דע את א-להי אביך ועבדהו
דוד המלך ציווה את שלמה בנו לאמר:
וְאַתָּ֣ה שְׁלֹמֹֽה־בְנִ֡י דַּע֩ אֶת־אֱ-לֹהֵ֨י אָבִ֜יךָ וְעָבְדֵ֗הוּ בְּלֵ֤ב שָׁלֵם֙ וּבְנֶ֣פֶשׁ חֲפֵצָ֔ה כִּ֤י כָל־לְבָבוֹת֙ דּוֹרֵ֣שׁ יְ-הוָ֔ה וְכָל־יֵ֥צֶר מַחֲשָׁב֖וֹת מֵבִ֑ין אִֽם־תִּדְרְשֶׁ֙נּוּ֙ יִמָּ֣צֵא לָ֔ךְ וְאִם־תַּֽעַזְבֶ֖נּוּ יַזְנִיחֲךָ֥ לָעַֽד׃
(דברי הימים א כח ט)
גם מעט מידיעת ה' יתברך, אשר יוכל האיש לזכות לה, לא בחקירות ולא בשכלו האנושי בכלל (יצליח). רק על ידי העבודה שעובדים אותו יתברך יזכה לה. אף התורה שאנו לומדים בידיעת המצוות בפשטותן, גם בידיעות יותר עלאות והחסידות, שכל כוונתנו לדעת אותו יתברך המסתתר בה (בתורה), כמו שאמר הזוהר הקדוש: כהאי ברא (=כבן הזה) שמחפש בגנזי דמלכא (=בגנזי המלך), ידועות הן רק מפני שהן עבודה; שכן ציוונו א-להינו שנעבדהו בעשותו את המצוות באברי גופנו, ונעבדהו גם במוחנו ודעתנו בלימוד התורה ופשטי המצוות.