תנ"ך על הפרק - דברים ח - מצות הענוה / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים ח

161 / 929
היום

הפרק

קִיּוּם הַמִּצְוֹת מְחַיֶּה, זִכָּרוֹן נִסֵּי הַמִּדְבָּר, הָאָרֶץ הַטֹּבָה וּבִרְכָתָהּ וָעוֹד

כָּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַאֲבֹתֵיכֶֽם׃וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כָּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הֹלִֽיכֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥רמצותומִצְוֺתָ֖יואִם־לֹֽא׃וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶךָ֒ וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤ אֶת הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כָּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהוָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם׃שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃וְיָדַעְתָּ֖ עִם־לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ׃וְשָׁ֣מַרְתָּ֔ אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו וּלְיִרְאָ֥ה אֹתֽוֹ׃כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טוֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ׃וּבְקָֽרְךָ֤ וְצֹֽאנְךָ֙ יִרְבְּיֻ֔ן וְכֶ֥סֶף וְזָהָ֖ב יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ יִרְבֶּֽה׃וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜ בַּמִּדְבָּ֣ר ׀ הַגָּדֹ֣ל וְהַנּוֹרָ֗א נָחָ֤שׁ ׀ שָׂרָף֙ וְעַקְרָ֔ב וְצִמָּא֖וֹן אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־מָ֑יִם הַמּוֹצִ֤יא לְךָ֙ מַ֔יִם מִצּ֖וּר הַֽחַלָּמִֽישׁ׃הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥ מָן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן עַנֹּֽתְךָ֗ וּלְמַ֙עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ לְהֵיטִֽבְךָ֖ בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן׃כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְהוָה֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מצות הענוה

א. הסבר הסמ"ג

על הפסוק "השמר לך פן תשכח את ד' אלקיך, לבלתי שמֹר מצותיו ומשפטיו וחֻקֹתיו אשר אנֹכי מצוך היום" (דברים ח, יא), כתב בספר מצוות גדול (לאוין סימן סד) הסבר מיוחד:

'השמר לך פן תשכח את ד' אלקיך' (דברים ח, יא), אזהרה שלא יתגאו בני ישראל כשהקדוש ברוך הוא משפיע להם טובה ויאמרו שבריוח שלהם ובעוצם ידם ועמלם עשו והרויחו כל זה ולא יחזיקו טובה להקדוש ברוך הוא מחמת גאונם, שעל זה עונה זה המקרא.
ואומר גם בפרשת ואתחנן: 'ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת' וגומר 'ואכלת ושבעת. השמר לך פן תשכח' וגומר (דברים ו, יא-יב).
וזה הפירוש שפירשתי מפורש בסמוך: 'פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך' וגומר, 'ורם לבבך ושכחת את ד' אלקיך המוציאך מארץ מצרים' וגומר, 'ואמרת בלבבך: כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ד' אלקיך, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל' (דברים ח, יב-יח). ומכאן אזהרה שלא יתגאה האדם במה שחננו הבורא, הן בממון, הן ביופי, הן בחכמה, אלא יש לו להיות עניו מאד ושפל ברך לפני ד' אלקים ואנשים ולהודות לבוראו שחננו זה המעלה. ובמוסר השירה כתוב: 'הלד' תגמלו זאת' וגומר 'הלא הוא אביך קנך, הוא עשך ויכוננך' (דברים לב, ו). ושבח הכתוב הענוה, שנאמר: 'והאיש משה עניו מאד' (במדבר יב, ג).
ואמרינן בירושלמי דמסכת שבת פרק קמא (ה"ג): 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענוה עקב לסולייתא'. פירוש למנעלה, שנאמר: 'ראשית חכמה יראת ד'' (תהלים קיא, י), ונאמר: 'עקב ענוה יראת ד'' (משלי כד, ד). ודרך שתשרה שכינה על הענוים, שנאמר: 'אשכון את דכא ושפל רוח' (ישעיהו נז, טו). ודרשינן במסכת סוטה (ה, ב) שכל המשפיל עצמו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, שנאמר: 'זבחי אלקים רוח נשברה' (תהלים נא, יט). ולא עוד אלא שתפילתו מקובלת, שנאמר: 'לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה'.
ואני דרשתי לרבים עוד כי אפילו משאלות לבם ותאותם שומע הקדוש ברוך הוא וממלא רצונם, אף על פי שלא התפללו על זה, שנאמר: 'תאות ענוים שמעת ד', תכין לבם תקשיב אזנך' (תהלים י, יז), 'תפלת ענוים' לא נאמר, אלא: 'תאות', 'תכין לבם', כלומר: מה שחושבים בלבם.
צאו וראו מה פירש דוד מלך ישראל (תהלים כב, ז): 'ואנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם', כלומר: יש לי לדמות עצמי לתולעת, שהוא תחת העפר בחרפה, כך כשאדם מת העפר למעלה מראשו. ולכך היה שפל לפני האלקים, שהיה מפזז ומכרכר לפני בוראו, כמו שאמר למיכל: 'והייתי שפל בעיני' (שמואל ב ו, כב). ולפני אנשים, כשקילל אותו שמעי בן גרא אמר: 'הניחו לו' (שמואל ב טז, יא), וכל זה גרמה הענוה היתירה. והאריכו רבותינו בגנאי גסי הרוח במסכת סוטה (ה, ע"א) שנקראו 'תועבה', כדכתיב: 'תועבת ד' כל גבה לב' (משלי טז, ה), ולא יראו בנחמת ציון, כדכתיב: 'כי אז אסיר מקרבך את עליזי גאותך, ולא תוסיף לגובהה עוד בהר קדשי, והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ד'' (צפני' ג, יא-יב). ואינו רוצה לומר עם עני ודל ממש, שהרי כתוב: 'כי לי איים יקוו, ואניות תרשיש כבראשונה, להביא בנייך מרחוק, כספם וזהבם אתם' (ישעיהו ס, ט), אלא רוצה לומר עם עניו. וכן תרגם יונתן: 'עם ענוותן'. ואומר שלמה בספר משלי (כט, כג): 'גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמוך כבוד'. ואמרו רבותינו (אבות פ"ד מ"ד) 'מאד מאד הוי שפל רוח, שתקות אנוש רימה', ומותר האדם מן הבהמה אין, כי אם עבודת הבורא יוצר הכל ולעשות לו נחת רוח.

ב. סיפורו של הסמ"ג על חלומו המיוחד

המשיך הסמ"ג וכתב:

תוכחת הענוה דרשתי לרבים כך, אבל לחברה על לאו זה ולמנות זה בלאו לא היה דעתי. גם רבינו משה [-הרמב"ם] לא חיברו, ולא הזכירו בחשבון הלאוין. וכשהגעתי להשלים עד כאן הלאוין, אקרא בחלום במראית הלילה: 'הנה שכחת את העיקר: השמר לך פן תשכח את ד' (דברים ח, יא)'. והתבוננתי עליו בבקר, והנה יסוד גדול הוא ביראת ד'. והואלתי לחברו בעזרת יהיב חכמתא לחכימין. אחרי כן עיינתי בספר פרק קמא דסוטה (ה ע"א) וגרסינן שם בהדיא: אזהרה לגסי הרוח מניין? רב נחמן ברבי יצחק אמר מהכא: 'ורם לבבך ושכחת את ד'', וכתיב: 'השמר לך פן תשכח את ד'' (דברים ח, יא), וכדרבי אבין אמר רבי אלעאי, דאמר: כל מקום שנאמר: השמר פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה.

ג. דברי הסמ"ג בהקדמתו לספרו

בסוף הקדמתו הכללית לספרו כתב הסמ"ג:

ויהיה כאשר הייתה סבה מן השמים שאסבב בארצות להוכיח גליות ישראל נתתי את פני לסדר בעל פה המצות, כל מצוה ומצוה כמאמרה, יסודות המצוה, ולא כל חילוקיה, למען לא אשגה בתוכחתה.
ובכמה מקומות בקשו ממני לכתוב יסוד המצוה על פי הראיות ולעשות ממנו ספר, ואירא לעשות כן, לעשות ספר תורה לרבים, כי בער אנכי מאיש, ולא בינת אדם לי.
ובתחילת האלף הששי בא אלי עניין מראה בחלום: 'קום עשה ספר תורה משני חלקים'. ואתבונן על המראה והנה השני חלקים לכתוב ספר מצות עשה בחלק אחד, וספר מצות לא תעשה בחלק שני.
ולכן הנני משה בן יעקב נתתי פני לחבר שני הספרים, ומכל מלמדי השכלתי להביא ראיות קצרות בכל היכולת, ולא בלשון תלמוד ממש, כי בכמה מקומות שיניתי הלשון לכותבו בלשון צח וקצר, למען ירוץ הקורא בו. וגם סדרתים בפרשיות קצרות, ליתן ריוח להתבונן בין פרשה לפרשה. ויעזרני אלקי גליות ישראל יתברך שמו על המלאכה לעשות אותה.
וגם בעניין לאוין בא אלי בחלום ענין מראה בזה הלשון: 'הנה שכחת את העיקר: השמר לך פן תשכח את ד' אלקיך'. כי לא היה בדעתי לחברו במניין הלאוין, וגם רבינו משה לא הזכירו במניין. ואתבונן אליו בבקר, והנה יסוד גדול הוא ביראת ד'. וחיברתיו בעיקרים גדולים במקומן.
וד' אלקים יודע כי לפי דעתי איני משקר מעניין המראות, וד' יודע כי לא הזכרתים בספר זה אלא למען יתחזקו ישראל בתורה ובתוכחה, וחפץ ד' בידי יצלח.

יהי רצון שנזכה למידת הענוה ונזכור תמיד את ד'.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך