש שיש יכולת ביד הבן להשתחרר מההשפעה הרעה של אמו עליו, וגם דבר זה כתבו המפרשים.
בהמשך פרק ט"ו נאמר:
ט. ובשנת עשרים לירבעם מֶלֶך ישראל, מָלַך אסא מֶלֶך יהודה.
י. וארבעים ואחת שנה מָלַך בירושלם, ושם אמו מעכה בת אבישלום.
יא. ויעש אסא הישר בעיני ד', כדוד אביו.
יב. ויעבר הקְדֵשים מן הארץ, ויסר את כל הגִלֻלים אשר עשו אבֹתיו.
יג. וגם את מעכה אמו, ויסִרֶהָ מגבירה, אשר עשתה מפלצת לאשרה, ויכרֹת אסא את מפלצתה, וישרֹף בנחל קדרון.
כתב שם הרד"ק:
ושם אמו מעכה וגו' - ולא היתה אם אסא, אלא אם אבים אביו, כמו שכתוב למעלה (טו, א-ב), ואֵם אביו קורא אותה: 'אמו', כמו שכתוב: 'ותבאנה אל רעואל אביהן' (שמות ב, יח). וזכר לאסא אם אביו, בעבור שהיתה עובדת עבודה זרה, כמו שאומר: 'אשר עשתה מפלצת לאשרה', ועם כל זה עשה אסא הישר בעיני ד', ולא נטה אחריה.
וכן כתב הרלב"ג שם:
ושם אמו מעכה בת אבישלום - ידמה שאם אמו גדלה אותו. וזכר זה כי עם כל זה לא למד אסא ממעשיה, ועשה הישר בעיני ד' כדוד אביו.
כעין זה כתב גם האברבנאל.
ד. השפעתן הכללית של האמהות על בניהן, וכמובן גם לטובה!
בספר תהלים (פו, טז) נאמר:
פְּנֵה אלי וחָנֵּני, תנה עֻזך לעבדך, והושיעה לבן אֲמָתֶךָ.
כתב שם הרד"ק:
לבן אמתך - זכר האם, לפי שהיא עיקר היצירה בבן. וכן אמר: 'אני עבדך בן אמתך' (תהלים קטז, טז), כי גידול העובר בימי יצירתו בבטן האם, ושם מתגדל ומתצייר בזמן הקצוב. וגם אחרי צאתו - ניזון בשדי האם, לפיכך טבע האם נקשר בבן יותר מטבע האב. לפיכך אמר במלכי ישראל: 'ושם אמו', להודיע שמעשה הבן כמעשה האם ברוב. כי מעשי האדם, הן לטובה הן לרע, אף על פי שהם בבחירת האדם ולפי הנהיגו עצמו, ולפי לימודו יהיו מעשיו, יש בהן קצת גם כן בטבע יצירתו. לפיכך אמר: 'עבדך בן אמתך'. אמר: אני עבדך משני פנים: האחד שהרגלתי עצמי בעבודתך, ועוד כי היה בטבעי גם כן, כי אמי היתה אמתך.
כלומר: דוד משבח את אמו שהיתה צדיקה, ותולה את צדקותו שלו בצדקותה של אמו!
יהי רצון שנלך תמיד בדרך ד', אנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו, ונזכה לראות בקרוב בחזרת המלכות למשיח בן דוד.