"ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירִם אשר הם זֹנים אחריהם"
א. מה עולה מהפסוק?
נאמר בפרקנו: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירִם אשר הם זֹנים אחריהם" (יז, ז).
כתב שם הראב"ע: "ומלת 'עוד' תורה שכן היו ישראל עושים במצרים". כלומר: בני ישראל במצרים עבדו עבודה זרה!
בחלק מהדפוסים מופיע גם ברש"י דבר דומה: "אשר הם זבחים - אשר הם רגילים לזבוח".
גם בספרי בפרשת קרח (פיסקא קטז) נאמר: "כיוצא בו אתה אומר: 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים' (ויקרא יז, ז) שאין תלמוד לומר 'עוד'. ומה תלמוד לומר 'עוד'? אלא שכבר זבחו". וכתב בהגה שבגיליון במהדורה עם פירוש "זרע אברהם": "פירוש: במצרים".
ב. היכן מצאנו שבני ישראל במצרים עבדו עבודה זרה?
יש להתפלא שכן בכל ספר שמות לא מצאנו שבני ישראל במצרים עבדו עבודה זרה!
אמנם הדברים מפורשים בספר יחזקאל פרק כ (ה-ט):
ואמרת אליהם: כה אמר ד' אלקים: ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים, ואשא ידי להם לאמר: אני ד' אלקיכם.
ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים, אל ארץ אשר תרתי להם, זבת חלב ודבש, צבי היא לכל הארצות.
ואֹמר אלהם: איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו, אני ד' אלקיכם.
וימרו בי ולא אבו לשמֹע אלי, איש את שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואֹמר לשפֹך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים.
ואעש למען שמי, לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם, אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים.
ג. מדוע לא נאמרו הדברים בספר שמות?
מדוע בכל ספר שמות לא נאמר שבני ישראל במצרים עבדו עבודה זרה?
נראה שהתורה רצתה להסתיר חטא זה של עבודה זרה לגודל חומרתו, ולכן היא כתבה אותו רק בריחוק מקום, בספר ויקרא, ולא בספר שמות.
עוד נראה להסביר, שהתורה רמזה על חטא עבודה זרה במקום שבו מופיע התיקון לחטא: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירִם".
יש לציין שרש"י הביא רמז לדבר בספר שמות (יב, ו) "משכו וקחו": "משכו ידכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה"! גם רמז זה כתוב רק במקום שבו מופיע התיקון לחטא!
הסבר זה דומה למה שמצאנו שהתורה לא כתבה את תחנוני יוסף לאחיו והתעלמותם ממנו בפרשת מכירת יוסף שבפרשת וישב (פרק לז), שם מתואר חטאם, אלא רק כאשר האחים חוזרים בתשובה על כך, בפרשת מקץ (מב, כא). עיין ברמב"ן שם (מב, כא) וב"עיונים בספר בראשית" לנחמה ליבוביץ עמ' 238.
למדנו מכאן עד כמה אוהב ד' את בני ישראל ומסתיר אח חטאיהם.
[ועיין בהרחבה במאמר השני בספרי "הדר התורה" שמות].