כי המצוה הזאת... לא נפלאת היא ממך
הקדמה
בפרקנו עשרים פסוקים (ל, א-כ), המחולקים לשלש פרשות:
הפרשה הראשונה היא פרשת התשובה והגאולה (א-י).
הפרשה השלישית היא פרשת הבחירה החופשית (טו-כ).
לגבי הפרשה השניה (יא-יד) נחלקו המפרשים האם היא ממשיכה את פרשת התשובה, או שהיא עוסקת בנושא אחר.
מאמר זה יעסוק בקיצור בפרשה זו.
כך נאמר שם (דברים פרק ל):
יא. כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת הִוא ממך, ולא רחֹקה היא.
יב. לא בשמים היא, לאמֹר: מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו, וישמִענו אֹתה ונעשנה.
יג. ולא מעבר לים היא, לאמֹר: מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו, וישמִענו אֹתה ונעשנה.
יד. כי קרוב אליך הדבר מאֹד, בפיך ובלבבך לעשֹתו.
למה מתכוונת התורה באמרה "כי המצוה הזאת"? בדבר זה נחלקו המפרשים.
א. שיטת רש"י: הפרשה מתיחסת למצות תלמוד תורה
רש"י לא הסביר למה מתיחסות המלים "כי המצוה הזאת", אבל ממה שכתב רש"י בהמשך, עולה שרש"י הסביר את המלים "כי המצוה הזאת" כמתיחסות למצות תלמוד תורה.
כך כתב רש"י בפסוק י"ב: "לא בשמים היא - שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה". וכן כתב רש"י בפסוק י"ד: "כי קרוב אליך - התורה ניתנה לכם בכתב ובעל פה".
המקור לדברי רש"י הוא בגמרא במסכת עירובין (נה ע"א), שדרשה את הפסוקים על מצות תלמוד תורה, והוסיפה הסבר גם על המלים "לא מעבר לים היא". כך נאמר בגמרא:
'לא בשמים היא ולא מעבר לים היא', 'לא בשמים היא' - שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא - אתה צריך לעבור אחריה.
רש"י לא הסביר את המלים "בפיך ובלבבך לעשֹתו", ונראה שהוא יסביר אותן כפשוטן: הדבר קל מאד לביצוע.
אבל "בעל הטורים" הסביר שמלים אלו מלמדות אותנו כיצד עלינו ללמוד תורה: "בפיך ובלבבך לעשֹתו. בפיך - 'כי חיים הם למֹצְאיהם' (משלי ד, כב) (עירובין נד ע"א). ובלבבך - 'אגרא דשמעתא סברא' (ברכות ו ע"ב)".
כוונת "בעל הטורים" היא לדרשת הגמרא במסכת עירובין (נד ע"א):
אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי [שָנוּן, פתח פיך וקרא את הפסוקים, פתח פיך ושנה את המשניות, כדי שיתקיימו בך ותאריך ימים]. שנאמר: 'כי חיים הם למֹצְאיהם ולכל בשרו מרפא' (משלי ד, כב), אל תקרי: 'למֹצְאיהם', אלא: 'למוציאיהם'".
דהיינו שצריך ללמוד בפה, ולא רק בלב.
עוד אמרה הגמרא בברכות (ו ע"ב): "אגרא דשמעתא סברא". פירש רש"י: "אגרא דשמעתא סברא - שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר". עולה מכאן שצריך לעיין היטב בלב.
יש לציין שבימינו רגילים לייחס את החכמה והבינה לשכל ולראש, אבל בתנ"ך ובדברי חז"ל החכמה והבינה מיוחסות ללב. (עיין בשמות כח, ג; לא, ו; לה, י; לו, א-ב; ועוד פעמים רבות בתנ"ך).
מסיכום שתי הגמרות עולה שצריך ללמוד בפה, וגם לעיין היטב בלב, ועל כך נאמר: "בפיך ובלבבך לעשֹתו".
ב. שיטת הראב"ע ורבנו בחיי: הפרשה מתיחסת לכל מצוות התורה
לעומת שיטת רש"י, שמקורה בגמרא, שיטת הראב"ע היא שהפסוקים מתיחסים לכל מצוות התורה.
כך כתב הראב"ע: "בפיך ובלבבך - שכל המצוות עיקרם הלב, ויש מהם זכר בפה לחזוק הלב, ויש מעשה כדי שיזכור בפה".
יש לבאר את דברי הראב"ע הללו על פי מה שכתב הוא עצמו בפרשת ואתחנן (דברים ו, א): "עיקר כל המצוות - אמונת הלב, וכאשר תירא ד' - זה כל האדם, ובעבור זה נברא האדם, כדברי קהלת (קהלת יב, יג)".
כעין זה וביתר הרחבה כתב רבנו בחיי:
כי המצוה הזאת - יאמר זה על התורה, כלשון: 'כל המצוה אשר אנכי מצוך היום' (דברים ח, א)...
בפיך ובלבבך לעשֹתו - הזכיר בכאן שלושה דברים: הפה, והלב, והמעשה. והנה כל המצוות נכללות בשלושה חלקים אלו: כי יש מצוות תלויות בפה, ויש תלויות בלב, ויש במעשה. ועל זה דרשו רז"ל (אבות א, ב): 'על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים'. על התורה - זהו 'בפיך'. ועל העבודה - זהו 'בלבבך' - זו עבודה שבלב. ועל גמילות חסדים - זהו 'לעשֹתו'. ומן הידוע כי המצוות התלויות בלב [הן] עבודה גדולה להקב"ה [יותר] מן המצוות התלויות בדבור, ולכך אמרו רז"ל (שבת יא ע"א): פוסק מדברי תורה לפסוק [ראשון של] קריאת שמע. ואמרו (ברכות יג ע"ב) על פסוק ראשון [של קריאת שמע]: 'זו היא קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא'. והתלויות בדבור עבודה גדולה יותר מן התלויות במעשה, ולכך אמרו (תנחומא צו, יד): 'גדולה תורה יותר מכל הקרבנות כולן'.
ג. שיטת הרמב"ן והספורנו: הפרשה מתיחסת למצות התשובה
הרמב"ן (יא) בתחילת דבריו כתב גם הוא כראב"ע: "כי המצוה הזאת - על כל התורה כולה". אבל אחר כך כתב:
והנכון, כי על כל התורה יאמר: 'כל המצוה אשר אנכי מצוך היום' (לעיל ח, א), אבל 'המצוה הזאת' - על התשובה הנזכרת, כי 'והשבות אל לבבך' (בפסוק א), 'ושבת עד ד' אלקיך' (בפסוק ב) - מצוה, שיצוה אותנו לעשות כן.
לפי הרמב"ן פסוקים אלו ממשיכים את הפרשה הקודמת, פרשת התשובה, ומהם עולה שהפסוקים הקודמים כבר ציוו על התשובה!
המשיך הרמב"ן וכתב:
ונאמרה בלשון הבינוני [כלומר: לא כציווי], לרמוז בהבטחה, כי עתיד הדבר להיות כן. והטעם, לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים, תוכל לשוב אל ד' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום. כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך, אבל קרוב אליך מאד לעשותו, בכל עת ובכל מקום. וזה טעם: 'בפיך ובלבבך לעשֹתו' (פסוק יד), שיתודו את עוונם ואת עוון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל ד', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות, כאשר הזכיר (בפסוק ב): 'אתה ובניך בכל לבבך', כמו שפירשתי (שם).
כלומר: לפי הרמב"ן, בפרשה הקודמת התורה גם מצוה על התשובה, וגם מבשרת לנו שכך יקרה: כל ישראל יחזרו בתשובה!
גם הספורנו הלך בשיטתו של הרמב"ן ואף הרחיב את דבריו:
כי המצוה הזאת - והטעם שאמרתי 'והשבות אל לבבך בכל הגוים' שצריך שהתשובה תהיה בעודך בגלות למען תושע, הוא כי אמנם זאת המצוה של תשובה אשר אנכי מצוך היום, כאמרו בכל חטא בפרשת ויקרא: 'ואשם' 'ואשמו', שהענין כולם הוא שיכיר החוטא את חטאו, כמו שפירש אחר כך באמרו: 'והיה כי יאשם לאחת מאלה, והתודה אשר חטא עליה' (ויקרא ה, ה). וכן באמרו: 'איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ואשמה הנפש ההיא, והתודו את עונם' (במדבר ה, ו-ז).
לא נפלאת היא ממך - שתצטרך לנביאים.
ולא רחוקה היא - שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שתוכל לעשותה אפילו בעודך בגלות. ובאר זה באמרו:
לא בשמים היא לאמר - לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא.
ולא מעבר לים היא - גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שיהיה זה אפשר לך בחוץ לארץ, ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור, או שהיא נמנעת בחוץ לארץ.
בפיך ובלבבך לעשותו - להכיר בלבבך את חטאך ואת הא-ל יתברך שחטאת לו, ולהתחרט, ולהתודות על זה בפיך.
סיכום
נאמרו שלש שיטות בהסבר הפרשה:
- הסבר רש"י: הפרשה עוסקת במצות תלמוד תורה.
המלים "בפיך ובלבבך לעשֹתו" הסביר "בעל הטורים": בפיך - להוציא את המלים בפה. ובלבבך - להגות בסברת הלב. - הסבר ראב"ע ורבנו בחיי: הפרשה עוסקת בקיום כל התורה כולה.
פירוש המלים "בפיך ובלבבך לעשֹתו" הוא: בפיך - המצוות שבפה. ובלבבך - המצוות שבלב. לעשֹתו - המצוות המעשיות. - הסבר הרמב"ן והספורנו: הפרשה עוסקת במצות התשובה.
פירוש המלים "בפיך ובלבבך לעשֹתו" הוא: בפיך - להתודות בפה. ובלבבך - לשוב ולהתחרט בלב.
סיום
התורה מלמדת אותנו שֶקַל לקיים את המצוות, ללמוד תורה ולחזור בתשובה.
יהי רצון שנקיים את כל המצוות, נלמד את כל התורה, ונחזור בתשובה שלמה.
[ועיין בהרחבה במאמר על כך בספרי "הדר המועדים ירח האיתנים"]