תנ"ך על הפרק - שמואל ב ג - החזרת דוד את מיכל / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל ב ג

266 / 929
היום

הפרק

וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְדָוִד֙ הֹלֵ֣ךְ וְחָזֵ֔ק וּבֵ֥ית שָׁא֖וּל הֹלְכִ֥ים וְדַלִּֽים׃וילדווַיִּוָּלְד֧וּלְדָוִ֛ד בָּנִ֖ים בְּחֶבְר֑וֹן וַיְהִ֤י בְכוֹרוֹ֙ אַמְנ֔וֹן לַאֲחִינֹ֖עַם הַיִּזְרְעֵאלִֽת׃וּמִשְׁנֵ֣הוּ כִלְאָ֔בלאביגללַאֲ‍ֽבִיגַ֕יִלאֵ֖שֶׁת נָבָ֣ל הַֽכַּרְמְלִ֑י וְהַשְּׁלִשִׁי֙ אַבְשָׁל֣וֹם בֶּֽן־מַעֲכָ֔ה בַּת־תַּלְמַ֖י מֶ֥לֶךְ גְּשֽׁוּר׃וְהָרְבִיעִ֖י אֲדֹנִיָּ֣ה בֶן־חַגִּ֑ית וְהַחֲמִישִׁ֖י שְׁפַטְיָ֥ה בֶן־אֲבִיטָֽל׃וְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָ֖ה אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְדָוִ֖ד בְּחֶבְרֽוֹן׃וַיְהִ֗י בִּֽהְיוֹת֙ הַמִּלְחָמָ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְאַבְנֵ֛ר הָיָ֥ה מִתְחַזֵּ֖ק בְּבֵ֥ית שָׁאֽוּל׃וּלְשָׁא֣וּל פִּלֶ֔גֶשׁ וּשְׁמָ֖הּ רִצְפָּ֣ה בַת־אַיָּ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אַבְנֵ֔ר מַדּ֥וּעַ בָּ֖אתָה אֶל־פִּילֶ֥גֶשׁ אָבִֽי׃וַיִּחַר֩ לְאַבְנֵ֨ר מְאֹ֜ד עַל־דִּבְרֵ֣י אִֽישׁ־בֹּ֗שֶׁת וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֮ אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָה֒ הַיּ֨וֹם אֶֽעֱשֶׂה־חֶ֜סֶד עִם־בֵּ֣ית ׀ שָׁא֣וּל אָבִ֗יךָ אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־מֵ֣רֵעֵ֔הוּ וְלֹ֥א הִמְצִיתִ֖ךָ בְּיַד־דָּוִ֑ד וַתִּפְקֹ֥ד עָלַ֛י עֲוֺ֥ן הָאִשָּׁ֖ה הַיּֽוֹם׃כֹּֽה־יַעֲשֶׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְאַבְנֵ֔ר וְכֹ֖ה יֹסִ֣יף ל֑וֹ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לְדָוִ֔ד כִּֽי־כֵ֖ן אֶֽעֱשֶׂה־לּֽוֹ׃לְהַֽעֲבִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה מִבֵּ֣ית שָׁא֑וּל וּלְהָקִ֞ים אֶת־כִּסֵּ֣א דָוִ֗ד עַל־יִשְׂרָאֵל֙ וְעַל־יְהוּדָ֔ה מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃וְלֹֽא־יָכֹ֣ל ע֔וֹד לְהָשִׁ֥יב אֶת־אַבְנֵ֖ר דָּבָ֑ר מִיִּרְאָת֖וֹ אֹתֽוֹ׃וַיִּשְׁלַח֩ אַבְנֵ֨ר מַלְאָכִ֧ים ׀ אֶל־דָּוִ֛דתחתותַּחְתָּ֥יולֵאמֹ֖ר לְמִי־אָ֑רֶץ לֵאמֹ֗ר כָּרְתָ֤ה בְרִֽיתְךָ֙ אִתִּ֔י וְהִנֵּה֙ יָדִ֣י עִמָּ֔ךְ לְהָסֵ֥ב אֵלֶ֖יךָ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֣אמֶר ט֔וֹב אֲנִ֕י אֶכְרֹ֥ת אִתְּךָ֖ בְּרִ֑ית אַ֣ךְ דָּבָ֣ר אֶחָ֡ד אָנֹכִי֩ שֹׁאֵ֨ל מֵאִתְּךָ֤ לֵאמֹר֙ לֹא־תִרְאֶ֣ה אֶת־פָּנַ֔י כִּ֣י ׀ אִם־לִפְנֵ֣י הֱבִיאֲךָ֗ אֵ֚ת מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל בְּבֹאֲךָ֖ לִרְא֥וֹת אֶת־פָּנָֽי׃וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת בֶּן־שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר תְּנָ֤ה אֶת־אִשְׁתִּי֙ אֶת־מִיכַ֔ל אֲשֶׁר֙ אֵרַ֣שְׂתִּי לִ֔י בְּמֵאָ֖ה עָרְל֥וֹת פְּלִשְׁתִּֽים׃וַיִּשְׁלַח֙ אִ֣ישׁ בֹּ֔שֶׁת וַיִּקָּחֶ֖הָ מֵ֣עִֽם אִ֑ישׁ מֵעִ֖ם פַּלְטִיאֵ֥ל בֶּן־לושלָֽיִשׁ׃וַיֵּ֨לֶךְ אִתָּ֜הּ אִישָׁ֗הּ הָל֧וֹךְ וּבָכֹ֛ה אַחֲרֶ֖יהָ עַד־בַּֽחֻרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֥יו אַבְנֵ֛ר לֵ֥ךְ שׁ֖וּב וַיָּשֹֽׁב׃וּדְבַר־אַבְנֵ֣ר הָיָ֔ה עִם־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר גַּם־תְּמוֹל֙ גַּם־שִׁלְשֹׁ֔ם הֱיִיתֶ֞ם מְבַקְשִׁ֧ים אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיכֶֽם׃וְעַתָּ֖ה עֲשׂ֑וּ כִּ֣י יְהוָ֗ה אָמַ֤ר אֶל־דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר בְּיַ֣ד ׀ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֗י הוֹשִׁ֜יעַ אֶת־עַמִּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִיַּ֖ד כָּל־אֹיְבֵיהֶֽם׃וַיְדַבֵּ֥ר גַּם־אַבְנֵ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בִנְיָמִ֑ין וַיֵּ֣לֶךְ גַּם־אַבְנֵ֗ר לְדַבֵּ֞ר בְּאָזְנֵ֤י דָוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן אֵ֤ת כָּל־אֲשֶׁר־טוֹב֙ בְּעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבְעֵינֵ֖י כָּל־בֵּ֥ית בִּנְיָמִֽן׃וַיָּבֹ֨א אַבְנֵ֤ר אֶל־דָּוִד֙ חֶבְר֔וֹן וְאִתּ֖וֹ עֶשְׂרִ֣ים אֲנָשִׁ֑ים וַיַּ֨עַשׂ דָּוִ֧ד לְאַבְנֵ֛ר וְלַאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ מִשְׁתֶּֽה׃וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֣ר אֶל־דָּוִ֡ד אָק֣וּמָה ׀ וְֽאֵלֵ֡כָה וְאֶקְבְּצָה֩ אֶל־אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִכְרְת֤וּ אִתְּךָ֙ בְּרִ֔ית וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וַיְּשַׁלַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־אַבְנֵ֖ר וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃וְהִנֵּה֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֤ד וְיוֹאָב֙ בָּ֣א מֵֽהַגְּד֔וּד וְשָׁלָ֥ל רָ֖ב עִמָּ֣ם הֵבִ֑יאוּ וְאַבְנֵ֗ר אֵינֶ֤נּוּ עִם־דָּוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן כִּ֥י שִׁלְּח֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃וְיוֹאָ֛ב וְכָל־הַצָּבָ֥א אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ בָּ֑אוּ וַיַּגִּ֤דוּ לְיוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר בָּֽא־אַבְנֵ֤ר בֶּן־נֵר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיְשַׁלְּחֵ֖הוּ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃וַיָּבֹ֤א יוֹאָב֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָה הִנֵּה־בָ֤א אַבְנֵר֙ אֵלֶ֔יךָ לָמָּה־זֶּ֥ה שִׁלַּחְתּ֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ הָלֽוֹךְ׃יָדַ֙עְתָּ֙ אֶת־אַבְנֵ֣ר בֶּן־נֵ֔ר כִּ֥י לְפַתֹּתְךָ֖ בָּ֑א וְלָדַ֜עַת אֶת־מוֹצָֽאֲךָ֙ וְאֶת־מבואךמ֣וֹבָאֶ֔ךָוְלָדַ֕עַת אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃וַיֵּצֵ֤א יוֹאָב֙ מֵעִ֣ם דָּוִ֔ד וַיִּשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ מִבּ֣וֹר הַסִּרָ֑ה וְדָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע׃וַיָּ֤שָׁב אַבְנֵר֙ חֶבְר֔וֹן וַיַּטֵּ֤הוּ יוֹאָב֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַשַּׁ֔עַר לְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ בַּשֶּׁ֑לִי וַיַּכֵּ֤הוּ שָׁם֙ הַחֹ֔מֶשׁ וַיָּ֕מָת בְּדַ֖ם עֲשָׂה־אֵ֥ל אָחִֽיו׃וַיִּשְׁמַ֤ע דָּוִד֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיֹּ֗אמֶר נָקִ֨י אָנֹכִ֧י וּמַמְלַכְתִּ֛י מֵעִ֥ם יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם מִדְּמֵ֖י אַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵֽר׃יָחֻ֙לוּ֙ עַל־רֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וְאֶ֖ל כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו וְֽאַל־יִכָּרֵ֣ת מִבֵּ֣ית יוֹאָ֡ב זָ֠ב וּמְצֹרָ֞ע וּמַחֲזִ֥יק בַּפֶּ֛לֶךְ וְנֹפֵ֥ל בַּחֶ֖רֶב וַחֲסַר־לָֽחֶם׃וְיוֹאָב֙ וַאֲבִישַׁ֣י אָחִ֔יו הָרְג֖וּ לְאַבְנֵ֑ר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר הֵמִ֜ית אֶת־עֲשָׂהאֵ֧ל אֲחִיהֶ֛ם בְּגִבְע֖וֹן בַּמִּלְחָמָֽה׃וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יוֹאָ֜ב וְאֶל־כָּל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ קִרְע֤וּ בִגְדֵיכֶם֙ וְחִגְר֣וּ שַׂקִּ֔ים וְסִפְד֖וּ לִפְנֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵ֥י הַמִּטָּֽה׃וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־אַבְנֵ֖ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִשָּׂ֧א הַמֶּ֣לֶךְ אֶת־קוֹל֗וֹ וַיֵּבְךְּ֙ אֶל־קֶ֣בֶר אַבְנֵ֔ר וַיִּבְכּ֖וּ כָּל־הָעָֽם׃וַיְקֹנֵ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־אַבְנֵ֖ר וַיֹּאמַ֑ר הַכְּמ֥וֹת נָבָ֖ל יָמ֥וּת אַבְנֵֽר׃יָדֶ֣ךָ לֹֽא־אֲסֻר֗וֹת וְרַגְלֶ֙יךָ֙ לֹא־לִנְחֻשְׁתַּ֣יִם הֻגָּ֔שׁוּ כִּנְפ֛וֹל לִפְנֵ֥י בְנֵֽי־עַוְלָ֖ה נָפָ֑לְתָּ וַיֹּסִ֥פוּ כָל־הָעָ֖ם לִבְכּ֥וֹת עָלָֽיו׃וַיָּבֹ֣א כָל־הָעָ֗ם לְהַבְר֧וֹת אֶת־דָּוִ֛ד לֶ֖חֶם בְּע֣וֹד הַיּ֑וֹם וַיִּשָּׁבַ֨ע דָּוִ֜ד לֵאמֹ֗ר כֹּ֣ה יַעֲשֶׂה־לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י אִם־לִפְנֵ֧י בֽוֹא־הַשֶּׁ֛מֶשׁ אֶטְעַם־לֶ֖חֶם א֥וֹ כָל־מְאֽוּמָה׃וְכָל־הָעָ֣ם הִכִּ֔ירוּ וַיִּיטַ֖ב בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ בְּעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם טֽוֹב׃וַיֵּדְע֧וּ כָל־הָעָ֛ם וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י לֹ֤א הָיְתָה֙ מֵֽהַמֶּ֔לֶךְ לְהָמִ֖ית אֶת־אַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵֽר׃וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲל֣וֹא תֵדְע֔וּ כִּי־שַׂ֣ר וְגָד֗וֹל נָפַ֛ל הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וְאָנֹכִ֨י הַיּ֥וֹם רַךְ֙ וּמָשׁ֣וּחַ מֶ֔לֶךְ וְהָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנֵ֥י צְרוּיָ֖ה קָשִׁ֣ים מִמֶּ֑נִּי יְשַׁלֵּ֧ם יְהוָ֛ה לְעֹשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה כְּרָעָתֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

החזרת דוד את מיכל

הקדמה

נאמר בפרקנו:

יב. וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר: למי ארץ, לאמר: כרתה בריתך אתי, והנה ידי עמך, להסב אליך את כל ישראל.
יג. ויאמר: טוב, אני אכרֹת אתך ברית, אך דבר אחד אנֹכי שֹאל מאִתך לאמר: לא תראה את פני, כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול, בבֹאך לראות את פני.
יד. וישלח דוד מלאכים אל איש בשת בן שאול לאמר: תנה את אשתי, את מיכל, אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים.
טו. וישלח איש בשת, ויקחה מעם איש, מעם פלטיאל בן ליש.

יש לשאול על פרשה זו שאלות רבות, ומאמר זה יתמקד רק בהחזרת דוד את מיכל.

לפני הדיון בפרשתנו יש להקדים שהרקע לבקשתו זאת של דוד הוא מה שאירע עוד בחיי שאול: "ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד, לפלטי בן ליש, אשר מגלים" (שמ"א כה, מד).

על פסוק זה שאל הרד"ק: "יש לשאול: הרי מיכל אשת דוד היתה, איך נתנה לפלטי? ואיך לקחה פלטי בן ליש? והיא אשת דוד! ואם תאמר כי בעבירה ובאיסור עשו הדבר - איך לקחה אחרי כן דוד? והנה היתה אסורה לו, כיון שנבעלה ברצון לאחר בעודה אשתו"!

על דברי הרד"ק הללו יש להוסיף ולשאול: גם אם נאמר שדוד גירש אותה - כיצד היה מותר לדוד להחזירה? והרי אשת איש שהתגרשה ונישאה לאיש אחר - אסורה לחזור לבעלה, כמפורש בתורה בפרשת כי תצא (דברים כד, א-ד)!

א. כיצד יתכן ששאול נתן את מיכל אשת דוד לאיש אחר?

בנושא זה האריכו המפרשים (רד"ק, רלב"ג, אברבנאל ומלבי"ם), וכאן נביא רק מקצת מדברי חז"ל, כפי שהביאום הרד"ק והמלבי"ם.

כתב הרד"ק:

ויש מרז"ל אמרו כי קדושי טעות היו לו לדוד במיכל, כמו שאמר: 'יעשרנו המלך עֹשר גדול' (שמ"א יז, כה), ואותו חיוב היה מלוה אצל שאול, והמקדש במלוה אינה מקודשת. ואף על פי שהיו ערלות פלשתים לקדושין גם כן, חשב שאול כי דעת דוד על העושר, שהיה מלוה, ודוד היה דעתו על מאתים ערלות, שהרי למֹהַר נתנם, ולקדושין.

כוונתו היא כמו שכתב המלבי"ם:

העיקר כדברי חז"ל (סנהדרין יט ע"ב), ששאול טעה, וחשב שקדושי מיכל לא היו כפי הדין, כי קדשה במלוה של עושר שהובטח למכה גלית. או שדוד חשב שמאה ערלות פלשתים שוים פרוטה, ושאול חשב שאינם שוים כלום... ובכל זאת היה דוד מותר להחזירה, כי היא היתה אנוסה על פי בית דין של שאול, שטעו בדין, וכמו שהיא ההלכה במי שאמרו לה 'מת בעלך', ונשאת על פי בית דין, שלא נאסרה.

כלומר: יש כלל הלכתי שאומר: "המקדש במלוה - אינה מקודשת" (קדושין ו ע"ב). דהיינו אם אדם אומר לאשה שחייבת לו כסף: "הרי את מקודשת לי בכסף זה שאת חייבת לי" - היא אינה מקודשת, כיון שצריך שהוא יתן לה כסף בשעת הקידושין (רש"י שם).

כמו כן יש כלל שהמקדש אשה שחייבת לו כסף והוא נותן לה פרוטה - היא מקודשת בפרוטה. הסבירה הגמרא ששאול חשב שהמקדש אשה בפרוטה, כאשר יש לו עליה חוב גדול, דעתו על החוב הגדול, ולא על הפרוטה, ולכן לדעת שאול מיכל לא היתה מקודשת לדוד.

עוד אמרה הגמרא שאולי שאול סבר שהמקדש במלוה ופרוטה, דעת המקדש על הפרוטה והאשה מקודשת, אלא ששאול סבר שערלות הפלשתים אינן שוות אפילו פרוטה, שכן מי ירצה לקנות ערלות. ואילו דוד אמר שהן שוות פרוטה, כיון שאפשר להאכילן לכלבים וחתולים (עיין שם בגמרא בסנהדרין יט ע"ב וב"מרגליות הים" שם).

אף על פי שעל דברי חז"ל אלו כתב הרד"ק: "וכל אלה הדברים רחוקים מדרך הפשט", כתב המלבי"ם: "העיקר כדברי חז"ל". וכן הסבירו את הפרשה רבי אברהם בן הרמב"ם בתשובותיו סימן כו, והרשב"א בתשובותיו סימן י.

הרד"ק בפרקנו כתב:

אשר ארשתי לי - זה מסייע פירוש רז"ל שכתבנו למעלה בענין זה, כלומר: אשתי היא, וארשתיה במאה ערלות פלשתים. כלומר: בהם היה דעתי, לא בעושר שהתנה לי שאול, שהוא מלוה אצלו, לפיכך היא אשתי באמת.
ולפי הפשט אמר 'ארשתי לי' רצונו לומר: בסכנה שמתי עצמה בעבורה, לפיכך יש עליך להחזירה לי. ובאמרו 'במאה', והוא נתן מאתים, ואמר במאה, כי מאה היה התנאי ביניהם.

אם כן הרד"ק עצמו כתב שלדברי חז"ל יש סיוע מפשט הפסוקים הכתובים בפרשתנו!

ב. פלטי בן ליש

הגמרא במסכת סנהדרין (יט ע"ב) דייקה את השינוי בשמו של פלטי בן ליש בין השם שהוא נקרא בשעה שמיכל ניתנה לו על ידי שאול, לבין השם שהוא נקרא בשעה שמיכל הוחזרה לדוד על ידי איש בשת:

כתיב: 'פלטי' (שמ"א כה, מד), וכתיב: 'פלטיאל' (שמ"ב ג, טו)!
אמר רבי יוחנן: 'פלטי' שמו, ולמה נקרא שמו 'פלטיאל'? שפלטו א-ל מן העבירה. מה עשה? נעץ חרב בינו לבינה, אמר: כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה.

כלומר: פלטי בן ליש חשש שמיכל היא אשת איש, ולא כפי שטען שאול, ולכן נזהר מאד מלנגוע בה, עד כדי כך שנעץ חרב בינו לבינה, כדי להזכיר להם שלא יכשלו.

הגמרא שם המשיכה ושאלה: "והכתיב: 'וילך אתה אישה'" [רש"י: אלמא בא עליה]!

וענתה: "שנעשה לה כאישה" [רש"י: שנעשה לה כאישה - שהיה מגדלה ומחבבה].

ושוב שאלה: "והכתיב: 'הלוך ובכה'! וענתה: "על המצוה דאזיל מיניה".

ודרשה עוד: "עד בחרים - שנעשו שניהם כבחורים, שלא טעמו טעם ביאה".

רש"י כאן (ג, טז) הביא את דברי הגמרא בקיצור: "הלוך ובכה - על מצוה ההולכת ממנו. שכל אותן השנים נעץ חרב בינו לבינה במטה, ולא נכשל בה".

הרד"ק (ג, טו) כתב על דברים אלו:

וכל זה הוא רחוק מדרך הפשט, ובחורים הוא שם מקום בארץ בנימין, כמו 'שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים' (מל"א ב, ח). ותרגם יונתן: 'עלמת'. ו'עלמת' ו'בחורים' ענין אחד. וכן נזכר זה המקום בספר יהושע (כא, יח): 'עלמון', ובדברי הימים (א ו, מה): 'עלמת'.

לעניות דעתי יש ליישב את שאלת הרד"ק שהיא אינה קשה כלל: חז"ל לא באו לומר שבחורים אינו שם מקום. אלא כוונתם להסביר: מדוע חשוב היה לנביא לכתוב שפלטי הלך אתה עד בחורים? אלא לרמוז לנו שהם נעשו כבחורים.

הגמרא שם במסכת סנהדרין (כ ע"א) סיימה:

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב 'רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה' (משלי לא, כט), רבות בנות עשו חיל - זה יוסף ובועז, ואת עלית על כלנה - זה פלטי בן ליש.

יהי רצון שנצליח תמיד לעמוד בכל הנסיונות.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך