תנ"ך על הפרק - יהושע ה - מדוע האריך הנביא לספר על האנשים שמתו במדבר? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע ה

192 / 929
היום

הפרק

לב מלכי עבר הירדן נמס, מילת העם, פסח בערבות יריחו

וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כָּל־מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֡י אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן יָ֗מָּה וְכָל־מַלְכֵ֤י הַֽכְּנַעֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַיָּ֔ם אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהוָ֜ה אֶת־מֵ֧י הַיַּרְדֵּ֛ן מִפְּנֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עברנועָבְרָ֑םוַיִּמַּ֣ס לְבָבָ֗ם וְלֹא־הָ֨יָה בָ֥ם עוֹד֙ ר֔וּחַ מִפְּנֵ֖י בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל׃בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ עֲשֵׂ֥ה לְךָ֖ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וְשׁ֛וּב מֹ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁנִֽית׃וַיַּעַשׂ־ל֥וֹ יְהוֹשֻׁ֖עַ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וַיָּ֙מָל֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גִּבְעַ֖ת הָעֲרָלֽוֹת׃וְזֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כָּל־הָעָ֣ם הַיֹּצֵא֩ מִמִּצְרַ֨יִם הַזְּכָרִ֜ים כֹּ֣ל ׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה מֵ֤תוּ בַמִּדְבָּר֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם׃כִּֽי־מֻלִ֣ים הָי֔וּ כָּל־הָעָ֖ם הַיֹּֽצְאִ֑ים וְכָל־הָ֠עָם הַיִּלֹּדִ֨ים בַּמִּדְבָּ֥ר בַּדֶּ֛רֶךְ בְּצֵאתָ֥ם מִמִּצְרַ֖יִם לֹא־מָֽלוּ׃כִּ֣י ׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה הָלְכ֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ בַּמִּדְבָּר֒ עַד־תֹּ֨ם כָּל־הַגּ֜וֹי אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִמִּצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לָהֶ֔ם לְבִלְתִּ֞י הַרְאוֹתָ֣ם אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהוָ֤ה לַֽאֲבוֹתָם֙ לָ֣תֶת לָ֔נוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃וְאֶת־בְּנֵיהֶם֙ הֵקִ֣ים תַּחְתָּ֔ם אֹתָ֖ם מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּי־עֲרֵלִ֣ים הָי֔וּ כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ׃וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁר־תַּ֥מּוּ כָל־הַגּ֖וֹי לְהִמּ֑וֹל וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה עַ֥ד חֲיוֹתָֽם׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֗וֹם גַּלּ֛וֹתִי אֶת־חֶרְפַּ֥ת מִצְרַ֖יִם מֵעֲלֵיכֶ֑ם וַיִּקְרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ גִּלְגָּ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַיַּחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּגִּלְגָּ֑ל וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בָּעֶ֖רֶב בְּעַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ׃וַיֹּ֨אכְל֜וּ מֵעֲב֥וּר הָאָ֛רֶץ מִמָּֽחֳרַ֥ת הַפֶּ֖סַח מַצּ֣וֹת וְקָל֑וּי בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַיִּשְׁבֹּ֨ת הַמָּ֜ן מִֽמָּחֳרָ֗ת בְּאָכְלָם֙ מֵעֲב֣וּר הָאָ֔רֶץ וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מָ֑ן וַיֹּאכְל֗וּ מִתְּבוּאַת֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽיא׃וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁעַ֮ בִּירִיחוֹ֒ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם־לְצָרֵֽינוּ׃וַיֹּ֣אמֶר ׀ לֹ֗א כִּ֛י אֲנִ֥י שַׂר־צְבָֽא־יְהוָ֖ה עַתָּ֣ה בָ֑אתִי וַיִּפֹּל֩ יְהוֹשֻׁ֨עַ אֶל־פָּנָ֥יו אַ֙רְצָה֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֥ה אֲדֹנִ֖י מְדַבֵּ֥ר אֶל־עַבְדּֽוֹ׃וַיֹּאמֶר֩ שַׂר־צְבָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ שַׁל־נַֽעַלְךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔ךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה עֹמֵ֥ד עָלָ֖יו קֹ֣דֶשׁ ה֑וּא וַיַּ֥עַשׂ יְהוֹשֻׁ֖עַ כֵּֽן׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע האריך הנביא לספר על האנשים שמתו במדבר?

הפסוקים

נאמר בפרקנו:

א. ויהי כִשְמֹע כל מלכי האמֹרי אשר בעבר הירדן ימה, וכל מלכי הכנעני אשר על הים, את אשר הוביש ד' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם, וימס לבבם, ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל.
ב. בעת ההיא אמר ד' אל יהושע: עשה לך חרבות צֻרים, ושוב מֹל את בני ישראל שנית.
ג. ויעש לו יהושע חרבות צֻרים, וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות.
ד. וזה הדבר אשר מל יהושע, כל העם היֹצֵא ממצרים הזכרים, כל אנשי המלחמה, מתו במדבר בדרך, בצאתם ממצרים.
ה. כי מֻלים היו כל העם היֹצְאים, וכל העם היִלֹדים במדבר, בדרך בצאתם ממצרים לא מלו.
ו. כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר, עד תֹם כל הגוי אנשי המלחמה היֹצְאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ד', אשר נשבע ד' להם לבלתי הראותם את הארץ אשר נשבע ד' לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש.
ז. ואת בניהם הקים תחתם, אֹתם מל יהושע, כי ערלים היו, כי לא מלו אותם בדרך.
ח. ויהי כאשר תמו כל הגוי להִמול, וַיֵשבו תחתם במחנה עד חיותם.

השאלות

יש לשאול שאלות רבות על פסוקים אלו. המאמר הקודם עסק בשש שאלות, שרובן נשאלו על הפסוקים הראשונים. מאמר קצר זה יעסוק שוב בשתים מהשאלות שעסק המאמר הקודם, ובשש שאלות נוספות על הפסוקים האחרונים.

  1. מדוע נאמר בתחילת פסוק ד': "וזה הדבר אשר מל יהושע"? היה מתאים יותר לכאורה שיהיה כתוב: "ואלו האנשים אשר מל יהושע"!
  2. מדוע מסופר בפסוק ד' על האנשים שמתו במדבר? והרי אותם לא מל יהושע, כיון שהם מתו!
  3. מדוע מסופר בפסוק ה' שהאנשים שמתו במדבר היו מולים?
  4. מדוע האריך הנביא בפסוק ו' לספר שבני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר עד שמת כל הדור שיצא ממצרים? ועוד שעיקרי הדברים כבר נאמרו בפסוק ד'!
  5. מדוע נכתב פסוק ז'? והרי הוא כבר נאמר בסוף פסוק ה'!
  6. מדוע נכתב פסוק ח'? מה הוא מחדש? פשוט שאחרי שמלים מישהו הוא צריך לשבת ולחכות עד שהוא יחלים!
  7. לסיכום: היה אפשר לכאורה לוותר על כל מה שכתוב בפסוקים ד-ח!
  8. חז"ל אמרו ששבט לוי כן מלו במדבר, והובאו דבריהם ברד"ק כאן (בפסוק ב') וברש"י על התורה (דברים לג, ט). מדוע הדברים אינם מפורשים בפסוקים כאן?

א. תשובה לשאלה הראשונה

על השאלה הראשונה, מדוע נאמר בתחילת פסוק ד': "וזה הדבר אשר מל יהושע"? היה מתאים יותר לכאורה שיהיה כתוב: "ואלו האנשים אשר מל יהושע", כתב הרד"ק שם: "וזה הדבר אשר מל יהושע - וזה הדבר שבעבורו מל יהושע, כי כל העם הילודים במדבר לא מלו אותם לפיכך נצטווה יהושע למולם".

כלומר: "זה הדבר" פירושו: זו סיבת הדבר.

ב. תשובה לשאלה השניה והשלישית

על השאלה השניה, מדוע מסופר בפסוק ד' על האנשים שמתו במדבר? והרי אותם לא מל יהושע, כיון שהם מתו, ועל השאלה השלישית, מדוע מסופר בפסוק ה' שהאנשים שמתו במדבר היו מולים, כתב הרד"ק (שם): "כל אנשי המלחמה - רוצה לומר: מבן עשרים שנה ומעלה, כי אותם הם הפקודים, ואותם מתו, שהיו מולים. זהו שאמר: 'כי מולים היו'".

עוד כתב הרד"ק (שם):

והנה אותם שהיו מבן עשרים שנה ומעלה מתו במדבר, ומבן עשרים שנה ומטה נשארו מולים, ולא הוצרך יהושע למול אלא הילודים במדבר, שלא היו יכולים למול בדרך, כמו שפירשנו.

כלומר: הפסוקים לא באו לומר שכל מי שנימול כבר מת, אלא שרק אנשי המלחמה, שהיו מגיל עשרים שנה ומעלה, הם שמתו במדבר, אבל כל האנשים שהיו בני פחות מעשרים בשעת גזירת המרגלים, שלא היו אנשי המלחמה, לא מתו במדבר, והיו כעת נימולים!

יש להוסיף שגם כל שבט לוי, שלא נמנו מגיל עשרים אלא מגיל שלושים, ולא היו אנשי המלחמה, לא מתו במדבר, כמו שכתב רש"י בפרשת שלח לך (במדבר יד, כט), והיו כעת נימולים!

עוד יש להוסיף שהרד"ק כתב בפסוק ב': "ויש דרש כי שבט לוי מלו במדבר, וסמכו זה לפסוק 'ובריתך ינצורו' (דברים לג, ט)". כלומר: לא רק שהדור הבוגר של שבט לוי לא מתו והיו נימולים, אלא גם הדור הצעיר של שבט לוי, שנולד במדבר, היו נימולים!

עוד יש להוסיף שחז"ל אמרו שגם האנשים שהיו מעל גיל ששים בשעת גזירת המרגלים, שלא היו אנשי המלחמה, לא מתו במדבר (בבא בתרא קכא ע"ב), והיו כעת נימולים!

לפי זה יוצא שחלק גדול מהעם היה מהול כעת, שהרי כל האנשים מגיל ארבעים ועד גיל שישים היו נימולים, וכן כל האנשים שהיו מעל גיל מאה, וכן כל שבט לוי!!!

ולכן נאמר בפסוק ה': "כי מולים היו כל העם היֹצְאים".

ג. תשובה לרוב השאלות הנוספות

על השאלה הרביעית, מדוע האריך הנביא בפסוק ו' לספר שבני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר עד שמת כל הדור שיצא ממצרים, ועוד שעיקרי הדברים כבר נאמרו בפסוק ד', ועל השאלה החמישית, מדוע נכתב פסוק ז', והרי הוא כבר נאמר בסוף פסוק ה', ועל השאלה השביעית, שהיה אפשר לכאורה לוותר על כל מה שכתוב בפסוקים ד-ח, כתב הרד"ק בפסוק ד':

והטעם, להודיע כי זה שלא מלו לא בעבור שנשתכחה מהם מצות מילה במצרים, או התרשלו עליה, כי מולים היו כל העם היוצאים. ואפילו לדברי בעל הדרש שאומר שהתרשלו במילה במצרים, וסמך לפסוק 'גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו' (זכריה ט, יא), וכן מה שאמר 'בדמיך חיי' (יחזקאל טז, ו) פעמיים, רוצה לומר שני דמים: דם פסח ודם מילה, אף על פי כן בצאתם מלו כולם קודם שעשו הפסח. וזהו שאמר: 'כי מולים היו כל העם היוצאים'.

כלומר: מתוך שהנביא סיפר על מילת בני ישראל בגלגל, נשמעת גנות לדור הקודם שלא מלו את בניהם! לכן האריך הנביא בדבריו, כדי להסיר מעל בני ישראל שבדור הקודם את הגנות העולה מתוך הסיפור על מילת הדור הזה, ולהסביר שהדור הקודם לא מלו את בניהם כיון שהם היו בדרך, ומתוך כך הם היו אנוסים, ולא יכלו למול את בניהם.

על פי זה ניתן לענות גם על השאלה השמינית, מדוע הנביא לא כתב במפורש ששבט לוי כן מלו במדבר - אילו היה הדבר נכתב במפורש היתה עולה גנות לישראל שבדור הקודם מדוע הם לא מלו את בניהם במדבר כמו שעשו שבט לוי!

ד. תשובה לשאלה השישית

על השאלה השישית, מדוע נכתב פסוק ח', פשוט שאחרי שמלים מישהו הוא צריך לשבת ולחכות עד שהוא יחלים, כתב הרלב"ג בפסוק ח':

והנה ספר שאחר שמלו ישבו במקומם עד שחיתה המכה, וזה כולו ממה שיורה שאין ראוי לנימול שיעתק ממקומו עד חיות המכה.

כלומר: פסוק זה מחזק את הנימוק הכתוב בפסוקים ה-ז, שבני ישראל לא מלו במדבר מפני שהיו בדרך. [זאת בנוסף למה שהתבאר במאמר הקודם, שהפסוק בא ללמדנו מדוע לא ציוה ד' את יהושע למול את בני ישראל לפני מעבר הירדן.]

כך כתב הרלב"ג בפסוק ה':

והנה היו כולם ערלים, לפי שלא היו יודעים העת אשר יצטרכו בו ליסע, כי על פי ד' היו נוסעים, כמו שהתבאר בתורה (במדבר ט, יז-כג). ואולי יצטרכו ליסע ביום השלישי למילה, והיא סכנה לתינוק, ולזה לא מל אחד מהילודים במדבר. ולזאת הסבה לא עשו ישראל פסח במדבר, כי אם אותו שנזכר בתורה, לפי שכבר נולדו לרובם בנים אחר שתי שנים לצאתם ממצרים, ומילת בניהם היתה מעכבת אותם מעשיית הפסח, כמו שהתבאר בפרשת בא (יב, מד ועיין שם ברש"י).

כך כתב גם הרד"ק בפסוק ב':

ויש לפרש גם כן כי לפיכך לא מלו כל אותן השנים, לפי שנאמר: 'על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו' (במדבר ט, כג), ולא היו יודעים יום נסעם, ואם היו מלים הילודים והיו נוסעים יום המילה היו הנמולים בסכנה מפני הדרך, וזה הוא שאמר: 'כי לא מלו אותם בדרך'...  ומפני זה עשו פסח במדבר בשנה השנית, כי מלו כולם, לפי שלא היו בדרך, כי לא נסעו כל אותה שנה, כי עשו המשכן שם במדבר סיני, ולא אמר כי לא מלו אלא הילודים בדרך, וכל זמן שהיו במדבר סיני לא היו בדרך, וזהו טעם הנכון בעיני.

סיכום

התשובה לכל השאלות היא שהנביא האריך בדבריו, כדי להסיר מעל בני ישראל שבדור הקודם את הגנות שהם לא מלו את בניהם, ולהסביר שחלק גדול מהדור היה מהול, וגם החלק שלא היה מהול היה זה מפני שהדור הקודם היה בדרך, ומתוך כך הוא היה אנוס, ולא היה יכול למול את בניו.

סיום

במקומות רבים לימדונו חז"ל והמפרשים שכדי להסתיר את גנותם של ישראל נכתבו פרשיות שלא במקומן, או לא נכתבו כלל באותו ספר שבו היה מתאים שהן יכתבו, אלא בספרים אחרים . זאת מתוך אהבתו של הקב"ה לעמו ישראל .

על אחת כמה וכמה שהנביא האריך בדבריו, כדי להסיר מעל בני ישראל את גנותם שלא מלו את בניהם, ולהסביר שחלק גדול מהדור היה מהול, וגם החלק שלא היה מהול היה זה מפני שהדור הקודם היה אנוס, ולא היה יכול למול את בניו.

יהי רצון שתמיד נלמד זכות על ישראל, ומתוך כך נזכה לגאולה השלמה במהרה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך