"ותענה שרי" - היאך יתכן שאשה צדקת כשרה אמנו עשתה כך?
הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ, וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.
ב. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ד' מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.
ג. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה.
ד. וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.
ה. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: חֲמָסִי עָלֶיךָ, אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ. יִשְׁפֹּט ד' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.
ו. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי: הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ, עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ. וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.
יש לשאול: כיצד יתכן שאשה צדקת כשרה אמנו עינתה את הגר שפחתה?
רש"י כתב: "ותענה שרי - היתה משעבדת בה בקושי". הסביר ה"גור אריה" את דבריו: "היתה משעבדת בקושי - אבל אין פירוש שהיתה מייסרת אותה ביסורין, ד[אם כן] הוי למכתב: 'ותיסר אותה'".
לפי זה רש"י הקטין קצת את משמעות העינוי, אבל הוא עדיין לא התיחס לשאלה כיצד יתכן ששרה עשתה כך, והאם היא חטאה בזה, או שמא צדקה.
בספר "הואיל משה באר היטב" על רש"י כתב: "ותענה שרי - חס ושלום שהיתה מדה גרועה זו בשרה, לכן פירש שמשעבדת בה בקושי, כי סבורה היתה ששעבוד זה מותר בכנעניים, והיא היתה שפחה. ואדרבא, מצוה, כי כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר: 'לעולם בהם תעבדו' (ויקרא כה, מו)".
לפי זה רש"י גם הקטין את משמעות העינוי, וגם התיחס לשאלה כיצד יתכן ששרה עשתה כך, ועדיין אינו מספיק מפורש האם שרה חטאה בזה, או שמא צדקה.
מפרשים אחרים התיחסו במפורש לשאלה האם שרה נהגה כשורה.
א. הסברי המבקרים את מעשה שרה
1. הסבר הרד"ק
כתב הרד"ק:
ותענה שרי - עשתה עמה יותר מדאי, ועבדה בה בפרך. אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה, ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה לא מדת מוסר, ולא מדת חסידות: לא מוסר, כי אף על פי שאברהם מחל לה על כבודו, ואמר לה: 'עשי לה הטוב בעיניך', היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו, ולא לענותה. ולא מדת חסידות ונפש טובה, כי אין ראוי לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו. ואמר החכם: 'מה נאוה המחילה בעת היכולת' (מבחר הפנינים א, כט).
וזה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני הא-ל, כמו שאמר המלאך אל הגר: 'כי שמע ד' אל עניך' (פסוק י"א), והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אף על פי שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכל זה הסיפור נכתב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות.
לפי הרד"ק הסיפור בא לבקר את מעשה שרה, וללמדנו שלא להתנהג כך!
2. הסבר הרמב"ן
כעין זה כתב גם הרמב"ן, וביתר חריפות: "ותענה שרי ותברח מפניה - חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ד' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם, לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי".
לפי הרמב"ן כל הסבל הנורא שעם ישראל סבל בכל הדורות מהישמעאלים נובע ממעשה זה של שרה אמנו! כמה הדברים כואבים!
א. השגות האברבנאל וה"כתב והקבלה" על דברי הרמב"ן
כתב האברבנאל:
וכתב הרמב"ן ששרה חטאה בזה, וגם אברהם שהניחה לעשות. ואין הדבר כן, כי כבר כתב המדיני שתקון המוטבע במדה פחותה הוא בהטותו והכריחו לצד המנגד. כמו שיקרה למישרי המקלות המעוותות, שיטו אותם לצד המנגד, באופן שכאשר ישארו בטבעם יעמדו במיצוע. וכן שרה, כאשר ראתה את הגר בגאוה וגאון ודרך רע, ענתה אותה ונשתעבדה בה בקושי יותר ממה שהיתה רגילה, וכל זה לתכלית טוב, כדי להשיבה אל המיצוע.
"הכתב והקבלה" הביא את דברי האברבנאל והסכים אתו, והוסיף על דבריו: "ותענה שרה - השתעבדה בה בקושי, יותר ממה שהיתה רגילה, לתכלית טוב, כדי להשיבה אל הממוצע, שלא תתנהג עוד בגאוה וגאון ודרך רע. כי תקון המוטבע במדה פחותה הוא בהכריחו להטותו לצד המנגד, כמקל המעוות, מישרים אותו על ידי הטיה לצד המנגד (ר"י אברבנאל, דלא כרמב"ן שמאשים בזה לשרה).
כי לשון ענוי מצאנוהו גם על חסרון דבר שהיה רגיל בו, כמו 'לענות נפש' (במדבר לא, יד), שאינו כי אם למנוע מאכילת בשר ושתיית יין, 'אם תענה את בנותי' (בראשית לא, נ), להעדר תשמיש, 'עד מתי מאנת לענות מפני' (שמות י, ג), להיות נכנע לשמוע את המצוה עליו. וזהו שענתה שרי שלא תתרומם נגד גברתה, אבל תתנהג בהכנעה, לשמוע את אשר תצוה עליה, כחיוב שפחה אל גברתה.
ומי זה יכריח את הרמב"ן לפרש ענוי זה כמו 'למען ענותו בסבלותם' (שמות א, י), 'ענו בכבל רגלו' (תהלים קה, יח), ולהאשים את שרה אמנו. אמנם הגר היתה פורעת מוסר, ותברח מפניה, והמלאך אמר לה: 'שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה' (ט), אין ראוי לך להתגאות או להשתוות אליה, אבל תתנהג עמה בהכנעה, ואז ייטב לך".
ב. השגות הנצי"ב על דברי הרמב"ן
הנצי"ב ב"הרחב דבר" שם העיר על דברי הרמב"ן: "מה שכתב הרמב"ן שמשום זה היה פרא אדם, לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני ענוי, לא ידעתי: וכי בני ישמעאל לבדם התעללו בזרע אברהם ושרה?! יותר מכל אומות העולם, זה בדור זה וזה בדור זה?! וכן להיפך: בני ישמעאל, לא בבני ישראל לבד התעללו, כי עם כל מי שנכבש מהם בעת רמה ידם עשו פרעות"! [ועיין שם בכל דבריו באריכות.]
ב. הסברי המצדיקים את מעשה שרה
1. הסבר הריב"א
לעומת הרד"ק והרמב"ן שהסבירו שהתורה באה לבקר את מעשה שרה, פירש הריב"א על התורה ששרה נהגה כהוגן. כך כתב ריב"א: "ותענה שרי ותברח מפניה - פירש רש"י: 'היתה משעבדת בה בקושי'. והרב אליקים נתן טעם בדבר: היאך צדקת כשרה עושה כך?
לפי שהגר הונתה שרה תחילה, כדפירש רש"י גבי 'ותקל גברתה בעיניה', ולכך היתה שרה מענה אותה בהיתר, כי בספר סמ"ג כתוב במצות 'לא תונו' דאיתא במדרש שאם הונה אותך אדם - אתה רשאי להונותו, שאינו קרוי 'עמיתך' אחרי שהונה אותך"!
אם כן לפי ריב"א מותר היה לשרה לצער את הגר.
2. הסבר הרלב"ג
הסבר אחר כתב הרלב"ג:
והנה בא אברם אל הגר ותהר, והקלה מפני זה בגברתה, עד שלא יכלה לסבול. ולא רצתה שרי לענות אותה בדרך שתעתיקה מזאת התכונה הרעה, אם לא ברשות אברם. ולזה ספרה לו מנהג הגר עמה, ונתרעמה על אברם מפני שלא היה מוכיח הגר שלא תנהג עם גבירתה בזה המנהג. ואמר אברם לשרי שתעשה לשפחתה כטוב בעיניה, כדי שתעתיקה מזאת המדה הפחותה. וענתה אותה שרי להוכיחה, עד שכבר ברחה הגר מפניה. וכבר מצאה אחד מנביאי הדור ההוא על עין המים שהיתה בורחת, וכאשר ידע שכבר היתה בורחת מפני שרי גבירתה, אמר אליה הנביא שתשוב אל גבירתה ותכנע תחת ידה, ותקבל המוסר ממנה, כי כוונת שרי היתה לטוב לה, לא לנקמה ממנה.
בעקבות הרלב"ג כתבו כן גם הר"ן וגם האברבנאל שכבר הובאו דבריו לעיל.
3. הסבר הספורנו
הסבר אחר כתב הספורנו:
שפחתך בידך - שאינה משוחררת ממך.
ותענה שרי - כדי שתכיר שהיא משועבדת, ולא תבזה עוד את גברתה. לאות שכן יקרה לכל מבזה ישראל, כאמרו: 'והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך' (ישעיהו ס, יד).
לפי הספורנו, ממש בניגוד גמור לדברי הרמב"ן, שרה עשתה מעשה טוב, והיה בזה סימן לדורות, שככל מי שיבזה את עם ישראל, בסופו של דבר ישתעבד לעם ישראל!
4. הסבר הרש"ר הירש
הסבר אחר כתב הרש"ר הירש:
ותענה... אין 'עינוי' אלא הרגשת תלות. היה זה התנאי להגשמת כוונתה של שרה - שהגר תהיה משועבדת לה. עליה להיות 'שפחת שרי' - גם כאשת אברהם וכאם לבנו, רק כך יוכל הבן הנולד להיות בנה של שרה - מופקע מהשפעת הגר. 'ותענה': היא העירה את לבה בכל עת על יחס התלות הזה. אך שרה רצתה להשיג דבר, שאיננו בגדר האפשרות. אשת אברהם ואם בנו לא תוכל להיות שפחה. קרבת אברהם ורוח אברהם מערערת את רוח העבדות, מעוררת את הרגשת הכבוד האנושי, את השאיפה לחירות ומנתקת כבלי עבדות. הגר לא סבלה עוד להיות שפחה.
כשם שלימדנו זכות על שרה אמנו כך הקב"ה ילמד עלינו זכות, ויזכנו בגאולה השלמה בקרוב.