"השב תשיבם לאחיך"
הקדמה: אבידת הגוי מותרת!
נאמר בפרקנו:
א. לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך.
ב. ואם לא קרוב אליך אחיך ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך, והיה עמך עד דרֹש אחיך אֹתו, וַהֲשֵבֹתו לו.
ג. וכן תעשה לחמֹרו, וכן תעשה לשמלתו, וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם.
במסכת בבא קמא (קיג ע"ב) נאמר:
אמר רב ביבי בר גידל אמר רבי שמעון חסידא: גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת.
גזילו אסור, דאמר רב הונא: מנין לגזל הכנעני שהוא אסור? שנאמר: 'ואכלת את כל העמים אשר ד' אלקיך נותן לך' (דברים ז, טז) - בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך.
אבידתו מותרת, דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? שנאמר: 'לכל אבדת אחיך' (דברים כב, ג) - לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני.
נשאלת השאלה: מדוע אבידת הגוי מותרת?
בתשובה לשאלה זו נאמרו מספר הסברים:
א. הסבר מסורת הש"ס
כתב במסורת הש"ס שם:
לאחיך אתה מחזיר - שיש לו גם כמוך נימוסים ומשפטים צדיקים בדברים שבין אדם לחברו.
ואי אתה מחזיר לכנעני - שנוהגים הפקר בקניני אחרים.
הרחבה לדבר כתב הרב ראובן מרגליות ב"מרגליות הים" לסנהדרין עו ע"ב ובמקומות נוספים: "שדנים להם כדיניהם, שאינם משיבים אבידה, דפרסאי אמרי: אבידתא למלכא (בבא מציעא כח ע"ב)".
כלומר: אנו מתנהגים עם הגויים כמו שהם מתנהגים בינם לבין עצמם: הם אינם מחזירים אבידה לחבריהם, ולכן גם אנו איננו מחזירים להם אבידה.
ב. הסבר המאירי
הסבר דומה כתב המאירי שם בבבא קמא:
ובדי האלילים ושאינם גדורים בדרכי הדתות אסור לגזלם... ומכל מקום אין אדם חייב לחזר אחר אבדתו כדי להחזירה לו. ולא עוד אלא אף מי שמצא אבדתו אינו חייב להחזירה. שמציאה מקצת קנין הוא, וחזרתו דרך חסידות, ואין אנו כפופים לחסידות למי שאין לו דת.
כלומר: מעיקר הדין הפשוט אין צורך להחזיר אבידה, כיון שברגע שאדם איבד חפץ כלשהו החפץ נעשה הפקר והזוכה בו קנאו. אלא שבאה התורה וחייבה אותנו במידת חסידות להחזיר אבידה. אבל גם הגבילה את מידת החסידות ואמרה שאיננו חייבים במידת חסידות זו אלא רק כלפי אחינו.
ג. הסבר ה"תורה תמימה"
הסבר אחר כתב ה"תורה תמימה" (דברים פרק כב הערה כב):
כל המפרשים כתבו בכלל הדין הזה דאיירי בעובדי אלילים הפראים, אבל בסתם אומות דינם כישראל לכל דבר, וכולם כתבו כן רק על פי הסברא ולא הביאו מקור לדבריהם.
אבל לדעתי הנה דבר זה מבואר מפורש בדרשת הגמרא ב"ק ל"ח ע"א לענין שור של ישראל שנגח שור של עובד כוכבים פטור, א"ר אבהו, מאי דכתיב: 'עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים' (חבקוק ג)? ראה הקדוש ברוך הוא שאין האומות מקיימים שבע מצוות עמד והתיר ממונן, ע"כ.
וכמה עמוקים ונאמנים הדברים הקצרים האלה, כי הנה ענין שבע מצות ידוע, שהם אבר מן החי, דינין, גזל, ושפיכות דמים, גילוי עריות, ברכת השם. ומעתה הגע בעצמך, אנשים שאין מקיימים מצות אלו ורק עושים ההיפך, אוכלים אבר מן החי ואין דין ודיין ביניהם, וגוזלים, ושופכים דמים, ומגלי עריות, ומברכים את השם, הרי אין יתרון לאנשים כאלה על חיתו טרף אף במאומה. והם מחריבי עולם ומזיקים לחברת האדם ומהרסים את ישוב העולם ותיקון המדינות. ובודאי אינם ראויים להחשב לסוג אנשים מן הישוב. וממילא אין כל דין ומשפט ולכן גם אין חזקת ממונם עליהם. אבל אלה המקיימים שבע מצוות, והם רוב האומות שבזמן הזה ובכל המדינות הנאורות, נעלה מעל כל ספק שדינם שוה בכל לישראל, וזה לדעתי ענין אמיתי ומסתבר.
יש לציין שמה שכתב ה"תורה תמימה" בשם המפרשים כתב כבר המאירי:
הא כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלקות על איזה צד, אף על פי שאמונתם רחוקה מאמונתנו - אינם בכלל זה, אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו אף באבדה, ואף בטעות, ולכל שאר הדברים בלא שום חילוק.
ד. הסבר רש"י
במסכת סנהדרין (עו ע"ב) אמרה הגמרא:
אמר רב יהודה אמר רב: ...המחזיר אבידה לנכרי - עליו הכתוב אומר: 'למען ספות הרוה את הצמאה, לא יאבה ד' סלח לו' (דברים כט, יט).
בגמרא זו נאמר יותר מאשר בגמרא בבא קמא: לא רק שאין צורך להחזיר אבידה של גוי, אלא גם אסור להחזיר אבידה לגוי! ומי שמחזירה לו נאמר עליו: "לא יאבה ד' סלח לו" (דברים כט, יט)!
יש להבין: מדוע אסור להחזיר אבידה לגוי?
בכל ההסברים שנאמרו קודם לא נאמר מדוע אסור להחזיר אבידה לגוי, אלא רק מדוע לא צריך להחזיר אבידה לגוי.
עוד יש לשאול: מה הקשר בין החזרת אבידה לגוי לפסוק "למען ספות הרוה את הצמאה"?
כתב רש"י:
המחזיר אבידה לנכרי - השווה וחבר נכרי לישראל, ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו, שאף לנכרי הוא עושה כן, שלא נצטווה עליהם.
רוה - נכרים, ששבעים ואינן צמאין ליוצרם. צמאה - זו כנסת ישראל, שצמאה ותאיבה ליראת יוצרה ולקיים מצותיו.
ברש"י כאן כתובה הגדרה נפלאה לעם ישראל: "כנסת ישראל, שצמאה ותאיבה ליראת יוצרה ולקיים מצותיו"!
רש"י הסביר שהבעיה היא שהמשיב אבידה לגוי הולך לפי הבנתו, ולא לפי מצוות התורה. אבל רש"י לא הסביר כאן מדוע אסור להשיב אבידה לגוי.
ה. הסבר הרמב"ם
כתב הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה (פי"א ה"ג): "אבידת הגוי מותרת שנאמר: 'אבידת אחיך', והמחזירה הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם".
כלומר: אין לעזור לרשעים עובדי עבודה זרה.
דברים אלו יכולים להתקשר למה שכתבו המאירי וה"תורה תמימה" שכאשר הגויים שומרים שבע מצוות בני נח מחזירים להם אבידה.
ו. הסבר ה"עיון יעקב"
הסבר דומה כתב ה"עיון יעקב" על ה"עין יעקב" במסכת סנהדרין (עו ע"ב): המחזיר אבידה לגוי גורם לגוי שיודה לעבודה זרה שלו שזכה באבידה.
גם דברים אלו יכולים להתקשר למה שכתבו המאירי וה"תורה תמימה" שכאשר הגויים שומרים שבע מצוות בני נח מחזירים להם אבידה.
סיכום:
א. נאמרו שלושה טעמים מדוע אבידת גוי מותרת:
- מפני שכך הם מתנהגים בינם לבין עצמם: הם אינם מחזירים אבידה לחבריהם (מסורת הש"ס).
- מפני שהשבת אבידה היא מצוה של דרכי חסידות, ואיננו מצווים בדרכי חסידות כלפי הגויים (המאירי).
- גויים שעוברים על שבע מצוות בני נח אינם בכלל בני אדם, אלא מהרסי העולם, ולכן אין ראוי להתנהג אתם כבני אדם. אבל גויים שמקיימים שבע מצוות בני נח מחזירים להם את אבידתם ("תורה תמימה").
ב. נאמרו שני טעמים מדוע אסור להחזיר לגוי עובד עבודה זרה את אבידתו:
- שלא לחזק רשעי עולם (רמב"ם).
- שלא לגרום לגוי להודות לעבודה זרה שלו ("עיון יעקב").
שני טעמים אלו מתאימים למה שכתבו המאירי וה"תורה תמימה" שגויים שמקיימים שבע מצוות בני נח מחזירים להם את אבידתם.
עוד לימד אותנו רש"י שעם ישראל כולו צמא ותאב ליראת ד' ולקיום מצוותיו.
יהי רצון שנרגיש כל הזמן את צמאוננו לד' ואת רצוננו להדבק בו.