מדוע נכתבה פרשת פסל מיכה בסוף ספר שופטים?
הקדמה
פרשת פסל מיכה, המופיעה בסוף ספר שופטים (פרקים י"ז-י"ח), היא אחת מן הפרשיות הכאובות, אשר התרחשו בימים אשר "אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (יז, ו).
ממיקום הפרשה נראה שהיא התרחשה בסוף ימי השופטים, אחרי מות שמשון, השופט האחרון, וכן פירשו הרד"ק והאברבנאל (יז, א), אבל חז"ל אמרו שפסל מיכה היה מאות שנים קודם לכן: בתחילת תקופת השופטים!
מדוע אם כן נכתבה פרשת פסל מיכה בסוף ספר שופטים?
בתשובה לשאלה זו נאמרו מספר הסברים:
א. הסבר על דרך ההקשרים לפרשת שמשון
רש"י כתב (יז, ג): "יש אומרים שהאשה הזאת [-אמו של מיכה] היא דלילה, לפי שכתוב בה: 'אלף ומאה כסף' (טז, ה). וטעות הוא בידם, שהרבה שנים קדם מיכה לשמשון. אך הפרשיות נסמכו על הכסף הרע ששוה כאן וכאן, וכסף של פורענות היו שניהם".
רש"י הולך לשיטתו שפסל מיכה היה בתחילת תקופת השופטים, ולכן כתב שפסל מיכה קדם שנים רבות לשמשון, שהיה אחרון השופטים בספר שופטים. אבל רש"י כתב שהפרשיות נסמכו מפני שבשתיהן נזכר אלף ומאה כסף, ובשתיהן הכסף היה של פורענות.
כעין זה כתב גם הרלב"ג (יז, א) עם תוספת:
וכבר אמרו קצת המפרשים שהיה זה בשביל הסכמת מספר אלף ומאה כסף שבא בסיפור שמשון ודלילה, ומספר אלף ומאה כסף שבא בסיפור מיכה. ונוכל לומר לפי זה המאמר עוד שכבר היתה הסכמה אחרת בענין אלו הכספים, והיא שמכל אחד מהם נמשך רע לשבט דן. כי כסף דלילה היה סבה אל שנפל שמשון ביד פלשתים, ונקרו עיניו, ונמשך לו המות בסבתו, וכסף מיכה היה סבה שטעו בני דן בפסל ההוא זמן ארוך.
כלומר: לא רק שנמשכה רעה מאלף ומאה הכסף, אלא גם שהרעה היתה לשבט דן!
אך דברים אלו אינם מתיישבים על הלב מספיק: וכי בגלל אלף ומאה כסף שגרמו רעה לשבט דן היה כדאי לכתוב את הפרשה שלא במקומה, וליצור חוסר בהירות לגבי זמן התרחשות המאורעות? שכן הרד"ק והאברבנאל חלקו על דברי חז"ל ורש"י, וכתבו שהפרשה היתה בסוף תקופת השופטים, ונכתבה במקומה הראוי!
ועוד שדלילה קבלה אלף ומאה כסף לאיש מחמישה אנשים (טז, ה), ואם כן היו בידיה חמשת אלפים וחמש מאות כסף!
נראה שישנם הקשרים נוספים בין הפרשיות, שאפשר שבגללם נכתבה פרשת פסל מיכה כאן:
א. נפילת שמשון ביד הפלישתים היתה על ידי אשה - דלילה, ועשיית הפסל היתה על ידי אשה - אמו של מיכה.
ב. הנביא מדגיש שוב ושוב שגם שמשון וגם בני דן שלקחו את פסל מיכה היו מצרעה ומאשתאול:
"ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח" (יג, ב).
"ותחל רוח ד' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול" (שם, כה).
"ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול" (טז, לא).
"וישלחו בני דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם, אנשים בני חיל מצרעה ומאשתאול לרגל את הארץ' (יח, ב).
"ויבואו אל אחיהם צרעה ואשתאול" (שם, ח).
"ויסעו משם ממשפחת הדני מצרעה ומאשתאול" (שם, יא).
אם כן אפשר שבגלל כל ההקשרים הללו נכתבה פרשת פסל מיכה בסוף הספר, אחרי פרשת שמשון. אך עדיין אין הדברים מתיישבים על הלב מספיק.
ב. הסבר מהותי למבנה ספר שופטים
הסבר אחר כתב האברבנאל, שהנביא רצה לכתוב קודם את כל מה שארע לשופטים, שהם עיקר ענינו של הספר, ועל שמם נקרא הספר, ורק אחר כך לכתוב את הדברים שאינם נוגעים לשופטים, ולכן נדחו פרשיות פסל מיכה ופילגש בגבעה לסוף הספר.
יש לשאול על דברי האברבנאל, שבתחילת ספר שופטים, בפרק א' ובתחילת פרק ב', לא מסופר על מעשי השופטים. נמצאנו למדים שגם דברים שאינם מתיחסים לשופטים נכתבו בתחילת הספר, ולא נדחו לסופו! מדוע אם כן לא נכתבו פרשיות פסל מיכה ופילגש בגבעה במקומם - בתחילת הספר?
נראה לומר שהדברים המסופרים בתחילת הספר - אי הורשת האויבים - אף על פי שהם אינם מתיחסים ישירות למעשי השופטים, מכל מקום הם מהווים הקדמה ורקע למעשי השופטים. מה שאין כן פרשיות פסל מיכה ופילגש בגבעה, שאינן מתיחסות לשופטים ואף אינן מהוות רקע למעשיהם.
ג. הסבר על דרך ההקשר לספר שמואל
ספר שמואל פותח במלים:
ויהי איש אחד מן הרמתיִם צופים מהר אפרים". כתב הרד"ק שם: "מהר אפרים - לוי היה, והיה גר בארץ אפרים. ואפשר כי לטעם זה נסמך מעשה פילגש בגבעה לסיפור הזה בדבר אלקנה ותולדות שמואל. שגם הוא [בעל הפילגש] לוי היה, והיה גר בירכתי הר אפרים (שופטים יט, א), ומסיבתו באה רעה גדולה לישראל [שמתו רבבות במלחמות ישראל בבנימין], ו[לעומתו] מסיבת זה [אלקנה] באה טובה גדולה לישראל, ושמואל בנו החזיר ישראל לדרך טובה.
הרד"ק קישר רק בין פרשת פילגש בגבעה החותמת את ספר שופטים, לפרשת אלקנה הפותחת את ספר שמואל, אבל גם בפרשת פסל מיכה מדובר על איש לוי שהיה בהר אפרים: הנער הלוי, כהן פסל מיכה, שגר אצל מיכה בהר אפרים (יז, ז-ח)!
אכן כתב הרלב"ג בתחילת ספר שמואל:
והנה סמך זה הספור לשני הספורים הקודמים, כי בכל אחד מהספורים ההם היה מה שהגיע מהקלקול בסבת לוי שהיה גר בהר אפרים. כי הנער הלוי היה גר בבית מיכה שהיה בהר אפרים (יז, א), והאיש הלוי בעל הפילגש גם כן היה גר בהר אפרים (יט, א). והסכימו עוד שני הספורים ההם שכבר נסע מ'בית לחם יהודה' מי שבא על ידו הקלקול. כי הלוי אשר בא בבית מיכה היה מבית לחם יהודה (יז, ז), ופילגש הלוי היתה מבית לחם יהודה, ומשם נסע האיש הלוי בבוא התקלה על ידו (יט, א-י). והנה סמך לזה זה הספור שהיה איש לוי גר ב'הר אפרים', ויצא ממנו מי שבאה טובה גדולה על ידו לישראל.
יש בדברי הרד"ק והרלב"ג שתי נקודות קישור בין סוף ספר שופטים לתחילת ספר שמואל:
א. אנשים לויים מהר אפרים.
ב. בתחילת ספר שמואל כתוב התיקון לחטאים ולקלקולים שנעשו בסוף ספר שופטים!
ד. הסבר על פי דברי רש"י בפרשת בהעלותך
הסבר נוסף נראה לומר על פי מה שכתב רש"י בפרשת בהעלותך (במדבר ט, א): "פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר [ופרשה זו בראש חודש ניסן]! למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו? מפני שהיא גנותן של ישראל...".
מפורש כאן ברש"י שלא פותחים ספר בסיפור שיש בו את גנותם של ישראל. כך גם בעניננו: לא רצה הנביא לפתוח את הספר בגנות ישראל שחטאו בפסל מיכה, אלא בשבחם של ישראל - בכיבושי שבט יהודה!
כעין זה אמרו חז"ל בתנא דבי אליהו (פרק יא) לגבי פילגש בגבעה:
פילגש בגבעה בימי כושן רשעתים היתה [כלומר: בתחילת תקופת השופטים (ג, ח)]. וכי מה טיבה של אותה פילגש שהביאוה ונתנוה אצל שופטי ישראל [כלומר: בסוף תקופת השופטים]?
אלא לפי שרחמיו של הקדוש ברוך הוא מרובין על ישראל לעולם, אמר הקדוש ברוך הוא: שמא יאמרו אומות העולם: 'עדיין לא נכנסו ישראל בארצם, וקלקלו מעשיהם'! לפיכך הביאוה ונתנוה אצל שופטי ישראל.
יש לציין שיש הבדל בין טעמו של רש"י לטעמו של התנא דבי אליהו, שלפי רש"י הדבר תלוי בפתיחת הספר ולא בתחילת התקופה, ואין זה כלפי אומות העולם. ולתנא דבי אליהו הדבר תלוי בתחילת תקופה ומפני אומות העולם. כך או כך, רצה הקב"ה להסתיר את גנותם של ישראל, ולכן לא נכתבה הפרשה בתחילת הספר, אלא בסופו.
סיום
הסתרת גנותם של ישראל היא אחד היסודות הגדולים בתורה ובנביאים, ובגללה נכתבו הפרשיות שלא כסדרן. הדברים מסתברים, שהרי דרך האוהב לחוס על כבוד אהובו ולהסתיר את גנותו, לפיכך הקב"ה חס על כבודם של ישראל ומסתיר את גנותם, לרוב אהבתו אותם.