תנ"ך על הפרק - אסתר ו - הַסְתֵּר אַסְתִּיר / הרב מרדכי אליהו ז"ל

תנ"ך על הפרק

אסתר ו

825 / 929
היום

הפרק

בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מָרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שְׁנֵי֙ סָרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמָרְדֳּכַ֖י עַל־זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹא־נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר׃וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֥ה הָמָ֖ן עֹמֵ֣ד בֶּחָצֵ֑ר וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ יָבֽוֹא׃וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃וַיִּקַּ֤ח הָמָן֙ אֶת־הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת־הַסּ֔וּס וַיַּלְבֵּ֖שׁ אֶֽת־מָרְדֳּכָ֑י וַיַּרְכִּיבֵ֙הוּ֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וַיִּקְרָ֣א לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ׃וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו׃עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֙לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב מרדכי אליהו ז

הַסְתֵּר אַסְתִּיר

בפרקנו, וכפי שראינו במאמר הקודם לפרק זה, מסופר על המהפך שארע באותה שעה שאמר לו המלך לאחשורוש לעשות למרדכי את כל הטובה שהוא חשב לעשות ולהביא על עצמו. מיד אחרי האירוע הזה אסף המן את אשתו ואת אוהביו לספר להם על מה שקרה:

וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו׃
(אסתר ו יג)

הנה המן חשב שהכל מקרה; למרות שראה במוחש צירוף מקרים רבים, הוא המשיך לדבוק במחשבה זו. והרי אם נשאל אותו, הרי אתה בעצמך רואה כמה טרחת ותכננת להביא לידי כך שתבוא על מרדכי רעה, אתה ישבת והתייעצת עם יועציך, הכנת את העץ לתלות עליו את מרדכי - ופתאום בבוקר מוקדם כשאתה מתייצב בביתו של אחשורוש והנה הכל נעשה אחרת, היה עליך לעצור ולעשות חושבים עם עצמך, אולי אתה לא בסדר, ואיפה נכשלת, ועל מה באה לך כל הרעה הזאת, הרי המהפך כל כך קיצוני!

לו רק היו נותנים למרדכי איזה משרה חשובה, או אפילו שר בממלכתו של אחשורוש! במקום זאת אמר אחשורוש להמן בנוגע למרדכי: "אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃"! בלית ברירה הלך ונכנע למרדכי והוליך אותו ברחוב העיר על סוסו של המלך והוא לבוש בלבוש המלך וכולו הדר כשהוא – המן – מוליך אותו כאחד העבדים הפשוטים! ואם לא די בכך - עוד הגיע לביתו "אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ׃" - אָבֵ֖ל על בתו וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ מהלכלוך שנשפך עליו, כפי שהזכרנו במאמר הקודם. תעשה חשבון עם עצמך! בתך מתה, אתה מלוכלך, אתה נמצא במצבים קשים! והנה, מגיע המן לביתו ומספר לאשתו ולכל אוהביו את כל מה שקרה לו.

לכאורה יש לשאול, לשם מה היה צריך המן לספר להם את מה שקרה להם, והרי כל העיר שמעה את הכרזותיו: "כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃"! כולם ידעו, שמעו, עלו על הגגות להביט במחזה המוזר והמיוחד הזה, אפילו בתו של המן עלתה לגג להביט במחזה המיוחד הזה! ואמנם היא טעתה וחשבה שאביה יושב על הסוס ומרדכי הוא המנהיג את הסוס והקורא, אבל סוף כל סוף היה זה דבר מיוחד ויוצא דופן לראות אדם יושב על סוס המלך ולבוש בלבוש המלכות של המלך! אם כן מה לך ולספר להם? וממה נפשך - אם לא ידעו, אל תספר! תשאיר את זה בשקט! ואם כולם יודעים, לשם מה מספר להם בכלל?!

אלא, שהמן סיפר להם את הדברים לומר להם שהכל מקרה ואין שום השגחה וסובב עליון לכל הארוע! הוא אמר להם שהכל קרה בגלל שהוא בא מוקדם, ואם מרדכי הוא שהיה מגיע מוקדם אז מן הסתם הכל היה הפוך, והכל מקרה!

אך עלינו לדעת שכל המגילה כולה סובבת סביב "מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה"!

המטרה היא להראות את כל השתלשלות האירועים בדרך של "הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר"(דברים לא יח). הכל בהסתר פנים; החל ממותה של ושתי וכניסתה של אסתר במקומה, והמן עולה לגדולה וכן הלאה, הכל בדרך של מקרים והסתר פנים. הנה היהודים מוזמנים לשבת בסעודתו של אחשורוש והם באים וגם נהנים מהסעודה, וצריכים לצום כנגד האכילה שאכלו וכנגד מה שאמר המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" ואז אסתר מתגלה, והכל כאילו נעשה בדרך של טבע, אבל בפועל אין שום טבע בכל מה שקרה, אלא הכל בדרך של השגחה מוכחת.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך