וַיִּחַר לְדָוִד
וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְ-הוָה֙ בְּעֻזָּ֔א וַיַּכֵּ֕הוּ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ עַל־הָאָר֑וֹן וַיָּ֥מָת שָׁ֖ם לִפְנֵ֥י אֱ-לֹהִֽים׃
וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔יד כִּֽי־פָרַ֧ץ יְ-הוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑א וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔א עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(דברי הימים א יג י-יא)
הכעס הראשון (פסוק י) היה של ה' על עוזה והכעס השני (פסוק יא) הוא של דוד. לכן ממבט ראשון נראה כאילו דוד כועס על הכעס של ה' וכביכול כועס על ה'. אך כמובן שזה לא יכול להיות. וכתב מצודת דוד שדוד כעס על עצמו. ובגמרא (סוטה לה.) משמע שדוד כעס על עצמו – נעשו פניו כחררה. ובאמת לא כתוב בפסוק י"א "ויחר אפו" – אלא רק "וַיִּ֣חַר", לשון צער. וכמו שכתוב על קין: "וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃"(בראשית ד ה) וכן יוסף אומר לאחים: "אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם"(בראשית מה ה), לשון צער ולא לשון כעס. וכן "וַיִּ֙חַר֙ לִשְׁמוּאֵ֔ל"(שמואל א טו יא).