אברהם עולה חזרה לארץ
בתחילת הפרק שב אברהם אל מקום עבודתו, עבודת ד', על מנת לבסס את מה שהחל בו לפני הרעב.
כאן מגיע רגע הבירור בין אברהם ללוט, שעבר עם אברהם את תלאות הדרך המסוכנת אך לא אצר כח להמשיך בדרך האמונה. ייתכן שהושפע מתקופת המגורים במצרים, או שמא גבר עליו שורשו הפגום, כך או כך - לוט בוחר לעזוב את אברהם ולחפש מקום שבו יוכל להשלים את סיפוקו החומרי.
יושבי המקום שבו בחר, ערי סדום ועמורה, כבר נודעו לשמצה. כמו אצל המצרים, כך גם אצלם גרם השעבוד לחומר להתפתחותה של מלכות מדכאת ומשעבדת, ואף השריש בקרבם רשעות מיוחדת המביאה לשנאת האדם ולאטימות רוחנית קשה, כנזכר בספר יחזקאל: "הִנֵּה־זֶ֣ה הָיָ֔ה עֲוֺ֖ן סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֑ךְ גָּא֨וֹן שִׂבְעַת־לֶ֜חֶם וְשַׁלְוַ֣ת הַשְׁקֵ֗ט הָ֤יָה לָהּ֙ וְלִבְנוֹתֶ֔יהָ וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה׃"(יחזקאל טז מט).
הפרידה מלוט – לשון לטותא (קללה) – ביררה את ברכתו של אברהם מהפרק הקודם, "וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃"(בראשית יב ב), ולאחריה מתגלה אליו דבר ד' המבטיח לו את הארץ אשר רואות עיניו: "שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה... כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃"(יד-טו). ראייתו של אברהם, ראיית הקודש, פעלה על הארץ והטביעה בה את ההתקשרות עם זרעו לדורותיו, ועל־כן הם מצוינים במספרם על שמה - "כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ"(טז) [רעיון דומה מופיע בפירוש משך־חכמה בעניין ראייתו של משה את הארץ הקדושה].
מכאן פונה אברהם אל תחנתו השלישית בארץ, חברון, תחנה שגם בה נבנה מזבח לד'. בהמשך הפרשיות נבחין כי חברון היא מקום מושבם העיקרי של האבות, ושם תצמח ראשיתה החלקית של מלכות בית־דוד, המכינה לקראת מלכותו השלמה. צעד אחר צעד נבנות נקודות הקודש שבתוכן תתגלה עיר ד', ירושלים, הכלולה מכולן.