תנ"ך על הפרק - דברים כו - ד' אלקיך / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים כו

179 / 929
היום

הפרק

מקרא בכורים, ודוי מעשר, אזהרת משה ללכת בדרך ה׳

וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ׃וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן הַטֶּ֖נֶא מִיָּדֶ֑ךָ וְהִ֨נִּיח֔וֹ לִפְנֵ֕י מִזְבַּ֖ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה׃וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עָנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶת־לַחֲצֵֽנוּ׃וַיּוֹצִאֵ֤נוּ יְהוָה֙ מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים׃וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֤ה הֵבֵ֙אתִי֙ אֶת־רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י יְהוָ֑ה וְהִנַּחְתּ֗וֹ לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֔יתָ לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ׃כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ׃וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֺתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי׃לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי׃הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃אֶת־יְהוָ֥ה הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֺתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ׃וַֽיהוָ֞ה הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כָּל־מִצְוֺתָֽיו׃וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

ד' אלקיך

הצגת הבעיה

בתחילת פרק כ"ו נאמר:

א. והיה כי תבוא אל הארץ אשר ד' אלקיך נֹתֵן לך נחלה, וירשתה וישבת בה.
ב. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, אשר ד' אלקיך נֹתֵן לָךְ, ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלקיך לשכן שמו שם.
ג. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, ואמרת אליו: הגדתי היום לד' אלקיך, כי באתי אל הארץ אשר נשבע ד' לאבתינו לתת לנו.

יש לשאול על הכתוב בפסוק ג' שהתורה מצוה את מביא הבכורים לומר לכהן: "הגדתי היום לד' אלקיך", שיש משהו צורם באמירה "ד' אלקיך", שנראה ככפירה ח"ו, שכאילו ד' הוא אלקיו של הכהן, ולא של מביא הבכורים!

ואכן כך מצאנו במקום אחר בספר מלכים (א פרק יג): ירבעם הקריב על המזבח שעשה בבית א-ל. איש האלקים שבא מיהודה ניבא עליו נבואת פורענות, ואז אמר ירבעם לתפוש את הנביא. באותו רגע יבשה ידו של ירבעם. הוא ביקש מהנביא שיתפלל אל ד', והלשון הנזכרת שם היא: "חל נא את פני ד' אלקיך" (שם, ו). פירש רש"י: "אלקיך - ולא אלקי! עדיין עומד במרדו".

א. תשובת הספורנו

תשובה לדבר כתב הספורנו בפרקנו: "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם - אף על פי שלא יהיה גדול בחכמה, לא תחדל מלדבר עמו בכבוד, באמרך: 'ד' אלקיך', אף על פי שזה לא יאמר זולתי לאנשי השם, כמו למלכים ולנביאים. מכל מקום בהיותך מביא אליו את הבכורים, כמביא דורון לא-ל יתעלה, שהוא בעל הקרקע, ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד".

כלומר: הביטוי "ד' אלקיך" אינו מבטא כפירה, חס ושלום, אלא כבוד כלפי איש המעלה! והתורה מצוה שכך צריך מביא הבכורים לדבר אל הכהן, לכבודו של הכהן!

בצורה דומה פירש הרד"ק גם את דברי ירבעם אל איש האלקים: "חל נא את פני ד' אלקיך - כלומר: שהוא שלחך ואתה שלוחו, ואני אדע כי ישמע אליך".

אבל הרד"ק שם גם הוסיף את הפירוש ההפוך: "ובדברי רז"ל: 'אלקיך' - ולא 'אלקי'", כפי שהביא רש"י שם.

יש לשאול: כיצד ניתן לפרש שני פירושים כל כך מנוגדים, כמעט הפוכים?

יש להסביר שחז"ל דרשו כך דווקא אצל ירבעם, שכיון שחטא והחטיא את ישראל, ניתן להסביר שהוא עמד במרדו גם כאשר הנביא הוכיח אותו, וניתן להסביר על פי הפשט שבאותו הזמן הוא לא עמד במרדו. אבל אצלנו, בפרשת בכורים ודאי כולם יסכימו להסבר הספורנו, שדומה להסבר שכתב הרד"ק על פי הפשט.

ב. הסבר רש"י אצלנו

יש להוסיף שרש"י אצלנו לא רק יסכים להסבר הספורנו, אלא שרש"י עצמו רמז להסבר זה!

כך כתב רש"י אצלנו: "אשר יהיה בימים ההם - אין לך אלא כהן שבימיך, כמו שהוא".

שאל על כך הרמב"ן שם: "ולא הבינותי זה, כי בענין הזקן ראוי לומר: 'אל השופט אשר יהיה בימים ההם' (לעיל יז, ט), אף על פי שאינו גדול וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן העולם, צריך לשמוע לו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, אבל בהקרבת הבכורים, למי יביאם אם לא לכהן אשר יהיה בימיו?".

תשובה לשאלת הרמב"ן נמצאת בספורנו שהובא לעיל: "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם - אף על פי שלא יהיה גדול בחכמה, לא תחדל מלדבר עמו בכבוד, באמרך: 'ד' אלקיך', אף על פי שזה לא יאמר זולתי לאנשי השם, כמו למלכים ולנביאים, מכל מקום בהיותך מביא אליו את הבכורים כמביא דורון לא-ל יתעלה, שהוא בעל הקרקע, ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד". כלומר: מה שכתב רש"י: "אשר יהיה בימים ההם - אין לך אלא כהן שבימיך, כמו שהוא", אינו מתיחס לחיוב ההבאה של הבכורים לכהן, אלא לצורת האמירה של מביא הבכורים כלפי הכהן.

ג. מקורות נוספים להסבר זה

יסוד זה, שהאמירה "ד' אלקיך" נאמרת בלשון כבוד כלפי הנביא, כתב הרד"ק גם בספר שמואל (א טו, טו) בדברי שאול לשמואל: "מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר, למען זבח לד' אלקיך":

למען זבוח - לא חמלו עליהם להנאתם, אלא למען זבוח לד', שהיה עמהם במלחמה. ואמר 'אלקיך' לכבוד שמואל, להגדיל מעלתו, כי כל מה שיגדל האדם ראוי לומר עליו 'אלקיו', 'אלקיך', וכן היו הנביאים אומרים: 'ד' אלקי'. וכן אמר בחטא הנשיא: 'מכל מצות ד' אלקיו' (ויקרא ד, כב).

כן כתב הרד"ק גם בפירושו לדברי יעקב ליצחק "כי הקרה ד' אלקיך לפני" (בראשית כז, כ): "כי הקרה ד' אלקיך - וזכותך גרמה לי, לפי שהלכתי לצוד לצרכך".

גם הכוזרי [מאמר רביעי סעיף ג (עמ' קנו במהדורת אבן שמואל)] כתב: "לא כל הרוצה לומר: אלקי קדושי' מותר לו לומר כן, אם לא דרך השאלה ומתוך אמונה במסורת, אך על דרך האמת לא יאמר זאת כי אם נביא, או חסיד, אשר דבק בו הענין האלקי. ועל כן אמרו לנביא: 'חל נא את פני ד' אלקיך'".

וכן מצאנו פעמים רבות בתנ"ך שכך פנו אל המלך, או אל הנביא.

יהי רצון שנזכה לחזרת המלכות ולחזרת הנבואה ולהשראת ד' עלינו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך