חזק ואמץ
הקדמה
בפרק א' נאמר ליהושע ארבע פעמים הביטוי "חזק ואמץ". שלש פעמים הוא נאמר על ידי ד' (ו,ז,ט), ובפעם הרביעית הוא נאמר על ידי בני גד וראובן וחצי שבט המנשה (יח).
יש לציין שבכל התנ"ך כולו מופיע ביטוי זה רק שמונה פעמים, ומתוכם הוא נאמר שש פעמים ליהושע: ארבע פעמים בפרקנו, ועוד פעמיים בספר דברים (לא, ז; לא, כג), וכן הוא נאמר פעמיים על ידי דוד המלך לשלמה בנו, בספר דברי הימים (א כב, יג; כח, כ).
מאמר זה יעסוק רק בשלושת החיזוקים שאמר ד' ליהושע. בחיזוק שאמרו בני גד וראובן וחצי שבט המנשה ליהושע יעסוק בעזרת ד' מאמר אחר.
כך נאמר בפסוקים:
א. ויהי אחרי מות משה עבד ד', ויאמר ד' אל יהושע בן נון משרת משה לאמר:
ו. חזק ואמץ, כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם.
ז. רק חזק ואמץ מאד, לשמֹר לעשות ככל התורה אשר צִוְךָ משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאול, למען תשכיל בכל אשר תלך.
ח. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמֹר לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דְרָכֶךָ ואז תשכיל.
ט. הלוא צִויתיך חזק ואמץ, אל תערֹץ ואל תֵחָת, כי עמך ד' אלקיך בכל אשר תלך.
יש לשאול על חיזוקים אלו שלש שאלות:
- מדוע אמר ד' ליהושע בפרקנו שלש פעמים: "חזק ואמץ"?
- מדוע בחיזוק השני נאמר: "רק חזק ואמץ מאד"?
- מדוע בחיזוק השלישי נאמר: "הלא צִויתיך חזק ואמץ"?
א. למה מתיחס כל חיזוק?
כתב רש"י בפסוק ו':
חזק ואמץ - בדרך ארץ, כמו שהוא אומר: 'כי אתה תנחיל'.
בפסוק ז' כתב רש"י:
רק חזק ואמץ מאד - בתורה, כמו שהוא אומר: 'לשמור לעשות ככל התורה'.
בפסוק ט' כתב רש"י:
הלוא צויתיך חזק ואמץ - במלחמה, כמו שנאמר: 'אל תערוץ ואל תחת', והיכן ציוהו? בימי משה, שנאמר: 'ויצו את יהושע בן נון' וגו' (דברים לא, כג)".
לפי רש"י אמר ד' ליהושע שלושה חיזוקים בשלושה תחומים שונים: בדרך ארץ, שהכוונה כאן להנחלת הארץ, בתורה, ובמלחמה, ורש"י הוכיח את דבריו מהפסוקים.
אבל יש לשאול: מדוע הקדים ד' את החיזוק בהנחלת הארץ לחיזוק במלחמה? והרי תחילה יש להלחם באויבים, ורק אחר כך אפשר להנחיל את הארץ!
ב. מדוע החיזוק על המלחמה מופיע רק בסוף?
נראה שרש"י עצמו ענה על כך במה שכתב בפסוק ט': "והיכן ציוהו? בימי משה, שנאמר: 'ויצו את יהושע בן נון' וגו' (דברים לא, כג)". דהיינו שהחיזוק על המלחמה כבר נאמר ליהושע בימי משה, ואם כן הוא החיזוק שנאמר ראשון!
על פי זה גם ניתן להבין מדוע החיזוק השלישי פותח במלים "הלא צויתיך": אין זה חיזוק בענין חדש שלא נאמר עד עתה, אלא זהו החיזוק שכבר נאמר בימי משה!
ג. האם החיזוק על המלחמה נאמר על ידי משה, או על ידי ד'?
יש לשאול שלכאורה הציווי ההוא, בימי משה, לא נאמר על ידי ד', אלא על ידי משה, שכך נאמר שם: "ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא, וילמדה את בני ישראל. ויצו את יהושע בן נון ויאמר: חזק ואמץ, כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם, ואנכי אהיה עמך" (דברים לא, כב-כג). מפורש לכאורה שהפסוק נאמר על ידי משה!
יש לענות על כך על פי מה שכתב רש"י שם.
על המלים "ויצו את יהושע בן נון" כתב רש"י: "מוסב למעלה, כלפי שכינה, כמו שמפורש: 'אל הארץ אשר נשבעתי להם'". דהיינו שהפסוק "ויצו את יהושע בן נון", שנראה כאילו הוא נאמר על ידי משה, והוא המשך של הפסוק הקודם, לא נאמר על ידי משה, ואין הוא המשך של הפסוק הקודם, אלא הוא חוזר למעלה, לפסוק ט"ז: "ויאמר ד' אל משה", ואחרי שד' סיים לדבר עם משה, ומשה ביצע את דבר ד', דבר ד' עם יהושע.
הרמב"ן שם הביא את דברי רש"י וכתב עליהם: "ויפה פירש".
