האם שאול המלך שיקר לשמואל הנביא?!
הקדמה
שאלות רבות יש לשאול על פרקנו, והאלשיך הקדוש שאל עליו עשרים ושש שאלות (!), אבל מאמר זה יעסוק רק בשלש שאלות מוסריות המתייחסות למעשים שעשה, ולדברים שאמר, שאול המלך, וקשים מאד מבחינה מוסרית.
השאלות
- כיצד יתכן ששאול, המלך הצדיק, חמל על אגג הרשע (ט)? אם היה בו רגש של רחמים - היה מתאים יותר שירחם על התינוקות, ולא על אגג, הרשע הגדול, מלך הרשעים!
- כיצד יתכן ששאול, המלך הצדיק, אמר לשמואל הנביא: "הקימותי את דבר ד'" (יג)? האם שאול שיקר לשמואל הנביא?! ועוד בשקר שעתיד להתגלות תוך זמן קצר?!
- כיצד יתכן שבפסוק ט"ו אמר שאול, המלך הצדיק, לשמואל הנביא: "אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר"? הרי בפסוק ט' העיד הנביא: "ויחמֹל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר"! האם גם כאן שאול שיקר לשמואל הנביא?!
יש להדגיש שחז"ל אמרו ששאול המלך היה "בחיר ד'" (שמ"ב כא, ו וברכות יב ע"ב), ו"צדיק גמור" (רש"י במסכת מועד קטן טז ע"ב), ולכן השאלות קשות מאד.
א. הסברי האברבנאל והאלשיך הקדוש
1. הסבר האברבנאל לחמלה על אגג
על השאלה הראשונה, כיצד יתכן ששאול, המלך הצדיק, חמל על אגג הרשע, ולא על התינוקות, כתב האברבנאל:
ועם היות שציוה שמואל שיחרימו את כל אשר לעמלק, הנה שאול והעם לא עשו כן, כי תפשו את אגג מלך עמלק חי כאשר החרימו כל העם לפי חרב. והיתה הסבה שחמלו שאול והעם על אגג שלא להרגו - אולי היה יפה תואר ויפה מראה.
לעניות דעתי הדברים אינן מרווחים, וגם האברבנאל בהמשך דבריו כתב פירוש אחר, כפי שיובא בהמשך המאמר.
2. הסבר האלשיך הקדוש לדברי שאול הראשונים
על השאלה השניה, כיצד יתכן ששאול, המלך הצדיק, אמר לשמואל הנביא: "הקימותי את דבר ד'", האם שאול שיקר לשמואל הנביא, ועוד בשקר שעתיד להתגלות תוך זמן קצר, כתב האלשיך הקדוש:
עלה על דעת שאול במאמר שמואל אליו: 'לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, ולא תחמול עליו' (פסוק ג), כי עד כאן דברי ד' יתברך, ומכאן ואילך: 'והמתה מאיש ועד אשה' וכו' (שם), הם דברי שמואל. והוא, כי באומרו: 'והחרמתם את כל אשר לו', אפשר לפרש או לשון השמד וכריתה, או חרמי גבוה לד'. והנה שמואל תפש הפירוש הראשון שאמר: 'והמתה מאיש ועד אשה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור', אך שאול ארכבה אתרי רכשי, שמקצת המקנה הכרית, ומקצתו חרם לגבוה... טרם ידבר לו שמואל, הקדים ואמר לו: 'ברוך' וגו', לומר הנה במה שפירשת מה שאמר הוא יתברך: 'והחרמתם את כל אשר לו', שהוא להמית את הכל, והנה בזה 'ברוך אתה לד'', שהחמרת דרך חסידות על דבר כבוד ד' נגד שונאיו, אך אני לא החמרתי לפנים מן השורה, כי אם 'הקמותי את דבר ד'', שאמר: 'והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו'.
לפי האלשיך הקדוש כוונת שאול המלך היתה שהוא קיים את דברי ד', אף על פי שהוא לא קיים את דברי שמואל הנביא. כעין זה כתב גם האברבנאל בפסוק כ"ד.
לעניות דעתי הדברים דחוקים מאד לפרש ששאול המלך חשב ששמואל הנביא הוסיף מעצמו דברים על גבי דברי ד', ושהוא גם אמר לו שהוא פעל לפי מה שהוא הבין, ולא לפי מה שהנביא אמר לו.
3. הסבר האלשיך הקדוש לדברי שאול הנוספים
על השאלה השלישית, כיצד יתכן שבפסוק ט"ו אמר שאול, המלך הצדיק, לשמואל הנביא: "אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר", הרי בפסוק ט' אמר הנביא: "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר", האם גם כאן שאול המלך שיקר לשמואל הנביא, כתב האלשיך הקדוש (ט):
ויחמל שאול והעם על אגג וכו' - ומעתה הכזיבו הכתוב לומר: 'ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן', והוא אמר: 'כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר'.
לפי האלשיך הקדוש אכן שאול המלך שיקר לשמואל הנביא! והדברים כמובן קשים מאד.
ב. הסברי האחרונים לדברי שאול
נראה ליישב את השאלות בדרך אחרת, שלפיה שאול, המלך הצדיק, לא שיקר לשמואל הנביא!
1. הסבר ה"שיח יצחק" לדברי שאול הראשונים
על השאלה השניה, כיצד יתכן ששאול, המלך הצדיק, אמר לשמואל הנביא: "הקימותי את דבר ד'", האם שאול שיקר לשמואל הנביא, ועוד בשקר שעתיד להתגלות תוך זמן קצר, כתב בפירוש "שיח יצחק" שבסידור הגר"א "אשי ישראל" (עמ' 181 בד"ה "ולעשות רצונו"):
מקום הטעות בשיקול הדעת, דקה מן הדקה, מצאנוהו גם כן בקדושי עליון:
יעקב אבינו עליו השלום, שנתן את דינה בתיבה, שלא יקחנה עשו, אף על פי שכוונתו היתה ודאי לטובה, אך לפי שמנע חסד מאחיו, אמר לו הקב"ה: 'לא ביקשת להשיאה בדרך היתר, הרי היא נישאת דרך איסור' (בראשית רבה פ, ד ועיין גם בספר "מסילת ישרים" פ"כ).
ולפי שלא קיבלו את תמנע יצא ממנה עמלק, שציער את ישראל (סנהדרין צט ע"ב).
ולהיפך, משה רבנו עליו השלום, לא טוב עשה מה שקירב את הערב רב (שמות רבה מב, ו).
וגדליה בן אחיקם, על ידי מה שלא רצה להאמין דבר רע על ישמעאל, מרוב חסידותו, גרם מה שגרם (עיין במסכת נדה סא ע"א ובספר "מסילת ישרים" פ"כ).
ושאול, בחיר ד', אחרי מלחמת עמלק אמר לשמואל: 'הקימותי את דבר ד'', ובודאי לא היתה דעתו לשקר, רק כן היה בעיניו. ובאמת קיים הרבה מצוות ד', כי שם נפשו בכפו להילחם בעמלק בלא טענה, ונאמר שם: 'ואת כל העם החרים לפי חרב' (ח), ואם כן בהריגת כל אחד מעמלק קיים מצוה. והגם שלא הרג לפי שעה את אגג, אך גם לא שילחו לנפשו, וחשב כי כאשר יאמר לו שמואל כן יקום, והוא ניתק לעשה מה שהמיתו אחר כך. ולענין הצאן והבקר אולי חשב כי די מה שלא ישאר זכר מהם, וגם אם יזבחו לד' - אין רע.
לפי ה"שיח יצחק" אכן שאול המלך לא שיקר לשמואל הנביא, והוא קיים מצוה בהריגת כל עמלקי ועמלקי. על השארת אגג הוא חשב שזו אינה עבירה, כיון שהוא בידיו, והוא יכול להרגו בכל רגע, ועל השארת הצאן והבקר הוא חשב שזו אינה עבירה, כיון שהם בידיו והוא יכול להקריבם בכל רגע!
גם הרב חיים קנייבסקי בספרו "טעמא דקרא" כתב דברים דומים:
צריך להבין: מה היה חטא שאול? והרי לא נצטווה להמיתם בו ביום, ומה בכך שהמתין למחר? והרי למחר, כששמואל אמר לו הרג את אגג ומסתמא גם את הבהמות, ורק עבר על 'זריזין מקדימין'!
לפי הרב חיים קנייבסקי בשאלתו אכן שאול ביצע את דבר ד'!
2. הסבר הרד"ל לדברי שאול הנוספים
על השאלה השלישית, כיצד יתכן שבפסוק ט"ו אמר שאול לשמואל: "אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר", הרי בפסוק ט' אמר הנביא: "ויחמֹל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר", האם שאול שיקר לשמואל, יש לפרש שגם כאן שאול לא שיקר, ופירוש הפסוק "ויחמֹל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר" הוא: "ויחמֹל שאול על אגג, ויחמֹל העם על מיטב הצאן והבקר"!
כך עולה מהסבר הרד"ל בפירושו לפרקי דרבי אליעזר (פמ"ט אות ו):
כי החמלה על אגג היה דבר שאול ביחוד, כמו שאמר שאול בעצמו אחרי זה: 'ואביא את אגג מלך עמלק', והחמלה על הצאן והבקר היה חטא העם, וכמו שאמר: 'אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר', וכתיב: 'ויקח העם מהשלל צאן ובקר'.
כלומר: הרד"ל דייק מדברי שאול שאכן העם הוא שחמל על הצאן והבקר, ולא שאול, וממילא צריך לפרש את פסוק ט' ששאול חמל על אגג, והעם חמל על הצאן והבקר.
ג. הסבר חדש למשמעות החמלה של שאול על אגג
על השאלה הראשונה, כיצד יתכן ששאול חמל על אגג הרשע, ולא על התינוקות, יש לענות על פי מה שכתב האברבנאל (כ):
ואמר [שאול] שעשה מעשה המלכים להביא את אגג מלך עמלק חי, כדי לבזותו, 'ואת עמלק החרמתי', כי המלכים זה דרכם: להחרים העמים, ולהביא מלכם בחבלי עוני וברזל, כמו שהיו למלך בזק שבעים מלכים מלקטים תחת שולחנו (שופטים א, ז).
לפי זה עולה שהכוונה במלים "ויחמֹל שאול על אגג" אינה ששאול ריחם על אגג, אלא שלא היה כדאי לו להרוג את אגג, והוא העדיף להביאו קשור בשלשלאות של ברזל, ולבזותו!
כן עולה גם מהסבר החמלה על הצאן והבקר: האם החמלה על הצאן והבקר היתה רחמים? והרי העם התכוון לזבוח את הצאן והבקר לד', ואם כן הצאן והבקר לא ישארו בחיים, והיכן הרחמים עליהם? אלא מה פירוש המלה "חמלה" - חוסר כדאיות ("שבעת עמודי התנ"ך" לאברהם קריב, עמ' 123 במהדורת תשס"ב)!
כך כתב במלון "אבן שושן" בערך "חמל":
1. רחם, נתעוררו בלבו רגשות רחמים: 'ולא תחוס עינך עליו, ולא תחמֹל, ולא תכסה עליו' (דברים יג, ט). 2. חס, נמנע מבזבוז, צר היה לו להוציא דבר מה: 'ויחמֹל לקחת מצאנו ומבְּקרו' (שמואל ב יב, ד).
יש לחזק פירוש זה שאין מדובר כאן ברחמים של שאול על אגג, אלא בחוסר כדאיות להרוג אותו, וברצון להשאירו בחיים ולבזותו, דבר שיהיה קשה על אגג יותר מהמות, ממה שפירש הרד"ק את המלים "וילך אליו אגג מעדנות" (לב):
הלך אליו בתענוג ובשמחה, כי בחר מותו מחייו.
הרד"ק פירש שאגג העדיף למות, ולא לחיות בצורה מבזה כזו!
כך פירש המלבי"ם גם את המלים "אכן סר מר המות" (שם):
'מר' מלשון: 'לא יחליפנו ולא ימיר אותו' (ויקרא כז, י)... מענין תמורה... רצונו לומר: הנה סר ממנו תמורת המות, כי עד עתה נתנו לו חיי הבוז והעבדות חליפות המות, וזה קשה מאד בעיני השרים, יותר מן המות, ועתה סר החליפין הזה, ולכן בחר שם מר, שמורה גם על מרירות, כי חליפים האלה מרים מן המות, ולכן שמח על מיתתו.
כלומר: אגג העדיף למות מאשר לחיות בצורה כזו מבזה.
לפי זה עולה שאכן שאול לא ריחם על אגג, אלא אדרבא, רצה לבזותו!
מה היה החטא של שאול?
יש לשאול: אם כן מה היה החטא של שאול?
כתב הרב חיים קנייבסקי בספרו "טעמא דקרא":
נראה דעיקר החטא היה שהנביא אמר לו בפירוש: 'ולא תחמֹל עליו', והוא חמל עליהם, ובזה כבר עבר על הציווי, וזה אי אפשר לתקן.
כלומר: להרוג את אגג ואת הצאן ניתן היה גם למחרת, אבל את הציווי של שמואל: "ולא תחמֹל עליו" אי אפשר היה לתקן, כיון ששאול כבר חמל על אגג.
יהי רצון שנעשה תמיד את רצון ד' בלי לטעות, וכשם שלימדנו זכות על שאול מלך ישראל, שהוא לא שיקר, כך במרום ילמדו עלינו זכות, שתהא למשמרת שלום.