ד. מדוע בחיזוק השני נאמר: "רק חזק ואמץ מאד"?
נשאלה השאלה: מדוע בחיזוק השני נאמר: "רק חזק ואמץ מאד"?
נאמרו על כך שתי תשובות:
1. הסבר האברבנאל
כתב האברבנאל בפסוק ו':
כתב רש"י ז"ל שהחוזק הזה הוא בדרך ארץ, כמו שאמר: 'כי אתה תנחיל', ופירש 'רק חזק ואמץ' בשמירת התורה, כמו שאמר: 'לשמור לעשות ככל התורה', ופירש 'הלא צויתיך חזק ואמץ' במלחמות. וכפי שָרָשָיו אלה אחשוב לפרש הפסוקים, שציוה הא-ל יתברך ליהושע שיתחזק בשלושה ענינים:
האחד כנגד העם, בהנהגתם כפי הראוי, ולא יגור מפני איש. ולפי שרובי הקטטות הם בחלוקת הארצות [וכמו שיתבאר בספר הזה (יז, יד) בענין בני יוסף], לכן הודיעו שיצטרך אל חוזק רב בהנהגת העם, כי הוא ינחיל להם את הארץ, ובזה יצטרך חוזק ואומץ רב.
החוזק השני כנגד הא-ל יתברך, וזה שלא ימשך אחר תאוותיו, אבל יתחזק לכבוש את יצרו ולשמור את כל מצוות התורה, כי זה מגודל האומץ, כמו שאמר התנא (אבות פ"ד מ"א): 'איזהו גיבור? הכובש את יצרו', ולזה אמר בחוזק השני הזה: 'רק חזק ואמץ מאד', שהזהיר עליו יותר מהאחרים.
והחוזק השלישי הוא כנגד האויבים, בעניני המלחמות לנצחם, ומפני זה אמר בחוזק השלישי הזה: 'הלא צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת', לומר שלא יערוץ ולא יחת מפני האויבים.
האברבנאל לא ענה באופן ברור על השאלה מדוע בחיזוק על התורה נאמר: "רק" ו"מאד", אלא הביא את המשנה במסכת אבות "איזהו גיבור? הכובש את יצרו", ונראה שכוונתו היא שדווקא בשמירת התורה היה צורך בחיזוק מאד, כיון שהוא תמידי, בכל רגע, מול דברי ד', שלא כמו הנחלת הארץ והמלחמה נגד האויבים, שהם רק בזמנים מסוימים.
2. הסבר המבי"ט
הסבר אחר כתב המבי"ט בספרו "בית אלוקים" (שער היסודות פרק ל"ב):
והנה בהיות עיקר קיום התורה ומצוותיה בארץ ישראל, אפילו במצוות שהן חובת הגוף... הורה לו כי עיקר הצלחתו בנצחון וכיבוש הארץ היה תלוי בקיום לימוד התורה ומצוותיה, להיות עיקר קיומה בארץ ישראל, לא בחיל ולא בכח לבד, ולזה אמר: 'חזק ואמץ כי אתה תנחיל' וגו', כלומר: ראוי שתתחזק ותתאמץ בחיל ובכח, אבל עיקר ההתחזקות וההתאמצות יהיה לשמור התורה וכו', ולזה אמר: 'רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות' וגו', כלומר: החוזק והאומץ שאמרתי לך קודם, יהיה המיעוט הטפל, כמו שאמר: 'רק', שהוא מיעוט, והחוזק ואומץ שאני אומר לך עתה, יהיה העיקר, וכמו שאמר: 'מאד', כי בזכות התורה, שעיקר קיומה בארץ, יירשו וינחלו את ארץ ישראל, וכמו שאמר: 'כי אז תצליח את דרכך' שאתה הולך בהן לכבוש אותה, 'ואז תשכיל' במה שתעשה בכיבושה.
לפי המבי"ט נאמר בחיזוק השני: "רק חזק ואמץ מאד", כדי להדגיש שההתחזקות בתורה היא ההתחזקות העיקרית, ורק בזכותה יזכה יהושע לרשת את הארץ ולהנחילה, ולכן נאמר בה: "מאד", ונאמר לפניה: "רק", כדי למעט את ההתחזקות הקודמת, ולהדגיש שההתחזקות העיקרית צריכה להיות בקיום התורה.
סיום
הגמרא במסכת ברכות (לב ע"ב) אומרת:
ארבעה צריכין חזוק ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ.
תורה ומעשים טובים מנין - שנאמר: 'רק חזק ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה' (יהושע א, ז). חזק - בתורה, ואמץ - במעשים טובים.
תפילה מנין - שנאמר: 'קוה אל ד', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ד'' (תהלים כז, יד).
דרך ארץ מנין - שנאמר: 'חזק ונתחזק, בעד עמנו ובעד ערי אלקינו' (שמ"ב י, יב).
פירש רש"י:
צריכין חזוק - שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו.
דרך ארץ - אם אומן הוא - לאומנתו, אם סוחר הוא - לסחורתו, אם איש מלחמה הוא - למלחמתו.
יהי רצון שנזכה כולנו להתחזק, איש איש בתחומו, ונביא בכך ברכה גדולה לעולם.